הצארים האחרונים
 | |
| מבוסס על | תקופת שלטונו של ניקולאי השני, קיסר רוסיה |
|---|---|
| סוגה | דוקו-דרמה |
| בימוי |
Adrian J. McDowall  |
| שחקנים | |
| ארץ מקור | ארצות הברית |
| שפות | אנגלית |
| מספר עונות | 1 |
| מספר פרקים | 6 |
| הפקה | |
| מפיקים בפועל | ג'יין רוט (אנ'), בן גולד |
| חברת הפקה | נוטופיה (אנ') |
| הפצה |
נטפליקס |
| אורך פרק | 42-50 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | נטפליקס |
| תקופת שידור מקורית | 3 ביולי 2019 |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
הצארים האחרונים (באנגלית: The Last Czars) היא סדרת דרמה תיעודית העוקבת אחר תקופת שלטונו של ניקולאי השני, קיסר רוסיה האחרון של האימפריה הרוסית. הסדרה פורסמה ב-3 ביולי 2019 על ידי נטפליקס.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסדרה עוקבת אחר תקופת שלטונו של ניקולאי השני, קיסר רוסיה מאז עלייתו לכס המלכות ב-1894 עם מות אביו אלכסנדר השלישי, דרך אסון חודינקה, מלחמת רוסיה–יפן, מהפכת 1905, ומעורבות האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה ועד להוצאתו להורג יחד כל משפחתו בשנת 1918 בידי הבולשביקים כשנה לאחר מהפכת פברואר במהלכה ויתור ניקולאי על כס המלכות והביא לסיום השלטון בן שלוש-מאות השנים של שושלת רומנוב ברוסיה. כמו כן מתמקדת הסדרה באופן נרחב גם בקורותיו של המיסטיקן גריגורי רספוטין ותהליך התקרבותו לאלכסנדרה, נסיכת הסן, אשת ניקולאי.
הסדרה מציגה גם עלילת משנה העוסקת המתרחשת בשנת 1925 ובה חוקר ברלינאי מפענח טענה מקרה של צעירה הטוענת כי היא בתו הצעירה של הצאר ניקולס, אנסטסיה.
הפקה ויצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרה הופקה על ידי חברת נוטופיה (אנ') עם המפיקים בפועל ג'יין רוט (אנ') ובן גולד[1].
למרות שהסדרה מתרחשת ברוסיה, היא צולמה למעשה בעיקר בליטא, וכן בלטביה ובאסטוניה. בין המקומות בהם נערכו הצילומים נכללים קתדרלת התיאוטוקוס (אנ') וארמון ורקאיי (אנ') שבוילנה, ארמון רונדלה שבלטביה שימש בתור ארמון אלכסנדר, מקום משכנם של ניקולאי ומשפחתו[1][2].
לצילומי סצנת ההוצאה להורג של ניקולאי ומשפחתו נבנה אולפן מיוחד, עקב החשש מפציעת הצוות או נזק לעור התוף בעקבות השימוש בנשק חי[1].
דמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ניקולאי השני, קיסר רוסיה (רוברט ג'ק) - הצאר האחרון של האימפריה הרוסית. נרצח יחד עם כל משפחתו על ידי הבולשביקים.
- אלכסנדרה, נסיכת הסן (סוזנה הרברט) - הצארינה של רוסיה, אשת ניקולאי השני, בתו של הנסיך הגרמני לודוויג ונכדתה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת. נרצחה יחד עם כל משפחתה על ידי הבולשביקים.
- גריגורי רספוטין (בן קרטרייט (אנ')) - מיסטיקן רוסי שנחשב לבעל כוחות ריפוי על-טבעיים ולבעל אישיות מהפנטת. נודע בכך שנשים רבות נפלו בקסמיו ושכבו איתו. יחסיו הקרובים עם המלכה העניקו לו השפעה על הפוליטיקה הרוסית - עובדה שעוררה עליו את זעם האצילים, שבסופו של דבר חיסלו אותו.
- פייר גיליארד (אנ') (אוליבר דימסדייל) - שימש כמורה לשפה הצרפתית לחמשת ילדיו של ניקולאי השני בין השנים 1905 ל-1918.
- מריה פיודורובנה (ברניס שטגרס (אנ')) - בתו של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק, אשתו של אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה ואמו של ניקולאי השני.
- פליקס יוסופוב (ג'רארד מילר) - אחיינו של ניקולאי, השתתף ברצח גריגורי רספוטין.
- ד"ר שמידט (סטפן בוז'ה)
- אנה אנדרסון (אנ') (אינדרה פטקאוסקאיטה) - מתחזה שטענה כי היא הדוכסית אנסטסיה בתו של ניקולאי השני.
- אליזבת, נסיכת הסן (אלזי בנט) - אשתו של סרגיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, בנו החמישי של הצאר הרוסי אלכסנדר השני. הנסיכה אליזבת הייתה אחותה הגדולה של אלכסנדרה אשת ניקולאי, וכמוה גם היא נרצחה על ידי מהפכנים בולשביקים במהלך מהפכת אוקטובר.
- מילציה (Jurga Šeduikytė (אנ'))
- יעקב יורובסקי (אנ') (דאנקן פאו (אנ')) - מהפכן קומוניסטי אשר שימש המפקד עליו הוטלה הוצאתם להורג של משפחת רומנוב בליל ה-17 ביולי 1918.
- אנסטסיה, נסיכת מונטנגרו (קארינה סטונגיטה) - בתו של ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו ואשתו של ניקולאי ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה.
- מיליצה, נסיכת מונטנגרו (מילדה נורייקאיטה) - בתו של ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו ואשתו של פיוטר ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה.
- Praskovya Ivanovskaya (אנ') (מישל בונרד (אנ')) - מהפכן קומוניסטי.
- סרגיי אלכסנדרוביץ' רומנוב, הנסיך הגדול של רוסיה (גאווין מיטשל (אנ')) - בנו של הצאר הרוסי אלכסנדר השני שנרצח ב-1881. סרגיי נרצח בעצמו ב-1905 על ידי מהפכן סוציאליסט.
- אולגה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (קרולינה אלזבייטה מיקולאג'ונייטה) - בתם של ניקולאי ואלכסנדרה, נרצחה יחד עם כל משפחתה על ידי הבולשביקים.
- טטיאנה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (איינה נורגילאייטה) - בתם של ניקולאי ואלכסנדרה, נרצחה יחד עם כל משפחתה על ידי הבולשביקים.
- אנסטסיה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (Gabija Pazusyte) - בתם של ניקולאי ואלכסנדרה, נרצחה יחד עם כל משפחתה על ידי הבולשביקים. גופתה לא נמצאה במשך עשרות שנים, מה שעורר את הסברה שהיא הצליחה להימלט. במשך השנים, נשים רבות טענו שהן אנסטסיה. בשנת 1991 נמצא קבר האחים שבו נקברה המשפחה הקיסרית, אולם גופה אחת הייתה חסרה, מה שהעלה מחדש את הסברה שאנסטסיה או אחותה הגדולה מריה, אכן הצליחה להימלט. אולם סיפור ההימלטות הופרך סופית בשנת 2007 עת נמצא קבר נוסף ובו הגופה החסרה. בדיקות DNA אישרו כי אלו אכן בני המשפחה הקיסרית.
- מריה ניקולאייבנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (Digna Kulionyte) - בתם של ניקולאי ואלכסנדרה, נרצחה יחד עם כל משפחתה על ידי הבולשביקים. גופתה לא נמצאה במשך עשרות שנים, מה שעורר את הסברה שהיא הצליחה להימלט. בשנת 1991 נמצא קבר האחים שבו נקברה המשפחה הקיסרית, אולם גופה אחת הייתה חסרה, מה שהעלה מחדש את הסברה שמריה או אחותה הקטנה אנסטסיה, אכן הצליחה להימלט. אולם סיפור ההימלטות הופרך סופית בשנת 2007 עת נמצא קבר נוסף ובו הגופה החסרה. בדיקות DNA אישרו כי אלו אכן בני המשפחה הקיסרית.
- אלכסיי ניקולאייביץ', הצארביץ' של רוסיה (אוסקר מודי) - בנם של ניקולאי ואלכסנדרה, אך סבל מהמופיליה, ובשל כך נאלצו מאוד להזהר שמא יפגע או יחתך, משום שאפילו חבורה קטנה הייתה עלולה להביא למותו. עקב ייעודו לרשת את הכס, מחלתו הייתה סוד מדינה כמוס. נרצח יחד עם כל משפחתו על ידי הבולשביקים.
- אלכסנדרה טגלבה (אנ') (מילדה נורייקאיטה) - אשת אצולה רוסית ששימשה כמטפלת בבית הרפואה הרוסית. כאחות לילדיהם של הקיסר ניקולאי השני והקיסרית אלכסנדרה פיודורובנה, היא יצאה עם המשפחה לגלות בעקבות התפטרותו של ניקולאי השני במהלך מהפכת פברואר, אך בסופו של דבר נמנעה ממנה להישאר איתם במהלך מעצר הבית שלהם וניצלה ממעמד ההוצאה להורג על ידי הבולשביקים.
קבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויו גרוסקופ (אנ') מ"הגרדיאן" כתבה כי "הצארים האחרונים" הוא כמו ערך ויקיפדיה סוריאליסטי שהתעורר לחיים, המשלב קריינות וקטעי הסבר מפי אקדמאים ומומחים. בעוד שהיא משבחת את השחקנים, הצילום והתלבושות, גרוסקופ ציינה כי לדעתה היה עדיף אם הסדרה הייתה מתחילה בקטע הסבר מפי אחד ההיסטוריונים במקום להתחיל כסדרת דרמה בצורה שקטעי ההסבר באים לאחר מכן במעין הפתעה לצופה, מה שלטעמה הופך את הסדרה למגוחכת[3][4].
גרוסקופ הצביעה גם על כמה שגיאות בתפאורת הסדרה כמו הופעתו של בקבוק עליו כתובה המילה "וודקה" כשהיא כתובה בקירילית באופן שגוי. וכן את הופעתה של הכיכר האדומה ובה המאוזוליאום של לנין כביכול ב-1905 בעוד הוא נבנה רק בשנת 1924[3][4]. גם נתנאל שלומוביץ מ"הארץ" לעג לשילוב בין יצירה עלילתית לתיעודית[5],
לעומתם, ניק שגר מ"The Daily Beast" (אנ') שיבח את ההכלאה בין הז'אנר הדוקומנטרי לדרמה אך ביקר את העיסוק באישה שטענה כי היא בתו של ניקולאי וציין כי הנושא חסר כל מסתורין ונראה כניסיון צולע להשתמש באותה אגדה שריתקה אנשים במשך עשרות שנים[6].
דוקטור פבלו דה אורלנה, מהחוקרים שהשתתפו בסדרה, הביע את תסכולו מכך שבסדרה לא נידונה הרלוונטיות של סיפור ניקולאי ללאומיות הרוסית העכשווית[7], נעמי גורדון מ"הרפרס בזאר" כתבה כי ישנם קווי דמיון בין "הצארים האחורנים" לסדרת "הכתר" של נטפליקס[8], ודורותי רבינוביץ מה"וול סטריט ג'ורנל" שיבחה את תפקודה של ברניס שטגר בתור מריה פיודורובנה[9].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הצארים האחרונים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הצארים האחרונים", באתר נטפליקס
"הצארים האחרונים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הצארים האחרונים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 2019-07-04T11:50:00+01:00, The Last Czars, Netflix, Broadcast (באנגלית)
- ^ Julie Delahaye, Netflix's The Last Czars has some seriously pretty filming locations, The Mirror, 2019-07-09 (באנגלית)
- ^ 1 2 Viv Groskop, The Last Czars: the historical drama that the whole of Russia is laughing at, The Guardian, 11 ביולי 2019
- ^ 1 2 רותה קופפר, הרוסים באים: נחשול של סדרות על רוסיה מציף את המסכים, באתר כלכליסט, 20 באוגוסט 2019
- ^
נתנאל שלומוביץ, "גשר המוות" או: למה לא כדאי ללמוד היסטוריה מהטלוויזיה, באתר הארץ, 16 ביולי 2019
- ^ Nick Schager, ‘The Last Czars’: Inside Netflix’s Stunning Russian Answer to ‘The Crown’, The Daily Beast, 4 ביולי 2019
- ^ The Last Czars, King's College London, 22 באוגוסט 2019
- ^ Naomi Gordon, Everything you need to know about Netflix's groundbreaking royal drama The Last Czars, Harper's BAZAAR, 27 ביוני 2019
- ^ Dorothy Rabinowitz, ‘The Last Czars’ Review: Deadly Delusions, The Wall Street Journal, 28 ביוני 2019
