הצהרת הון (מנהל ציבורי)

הצהרת הון היא הצהרה שבכירים בשירות הציבורי נדרשים לתת, ובה מידע על נכסיהם, כדי שניתן יהיה לוודא שגידול בהונם נוצר בדרכים כשרות ולא בדרך של שחיתות שלטונית.

הדרישה למתן הצהרת הון על ידי משרתי ציבור נכללת באמנה נגד שחיתות.

בישראל

בישראל כוללים חוקים אחדים את החובה להגיש הצהרת הון, על הנכסים והחובות של עובד הציבור ושל בן זוגו החי עמו וילדיו הסמוכים על שולחנו. בחלק המקרים יש לכלול בהצהרה פירוט של מקורות ההכנסה של עובד הציבור ובני משפחתו וסכומי הכנסה מכל מקור נוסף. חוקים אלה הם:

• כללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים מטילים חובה זו על ראש הממשלה, שרים וסגני שרים.
• כללי אתיקה לחברי הכנסת מטילים חובה זו על חברי הכנסת.
• חוק ראש הרשות המקומית וסגניו (הצהרת הון), התשנ״ד–1993, מטיל חובה זו על ראש רשות מקומית (עיריה או מועצה מקומית ועל סגניו.
• חוק שירות המדינה (מינויים), תשי״ט–1959, מטיל חובה זו על עובד המדינה הנמנה עם נושאי משרות או בעלי דרגות שקבעה לעניין זה הממשלה.
• חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, מטיל חובה זו על שופטים ורשמים.
  • חובה דומה חלה על שופטים ודיינים הממונים לפי חוק הדיינים, חוק הקאדים, חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים וחוק השיפוט הצבאי.
• חוק שירות הציבור (הצהרת הון), התשע"ז–2016 מטיל חובה זו על בכירים בצה"ל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר וברשויות המקומיות.

את ההצהרה יש להגיש לגורם מפקח הפועל בכל אחד מהארגונים שבהם נדרשת הצהרת הון. על המפקח לשמור בסוד את הצהרות ההון, אך לעיתים נבחר ציבור בוחר להציג לציבור את הצהרת ההון שלו. בית המשפט רשאי להורות על גילוי פרטים מתוך הצהרת הון אם התעורר חשד לעבירה פלילית.

עובד ציבור המפר את חובתו להגיש הצהרת הון עובר עבירת משמעת, ויחול עליו הדין המשמעתי החל בעניינו. נבחר ציבור המפר את חובתו להגיש הצהרת הון אין עומד לדין, אך הפרתו מתפרסמת במצעי התקשורת.