הפתרון הסופי של שאלת הצ'כים
הפתרון הסופי של שאלת הצ'כים (בגרמנית: Endlösung der tschechischen Frage) הייתה תוכנית של גרמניה הנאצית לגרמניזציה מלאה של הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה. הסוציולוג והאנתרופולוג הגרמני קרל ולנטין מולר (גר') טען כי חלק גדול מהאומה הצ'כית היא מהגזע הארי וניתן היה להפכו לגרמני. עם זאת, מולר טען כי הגרמניזציה צריכה להתרחש ללא כפייה; במקום זאת הוא הציע מערכת של תמריצים חברתיים. לכן, הפתרון הסופי של שאלת הצ'כים היה ניגוד מוחלט לפתרון הסופי לשאלת היהודים.[1]
מדיניותו של היידריך בצ'כיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-27 בספטמבר 1941 ריינהרד היידריך מונה לסגנו של הפרוטקטור נויראט והשתלט על השלטון בפועל. הפרוטקטור קונסטנטין פון נויראט, נותר ראש הפרוטקטורט, אך נשלח ל"חופשה" מכיוון שהיטלר, הימלר והיידריך חשו ש"ידו הרכה" כלפי הצ'כים עודדה את הרגש האנטי-גרמני ואת ההתנגדות לכיבוש. עם מינויו אמר היידריך לעוזריו: "אנו נגרמן את השרצים הצ'כים."
היידריך הגיע לפראג כדי לאכוף את המדיניות הנאצית, להילחם בהתנגדות למשטר הנאצי ולהמשיך לעמוד במכסות הייצור של המנועים והנשק בצ'כיה, שהיו חשובים ביותר למאמץ המלחמתי של גרמניה הנאצית. הוא השקיף על אזור הביצור הגרמני וגינה את "דקירת הגב" של ההתנגדות הצ'כית.
יישום המדיניות הגזעית של הנאציזם בצ'כיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כדי לקדם את מטרותיו, הורה היידריך על סיווג גזעי של מי שיכול או לא יכול להיות גרמני. הוא הסביר: "הפיכת הזבל הצ'כי הזה לגרמנים חייבת לעבור לשיטות המבוססות על מחשבה גזעית." סקרי גזע, שנערכו בתואנה של מניעת שחפת, מצאו כי הצ'כים הם יותר נורדיים מאשר גרמנים סודטים, ממזרח פרוסים, מאוסטרים ובווארים רבים. תוצאות אלו נשמרו בסוד. בשנת 1940 היטלר הסכים שכמחצית מהאוכלוסייה הצ'כית מתאימים לגרמניזציה, בעוד ש"הטיפוסים המונגולים" ושכבת המשכילים הצ'כית לא מתאימים לגרמניזציה ויש "לשלול מכוחם, לחסלם ולהעבירם אל מחוץ מדינה בכל מיני שיטות."
על פי התוכנית הכללית, הנאצים התכוונו לעקור את האוכלוסייה הלא-גרמנית לסיביר, אבל בשל הצורך בעבודה הצ'כית למאמץ המלחמתי תוכנית זאת מעולם לא יושמה.
