הקומונה החדרתית
"הקומונה החדרתית" הייתה הגרעין המייסד של קבוצת דגניה. הקבוצה מנתה שתי חברות ועשרה חברים.
חברי הקבוצה החליטו ליזום הקמה של תנועה המתבססת על עקרונות של שיתוף ושל עזרה הדדית. הם התארגנו באנייה בדרך לישראל בשנת 1908, ובארץ ישראל נדדו בין תחנות רבות עד שהגיעו לאום ג'וני, שבה הקימו בה את דגניה, וממנה לנקודת הקבע של היישוב, ליד מוצא הירדן מהכנרת.
תולדות הקומונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברי הקבוצה החליטו ליזום הקמה של תנועה המתבססת על עקרונות של שיתוף ושל עזרה הדדית. הם התארגנו באנייה בדרך לישראל בשנת 1908. מיד עם הגיעם ארצה עבדו יחד בפתח תקווה, בבן שמן ולאחר מכן בחוות כנרת. החווה נתקלה בקשיים כלכליים, ורופין נאלץ לפטר את הפועלים - ביניהם חברי הקומונה הרומנית בניהולו של יוסף בוסל. בוסל וחבריו עזבו לחדרה, ושם הקימו קומונה חדשה, שאליה הצטרפו חלוצים נוספים. שמה החדש של הקומונה היה "הקומונה החדרתית".
בעטיים של הקשיים הרבים שאליהם נקלעה חוות כנרת, החליט מנהלה, ד"ר ארתור רופין, להעניק לקבוצת פועלים אחרים, שהגיעו מאזורים שונים, שטח אדמה לניהול עצמי שעליו יגדלו גידולי שדה במשך שנה, שבסופה יבדקו את המאזן. ואכן, בשנת 1910 הפועלים הצליחו לעמוד ביעדים הכלכליים שהציבו לעצמם: מאזן גידולי השדה נהיה לחיובי, והרווח היה ניכר[1]. משכך, שכנע ד"ר רופין את חברי הקומונה החדרתית לחזור ולעבוד בחוות כנרת. מחוות כנרת עברה הקומונה לאום ג'וני, שם התגוררה בבקתות ובחושות של הפלאחים הערביים המקומיים ועסקה בהכשרת קרקעות[2].
על מנת להקל על החלוצים נבנה צריף בידי הנגר הטמפלרי במושבה הגרמנית בחיפה (ואכן המדרגות החיצוניות של הצריף משקפות אדריכלות טמפלרית). בסיום בנייתו הועלו חלקי הצריף על רכבת העמק והובל לנקודת ההתיישבות, שם שימש כמגדל שמירה, מחסן כלים, מטבח ומקום ללינה מזדמנת בנוסף לחושות. עשרות שנים מאוחר יותר, הוגבה הצריף לסמל של דגניה בראשית דרכה.
חברי הקומונה החדרתית התבססו באום ג'וני, ועמלו קשה על מנת לחזק את המשק. החברים בקומונה הכריזו על נוהלי עבודה ודרכי ארגון, וכך התחילו להתגבש חיי הקבוצה. בקומונה באה לידי ביטוי גם מודעות לסוגיית מעמדה של האישה, והועלתה דרישה לשוויון מלא בין המינים, בזכויות ובחובות. בעת ישיבתם באום ג'וני החליטו החברים לקרוא ליישובם בשם "דגניה", כפי שכתבו במברק שיועד לד"ר ארתור רופין: "קראנו את מושבתנו דגניה על שם חמשת מיני הדגנים הגדלים אצלנו"[3].
שמות חברי הקומונה החדרתית: תנחום תנפילוב, ישראל בלוך, יוסף אלקין, שרה מלכין, יוסף ברץ, מרים אוסטרובסקי-ברץ, יוסף בוסל, צבי יהודה זלצמן, חיים צודיקוב, יהושע אקר, אהרון יוסילביץ וירוחם קליבנוב. אליהם הצטרפו בשלב מאוחר יותר : יצחק בן-יעקב, שמואל דיין, נח סלוצקי, אברם גרינשפון ויעקב ברקוביץ וחיים ברקוביץ, אחיו של יעקב.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעקב אורי, מהזיה להעזה - ליובלה של הקומונה הרומנאית החדרתית, דבר, 24 בינואר 1958
- רפאל פרנקל, יוסף בוסל - הקומונה החדרתית והיווצרות הקבוצה, "הציונות:מאסף לתולדות התנועה הציונית והישוב היהודי בארץ ישראל", הוצאת "המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים ויצמן", 1975, כרך ד'
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מחבר לא ידוע, קבוצת דגניה - היסטוריה, מו"ל לא ידוע
- ^ ספור אום ג'וני (דגניה), באתר מלון בכל מקום
- ^ מחבר לא ידוע, קבוצת דגניה -דמויות ראשוניות, מו"ל לא ידוע