לדלג לתוכן

הפרעת אכילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הפרעות אכילה)
הפרעת אכילה
תחום פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D001068
סיווגים
ICD-10 F50 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפרעת אכילה היא שם קיבוצי למספר הפרעות נפשיות המתבטאות בהפרעות קבועות ונרחבות בדפוסי האכילה או הפרעות בהתנהגות הקשורה לאכילה, בצריכה או בספיגה של מזון. באנגלית מכונה קבוצת הפרעות זו Feeding and Eating Disorders of Infancy and early Childhood. ב-DSM 5 הן נקראות Feeding And Eating Disorders. ההפרעות גורמות לנזקים גופניים משמעותיים, בחלק מהמקרים נזקים קצרי טווח ובחלק ארוכי טווח. הנזקים מסכנים את בריאות האדם ולעיתים יכולים להיות מסכני חיים. ההפרעות הללו נחשבות להפרעות של הילדות וההתבגרות בעיקר, ופחות של בוגרים ובוגרות.[1][2]

הפרעות אכילה הן חלק מהתחלואה הנלווית להפרעת קשב. אך בעוד שהתסמינים של הפרעת קשב מקושרים להפרעות באכילה, לא נמצא קשר סיבתי בין הפרעת קשב להפרעות אכילה.[3] ניכר שהקשר בין הפרעת קשב להפרעות אכילה מורכב מאוד וכולל לולאות משוב הקשורות ליכולת הכללית להתמודדות עם אתגרי החיים. בין היתר, ייתכן שתסמיני הליבה של הפרעת קשב תומכים בדפוסי אכילה פתולוגיים.[3]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרה היסטוריה והעת העתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של הפרעות האכילה שלובה באידיאלים של מראה שהשתנו מתקופה לתקופה ומתרבות אחת לאחרת. הרמז הראשון לאכילה חריגה באמנות המערבית היו פסלים או ציורים של השמנת יתר אצל דמויות של נשים או גברים, למשל ביצירה הפרהיסטורית ונוס מווילדרדורף, מהעיירה וילדרדורף באוסטריה. ביצירה זו מצוירת דמות שמנה ביותר של אישה. דימויים כאלה שנראים לפעמים כמו אידיאליזציה של הגוף השמן הופיעו עד התקופה הפלאוליתית. בחברות עניות בהן המזון היה פחות זמין המשיך אידיאל זה להתקיים גם להבא, ובעקבות כך דווקא בתקופות של שפע נחשבה השמנה לנחלתם של עניים.[4]

הרומאים והיוונים לפניהם ראו השמנה באור שלילי. היוונים היו הראשונים להשתמש בחומרים שונים על מנת לשמור על גזרה למרות אכילה. הרעבה עצמית או הקאות יזומות כאמצעי לשמור על גזרה רזה היה אמצעי מקובל ועתיק יותר מימיהם של היוונים והרומאים.

ימי הביניים ותקופת הרנסאנס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסת התופעות התרבותיות שתוארו לעיל במונחים של בעיה נפשית, החלה בתקופת הרנסאנס כאשר רופא אנגלי בשם ריצ'רד מורטון תיאר לראשונה ב-1689 את הסימפטומים של אנורקסיה.[1]

המאה ה-19 עד ימנו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו של מורטון נמשכה על ידי רופא אנגלי אחר בשם ויליאם גאל (Gull) שהיה זה שהגדיר את ההפרעה 181 שנים מאוחר יותר (1870). עם זאת האנורקסיה לא הפכה מיד להפרעה עצמאית בפני עצמה. היא הפכה לחלק ממחלה בשם "מחלת סימונד" המתאפיינת בתת-פעילות של בלוטת יותרת המוח. רק ב-30 השנים האחרונות הוגדרה האנורקסיה כהפרעה נפשית. תחילה היא זוהתה על ידי שני מרכיבים בלבד: ירידה במשקל מתחת לסף מסוים, ואל וסת. כיום 328 שנים אחרי ימיו של ריצ'רד מורטון יש ידע רב הרבה יותר על אנורקסיה, בולמיה והפרעות אכילה אחרות שיתוארו להלן.[1] ידועים גם מנגנוני ההשפעה חברתיים של אידיאלים של יופי ומראה גוף רצוי על השכיחות של הפרעות אכילה שונות בקרב תרבויות שונות.[4]

ההפרעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה, הפרעת אכילת יתר

קיים ספקטרום רחב של הפרעות אכילה. לא כולן מוכרות רשמית כהפרעות בספרי האבחנות המקובלים בעולם המערבי (DSM 5, ו-ICD 10) ובכלל זה בישראל. עם זאת על כולן קיים בסיס ידע ומחקר מדעי. 3 ההפרעות הסוגרות את הרשימה שלהלן הן חדשות יחסית ולכן אין להן עדיין קריטריונים רשמיים ומחייבים לאיבחון.

שם ההפרעה קוד

DSM 5

קוד

ICD 10

הערות
אנורקסיה נרבוזה + F50 ב-DSM ההפרעה מופיעה עם אבחנה מפורטת אך ללא קוד.[2]
בולימיה נרבוזה 307.51 F50.2
בולמוסי אכילה (התקפי היפרפאגיה, אכילה אימפולסיבית או "כפייתית")

Binge Eating

307.51 F 50.8 מסווגת ב-ICD כ"אכילת יתר הקשורה להפרעות פסיכולוגיות אחרות".[5] קוד ה-DSM זהה לזה של בולמיה נברוזה.
תסמונת פיקה

Pica Syndrome

+ F 50.8 מסווגת ב-ICD כ"הפרעות אכילה אחרות".[5] ב-DSM ההפרעה מופיעה עם אבחנה מפורטת אך ללא קוד.[2]
העלאת גירה בילדות

Rumination או Merycism

307.3 F98.21
תסמונת האכילה הלילית

Night Eating Syndrome

307.59 F 50.8 מופיע ב-DSM 5 תחת האבחנה "הפרעת אכילה או הזנה ספציפית אחרת" (Other Specified Feeding or Eating Disorder).[2] מסווגת ב-ICD-10 כ"הפרעות אכילה אחרות".
הפרעת "טיהור" על ידי הקאות, שימוש במשלשלים ואו משתנים - ללא בולמוסי אכילה

Purging Disorder

307.59 F 50.8 מופיע ב-DSM 5 תחת האבחנה "הפרעת אכילה או הזנה ספציפית אחרת" (Other Specified Feeding or Eating Disorder)[2] מסווגת ב-10-ICD כ"הפרעות אכילה אחרות".
הפרעת הימנעות / הגבלת אכילה

Avoidant / Restrictive Food Intake Disorder

307.59 F 50.8 מסווגת ב-ICD 10 תחת "הפרעות אכילה אחרות".[5] נקראת כיום (ARFID (Avoidant Restrictive Food Intake Disorder".[6]
אורתורקסיה נרבוזה

Orthorexia Nervosa

- - קיימת ספרות מדעית על הפרעה זו (ראו בהמשך) אך עדיין אין קריטריונים רשמיים לאבחון ההפרעה ב-DSM או ב-ICD.
דיאבולמיה Diabulemia - - קיימת ספרות מדעית על הפרעה זו (ראו בהמשך) אך עדיין אין קריטריונים רשמיים לאבחון ההפרעה ב-DSM או ב-ICD.
אנורקסיה של הספורטאים

Anorexia Athletica

קיימת ספרות מדעית על הפרעה זו (ראו בהמשך) אך עדיין אין קריטריונים רשמיים לאבחון ההפרעה ב-DSM או ב-ICD.
השמנת יתר Obesity - - לפי DSM 5 נחשב למצב רפואי אורגני לא להפרעה נפשית

פירוט מידע על ההפרעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן יינתן פירוט תמציתי על ההפרעות שתוארו בטבלה לעיל.

אנורקסיה נרבוזה Anorexia Nervosa

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אנורקסיה נרבוזה

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעה מסכנת חיים המופיעה בדרך כלל אצל בני נוער (סביב גילאי 14 עד 17),[1] אם כי היא יכולה לפגוע גם במבוגרים צעירים בדרך כלל עד גיל 40. הופעת ההפרעה לפני גיל הבגרות המינית היא נדירה. ההפרעה מופיעה בשיעור גבוה יותר (95%) אצל נערות מאשר אצל נערים (5%). המאפיין הבולט של הפרעה זו הוא ירידה מכוונת במשקל שהאדם עם ההפרעה יזם באופן מכוון.[5] כמו כן בולטים פחד להיות שמן, והפרעה בדימוי הגוף. אצל נערות מופיעה גם הפסקה של המחזור החודשי. ללא התערבות טיפולית עלולה הפרעה זו להסתיים במוות כתוצאה מתת משקל והשלכות רפואיות חמורות של תת-תזונה. אצל מתבגרים ומבוגרים צעירים מהלך ההפרעה נוטה להיות ממושך יותר. שיעור המוות השנתי כתוצאה מההפרעה עומד על כ-5%.[2]

"Anorexia Athletica" אנורקסיה של הספורטאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד נערים ונערות, קיימת קבוצה נוספת בסיכון לפתח את ההפרעה והיא ספורטאים.[7][8] זוהי תופעה חדשה יחסית ואין עליה ספרות מחקרית רבה. במקומות מסוימים יש המכנים זאת Anorexia Athletics אף על פי שספורטאים עלולים לפתח גם הפרעות אכילה אחרות שאינן אנורקסיה, לפעמים ברמה תת-קלינית.[8]

אנורקסיה נרבוזה לא טיפוסית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה זו ניתנת ב DSM וב ICD למי שמציגות תמונה של אנורקסיה נרבוזה אך חסרות את אחד הקריטריונים הקליניים לקבלת אבחנה מלאה של ההפרעה הרגילה.[5]

בולימיה נרבוזה Bulemia Nervosa

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בולימיה נרבוזה

הפרעה זו מאופיינת בהתקפים של זלילה חסרת מעצורים ואחריהם התרוקנות לא טבעית. אדם עם בולימיה לא יפסיק לזלול עד שיגיע לתחושה של כאב או בחילה שלא מאפשרים הכנסת מזון נוסף לגוף. מבחינה רגשית המאפיין הבולט בהפרעה זו הוא הצורך לשלוט במשקל הגוף. צורות ההתרוקנות, או ה"היטהרות", הנפוצות ביותר הן: הקאה, שימוש בחומרים משלשלים ומשתנים, חוקן, ופעילות גופנית מרובה ביותר. יש מבין האנשים עם הפרעה זו גם כאלה שנוטים לצום, כמו בהפרעה אנורקסיה נרבוזה. אנשים עם בולימיה בדרך-כלל נמצאים בטווח המשקל התקין. רבים ורבות מהם מקיימים תפקוד חברתי ומקצועי תקין יחסית.[1][2] בולימיה נרבוזה נוטה להופיע בתקופת הנעורים והבגרות הצעירה. הופעה לאחר גיל 40 וכן הופעה אצל ילדים לפני גיל הבגרות המינית - נדירות. מהלך ההפרעה עלול להיות כרוני ומתמשך ולהתאפיין בתקופות של הטבה (Remission) לצד תקופות החמרה. גם הפרעה זו פוגעת בנשים הרבה יותר מאשר בגברים. הנזקים שיכולים להיגרם כתוצאה מבולימיה הם: כאבי בטן כרוניים נזק לקיבה ולכליות, בנוסף לצהבת בשיניים בעקבות החשיפה לחומצות קיבה.

שיעור התמותה מהפרעה זו מוערך בכ 2% בשנה.[2]

בולימיה נרבוזה לא טיפוסית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה זו ניתנת ב DSM וב ICD למי שמציגות תמונה של בולימיה נרבוזה אך חסרות את אחד הקריטריונים הקליניים לקבלת אבחנה מלאה של ההפרעה הרגילה.[5]

בולמוסי אכילה (או אכילה כפייתית או אימפולסיבית) Binge Eating

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפרעת אכילת יתר

אכילה כפייתית היא הפרעה שמאופיינת בזלילה בלתי פוסקת ובהתקפים של זלילה חסרת מעצורים. בדומה לאנשים עם בולימיה נרבוזה, התקפי הזלילה לרוב לא ייפסקו עד שהאדם ירגיש שאינו מסוגל להכניס עוד אוכל לגוף, אך אצל אנשים עם הפרעת אכילה כפייתית אין מאפיין של התרוקנות. אנשים החיים עם הפרעה זו כמעט תמיד נמצאים מעל טווח המשקל התקין, וחלקם חי עם השמנת יתר חולנית (Obesity) שכאמור אינה נחשבת להפרעה נפשית אלא למצב רפואי פיזי. ההפרעה מתחילה בגיל הנעורים או הבגרות הצעירה ובמקרים מסוימים גם אצל בוגרים. לעיתים היא מתפתחת כתוצאה מניסיון לקבל שליטה על הרגלי האכילה. אנשים עם הפרעה זו המחפשים סיוע נפשי או רפואי בדרך כלל[2]מבוגרים יותר מאשר אנשים עם אנורקסיה או בולמיה המחפשים סיוע. ההפרעה יכולה לגרום למגוון של בעיות הקשורות למשקל עודף, לרבות השמנת יתר חולנית והשלכותיה החמורות.

תסמונת פיקה Pica

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה זו מתאפיינת בבליעה לא אקראית של דברים שאינם מזון ואינם בעלי ערך תזונתי, זוהי הפרעה האופיינית לילדים אך יכולה להתקיים ולהיות מאובחנת גם במתבגרים או מבוגרים.[2][1] בדרך כלל היא נלווית להפרעות הקשורות למוגבלות שכלית התפתחותית, אוטיזם ועוד. כמו כן היא עשויה להופיע יחד עם הפרעות אכילה אחרות.[2] החומרים הנאכלים יכולים לכלול שיער, צבעים, בגדים, כלי מיטה, נייר, עץ, עפרונות או אבקות למיניהן ועוד. התינוקות עם ההפרעה עשויים להתמיד באכילה של דברים שאינם מזון ואף להעדיף זאת על פני מזון רגיל, לאורך זמן רב. מקור השם פיקה הוא משמה הלטיני של הציפור העקעק (ממשפחת העורבים) הידועה כאוכלת נבלות ומנקה שאריות[1] הסכנה הטמונה בתסמונת זו היא בליעה של חומרים העלולים להזיק לאדם ולגרום להרעלה או פציעה.[1][2] ההפרעה יכולה לחלוף מאליה במהלך הילדות (סביב גיל 3).[1] אך אם אינה מטופלת היא יכולה להישאר גם לבגרות. ההפרעה יכולה לגרום לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי, אם כי כיוון שהיא מופיעה לעיתים קרובות עם מגבלה שכלית התפתחותית קשה לבודד את ההשפעה הנקודתית שלה מהתמונה הכללית.[2]

העלאת גירה בילדות Rumination Disorder

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה זו מתאפיינת בלעיסה ובליעה חוזרת ונשנית של אותה כמות מזון. תופעה זו מלווה בירידה במשקל הילד וקושי להגיע למשקל וגובה מתאימים לגיל. זאת לאחר תקופה של התפתחות נורמלית. הילדים עם הפרעה זו אינם סובלים מבעיות או מחלות במערכת העיכול ואינם סובלים מבחילות. הפרעה זו מופיעה על פי רוב, בשליש השני של שנת החיים הראשונה.[1][2] העלאת גירה בילדות היא הפרעה היכולה להתפתח בתינוקות, ילדים, בני נוער ובוגרים צעירים. ההפרעה כנראה אופיינית בעיקר לקבוצת האנשים עם מגבלה שכלית התפתחותית.[2] בתינוקות ההפרעה יכולה להיות ספונטנית, ולהופיע פתאום. אצל תינוקות יותר מאשר אצל קבוצות אחרות עלולה הפרעה זו להיות קטלנית ואף לגרום למצבי חירום רפואיים ואף למוות. אצל תינוקות עם מוגבלות שכלית התפתחותית נראה שיש להעלאת הגירה פונקציה מרגיעה.[2]

תסמונת האכילה הלילית Night Eating Syndrome

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת זו, מכונה בשם המקוצר NES (ראשי התיבות של שם התסמונת באנגלית).[9] האדם החי עם תסמונת זו חוה אפיזודות חוזרות ונשנות של אכילה לילית מרובה לאחר ארוחת הערב. לעיתים האכילה מתרחשת על רקע של יקיצה בלילה. ישנה מודעות לאכילה והאדם מסוגל להיזכר בבוקר למחרת, שאכל בלילה. זו אינה הפרעת שינה בהגדרה הקלינית, אף כי היא יכולה תסמונת זו יכולה להתלוות להפרעות שינה ויכולה לפגוע משמעותית באיכות השינה.[2] תסמונת זו זכתה לתשומת לב החל משנות החמישים של המאה ה-20[10] ואילך. נכון להיום אין עדיין די מידע על מהלך ההפרעה והאופן בו היא מתפתחת. מקורות שונים שחקרו הפרעה זו העלו שכיחות גבוהה של תחלואה נפשית נלווית, בעיקר של הפרעות חרדה ודיכאון.[11] קיימת סברה לפיה דפוס האכילה הלילית (לאו דווקא כמות המזון הנאכל) משבש את המחזורים היומיים (Circadian Rhythms), הפרעה הגורמת לפגיעה בשינה כן לתופעות של חרדה ודיכאון.[12]

הפרעת "טיהור" על ידי הקאות, משלשלים, משתנים וכו' Purging Disorder

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה זו מתאפיינת בעיקר בהתנהגות של הקאות חוזרות ויזומות על מנת לשלוט במשקל. כמו בהפרעת בולימיה נרבוזה לעיל, גם כאן יש שימוש בחומרים שונים ותרופות המעוררות הקאה או בחומרים משלשלים או משתנים. עם זאת הפרעה זו אינה מלווה בבולמוסי אכילה.[2] מחקר מסוג מטה אנליזה שנערך ב-2017 הצביע על קווי דמיון בין הפרעה זו לאנורקסיה וכן לאכילה כפייתית (Binge Eating) אך להפרעת הקאה יש פרוגנוזה טובה יותר משתיהן. הפרעת הקאה היא מושג חדש יחסית במחקר, והמידע המקיף אודותיה, כולל גיל הופעת ההפרעה, אופן ההתפתחות, שכיחות ההפרעה ועוד, עדיין אינם זמינים.[13]

הפרעת הימנעות/הגבלת אכילה Avoidant / Restrictive food intake Disorder

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה זו מתאפיינת בחוסר עניין במזון או הימנעות שמקורה באיכויות החושיות של המזון, דאגות מפני תופעות בלתי נעימות הקשורות באכילה. ההפרעה יכולה להיות קשורה באובדן משקל משמעותי או כישלון של הילד להגיע לממדים (משקל וגובה) הצפויים לגילו. היא יכולה להיות קשורה גם בחוסרים תזונתיים שונים. כמו אצל מתמודדים הסובלים מבולימיה ואנורקסיה, גם גופם של הלוקים ב-ARFID אינו מקבל את התזונה הדרושה לו, מה יכול להתבטא בסימפטומים כמו עוויתות בבטן, עצירות, צרבת, אי הופעת וסת או הופעת הווסת רק תחת נטילת גלולות למניעת היריון, קשיי ריכוז, ברזל נמוך, רמות נמוכות של הורמון בלוטת התריס, אשלגן נמוך, ספירת תאי דם נמוכה, קצב לב נמוך, סחרחורת, עילפון, תחושת קור קבועה, בעיות שינה, עור וציפורניים יבשים, ציפורניים שבריריות, שיער יבש ושברירי, חולשת שרירים, יכולת נמוכה של החלמת פצעים, תפקוד חיסוני מופחת. הפרעה זו מופיעה בעיקר בילדים (בפרט בעשור הראשון לחייהם), אך ויכולה להמשיך להתקיים אצל מבוגרים.[2] ילדים ותינוקות עם הפרעה זו עשויים להפגין עצבנות או אפתיות נוכח אוכל. בחלק מהמקרים מופיע אובדן תיאבון, כאבי בטן ופחד מהקאות. ההפרעה שכיחה יותר בגברים מאשר בנשים. ובחלק מהמקרים היא עלולה להתפתח לאנורקסיה נרבוזה.[14] הפרעה זו נקראה בעבר "הפרעת אכילה סלקטיבית".[6] המאובחנים כלוקים ב-ARFID יפגינו בדרך כלל חוסר עניין באוכל ובאכילה, ימנעו ממאכלים בעלי מרקם ויביעו דאגה מההשלכות הלא נעימות שעלולות להתלוות לאכילה.

אורתורקסיה נרבוזה Orthorexia Nervosa

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אורתורקסיה נרבוזה

אורתורקסיה נרבוזה היא במהותה עיסוק מרובה באיכות המזון הנאכל על ידי האדם: אנשים עם אורתורקסיה יבדקו לדוגמה אם יש במזון שהם אוכלים צבעי מאכל, מרכיבים מהונדסים, חומרים משמרים, עודף מלח או סוכר, חומרי הדברה, אנטיביוטיקה ומרכיבים נוספים שהוספו בתהליך היצור ועלולים לדעתם לפגוע בבריאותם.[15] בסופו של דבר עשויים אנשים עם אורתורקסיה להציב לעצמם חוקי תזונה בלתי מתפשרים ובלתי הגיוניים (לא לאכול דברים שמכילים מרכיב מסוים כי הם שמעו שהוא מזיק ובכך לגרום לעצמם נזק מבחינה תזונתית ואף להביא את עצמם לתת תזונה או חוסרים תזונתיים משמעותיים)[16][17] תופעת האורתורקסיה נרבוזה חדשה בספרות המחקרית העולמית. נכון ל-2017 היא אינה מוכרת כהפרעה רשמית ואינה נזכרת ב-DSM או ב-ICD. עם זאת מצטבר אודותיה ידע מחקרי מגוון[18][16] ואף יש הצעה להגדרת התסמינים הרשמיים לאבחנה להפרעה זו.[17]

דיאבולמיה Diabulimia

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה זו היא אחת מהפרעות האכילה החדשות המוכרות בספרות המחקרית. היא נוצרת אצל אנשים החיים עם סוכרת מסוג 1 המונח הוא הלחם של המילים סוכרת (באנגליתDiabetes melitus) ובולמיה. ההפרעה מתאפיינת בדפוס מכוון ומודע של הימנעות משימוש באינסולין, זאת כדי לרדת במשקל. פרקטיקה זו יכולה להיות קטלנית, שכן ללא איזון בעזרת אינסולין יכול האדם להגיע לרמות סוכר מאוד גבוהות בדם, מה שיכול להביא למצב חירום רפואי ואף למוות אם הוא אינו מטופל בזמן.[19] הפרעה זו נוטה להופיע מגיל בית הספר ואילך שכן בגילאים יותר נמוכים הילד פחות עצמאי בהזרקת אינסולין לעצמו.[20] הפרעה זו נחשבת יותר ויותר לבעיה רצינית, בעיקר בקרב נערות.[21] מטופלים עם סוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) נדרשים לשלוט ברמות הסוכר בדמם באמצעות הזרקת אינסולין, מצב המעמיד אותם בקבוצת סיכון להתפתחות של הפרעות אכילה שונות בכלל ובפרט דיאבולמיה.[22] גם הפרעה זו אינה מוכרת כיום כהפרעה רשמית ואינה נזכרת ב-DSM או ב-ICD.

השמנת יתר Obesity

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השמנה

השמנת יתר מוגדרת קטגורית כעודף משקל העולה על 20% מהמשקל הנורמלי בגיל זה. מרבית הילדים והמבוגרים השמנים חיו עם הפרעה זו בילדותם, וכ-60% עד 80% מהילדים השמנים יהפכו למבוגרים שמנים. האכילה (אכילת יתר - Overeating) בקרב קבוצה זו באה לפעמים לפצות על שעמום או חסר רגשי. החלל ממולא על ידי אוכל והאכילה מתגברת בעיקר במצבי דחק.[1]

הפרעות אכילה ופוריות האישה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנוריאה (אל-וסת) מופיעה בכ-66% - 84% מהנשים עם אנורקסיה נרבוזה, ובכ-7% - 40% מהמטופלות עם בולימיה נרבוזה. כמו כן נמצא כי 77% מתת-הקבוצה של חולות בולימיה נרבוזה שהייתה להן היסטוריה של אנורקסיה נרבוזה דיווחו על אמנוריאה.[23] המנבאים החזקים ביותר לאמנוריאה כוללים: BMI נמוך, צריכת קלוריות נמוכה, ורמה גבוהה של פעילות גופנית. אחד הגורמים לאמנוריאה בנערות ונשים עם הפרעות אכילה הוא תסמונת השחלות הפוליציסטיות. מטופלות רבות עם התסמונת סובלות מבולימיה והפרעות אכילה אחרות,[24] ונמצא מתאם בין בולימיה לשחלות פוליציסטיות.[25] שחלות פוליציסטיות ידועות כקשורות לסיבוכי פוריות שונים. ההפרעה בווסת נובעת בדרך כלל ממיעוט או העדר ביוץ, ועל רקע זה אי הפריון.[26]

לכ-17% מהנשים עם בעיות פוריות שפנו לטיפול יש היסטוריה של הפרעות אכילה.[27][28] אצל נשים עם אנורקסיה נרבוזה נמצא כי יש ירידה של 30% בפוריות (יכולת כניסה להריון)[28]בהשוואה לאוכלוסייה ללא אנורקסיה נרבוזה. בנוסף בקבוצה זו קיים סיכוי מוגבר להפלה ביחס לקבוצה ללא הפרעת אכילה.[29]

התמודדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעות אכילה הן קבוצת הפרעות מגוונת מאוד מבחינת גיל הופעת ההפרעה, משך ההפרעה ומהלכה, מבחינת הסיכונים הכרוכים בכל הפרעה ומבחינת התגובה לטיפול והפרוגנוזה. ישנן הפרעות כמו פיקה, שבהן יש סיכוי טוב להצליח בטיפול אם ההפרעה מטופלת בגיל הילדות, אך אם ההפרעה אינה מטופלת היא עלולה להפוך לכרונית וללוות את האדם למשך כל חייו.[1] ישנן לעומת זאת הפרעות שאופיין כרוני וממושך מלכתחילה, כמו בולמיה ואנורקסיה. אופי הטיפול באנשים עם הפרעות אלה הוא רב מערכתי הכולל צוות טיפול נפשי וצוות רפואי, ולעיתים מחייב אשפוז ביחידה רפואית ייעודית. הפרעות אלה דורשות משאבי התמודדות גדולים ומתמשכים הן מהאדם עצמו והן ומהצוות המטפל. בחלק מההפרעות קיימת ברקע סכנת מוות מוחשית (אנורקסיה, בולמיה, דיאבולמיה).[30]

הצוות המטפל צריך להתייחס לכל ההיבטים בשביל ללוות את המטופל לאורך הטיפול, הצוות יכול לכלול רופא משפחה/ ילדים האחראי לשינויים הפיזיים של המטופל, דיאטנית האחראית על התפריט התזונתי של המטופל, איש בריאות הנפש האחראי להשפעות הנפשיות והחברתיות של המטופל.

גיל ההתבגרות והפרעות אכילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחינת הקשר בין הפרעות אכילה וגיל ההתבגרות, ראשית, השכיחות הגבוהה ביותר של ההפרעות קיימת בקרב נערות בגיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת.[31] כמו כן, בספרות המקצועית קיימות עדויות רבות, הקושרות בין הפרעות אלו וגיל ההתבגרות, בהתייחס למגוון גורמים וסיבות.[32] אריק אריקסון כינה את מאבק המתבגרים בביסוס זהותם האישית "משבר זהות".[33] בהתאם לכך, הראו הלוי והלוי[34] כי בשל תופעת הדיכאון, האופיינית לתקופה זו, עלולות מתבגרות לחפש אחר ייחודיות ואטרקטיביות, באמצעות שליטה על משקל גופן; גורם נוסף, המקשה על ביסוס זהות המתבגרות, הוא האידיאל החברתי של דמות האישה, שבבסיסו קונפליקטואלי ומבלבל- המודל האסתטי המיוחל הוא מראה כחוש, כמראה נערה טרם התבגרותה. בניסיון להשיג מראה זה, יש השולטות על משקל גופן עד לכדי התפתחותה של הפרעת אכילה. מחקר, המדגים תופעה זו, מצא, כי קיים קשר בין משטר ההרעבה, שנוקטות חולות אנורקסיה, לבין נטייתן לחשיפת רגשות כעס כלפי תהליך ההתבגרות.[30][2][1]

בהתמקד באידיאל החברתי, מודל מרכזי להסבר התופעה של הפרעות אכילה, והעלייה בשכיחותה, הוא המודל החברתי-תרבותי. לפי מודל זה, למסרים ולנורמות החברתיים ובהם, המעמד המהותי של משקל והופעה חיצונית, כמדד להצלחה ולהערכה עצמית, יש חשיבות בהתפתחות הפרעות אכילה.[35] נשים, ובפרט מתבגרות, מפתחות מנהגי אכילה לא בריאים, בהתאם לנורמות אלו. הנורמות באות לידי ביטוי במסגרת המשפחתית, חברתית, לימודית ותעסוקתית.[32] יתר על כן, הפחד ממבנה גוף שמן, עלול להתבטא ברגשות ובהתנהגויות קיצוניות עד כדי אכילה פתולוגיות. כיום מקובל להניח כי אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר להתפתחות חלק מהפרעות האכילה (בעיקר אלו המתפתחות בגילאי הנעורים) היא המדיה החברתית אשר מעבירה לכלל האוכלוסייה ולאוכלוסיית הנוער בפרט מסרים בנוגע למראה ולדימוי הגוף. מחקר אורך, שנערך בארצות הברית, מדגים את המודל הנ"ל בקרב אלף מתבגרות, בנות 12–15. ממצאי המחקר, מצביעים על כך, כי עיסוק במראה חיצוני ובמשקל גוף, בלוויית סוגים שונים של לחצים חברתיים (למשל לעמידה באידיאל של דמות האישה), קשורים בתסמינים של הפרעות אכילה.[30]

טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בהפרעת אכילה משתנה בהתאם לסוג וחומרת ההפרעה, ובדרך כלל נעשה שימוש ביותר משיטה טיפולית אחת. פסיכותרפיה במסגרת מרפאתית היא הטיפול הנפוץ ביותר. מטופלים שקיבלו שירותים במסגרת אשפוז מלא או אשפוז יום לרוב מועברים לרוב למרפאות חוץ להמשך טיפול. מטרתו של הטיפול הפסיכולוגי הוא לאפשר הכלה של רגשות שליליים, ולטפח גישה ריאליסטית ומאוזנת יותר ביחס לדימוי עצמי, דימוי גוף וקשריהם המשפחתיים. מטרת הטיפול הפסיכולוגי עם מתבגרות היא החזרת המטופלת למסלול ההתבגרות התקין ולרוב כולל מרכיב של הדרכת הורים.[36]

טיפול התנהגותי-קוגניטיבי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתו של טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT) היא להביא לשינוי התנהגויות ומחשבות מעוותות הגורמות למצוקת המטופל.[37] בשל כך, שיטת טיפול זו שמה דגש על בחינה מחודשת של מחשבות שליליות בלתי מסתגלות במטרה להפחית תגובות רגשיות והתנהגותיות המשמרות את הפרעת האכילה.[38]

טיפול זה הוערך במספר רב של מחקרים והוכח כיעיל בהפרעות אכילה במגוון אוכלוסיות וגילאים. השפעת הטיפול היא מיידית ונשמרת לטווח ארוך.[39] הטיפול כולל חוזה טיפולי המצריך הסכמה לניטור מסודר של האכילה לאורך כל הטיפול ולעמידה בתוכנית תזונתית מאוזנת וכן מוטיבציה גבוהה מצד המטופלות לביצוע מטלות הנדרשות מחוץ לשעות הטיפול. כמו כן, גישה זו רואה חשיבות מכרעת עוד בטרם הטיפול בהכרת המטופלת בערך של דפוס אכילה בריאים.[40]

הטיפול שניתן למתמודדים עם בולימיה נרבוזה ובהפרעת אכילה בולמוסית אשר אינם סובלים ממחלות פסיכיאטרית נלוות, הוא מובנה, ממוקד וקצר מועד. מומלץ להגביל את משך הטיפול, שכן שינויים משמעותיים יכולים להתרחש גם בחודשים שלאחר סיומו.[41] מחקרים מבוקרים רבים הראו שטיפול זה בבולימיה נרבוזה ובהפרעת אכילה בולמוסית נחשב ליעיל לא פחות מטיפולים פסיכולוגיים, ובמקרים מסוימים אף יותר.[42][43]

טיפול תרופתי בשילוב עם פסיכותרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמצא כי השילוב של טיפול פסיכותרפי בכלל וטיפול התנהגותי- קוגניטיבי בפרט לצד נטילת תרופות מסוג SSRI עדיף מכל אחד מטיפולים אלה בפני עצמו. בעקבות הטיפול המשולב נפסקות התנהגויות "מטהרות" כמו הקאה באחוזים גבוהים. ניתן לראות ירידה בהתנהגויות אלו בשבועות הראשונים שלאחר תחילת הטיפול המשולב, רמה נמוכה של כפייתיות ביחס לדימוי גוף ושל אפיונים אישיותיים כגון: פרפקציוניזם וקושי בוויסות של רגשות ודחפים.[44]

טיפולי דיאלקטי-התנהגותי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) פותח במקור עבור אנשים שאובחנו כמתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית, אך מיושם גם בטיפול בהפרעות אכילה, בשל הדמיון בין הפרעת אישיות גבולית להפרעות אכילה המתבטא בקשיים בוויסות הרגשות והדחפים. מחקרים אמפיריים מצביעים על יעילותה של שיטת ה-DBT בטיפול בהפרעות אכילה.[45]

גישה זו נשענת על הרעיון של שילוב המטופל בהליך הטיפולי באמצעות מתן משימות שוטפות. הגישה מתמקדת בארבעה נושאים במהלך הטיפול הנוגעים להקניית כישורים פסיכולוגיים: (1) היכולת לקשיבות עצמית (mindfulness); (2) ויסות רגשי והגברת הסובלנות למצוקה;(3) הפחתת תסכול, ו-(4) מפגש עם האחר – מרכיב זה עוסק בהגברת היעילות הבינאישית, מתוך ההכרה בכך כי לרוב, קשיי המטופל נוצרו במסגרת יחסים בינאישיים. כישורים אלו לרוב נלמדים במסגרת טיפול קבוצתי בגישת DBT, ולעיתים נהוג לשלב גם עם טיפול פרטני. כך מתאפשר למטופלים לחלוק ולשתף בתחושות ובחוויות אודות מטלות שהתבקשו ליישם בפגישה הקודמת.[46]

טיפול משפחתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול המשפחתי מניח כי המשפחה מהווה גורם חשוב בהתפתחות הפרעת אכילה. מחקרים מצביעים על קשר בין נטייה לעיסוק ברזון, במראה החיצוני ודיאטה במשפחה לבין התפתחות הפרעת אכילה בקרב בני המשפחה. בנוסף, תקשורת בינאישית לקויה לצד התערבות יתר או חסר של המשפחה בחיי הפרט, עשויות להוות גורמים המגבירים את הסיכוי להופעת הפרעת אכילה בקרב בני משפחה.[47] בשל כך, במודל זה, נערכת התבוננות במשפחה כיחידה אינטגרטיבית וניסיון לברר את הרקע המשפחתי תוך זיהוי קונפליקטים, תפקידים, ומשאבים העומדים לרשות המשפחה.[48]

מודל זה נמצא כיעיל בטיפול במתבגרות עם אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה. הטיפול נחלק לשלושה חלקים ונמשך כשנה. השלב הראשון, מתאפיין בגיוס ההורים לטובת הטיפול בנערה לצורך החזרת האמון בעצם ביכולות ההוריות של ההורים בעצמם. כמו כן, מתבצעת התערבות פסיכו-חינוכית שמטרתה הפחתת תחושת האשמה וחוסר האונים שלהם וכן מתן הסבר על אופי המחלה והדגשת תפקידם המשמעותי בתהליך ההחלמה. השלב השני מאופיין בחזרתה ההדרגתית של הנערה לאכילה מאוזנת, תוך המשך תמיכה ופיקוח מצד ההורים ומתן דגש לאחריותה האישית של הנערה לשינוי דפוסי אכילתה. השלב השלישי מתאפיין בכך שהנערה לוקחת אחראיות מלאה על אכילתה, ניתן לשלב פעילות גופנית והמיקוד עובר לנושאים כלליים ורחבים יותר של תפקוד בריא ומותאם לגילה בדגש על פיתוח מיומנויות בינאישיות ועידוד לדעה עצמית. כמו כן, ניתן דגש בטיפול על מניעת נסיגה ונושאים משפחתיים רלוונטיים שדורשים דיון ופתרון.[49]

טיפול בגישת פסיכולוגיית העצמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול בגישת פסיכולוגיית העצמי נמצא כיעיל לטיפול בהפרעות אכילה.[50] על-פי גישה זו, הגורם המשמעותי שמוביל להתפתחות של הפרעת האכילה הוא הפגיעה בהערכה העצמית של הנערות ותפיסתן השלילית על עצמן. הן ייפנו להפסקה אקטיבית של האכילה באנורקסיה או אכילה כפיצוי בבולימיה במטרה להשיג תחושה של שליטה ועצמאות. לכן, מטרת הטיפול היא שיפור הדימוי העצמי הירוד.[51] גישה זו נמצאה מתאימה במיוחד לטיפול באנורקסיה ובבולימיה בשל הדגש הרב המושם במודל זה על הפוטנציאל של הקשר הטיפולי לתקן את ההערכה העצמית. שיפור הדימוי העצמי נעשה באמצעות היחסיים הטיפולים שמאופיינים בהקשבה אמפתית מצד המטפל.[52]

המודל הביו-פסיכוסוציאלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל מדגיש את חשיבות של יחסי הגומלין בין המערכות השונות – הביולוגית, הפסיכולוגית, האינדיבידואלית, המשפחתית והחברתית – של האדם החולה ומשפחתו וכי התהליכים משולבים בו זמנית.[53] הפרעות אכילה מצריכות התערבות אינטגרטיבית של צוות רב-מקצועי מול מטופלים בעלי תחלואה גופנית ופסיכיאטרית משמעותית המשלב פסיכיאטר; רופא פנימאי או רופא ילדים; תזונאית; כוח אדם ממקצועות הטיפול - פסיכולוג, עובד סוציאלי, מטפלים בהבעה וביצירה; כוח אדם סיעודי; מדריך לאימון גופני. לעיתים נדרש מעקב של קרדיולוג, גינקולוג ואנדוקרינולוג. לאור אופייה המורכב של המחלה, לדעת מומחים הטיפול הרצוי הוא מעבר ממסגרת למסגרת בהתאם לחומרת המצב הרפואי: אשפוז, אשפוז יום, טיפול יום, טיפול מרפאתי ושיקום.[54]

הפסיכותרפיה הבין-אישית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיכותרפיה הבין-אישית מוכרת כמודל מוביל ומבוסס מחקרית לטיפול בהפרעות אכילה מסוג בולימיה והפרעת אכילה התקפית. הטיפול עבור הפרעת אכילה ממוקד בקשיים ביחסים הבינאישיים שחווה המטופלת אשר מהווים גורם משמעותי להתפתחות ושימור ההפרעה. המטופלים, בעיקר אלה עם בולימיה, פונים לטיפול לאחר התמודדות ממושכת עם המחלה אשר במהלכה השתמרה נטייה להסתיר סימפטום מהסביבה ולקיים קשרים חלקיים עם אחרים. במסגרת הטיפול, המטפל ישאף לסייע למטופל לפתח ערוצי תקשורת יעילים וחיוביים עם סובביו. בנוסף, טיפול זה מעניק חשיבות רבה למתן הסבר פסיכו-חינוכי למטופלים אודות הסימפטומים של ההפרעה, דבר אשר נועד לנסוך ביטחון בקרב המטופל.[55]

ביקורת על הטיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מגבלות נצפו ביישום טיפול התנהגותי-קוגניטיבי בבולימיה נרבוזה ובהפרעת אכילה בולמוסית. תהליך המיון לקבלה לתוכנית טיפולית זו משאיר מאחור מטופלות רבות בשל אי התאמתן למודל הטיפולי. מבין אלו שנמצאו מתאימות, באחוז מסוים, לא יגיבו לטיפול כלל ונמצא שבין 20% ל-30% ינשרו לפני סיומו. שיעורים גבוהים אלה קשורים בעיקר לקושי של מתמודדים עם הפרעת אכילה להתמיד בטיפול דורשני זה, ולכן נטען שטיפול מסוג זה בבולימיה נרבוזה ואכילה בולמוסית אינו יכול להצליח משום שאין התייחסות להיבטים רגשיים או לאופי הכפייתי הקשור לאכילה ולמשקל.[40]

ישנן גישות המבקרות את ההתערבויות הטיפוליות הנפוצות בתחום הפרעות האכילה בטענה כי הן מתמקדות בשליטה בהפרעות האכילה ואילו הבעיות הפסיכולוגיות שעומדות בבסיס הפרעות האכילה מקבלות תשומת לב משנית.[56][57] למשל, טיפול ב-CBT מתמקד בסימפטומים/התנהגויות, אינו מאפשר טיפול בשורש הבעיה ואת הביטוי הרגשי הנחוץ כל כך להחלמה.[58]

בהתאם לביקורת זו, לדבריהן, טיפול המתמקד במשקל הגוף ובתזונה, ולא כזה המתמקד בריפוי מטראומות בין אישיות, עשוי לפגוע באיכות הטיפול המוצע לנשים שנפגעו מינית בעברן ואשר סובלות מהפרעת אכילה. הן טוענות כי חשוב שמטפלות יאפשרו ביטוי של החוויות הטראומתיות במסגרת הטיפול, ייראו בהפרעת האכילה כדרך התמודדות הנובעת מהיסטוריה של פגיעה מינית ויסייעו למטופלות באימוץ דרכי התמודדות חלופיות.[57][59] הנשים שהיו מטופלות במסגרות של הפרעות אכילה ובעיקר במחלקות האשפוז, התקוממו נגד הגישה שמתמקדת בגוף אשר מביאה פעמים רבות לחוויית החפצה המשחזרת עבורן את תחושת חוסר השליטה וחוסר האונים שחוו בפגיעה המינית.

הפרעות אכילה בתרבויות שונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הפרעות האכילה היא אחת הקבוצות של הפרעות נפשיות בהן יש שונות גבוהה בהופעת ההפרעה בין תרבויות שונות. הדבר נובע מכך שבתרבויות שונות קיימת התייחסות שונה לאוכל ולאכילה וקיימים מנהגים מגוונים הקשורים לאוכל. כמו כן בתרבויות שונות ובתקופות שונות קיימים אידיאלים שונים של מראה חיצוני וממדים.[1] להלן מספר דוגמאות להיבטים בין תרבותיים בהפרעות האכילה השונות:

  • תסמונת פיקה: ישנן תרבויות בהן אכילת חומרים שאינם מזון נחשבת לבעלת ערך רפואי, רוחני או תרבותי .[2]
  • הפרעת הימנעות/הגבלת אכילה: יש תרבויות מערביות (בארצות הברית, קנדה, ואוסטרליה ואירופה) שבהן יכולה להתקיים התנהגות הדומה להפרעה זו ממניעים דתיים ותרבותיים.[2]
  • אנורקסיה נרבוזה: ההפרעה אמנם קיימת בתרבויות ומדינות רבות, אך היא שכיחה ביותר במדינות פוסט-תעשייתיות בעלות הכנסה גבוהה כגון ארצות הברית, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד ובמדינות בהן קיים אידיאל גוף נשי רזה.[2] עם זאת מרכיב מסוים של האנורקסיה, הפחד מהשמנה, נוטה להיות שכיח יותר באסיה.[2]
  • בולימיה נרבוזה: השכיחות שווה בערך במדינות תעשייתיות בכל העולם, לרבות יפן, ודרום אפריקה. עם זאת ההפרעה מופיעה גם בתרבויות שאינן מערביות, אם כי בשיעור נמוך יותר.
  • הפרעת אכילה כפייתית או בולמוסי האכילה: ההפרעה שכיחה במדינות תעשייתיות. עם זאת מחקרים שנערכו בארצות הברית והשוו בין אוכלוסיות שונות במדיה (לטינים, אסייתים, אפרו אמריקנים וכדומה) מצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות לבין עצמן ובין קבוצות המיעוטים למי שאינם משתייכים אליהם.

השפעות המדיה החברתית על הפרעות אכילה ודימוי גוף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשתות החברתיות מייחסות חשיבות להופעה חיצונית ותורמות ליצירת סטנדרט רזון ומראה גוף שלא תואם את הממדים המציאותיים של מרבית האנשים. כתוצאה מכך, ובעיקר אצל נשים, מתפתחת תפיסת מציאות מעוותת לגבי המראה הרצוי עבורן והן מחפשות דרכים לווסת את משקלן. דימוי הגוף שלהן נפגע מה שמוביל להפרעת אכילה ופגיעה בערך העצמי שלהן.[60] התכנים במדיה משדרים מידע אודות המראה הרצוי שקיבל את הכינוי "אידיאל הרזון".[61] המסר בתכנים אלה מכוון ברובו לקהל הרחב, משפיע על ילדות ומתבגרות צעירות, קהל נוח לתמרון משום שהן חשות צורך להתאים את עצמן לנורמות חברתיות. מחקרים מצביעים על הקצנה בסטנדרט האידיאלי של מראה חיצוני רזה, אליו קהל המטרה משווה את עצמו. נמצא שתסכול סביב דימוי הגוף נובע בעיקר מחשיפה למסרים תרבותיים דרך המדיה.[62] מה שמוביל לשאיפה לרזון ולדימוי גוף שלילי.[61]

הפרסומות במדיה מדגישות את חשיבות הדיאטה לבריאות באמצעות פרסום של מזונות דיאטטיים ופעילות שתוביל לרזון .[61] טכנולוגיות עריכה דיגיטלית דוגמת פוטושופ מאפשרות ליצור אפקטים מטעים שתוצאתם מראה לא מציאותי של הדמויות המצולמות שהופכות מודל חיקוי בלתי אפשרי להשגה. למסרים המרוטשים בפוטושופ השפעה גדולה יותר מהשפעה שיש למעגלים חברתיים, דוגמת משפחה וחברים. בעידן המודרני במדיה יש דגש על ערכים של הישגיות, מצוינות, תחרותיות ושליטה שלא ניתנות להגשמה והשגה.[60] המסר העיקרי בתכנים אלה הוא תחרות כוחנית בין נשים, נשים כדמויות מניפולטיביות, מסרים מיניים פרובוקטיביים ותכנים המוגדרים כמסרים פוגעניים מה שמוביל לפגיעה בתפיסת המציאות בקרב נשים אלה ולהפרעות אכילה.[63]

הפרעות אכילה ופמיניזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הפרעות האכילה, ואנורקסיה ובולימיה בפרט, שכיחות יותר באוכלוסייה הנשית. 90%- 95% מהחולות בהפרעת אכילה אלה הן נשים, כאשר רובן נשים צעירות.[64] על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2015, יש בישראל 37,050-49,400 נערות ונשים בגילאי 15–24 הסובלות מהפרעות אכילה.[65] לאור זאת, תאוריות פמיניסטיות שונות ניסו להצביע על גורמים המשפיעים ומעלים את הסיכון להתפתחות הפרעות אכילה.

היופי הנשי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפייני היופי הנשי השתנו בתקופות שונות בהיסטוריה. לפי התאוריה הפמיניסטית, מאפיינים אלו הוגדרו לרוב על ידי הגברים עבור הנשים.[66] נשים רבות בתרבות המערבית סובלות מחרדת גוף (body anxiety) ומשנאת גוף אשר מכרסמות בביטחונן העצמי. הן מרגישות כך ביחס לגופן עקב העיסוק המופרז בתרבותנו בדימוי הגופני של האישה. דימויים וויזואליים לא ראליים מוצגים ברחובות, על צגי המחשב והטלוויזיה ומעודדים דימויים "מועדפים" של נשים שאין להם שום קשר עם המציאות (מושכות, מגרות, מפתות, דקיקות נטולות שיער גוף וכו'). נשים נוטות לפקח על גופן והדבר עלול להוביל לבושה בגוף ולהעמידן בסיכוי לפתח הפרעות אכילה.[67] על פי "תאוריית ההחפצה" המסרים החברתיים והתקשורתיים הרווחים כיום, המדגישים את הרזון כאידיאל היופי,[68] גורמים לחברה להתייחס לנשים כאל חפץ, וכפועל יוצא מכך, גורמים לנשים להתייחס לעצמן כאל חפץ.[69] בהתייחסותן זו, הנשים תופסות את תחושת הערך העצמי שלהן כמבוססת לרוב על המראה החיצוני, ובהתאם לכך מבקרות את עצמן. לתהליכים אלו יש השלכות פסיכולוגיות שליליות, ובכללן אי שביעות רצון מהגוף והערכה עצמית ירודה.[70] חוקרות פמיניסטיות מציגות את משמעותו המניפולטיבית של מיתוס "היופי הנשי". לטענתן, התכונה "יופי" קיימת בעולם באופן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי כמקובל לחשוב. לדבריהן, מיתוס היופי הנשי אינו משרת את הנשים אלא את הממסד הגברי, וכי הוא פונקציה של מגמות כלכליות, פוליטיות ושל מגמת דיכוי.[71] האפיון הפסיכולוגי הראשוני באנורקסיה נרבוזה הוא הרדיפה אחר הרזון דרך הרעבה עצמית, והפחד הנורא מעליה במשקל, בעוד האפיונים הפיזיים כמו ירידה במשקל הם משניים. על בסיס הנחה זו תאוריות פמיניסטיות הוסיפו כי התפתחות הפרעות האכילה היא תוצאה של הליך חברתי-תרבותי של דיכוי נשים, ופחות פתולוגיה אינדיבידואלית.[72] על פי התאוריה הפמיניסטית, 'אמיתות' חברתיות רבות שהוצגו כנייטרליות ואובייקטיביות, הוגדרו למעשה על פי תפיסה גברית- פטריארכלית.[66] הספרות מציגה שלוש דרכים להתמודד עם קונפליקטים אלו: להשלים, לקבל ולסבול, או למרוד, כשחוקרות פמיניסטיות קוראות לנשים למרוד בציפיות החברה. הפרעת אכילה מסוג אנורקסיה אינה פעולה קונפורמית פשוטה לצווים החברתיים, אלא להפך. ניתן לראות את היחס של הסובלות מאנורקסיה למזון בדחייה ובסירוב כאקט מחאתי כנגד ציפיות החברה, בדומה לשביתת הרעב של הסופרז'יסטיות. אף על פי שלא תמיד ברור להן על מה הן מוחות, המטרה שלהן היא ליצור אני מיוחד בניסיון לייסד שליטה, אוטונומיה ותחושת עצמי.[73]

יחסי אם-בת בהתפתחות הפסיכולוגיה הנשית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאורטיקניות פמיניסטיות מזהות את המשפחה כבבואה של הפסיכולוגיה הנשית.[74] במסגרת התא המשפחתי ובעיקר במסגרת יחסי אם-בת, לומדת הנערה לזהות את תפקידה החברתי בד בבד עם פיתוח הזהות העצמית שלה. בתרבות המערבית האימהות הן האחראיות להתפתחות הפסיכולוגית והחברתית של הילדים מקטגוריה של מין לקטגוריה של מגדר. האישה האידיאלית נתפשת כדמות בעלת מראה והתנהגות נשיים: אישה נשואה, נאמנה לבעלה ומשפחתה ושמחה לשרת אותה. אישה 'נורמלית' נתפשת כזו המפנימה את חובותיה כבר מילדות המוקדמת ולכן נדרשת לגייס את כוחותיה על מנת למלא את תפקידה כבת, כאם וכרעיה.[67] ציפיות אלו מייצרות אצל נשים רבות קונפליקטים פנימיים. מטלה חברתית זו משאירה חותם עמוק על מערכת יחסים אמביוולנטית בין האם לבת. האם המדוכאת על ידי גורמים פטריארכליים, מכוונת את בתה לקבל על עצמה את אותן מטלות המצופות לה בתקופת הנשיות הבוגרת. לשם הגשמת 'נשיות מוצלחת' על האישה לעמוד בשלוש מטלות בסיסיות: לקבל ולכבד את רצון האחר; לזהות ולמלא את צורכי האחר; ולחפש את הגדרת העצמיות שלה דרך ההתקשרות עם האחר. ההשלכות של דרישות אלה הן שנשים, מתוך שלילת עצמיותן מוצאות את עצמן מתקשות לפתח תחושה אותנטית של צרכיהן.[75] תאוריות פמיניסטיות גורסות כי הערך העצמי של נשים קשור למידה ולטיב הקשרים הקרובים האינטימיים שלהן. כישלונה של אישה במציאת הדדיות והבנה במערכת יחסים נחוות כהטלת ספק בזהותה, מוליד אשמה, ספק עצמי והערכה עצמית נמוכה.[76] אצל הסובלות מהפרעות אכילה הדרישה ההתפתחותית לעצמאות מביאה את הנערה המתקשה לעמוד בציפיות והרוצה להמשיך ולהתנהג כרצונה, לחוות את העצמאות דרך השליטה במזון ובגוף. הדיאטה והירידה במשקל גוררים, לפחות בהתחלה, לתגובות חיוביות מהזולת, ומקנים לה תחושת עוצמה לא מוכרת וכן משמשים לה כמקור לגאווה ולעליונות.[77]

המעבר מילדות לנשיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים מצביעים על גיל ההתבגרות כתקופה המהווה קרקע פורייה להתפתחות הפרעת אכילה. 20%-22% מהמתבגרות, בעיקר בנות 16–18, נמצאו בסיכון לפתח הפרעה זו.[78] על פי התאוריה הפמיניסטית, אחד הגורמים להתפתחות הפרעת אכילה הוא הפחד מגדילה ומהתבגרות וחשש מפני אי יכולת למלא ציפיות מגדריות בגיל זה. הפרעת אכילה מעכבת את התפתחות הגוף, את התפתחות סממני המין, ומעכבת התמודדות עם דרישות החיים כמו עמידה בלחץ לימודי, ובחינות בבית הספר, גיוס לצבא, יציאה לעצמאות כלכלית ועוד. כמו כן, התבגרות זו מביאה עמה חשש לאבד את אהבתם ודאגתם של ההורים. נשים צעירות חשות שאינן בשלות לתהליך השידוכים והנישואין.[79] כמו כן, נערות רבות חשות לחץ חברתי מבני גילן להיות אקטיביות מבחינה מינית. נערות רבות "משתמשות" באופן לא מודע בהפרעת האכילה כדי לעכב תהליכים אלו כמה שניתן.[76]

הציפיות המגדריות והשפעותיהן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרים שנערכו בנוגע לקשר בין הפרעות אכילה לבין עמדות כלפי תפקידי מגדר, נמצאו קשרים חיוביים רבים בין לחץ הנובע מתפקידי מגדר לבין התפתחות הפרעות אכילה.[80] נערות בגיל ההתבגרות חוות השפעות שונות ולעיתים אף סותרות מהחברה הכללית, מבני המשפחה וממעגל השווים. נמצא כי נשים עם הפרעות אכילה חוות לחץ כפול. הן לחץ המתקשר לתפקידי מגדר נשיים, כמו החשש מחוסר אטרקטיביות וחשש מהתנהגות אסרטיבית, והן לחץ המתקשר לתפקידי מגדר גבריים, כמו החשש מחוסר יכולת פיזית ומנחיתות אינטלקטואלית. רמות הלחץ שהן חוות היו גבוהות באופן משמעותי בהשוואה לנשים שאינן סובלות מהפרעת אכילה. נערות שנמצאות בסיכון גבוה לחלות בהפרעת אכילה חשות את הלחצים כמופנים כלפי גופן.[67]

הקשר בין הפרעות אכילה ופגיעות מיניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרות המקצועית מדווחת על קשר ברור בין התפתחות הפרעת האכילה ובין פגיעות מיניות.[81] מחקר העוסק בקשר זה, מצא כי 48 אחוזים מבין 113 מטופלות, שאובחנו באנורקסיה נרבוזה והתאשפזו, עברו התעללות מינית בילדות,[82] לעומת מחקר אחר שמצא כי 70% מהמטופלות הסובלות הפרעת אכילה, נפגעו מינית לאורך השנים.[83] במקרים של חוויה מינית לא רצויה נערות ונשים חוות חוויה עמוקה של חוסר שליטה ומחזירות את תחושת השליטה על גופן על ידי אכילה או אי-אכילה.[83] על פי תאורטיקניות פמיניסטיות ניצול מיני של ילדות הוא בבחינה קונקרטיזציה של יחס התרבות לגוף האישה. ילדה שמנוצלת מינית הופכת לחפץ מיני שנועד לשרת את צורכי המבוגר הפוגע המשתמש בגופה לסיפוקו המיני. ילדה שגופה נוצל מינית תתקשה לפתח דימוי גוף תקין. כתוצאה מכך, הגוף נתפס כמקור של פגיעות, של לכלוך וזוהמה ושל אשמה ובושה. חוויית הנפגעת היא שהגוף בגד, ושהגוף והנשיות הם מקור לסכנה.[67] השקפה פמיניסטית תופסת את הפרעות האכילה כאסטרטגיות של התמודדות והישרדות לאחר הפגיעות המיניות. הן הדרך שבה "בוחרות" חלק מהנערות ומהנשים שעברו פגיעות מיניות בילדות, ברוב המקרים באופן לא מודע, לבטא את המצוקות שנותרות חסרות קול וחסרות מילים. הפגיעה המינית יכולה לבוא לידי ביטוי גם בחשיפה למיניות שאינה מותאמת. למשל, הפורנוגרפיה הנגישה יותר ויותר בתקשורת עלולה לגרום לנערות רגישות במיוחד להימנעות קיצונית מהכניסה לדמות הנשית המוצגת בסוג זה של תקשורת.[66]

אנורקסיה בתרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בשנת 2017 השיקה חברת הסטרימינג נטפליקס סרט חדש בשם "עד העצם". בסרט מסופר על אלן, בחורה בת 20 שסובלת מאנורקסיה. חלק מהביקורות על הסרט טענו שהוא גורם לרומנטיזציה של מחלת האנורקסיה. הדמות הראשית, אלן ממחישה את המחלה מנקודת מבט של צעירה הסובלת מהפרעת אכילה, בעקבות כך מועברות לצופה רגשות השווא שמתלווים למחלה. דבר זה עלול לעודד ולחזק מחשבות אצל נערים ונערות הסובלים מהפרעה זו. בנוסף לכך, מוצגות בסרט מספר דרכים המראות איך ניתן לרדת במשקל בדרכים מסוכנות ושאף עלולות לפגוע בבריאות.[84] הביקורת הובילה להקמת קבוצת מחאה הקוראת לאיסור שידור הסרט.[84]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • וי, קרן, אנורקסיה נרבוזה והדרך להחלמה: הרעב למשמעות, הוצאת אח 2005
  • מייקל קרסנואו, חיי כגבר אנורקטי, הוצאת אח, 2006
  • אליסון אייבורס וסופי נסביט, רעבים להבנה: ספר הדרכה המסייע לצעירים להבין ולהחלים מאנורקסיה נרבוזה, הוצאת אח, 2008
  • גור, ענת, גוף זר: הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם, הקיבוץ המאוחד, 2015
  • מירה דנה, מרילין לורנס, נשים אוכלות את עצמן: על הפרעות אכילה - אנורקסיה, בולימיה ואכילה כפייתית, מודן 2017
  • Yael Latzer, Daniel Stein, editors, Bio-psycho-social contributions to understanding eating disorders, Switzerland : Springer, 2016
  • Kelly D. Brownell and B. Timothy Walsh, Eating Disorders and Obesity: Third Edition: A Comprehensive Handbook, Guilford press, 2017

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: הפרעת אכילה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפרעת אכילה

אורתורקסיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 חנן מוניץ (עורך), 26. הפרעות פסיכיאטריות בילדים ובמתבגרים, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, שישית, דיונון, 2016, עמ' 638-648
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 American Psychiatric Association., Feeding and Eating Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association., 2013, עמ' 329-354. (בeng)
  3. ^ 1 2 Kaisari, P., Dourish, C. T., & Higgs, S. (2017). Attention deficit hyperactivity disorder (ADHD) and disordered eating behaviour: a systematic review and a framework for future research. Clinical psychology review, 53, 109-121.
  4. ^ 1 2 Dana K. Cassell, David H. Gleaves, The Encyclopedia of Obesity and Eating Disorders, Third Edition, Infobase Publishing, 2009, עמ' XIII- XIX. (באנגלית)
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 איגוד הפסיכיאטריה הישראלי ומשרד הבריאות (עורכים), תסמונות התנהגותיות הקשורות להפרעות פיזיולוגיות וגורמים גופניים, הסיווג והאבחון הפסיכיאטרי לפי ארגון הבריאות העולמי (ICD 10), תל אביב: דיונון - אוניברסיטת תל אביב, 2004, עמ' 185-191
  6. ^ 1 2 Martin M. Fisher, David S. Rosen, Rollyn M. Ornstein, Kathleen A. Mammel, Characteristics of Avoidant/Restrictive Food Intake Disorder in Children and Adolescents: A “New Disorder” in DSM-5, Journal of Adolescent Health 55, 2014-07-01, עמ' 49–52 doi: 10.1016/j.jadohealth.2013.11.013
  7. ^ The Prevalence of Anorexia Athletica in NCAA Division II Athletes, scholar.googleusercontent.com
  8. ^ 1 2 Manning, William (2015). "Preventing and Recognizing Anorexia Athletics - For Coaches and Athletes".
  9. ^ Cristin D. Runfola, Kelly C. Allison, Kristina K. Hardy, James Lock, Prevalence and Clinical Significance of Night Eating Syndrome in University Students, Journal of Adolescent Health 55, 2014-07-01, עמ' 41–48 doi: 10.1016/j.jadohealth.2013.11.012
  10. ^ Albert J. Stunkard, William J. Grace, Harold G. Wolff, The night-eating syndrome, The American Journal of Medicine 19, 1955-07-01, עמ' 78–86 doi: 10.1016/0002-9343(55)90276-X
  11. ^ Martina de Zwaan, Astrid Müller, Kelly C. Allison, Elmar Brähler, Prevalence and Correlates of Night Eating in the German General Population, PLOS ONE 9, 2014-05-14, עמ' e97667 doi: 10.1371/journal.pone.0097667
  12. ^ Martina de Zwaan, Michael Marschollek, Kelly C. Allison, The Night Eating Syndrome (NES) in Bariatric Surgery Patients, European Eating Disorders Review 23, 2015-11-01, עמ' 426–434 doi: 10.1002/erv.2405
  13. ^ Smith, K. E., Crowther, J. H., & Lavender, J. M, A review of purging disorder through meta-analysis, Journal of Abnormal Psychology, 126(5), 2017, עמ' 565-592. doi: http://dx.doi.org/10.1037/abn0000243
  14. ^ Mark L. Norris, Amy Robinson, Nicole Obeid, Megan Harrison, Exploring avoidant/restrictive food intake disorder in eating disordered patients: A descriptive study, International Journal of Eating Disorders 47, 2014-07-01, עמ' 495–499 doi: 10.1002/eat.22217
  15. ^ Christian R. French (2015-11-12). "Orthorexia nervosa: Evaluating Potential At-risk Populations and Diagnostic Criteria in an Emerging Eating Disorder".
  16. ^ 1 2 Márta Varga, Barna Konkolÿ Thege, Szilvia Dukay-Szabó, Ferenc Túry, When eating healthy is not healthy: orthorexia nervosa and its measurement with the ORTO-15 in Hungary, BMC Psychiatry 14, 2014-02-28, עמ' 59 doi: 10.1186/1471-244X-14-59
  17. ^ 1 2 Thomas M. Dunn, Steven Bratman, On orthorexia nervosa: A review of the literature and proposed diagnostic criteria, Eating Behaviors 21, 2016-04-01, עמ' 11–17 doi: 10.1016/j.eatbeh.2015.12.006
  18. ^ Anna Brytek-Matera, Lorenzo Maria Donini, Magdalena Krupa, Eleonora Poggiogalle, Orthorexia nervosa and self-attitudinal aspects of body image in female and male university students, Journal of Eating Disorders 3, 2015-02-24, עמ' 2 doi: 10.1186/s40337-015-0038-2
  19. ^ Malissa Martin, Natasha Darbar, Monique Mokha, Diabulimia: A Body-Image Disorder in Patients with Type 1 Diabetes Mellitus, Athletic Therapy Today 13, 2008-07-01, עמ' 31–33 doi: 10.1123/att.13.4.31
  20. ^ Julie Hasken, Laura Kresl, Teresa Nydegger, Megan Temme, Diabulimia and the Role of School Health Personnel*, Journal of School Health 80, 2010-10-01, עמ' 465–469 doi: 10.1111/j.1746-1561.2010.00529.x
  21. ^ Yan L, 'Diabulimia' a growing problem among diabetic girls., Nephrology news & issues 21, 2007/10
  22. ^ Mehmet Fatih Kınık, Ferda Volkan Gönüllü, Zeynep Vatansever, Işık Karakaya, Diabulimia, a Type I diabetes mellitus-specific eating disorder, Turkish Archives of Pediatrics/Türk Pediatri Arşivi 52, 2017-03-01, עמ' 46–49 doi: 10.5152/TurkPediatriArs.2017.2366
  23. ^ Kimmel, M. C., Ferguson, E. H., Zerwas, S., Bulik, C. M., & Meltzer‐Brody, S., Obstetric and gynecologic problems associated with eating disorders., International Journal of Eating Disorders 49, 2015, עמ' 260-275
  24. ^ Azziz ,R, . Diagnosis of polycystic sindrom: the Rotterdam criteria are premature, The journal of clinical and endocrinology & metabolism 91, 2006, עמ' 781-785
  25. ^ Jahanfar.S, Eden J. A, Nguyent T.V, Bulimia nervosa and polycystic ovarv svndrome, Gynecological Endocrinology, 1995, עמ' 113-117
  26. ^ C.M. Boomsma M.J.C. Eijkemans E.G. Hughes G.H.A. Visser B.C.J.M. Fauser N.S. Macklon, A meta-analysis of pregnancy outcomes in women with polycystic ovary syndrome, Hum Reprod Update 6, 2006, עמ' 673-683
  27. ^ . Mitchell,A.M., Bulik, C.M, Eating Disorders and Women's Health: An Update, Journal of Midwifery & Women’s Health 51, 2006, עמ' 193-201
  28. ^ 1 2 . Ward, V.B, Eating disorders in pregnancy, BMJ 336, 2008, עמ' 93-96
  29. ^ Meczekalski ,B, Podfigurna-Stopa, A, Katulsk, K, Long-term consequences of anorexia nervosa, Elsevier, 2013, עמ' 215-220
  30. ^ 1 2 3 Yael Latzer, Daniel Stein,, Bio-Psycho-Social Contributions to Understanding Eating Disorders | Yael Latzer | Springer, Springer, 2016. (באנגלית)
  31. ^ בכר י', הפחד לתפוס מקום: אנורקסיה ובולימיה- טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי, מאגנס, 2001
  32. ^ 1 2 בוניאל-נסים, מ' ועזי ב', "פרו-אנה": נערות עלומות באינטרנט, מפגש לעבודה חינוכית סוציאלית 29, עמ' 171-190
  33. ^ אריק אריקסון (1968). ילדות וחברה.
  34. ^ הלוי, נ' והלוי, א, הפרעות אכילה בגיל ההתבגרות המוקדם- מחקר חתך על אוכלוסיית מתבגרים צעירים בירושלים, הרפואה 168, עמ' 523-531.
  35. ^ אתי וייסבלאי, הפרעות אכילה בקרב ילדים ובני נוער: תיאור התופעה, מניעתה ואיתורה, הכנסת, מרכז המחקר והמידע, 2010
  36. ^ העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה
  37. ^ מרום. צ., גלבוע- שכטמן, א., מור. נ. ומאיירס. י, טיפול קוגניטיבי - התנהגותי במבוגרים, תל אביב: הוצאת דיונון
  38. ^ Hoffman, S.G., Asnaani, A., Vonk, I.J., Sawyer, A.T., Fang, A., The Efficacy of Cognitive Behavioral Therapy: A Review of Meta- analyses., Cognitive Theory Research., 2012, עמ' 427-440.
  39. ^ Layard, R. & Clark, D.M, Thrive: The power of psyechological therapy, UK :Penguin Random House, 2014
  40. ^ 1 2 Johan Vanderlinden, Many roads lead to Rome: Why does cognitive behavioural therapy remain unsuccessful for many eating disorder patients?, European Eating Disorders Review: The Journal of the Eating Disorders Association 16, 2008-09, עמ' 329–333 doi: 10.1002/erv.889
  41. ^ Fairburn CG, Marcus MD & Wilson GT, Cognitive – behavioral therapy for binge eating and bulimia nervosa: A comprehensive treatment manual In CG Fairburn & CG Wilson (Eds), Bing eating: Nature, a assessment, and treatment, New York, N.Y : Guilford Press, 1993a, עמ' 361 - 404
  42. ^ C. G. Fairburn, R. Jones, R. C. Peveler, R. A. Hope, Psychotherapy and bulimia nervosa. Longer-term effects of interpersonal psychotherapy, behavior therapy, and cognitive behavior therapy, Archives of General Psychiatry 50, 1993-06, עמ' 419–428 doi: 10.1001/archpsyc.1993.01820180009001
  43. ^ W. S. Agras, S. J. Crow, K. A. Halmi, J. E. Mitchell, Outcome predictors for the cognitive behavior treatment of bulimia nervosa: data from a multisite study, The American Journal of Psychiatry 157, 2000-08, עמ' 1302–1308 doi: 10.1176/appi.ajp.157.8.1302
  44. ^ J. E. Mitchell, C. B. Peterson, T. Myers, S. Wonderlich, Combining pharmacotherapy and psychotherapy in the treatment of patients with eating disorders, The Psychiatric Clinics of North America 24, 2001-06, עמ' 315–323 doi: 10.1016/s0193-953x(05)70227-6
  45. ^ Linda A. Dimeff, Marsha M. Linehan, Dialectical Behavior Therapy for Substance Abusers, Addiction Science & Clinical Practice 4, 2008-6, עמ' 39–47
  46. ^ לינהאן מ. מ., הפרעת אישיות גבולית - מדריך להקניית קישורים, הוצאת ספרים "האח", 2006
  47. ^ Fairburn CG, Cognitive behavior therapy and eating disorders, New York Guilford Press., 2008
  48. ^ Katharine L Loeb, Daniel le Grange, Family-Based Treatment for Adolescent Eating Disorders: Current Status, New Applications and Future Directions, International journal of child and adolescent health 2, 2009-01-01, עמ' 243–254
  49. ^ Yael Latzer, Daniel Stein, Introduction: Novel perspectives on the psychology and psychotherapy of eating disorders, Journal of Clinical Psychology 75, 2019, עמ' 1369–1379 doi: 10.1002/jclp.22786
  50. ^ E. Bachar, The contributions of self psychology to the treatment of anorexia and bulimia, American Journal of Psychotherapy 52, 1998, עמ' 147–165 doi: 10.1176/appi.psychotherapy.1998.52.2.147
  51. ^ Goodsitt A, Eating disorders: A self-psychological perspective., In: Garner DM, Garfinkel PE. Handbook of treatment for eating disorders. New York: Guilfor, 1997, עמ' 28 - 208
  52. ^ בכר א., הפחד לתפוס מקום: אנורקסיה ובולימיה , טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי., האוניברסיטה העברית.: הוצאת ספרים: מאגנס, 2001
  53. ^ G. L. Engel, The clinical application of the biopsychosocial model, The American Journal of Psychiatry 137, 1980-05, עמ' 535–544 doi: 10.1176/ajp.137.5.535
  54. ^ מבקר המדינה, הטיפול בהפרעות אכילה (עמ' 863), ‏2013
  55. ^ Yael Latzer, Daniel Stein, A review of the psychological and familial perspectives of childhood obesity, Journal of Eating Disorders 1, 2013-02-25, עמ' 7 doi: 10.1186/2050-2974-1-7
  56. ^ Wooley ,S.C., Sexual abuse and eating disorders: The concealed debate., . In:Fallon, P.,Katzman.M.A.,&Wooley S.C.(Eds) Feminist perspectives on eating disorders .New York:Guileford Press, 1994, עמ' 171-211
  57. ^ 1 2 גור, ע., גוף זר: הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם., הקיבוץ המאוחד., 2015
  58. ^ H. Bruch, Perils of behavior modification in treatment of anorexia nervosa, JAMA 230, 1974-12-04, עמ' 1419–1422
  59. ^ וייס, מ., הפרעות אכילה - איך בוחרים טיפול מתאים?, באתר מאתר פסיכולוגיה עברית, ‏15/7/2018
  60. ^ 1 2 לצר, יעל, "ראי ראי, היש יפה ממני ? תפקיד המדיה בהתפתחות הפרעות אכילה".
  61. ^ 1 2 3 לצר יעל, כץ רות, ספיבק זוהר, פתולוגיה הקשורה באכילה, חשיפה לתקשורת והעצמת מתבגרות: חשיבות מעורבות ההורית., חברה ורווחה, ג לג, 2013, עמ' 415-444
  62. ^ פולישוק, קטיה. זיסברג, ליהוא, אינטליגנציה רגשית ודימוי גוף: הצצה לעולמם של בוגרים צעירים הקשר בין אינטליגנציה רגשית, חשיפה לתכני תמונות בפייסבוק ודימוי גוף בקרב בוגרים צעירים., רב גוונים - מחקר ושיח, 15 2, 2016, עמ' 322-297
  63. ^ דורי-פרנקל, טללית, הקשר בין דימוי גוף , אוריינטציה דתית, מודל האישה המושלמת , ציור עצמי ובעיות אכילה בקרב נשים חרדיות ודתיות- לאומיות: מחקר השוואתי, אסרטציה לדוקטורט אוניברסיטת חיפה, 2013
  64. ^ פרופ' לצר יעל ופרופ' שטיין דניאל, הפרעות אכילה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי במבוגרים, הוצאת דיונון, 2011, עמ' 175-195
  65. ^ דו"ח מבקר המדינה, הטיפול בהפרעות אכילה בישראל, מוגש לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, הוצאה: ירושלים, קריית בן-גוריון, ‏2016
  66. ^ 1 2 3 חיים-ליטבסקי דורית ולסר מלי, הפרעות אכילה - פרספקטיבה פמיניסטית, כתב-עת ישראלי לריפוי בעיסוק, (2-3) 9, 2000, עמ' 61-72
  67. ^ 1 2 3 4 ד"ר גור ענת ואילון דבי, גוף זר: הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם, הקיבוץ המאוחד, 2015
  68. ^ Tiggermann, M. & Kuring, J.k, The role of body objectification in disordered eating and depressed mood, British Journal Of Clinical Psychology vol. 43, 2004, עמ' 299-311(הקישור אינו פעיל)
  69. ^ Basow, Susan A, Foran, Kelly A & Bookwala Jamila, Body Objectification, Social Pressure, and Disordered Eating Behavior in College Women: The Role of Sorority Membership, Psychology of Women Quarterly, 4 Vol.31, 2007, עמ' 394-400
  70. ^ Ivanka Prichard & Marika Tiggemann, Objectification in Fitness Centers: Self-Objectification, Body Dissatisfaction, and Disordered Eating in Aerobic Instructors and Aerobic Participants, Sex Roles, 1-2 Vol.53, 2005, עמ' 19–28
  71. ^ Wolf Naomi, The beauty myth, New York: Ancor books, Dou- belday, 1991
  72. ^ Bruch Hilde, Eating disorders : obesity, anorexia nervosa and the person within, London : Routledge & K. Paul, 1974
  73. ^ Orbach Susie, Fat is a feminist issue : the anti-diet guide for women, London : Arrow Books, 1998
  74. ^ Mitchell Juliet, Woman's estate, Harmondsworth, Middlesex : Penguin Books, 1986
  75. ^ Eichenbaum Luise & Orbach Susie, Understanding women : a feminist psychoanalytic approach, S.l. : Basic Books, 1983
  76. ^ 1 2 Fairburn Christopher G & Brownell Kelly D, Eating disorders and obesity, New York : Guilford Press, 2002
  77. ^ גורדון ריצ'רד א., אנורקסיה ובולימיה: אנטומיה של מגיפה חברתית, חיפה: אח, 1991
  78. ^ Phd. Latzer Yael & Tzischinsky Orna, WEIGHT CONCERN, DIETING AND EATING BEHAVIORS: A SURVEY OF ISRAELI HIGH SCHOOL GIRLS, International Journal of Adolescent Medicine and Health 15(4), 2003, עמ' 295-306
  79. ^ קרן בלומנטל יניר, כשהפרעת האכילה מגיעה מהפחד של הילד מהתבגרות,, באתר ynet, 20 ביוני 2017
  80. ^ Bekker, M. H. & Boselie, K. A, Gender and stress: is gender role stress? A reexamination of the relationship between feminine gender role stress and eating disorders, Stress and Health: Journal of the International Society for the Investigation of Stress 18(3), 2002, עמ' 141-149
  81. ^ Dolan, B. & Gitzinger, I, Way woman – Gender issues and eating disorders, Athon press, 1991
  82. ^ Carter, C.J., Beewell, C., Blackmore, E. & Woodside, D. B., The impact of childhood sexual abuse in anorexia nervosa, Child Abuse & Neglect 30(3), 2006, עמ' 257-269
  83. ^ 1 2 Oppenheimer, R., Howells, K., Palmer, L. & Chaloner, D., Adverse sexual experience in childhood and clinical eating disorder: A preliminary description, Journal of Psychiatric Research 19, 1985, עמ' 157-161
  84. ^ 1 2 איתמר רונאל, ‏עד כאן, באתר ‏מאקו‏, 27 ביולי 2017

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפרעת_אכילה&oldid=39910160"