תהליך הפיוס הפנים פלסטיני
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
תהליך הפיוס הפנים-פלסטיני הוא סדרת מאמצים פוליטיים שנעשו במהלך השנים לשיקום האחדות בין התנועות הפלסטיניות המרכזיות – פת"ח וחמאס – לאחר הידרדרות יחסיהן. זאת במיוחד מאז העימות שלהם בשנים 2006–2007 שהגיע לשיא עם השתלטות חמאס על רצועת עזה בשנת 2007. למרות מספר הסכמים, לרבות הקמת ממשלת אחדות ביוני 2014, הניסיונות הללו לא צלחו. עד מלחמת חרבות ברזל לחמאס נותרה שליטה מלאה ברצועת עזה. הניסיונות לפיוס אמנם נמשכו לאורך השנים, אך הפערים האידיאולוגיים והאסטרטגיים העמוקים בין הצדדים המשיכו למנוע יישום ממשי של ההסכמות.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד האינתיפאדה הראשונה, פת"ח הייתה המפלגה השולטת היחידה בזירה הפוליטית הפלסטינית, כולל אש"ף. ב-1987 קם חמאס כתנועת "התנגדות" נגד הכיבוש הישראלי. בהסכם אוסלו א', אש"ף, שפת"ח עדיין היה החבר הדומיננטי בו, גינה רשמית את ההתנגדות המזוינת והכיר בישראל. חמאס סירב להכיר בישראל והתנגד להסכמי אוסלו ולהסכמים הבאים בין אש"ף לישראל. בלחץ ישראל והקהילה הבינלאומית, פת"ח ניסתה לחסל את חמאס, במיוחד לאחר שמחמוד עבאס ירש את ערפאת כנשיא הרשות הלאומית הפלסטינית. המתיחות גברה לקראת ההתנתקות הישראלית מעזה ב-2005 והגיעה לשיאה בקרב על עזה ביוני 2007, והביאה לפיצול של הממשלה הפלסטינית.
בשנת 2006 זכה חמאס בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, מה שהוביל למתיחות פוליטית בין התנועות. ביוני 2007 השתלט חמאס בכוח על רצועת עזה, ואילו הרשות הפלסטינית בראשות פת"ח נותרה לשלוט יהודה ושומרון. מאז נוצרו שתי ממשלות נפרדות – אחת בעזה ראשות חמאס, והשנייה ביהודה ושומרון בראשות פת". מצב זה הביא לפגיעה במעמד הפלסטינים בזירה הבינלאומית ולהחמרת המצב הכלכלי ברצועת עזה כתוצאה מההסגר ומהפילוג הפוליטי.
בניסיונות הפיוס, חמאס התמקדה בעיקר ברפורמה באש"ף ובהכללתו בארגון. לאחר ניצחון חמאס בבחירות 2006, חמאס ניסתה ללא הצלחה לנהל את ממשלת הרשות בשל חרם ישראלי ובינלאומי. אף על פי שחמאס טען כי הוא מוכן לסכם הפסקת אש ארוכת טווח עם ישראל (הודנה), הוא נשבע לעולם לא להכיר בישראל, משום שהדבר מרמז על הכרה ב"כיבוש הציוני של פלסטין", עליה שואף חמאס להקים מדינה אסלאמית על פי חוקת השריעה. לדעת חמאס, הכרה בישראל כרוכה במתן זכות השיבה של יותר מ-700,000 פלסטינים שנטשו בנכבה, ושל כל צאצאיהם. סירובו של חמאס להכיר בישראל ולהוקיע את "ההתנגדות המזוינת", היא הטרור הפלסטיני, היא הסיבה העיקרית שישראל והקהילה הבינלאומית מתנגדות לפיוס. זאת בשונה מהצהרות אש"ף ופת"ח.
תהליך הפיוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-19 במרץ 2005, חתמו 12 פלגים פלסטיניים, כולל פת"ח, חמאס, הג'יהאד האסלאמי, החזית העממית לשחרור פלסטין והחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין[1] על "הצהרת קהיר הפלסטינית". ההצהרה אשררה את מעמדו של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) כנציגו הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני[1] באמצעות השתתפותם בו של כל הכוחות והפלגים, ועל פי עקרונות דמוקרטיים. ההכרזה מרמזת על רפורמה באש"ף, על ידי הכנסת חמאס והג'יהאד האסלאמי לארגון. הוא גם קרא לאחדות הפלגים הפלסטיניים נגד "הכיבוש הישראלי", ולהימנע מאינטראקציות אלימות נוספות בין הקבוצות הפלסטיניות.
מסמך האסירים וממשלת האחדות (2006)
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאי 2006, חתמו מנהיגי חמישה פלגים פלסטיניים הכלואים בישראל, כולל פת"ח וחמאס, על "מסמך האסירים", מסמך פיוס לאומי שנועד לאחד את הפלגים במאבק נגד הכיבוש ולהקים ממשלת אחדות. המסמך קבע את הקמת מדינה פלסטינית בגבולות הקו הירוק, עם מזרח ירושלים כבירתה. הנשיא עבאס תמך מיד במסמך, שקרא להכרה משתמעת בישראל, ודרש מחמאס אישור מפורש לכך, תוך איום במשאל עם לאומי על קבלת המסמך[2]. בסופו של דבר, המסמך עודכן ואושר על ידי ההנהגה הפוליטית של כלל הפלגים. עם זאת, חמאס סירב להכיר בישראל ולעצור את פיגועי הטרור הפלסטיני בשטחה. ישראל התנגדה למסמך בשל היעדר הכרה מפורשת בה.
ב-11 בספטמבר 2006, הגיעו הנשיא עבאס וראש הממשלה הנייה להסכם טנטטיבי להקמת ממשלת אחדות פלסטינית, על בסיס מסמך האסירים[3]. טיוטת ההסכם פורסמה ב-20 בספטמבר וחמאס יכבד את הסכמים שנחתמו בין אש"ף לישראל, ויתמוך ביוזמת השלום הערבית משנת 2002. בנאומו בפני העצרת הכללית של האו"ם ב-21 בספטמבר, טען עבאס כי התוכנית לממשלה חדשה עומדת בקנה אחד עם תנאי הקוורטט[4], אך עורר התנגדות בקרב חלקים בחמאס. למחרת הצהיר הנייה כי לא יעמוד בראש ממשלה המכירה בישראל, אך הודיע כי יכבד הפסקת אש ארוכת טווח ("הודנה") כשתוקם מדינה פלסטינית[5]. ב-23 בספטמבר 2006, עבאס הכריז על כישלון המאמצים להקמת ממשלת אחדות, בעקבות חילוקי דעות עם חמאס, ושני הצדדים האשימו זה את זה על אי כיבוד ההסכם.[6] ב-16 בדצמבר 2006, עבאס פרסם באופן חד צדדי קריאה להקדמת הבחירות לפרלמנט ולנשיאות, דבר שלא מצא חן בעיני חמאס.
ניסיונות פיוס נוספים (2007-2010)
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאמצים לפיוס בין פת"ח לחמאס התאפיינו בשנים של ניסיונות תיווך והסכמים שלא הבשילו ליישום. כבר ב-8 בפברואר 2007 חתמו הצדדים על "הסכם מכה", שקרא להפסקת העימותים הצבאיים ברצועת עזה, ולהקמת ממשלת אחדות לאומית. עם זאת, המתחים בין הארגונים לא שככו, והמאמצים לכונן פיוס אמיתי נמשכו. ב-23 במרץ 2008 חתמו חמאס ופת"ח על "הצהרת צנעא", שקראה להחזרת המצב בעזה לזה שלפני יוני 2007[7]. אולם במהרה התגלעו אי-הסכמות בנוגע לפרשנות ההסכם. פת"ח דרש שחמאס יוותר על שליטתו ברצועת עזה, בעוד שחמאס עמד על כך שיש להשיב את ממשלת האחדות בראשותו. בנובמבר אותה שנה, שיחות הפיוס שתוכננו בקהיר בוטלו, בעקבות החלטת חמאס להחרים את השיחות, במחאה על מעצר מאות מחבריו בידי הרשות הפלסטינית[8].
לאחר מבצע עופרת יצוקה בינואר 2009, חודשו השיחות בקהיר בסוף פברואר. במרץ סלאם פיאד הגיש את התפטרותו כראש ממשלה, בניסיון לקדם את הקמת ממשלת האחדות[9]. אף שהצדדים הגיעו לפשרה מסוימת בנוגע לשירותי הביטחון הפלסטיניים ולוח זמנים לבחירות עד ינואר 2010, מחלוקות בנוגע להכרה בישראל והרכב הממשלה הלאומית גרמו להתמוטטות השיחות באוקטובר 2009. פת"ח עמד על שמירת תנאי הקוורטט, כולל הכרה בישראל והתמקדות במשא ומתן עם ישראל, בעוד חמאס רצה רוב בממשלה חדשה וסרב להכיר בישראל[10]. בשנת 2010 נמשכו המגעים בין פת"ח לחמאס. בפברואר נערכו שיחות פיוס שבהן השתתפו גם קבוצות פלסטיניות אחרות[11], ובמרץ התקיימו פגישות נוספות בדמשק[12]. סבב שיחות נוסף התקיים בספטמבר בקהיר[13], וכלל מסמך הצעות לפתרון שכלל עריכת בחירות כלליות, רפורמות ביטחוניות בפיקוח מצרי ושחרור אסירים פוליטיים. למרות המשך השיחות בנובמבר בדמשק[14], לא הושגה פריצת דרך, והמחלוקות האסטרטגיות בין פת"ח לחמאס נותרו בעינן.
הסכם קהיר (2011)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-27 באפריל 2011 הוכרז על הסכם פיוס בין פת"ח לחמאס, בתיווך מצרים, והקמת ממשלת מעבר טכנוקרטית שתכין את הקרקע לבחירות לנשיאות ולפרלמנט תוך שנה[15]. ההסכם כלל את שילוב חמאס באש"ף ובמועצה הלאומית הפלסטינית, והסדרת האחריות הביטחונית בין הצדדים, כאשר הרשות הפלסטינית תשלוט ביהודה ושומרון וחמאס בעזה. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, הגדיר את ההסכם כ"פרס לטרור"[16], וישראל נקטה בצעדים ענישתיים, כמו הקפאת כספי מיסים. ארצות הברית דרשה מהממשלה הפלסטינית החדשה להכיר בישראל, לכבד הסכמים קודמים ולוותר על האלימות. מנגד, חמאס הביע נכונות לשיתוף פעולה עם פת"ח לקידום מטרות לאומיות פלסטיניות. מנגד, ח'אלד משעל הביע את מוכנות חמאס לשתף פעולה עם פת"ח בהנחיית הדיפלומטיה הפלסטינית ובהובלת "ההתנגדות על כל צורותיה"[17], במטרה להקים מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית על כל שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, עם ירושלים כבירתה וללא מתנחלים, תוך שמירה על זכות השיבה לפליטים הפלסטינים[18].
ביוני 2011 המשא ומתן להקמת ממשלת האחדות נעצר בשל חילוקי דעות על זהות ראש הממשלה. פת"ח התעקש על סלאם פיאד, אך חמאס דרש מינוי ראש ממשלה מעזה. בנוסף, היו חילוקי דעות בשאלת ההתנהלות מול ישראל. פת"ח תמך בהמשך תהליך השלום, בעוד חמאס סירב לוותר על אלימות או להכיר בזכות הקיום של ישראל. בעקבות כך, עבאס פנה לאו"ם להכרה במדינה פלסטינית. זאת על רקע קריסת שיחות השלום עם ישראל, התנגדותה להסכם פת"ח-חמאס, וסירובה לחדש את הקפאת הבנייה בהתנחלויות. ב-2012 דווח על עצירת יישום הפיוס, כשפת"ח האשים את חמאס בפגיעה באנשיו בעזה[19]. במכתב לנתניהו באפריל 2012, הביע עבאס את אכזבתו מהתנגדות ישראל לפיוס עם חמאס[20][21].
הסכם דוחא (2012)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2012 נחתם "הסכם דוחא" בין מחמוד עבאס לח'אלד משעל[22], שנועד לקדם את יישום הסכם הפיוס הפלסטיני שנחתם בקהיר ב-2011. עבאס הכריז כי אין מחלוקות פוליטיות בין חמאס לפתח, וכי הוסכם על פלטפורמה פוליטית משותפת הכוללת התנגדות עממית שקטה, מדינה פלסטינית בגבולות 1967, והמשך שיחות שלום בתנאי שישראל תעצור את הבנייה בהתנחלויות. עם זאת, ב-1 באפריל 2012 דווח שהיישום תקוע, וחמאס הואשמה בהפרת ההסכם ברצועת עזה. במאי 2012 נחתם שוב הסכם בקהיר, להקמת ממשלת אחדות ולבחירות. ההסכם התרכז ברישום בוחרים חדשים בעזה ובהקמת ממשלה זמנית.
הקמת ממשלת אחדות (2014)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הסכם הפיוס הפנים-פלסטיני (2014)
בינואר 2013, בעקבות העלאת מעמד הרשות הפלסטינית ל"מדינה שאינה חברה" באו"ם, התקיימו צעדים נוספים לפיוס. עבאס הצהיר שיחל בשיחות עם חמאס לאחר ההישג באו"ם. נערכו עצרות של שני הצדדים לראשונה מאז מלחמת האזרחים. בשנת 2014 נחתמו הסכמים בעזה ובקהיר. ב-23 באפריל 2014, פתח וחמאס חתמו על הסכם נוסף להקמת ממשלת אחדות שתארגן בחירות תוך שישה חודשים. ביוני הוקמה ממשלת אחדות, אך זו לא התקדמה משמעותית, בין היתר בשל מבצעים ישראלים ביהודה ושומרון ותקיפות בעזה במהלך מבצע צוק איתן. ב-25 בספטמבר 2014 נחתם הסכם נוסף בקהיר שקבע את תחומי האחריות של הממשלה החדשה. באוקטובר 2014, לראשונה מאז השתלטות חמאס על הרצועה, הגיעו שרי ממשלת הרשות הפלסטינית, לרבות ראש הממשלה ראמי חמדאללה לרצועת עזה, באישור מתאם פעולות הממשלה בשטחים[23].
שיחות דוחא (2016)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדצמבר 2015 ובינואר 2016 קיימו חמאס ופתח שיחות חשאיות בדוחא, בתיווך קטאר, בניסיון לקדם את הסכם הפיוס מ-2014. השיחות חודשו בפברואר 2016, ללא מעורבות מצרית. לפי הדיווחים, מאחורי הקלעים, מצרים לא תמכה בהצלחת קטאר, בעניין בו היא עצמה נכשלה. ב-8 בפברואר פרסם חמאס הצהרה קצרה על גיבוש חזון מעשי לפתרון שיובא לדיון וליישום. חמאס דרשו מפת"ח להכיר באירועי 2007 ובמשבר המשכורות של עובדי הממשלה בעזה, שלא קיבלו משכורות מאז 2006, ולקדם את פתיחת שערי מעבר רפיח. בפתח התעקשו כי פתרון חייב לכלול העברת השליטה ברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית. ג'יבריל רג'וב מפת"ח הצהיר כי לא יאפשרו לחמאס להמשיך "להחזיק" ברצועת עזה[24], שהתקבלה בביקורת מצד חמאס ותנועות נוספות[25]. לאחר כלשון השיחות, גורמים בפת"ח איימו לקחת את השליטה בעזה בכוח. אתר המקורב לחמאס דיווח ב-25 בפברואר על תוכנית של פת"ח לעודד פעולה צבאית ישראלית נגד חמאס בעזה, לשכנע את מצרים לחסום מנהרות ההברחה ולבודד את הרצועה.
הסכם הפיוס בקהיר (2017)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הסכם הפיוס הפנים פלסטיני (2017)
ב-12 באוקטובר 2017 נחתם בקהיר הסכם בין פת"ח לחמאס, שאורגן בלחץ קטאר, איחוד האמירויות ומצרים. בהסכם נקבע כי חמאס מעניקה לפת"ח שליטה אזרחית מלאה ברצועת עזה, ובתמורה יוקל המצור הכלכלי של עזה. בחודשים האחרונים לפני ההסכם הופעל על חמאס לחץ כבד מצד הרשות. אמצעי הענישה כללו קיצוץ בשכרם של עובדי הרשות המתגוררים בעזה וצמצום אספקת החשמל לרצועת עזה, שכבר סבלה ממשבר חשמל[26][27]. 3,000 שוטרי הרשות הפלסטינית היו אומרים לפעול ברצועה. ראש משלחת הרשות הפלסטינית, עזאם אל-אחמד, אמר כי מעבר הגבול ברפיח בין מצרים לעזה יופעל על ידי השומרים הנשיאותיים של נשיא הרשות, מחמוד עבאס, עד ה-1 בנובמבר[27].
הסכמי הפיוס (2020-2023)
[עריכת קוד מקור | עריכה]תהליך הפיוס בין פתח לחמאס הוקדם במהלך ממשל טראמפ, שכן התמיכה האמריקאית בעמדות ישראל, התקשתה לאפשר לרשות הפלסטינית לקחת חלק בשיחות עם ישראל. לאחר הצגת "תוכנית המאה" בינואר 2020, החליטה הרשות הפלסטינית ברמאללה לתאם עם חמאס את המאבק נגד התוכנית. בתחילת ספטמבר 2020, אבו מאזן ערך מסיבת עיתונאים משותפת עם מנהיגי חמאס, בה הכריז על התחלת דיאלוג להסכם אחדות. ב-24 בספטמבר 2020, הוכרז על הסכם חדש לממשלת אחדות ולעריכת בחירות חדשות. ההסכם אושר ב-1 באוקטובר 2020 על ידי הוועד המרכזי של פת"ח.
הסכם 2022: ב-13 באוקטובר 2022, 14 סיעות פלסטיניות, כולל פתח וחמאס, חתמו על הסכם באלג'יר, שכלל הסכמות על קיום בחירות לנשיאות ולפרלמנט בתוך שנה מיום החתימה. עם זאת, הוראות ההסכם לא יושמו, וכל מאמצי הפיוס הוקפאו מאז טבח שבעה באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל בעקבותיו.
מלחמת חרבות ברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת חרבות ברזל פתחו הרשות הפלסטינית וחמאס במגעים להקמת ממשלת אחדות לשיקום רצועת עזה. בפברואר 2024, ראש ממשלת הרשות, מוחמד אשתייה, קרא לחמאס להתחיל במגעים עם פת"ח. ביולי 2024 התקיימה פגישה בבייג'ינג תחת חסות סין, שבמהלכה חתמו פת"ח וחמאס על "הצהרת בייג'ינג"[28]. בנוסף, השתתפו 12 מפלגות פלסטיניות נוספות במגעים. ב-9 באוקטובר 2024, התקיימה פגישה נוספת בקהיר לדון על השלטון בעזה אחרי המלחמה[29]. לפי הפרסומים, הוצע לפת"ח שלטון מלא על הרצועה[30].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "PFLP and DFLP urge Abbas to preserve the Cairo declaration, honour the call for PLO reform". Ma'an News Agency, 20 July 2007
- ^ רויטרס, הפלסטינים הולכים למשאל עם, באתר וואלה, 6 ביוני 2006
- ^ דיווח: משעל מסכים להקמת ממשלת אחדות פלסטינית, באתר ynet, 11 באוקטובר 2006
- ^ כלומר מחויבות לעקרונות של אי-אלימות, הכרה בישראל וקבלת הסכמים והתחייבויות קודמים, לרבות מפת הדרכי
- ^ עלי ואקד וסוכנויות הידיעות, הנייה: הודנה של 20 שנה - תמורת מדינה, באתר ynet, 19 בדצמבר 2006
- ^ "Abbas says unity effort `back to zero`". AP, 23 September 2006
- ^ שירות גלובס, פתח' וחמאס חתמו בתימן על הסכם הצהרת כוונות לפיוס, באתר גלובס, 23 במרץ 2008
- ^ חמאס הודיע למצרים כי לא ישתתף בשיחות הפיוס בקהיר, באתר ynet, 8 בנובמבר 2008
- ^ אבי יששכרוף, פיאד התפטר מראשות הממשלה הפלסטינית כדי לעמוד בראש ממשלת אחדות עם החמאס, באתר הארץ, 8 במרץ 2009
- ^ "Palestinian unity talks failing". Adam Morrow and Khaled Moussa al-Omrani, Inter Press Service, 19 March 2009
- ^ "Hamas, Fatah 'join Gaza reconciliation talks'". 14 בפברואר 2010. אורכב מ-המקור ב-25 בפברואר 2014. נבדק ב-24 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Fateh-Hamas Reconciliation Efforts". MIFTAH, 27 June 2012
- ^ סוכנויות הידיעות, חמאס ופת"ח דנו בחידוש שיחות הפיוס, באתר nrg, 25 בספטמבר 2010
- ^ חגי הוברמן, הוסרו המכשולים לחידוש שיחות הפיוס חמאס-פתח', באתר ערוץ 7, 28 באוקטובר 2010
- ^ "Hamas and Fatah agree to form caretaker government". The Guardian. London. 27 באפריל 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ שירות גלובס, נתניהו: "הסכם הפיוס הפלסטיני - מכה אנושה לשלום", באתר גלובס, 4 במאי 2011
- ^ עלי ואקד, קווי היסוד של החמאס: התנגדות וזכות השיבה, באתר ynet, 11 במרץ 2006
- ^ "Palestinian factions Fatah and Hamas formally sign unity accord", page 2. Washington Post, 4 May 2011
- ^ "In Gaza, power cuts and rumors hamper reconciliation". Al Arabiya. 1 באפריל 2012. אורכב מ-המקור ב-1 באפריל 2012. נבדק ב-12 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mahmoud Abbas (15 באפריל 2012). "Text of Abbas's letter to Netanyahu". The Times of Israel. נבדק ב-18 באפריל 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Bronner, Ethan (17 באפריל 2012). "Palestinians Restate Demands to Netanyahu". The New York Times. נבדק ב-18 באפריל 2012.
The Palestinian letter also expresses regret that Israel opposes the Palestinian Authority's efforts to reconcile with Hamas.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ הסכם דוחא בין פתח לחמאס - בריחה מן המציאות - המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, 12 בפברואר 2012
- ^ שרי הממשלה הפלסטינית הגיעו לישיבה ראשונה ברצועת עזה, באתר ynet, 9 באוקטובר 2014
- ^ יוני בן מנחם, ג'יבריל רג'וב נגד חמאס, באתר The Middle East, 25 בפברואר 2016
- ^ בהן: הג'יהאד האסלאמי, החזית העממית והחזית הדמוקרטית
- ^ "Palestinian factions Hamas and Fatah end split on Gaza" (באנגלית בריטית). 2017-10-12. נבדק ב-2024-11-29.
- ^ 1 2 Hamas, Fatah sign reconciliation agreement in Cairo, Al Jazeera (באנגלית)
- ^ גליה לביא, "הצהרת בייג'ינג" - פיוס פלסטיני במאפיינים סיניים, מבט על, גיליון 1886, 31 ביולי 2024, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
- ^ שחר קליימן, דיווח: פת"ח וחמאס סיכמו על ועדה משותפת לניהול עזה לאחר המלחמה, באתר ישראל היום, 4 בנובמבר 2024
- ^ עומר שחר, מקור בחמאס: הצענו לפת"ח ניהול מלא של רצועת עזה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 בנובמבר 2024