הפיגוע בקו 405
| חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, האינתיפאדה הראשונה | |
|---|---|
 | |
| אתר ההנצחה לחללי פיגוע קו 405 (צולם באפריל 2016) | |
| תאריך | 6 ביולי 1989 |
| מקום | בקרבת קריית יערים בישראל |
| קואורדינטות | 31°48′03″N 35°05′40″E / 31.80080556°N 35.09444444°E |
| סוג | פיגוע התאבדות |
| הרוגים | 16 אזרחים ישראלים |
| פצועים | 27 אזרחים ישראלים |
| מבצע | הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני |
|
(למפת הרי ירושלים רגילה)   הפיגוע בקו 405 | |
  | |
הפיגוע בקו 405 הוא פיגוע שאירע ביום חמישי, 6 ביולי 1989, ג' בתמוז ה'תשמ"ט, ובו נרצחו 16 נוסעי אוטובוס "אגד" בקו 405, באמצעות דרדורו לתהום בידי מחבל בסמוך לקריית יערים.
פרטי האירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביום חמישי, 6 ביולי 1989, יצא אוטובוס "אגד" בקו 405 מתל אביב לירושלים. אחד מהנוסעים היה המחבל עבד אל האדי ע'נאיים (عبد الهادي غنايم) בן 25, איש הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, תושב מחנה הפליטים נוסייראת שברצועת עזה. ליד נווה אילן התנפל המחבל על נהג האוטובוס משה אלול, משך בחוזקה את ההגה ימינה והפנה את האוטובוס לעבר התהום. כאשר הנהג הצליח לייצב את האוטובוס על פי התהום, העלה המחבל את שתי רגליו על חזית האוטובוס והצליח לדרדר אותו אל התהום[דרושה הבהרה]. האוטובוס נפל, לאורך דרך של כמאה מטר, אל שלש מדרגות הסלע, בעומק של כמה עשרות מטרים. הנהג עף ממקום מושבו במדרגת הסלע הראשונה, האוטובוס התהפך על צדו והחל לבעור. חלק מנוסעיו נשרפו חיים בעודם באוטובוס.
עד להגעת צוות מגן דוד אדום, עסקו תלמידי ישיבה מטלז סטון הסמוכה בחילוץ פצועים. כוחות החילוץ התקשו בפעילותם בשל תנאי השטח, נאלצו לשאת חלק מהפצועים עשרות מטרים במעלה המדרון אל הכביש, ונעזרו במסוקי חיל האוויר, שבמבצע מורכב העלו פצועים מהוואדי ופינו אותם לבתי החולים[1]. בחילוץ השתתפו גם תושבים ערבים מעין ראפה ועין נקובא.
16 מנוסעי האוטובוס נרצחו בפיגוע ו-27 נפצעו. הפיגוע נחשב לפיגוע ההתאבדות הראשון, על אף שהמחבל לא נהרג בו[2][3]. המחבל, עבד אל-האני ע'נאיים, זוהה על ידי הפצועים, נתפס ונידון ל-16 מאסרי עולם. כמה חודשים לאחר הרצח, בטלוויזיה הישראלית שודר סרט בו נראה המחבל כשהוא צוחק עם חבריו, סועד וקורא בספרים, במה שנראה כחוסר חרטה וכתנאי מאסר נוחים מדי. בעקבות השידור התעוררה סערה ציבורית. המחבל שוחרר באוקטובר 2011, כחלק מעסקת שליט.
בעקבות האירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]למניעת פיגוע נוסף מסוג זה באותו מקום, נבנה מעקה בטיחות כפול בשול הכביש. בחלק מהאוטובוסים הבינעירוניים הותקן מעקה מתכת להפרדה בין הנהג והנוסעים ולמניעת הפרעות. יצאה הנחיה לאנשי כוחות הביטחון לשבת בשתי השורות הראשונות באוטובוסים, כדי לסייע לנהג במקרי חירום.
קבוצת מתנדבים, תושבי טלז סטון הסמוכה ותלמידי ישיבה שם, ובראשם יהודה משי זהב שהתקבצה על מנת לעזור לחלץ את שרידי קורבנות הפיגוע, הייתה למעשה ראשיתו של ארגון המתנדבים שנקרא לימים זק"א.
כחודשיים לאחר ההתקפה, במוצאי שבת אור לי' באלול ה'תשמ"ט, לאחר שרצח שומר באתר בנייה בתל אביב, תקף מחבל ערבי נוסף את נהג קו 405 בסכין, בנסיעה מתל אביב לירושלים. הנהג נפצע, אך הצליח לעצור את האוטובוס, ונוסעים שחשו לעזרתו הצליחו להשתלט על המחבל.
רבים מנפגעי הפיגוע רואיינו בהרחבה לגבי תחושותיהם לפני עסקת שליט. עם שחרור המחבל הרוצח בעסקה זו, הוא רואיין לטלוויזיה בישראל, וסיפר בעברית שתכנן את ההתקפה במשך זמן רב. בנו שנולד יום לפני הרצח[דרושה הבהרה], סיפר שהוא ומשפחתו גאים במעשי אביו, שהוגדרו כ"פעולה"[4].
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גַלְעֵד מחלקי אוטובוס חרוכים הוקם בסמוך לכביש, בידי משתתפי החילוץ, אך הוסר עקב התנגדות מטעמים שונים, בהם גם סיבות בטיחותיות. לאחר מאבק ציבורי, הוקמה אנדרטה בסמוך למקום הפיגוע לזכר קורבנות הפיגוע, טרם קבלת האישורים לכך, אך לאחר לחץ ציבורי ותקשורתי האתר אושר בדיעבד, ובשלבים שונים הוכשרה ירידה לאתר, אך הכניסה והיציאה מדרך זו נותרה קשה ואף מסוכנת, משום שמעולם לא סודרה באופן רשמי. בסמוך לאנדרטה ניטעו שישה עשר עצים לזכר הנרצחים. בשנים הראשונות התקיימו במקום עצרות ממלכתיות ביום הזיכרון הלועזי, בהשתתפות ממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס ונשיא המדינה חיים הרצוג[5].
הקמת הגלעד ואחריו האנדרטה היו מנקודות הציון במאבק על הנצחת נפגעי פעולות איבה, בדומה להנצחת חללי מערכות ישראל[6]. עם השנים הוקם גם אתר במרשתת להנצחת הנפגעים, הנרצחים והפצועים[7].
בי"ג בטבת ה'תשע"ג (26 בדצמבר 2012) נגנבה האנדרטה ממקומה בידי גנבי מתכות, לאחר פגיעות חוזרות ונשנות וניסיונות גנֵבה קודמים[8]. חודשיים לאחר הגנבה התפרסם שתושב אבו גוש הסמוכה חשוד בהשתתפות בשוד והעברת האנדרטה לרמאללה, לפירוק[9]. גנבת האנדרטה, כמו גם גנבת משוריינים שנותרו מהשיירות לירושלים הייתה חלק מגל גנבת המתכות בשנים אלו, אך גם הצטרפה לגל הגנבות, ההצתות והפגיעות ברכוש על רקע לאומני[10].
שבוע לאחר הגנבה, ביום כ"א בטבת ה'תשע"ג הודיעו יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין ומנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, שלמה מור-יוסף כי המוסד יממן את הקמת האנדרטה מחדש. מסיבות תקציביות ושיקולי אבטחה הוחלט להקים את האנדרטה מאבן[11], אולם כיום[12] אתר ההנצחה נטוש ומוזנח.
בצעד הנצחה אישי כתבה ושרה הזמרת רוחמה רז שיר בשם "במקום פרידה" לזכר אחותה מרים, שנהרגה בפיגוע.
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בסדרת הטלוויזיה "גיבורים" וכן בספרי הקומיקס המלווים את הסדרה, קיימת דמות בשם חנה גיטלמן, אשר איבדה את אמה וסבתה בפיגוע, והפכה עצמה ל"גיבורת על".
- הסופר פול רבינוביץ' משתמש באירוע כציר עלילתי בנובלה "כד החרס" (”The Clay Urn“, הוצאת Main St. Rag, 2020). המחבר הדריך קבוצת תיירים כשהאוטובוס התדרדר מהמצוק. הוא היה הראשון שהגיע לנקיק וניחם את אחת הנוסעות, שלימים תהווה השראה לדמות הראשית, אילנה. "כד החרס" פורסם בתחילה כסיפור קצר ב־Linden Avenue Literary Journal בשנת 2016.
- הזמרת רוחמה רז הוציאה בשנת 1991 את אלבומה "בלב מולדת קטנה", בתוכו השיר "במקום פרידה" שכתבה רז לזכר אחותה, מרים צרפי זרגרי, שנרצחה בפיגוע.
- בספר "לב רעב" מאת הסופר אשכול נבו, גיבור הסיפור הקצר, "סימנים כחולים", מזכיר את הפיגוע באומרו שחשב להסית את רכבו לתהום באותו מקום בו אירע הפיגוע בקו 405.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר הנצחה לנופלים בפיגוע באוטובוס קו 405 באתר יזכור
- צילום האירוע ותגובות ישראלים (הקישור אינו פעיל, 7 במרץ 2023) בכתבת הבי.בי.סי על התקפת המחבל. נראית תגובתו של שמעון פרס ולעומתו מאיר כהנא על רקע האוטובוס העשן וניסיונות החילוץ ממנו.
- אתר עמותת אסון אוטובוס 405 כולל ארכיון צילום קטעי עיתונות מהתקופה. לכל אחד מהנרצחים דף המספר מעט על חייהם. האתר כולל גם רשימת הפצועים והנכים - להם בדרך כלל אין אזכור באתרי הנצחה.
- נהג 405 מתאר את הנסיעה, ההתקפה וההידרדרות באתר (כיכר השבת) בשלב ראשון איבד את הזיכרון. ריאיון לקראת שחרור המחבל בעסקת שליט.
- מורן אזולאי, נפגעי קו 405 נקרעים: "הדם, האפר, זועק אלינו", באתר ynet, 17 באוקטובר 2011. ריאיון עם קבוצת נפגעים לקראת שחרור המחבל בעסקת שליט. האתר כולל צילום כתבת ידיעות האחרונות, שבכותרת המשנה מביאה את טענת המחבל (הנראה בצילום מובל לבית המשפט בכיסא גלגלים) הטוען שהוכה בידי שוטרים בעת המעצר.
- תוכנית תיעוד על דליה כהן, אם ילדה שנרצחה ועל המחבל לאחר שחרורו. האנדרטה מצולמת ומוסברת, על רקע סיפור הצלת ילדה אחת ומות אחותה, והתרברבותו בעברית של המחבל ובנו על מעשיו.
- דוד רטנר, אם שכולה: גם באף-בי-איי בכו כששמעו מה קרה בפיגוע, באתר הארץ, 19 במאי 2005
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אור יעקב, אנפה, רות סוף, באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ Tamara zieve, This Week In History: Terror attack on Bus 405 (באנגלית), ג'רוזלם פוסט, 1 ביול 2012
- ^ היאלי יעקבי־הנדלסמן, "ואני התחננתי לבוא איתם", באתר ישראל היום, 15 במרץ 2012
- ^ ריאיון עם אשת המחבל ובנו בערוץ עשר ששודר יום לפני שחרור המחבל (י"ט בתשרי). לאחר שחרורו, המחבל רואיין בידי כתבי ערוץ 10, ודבריו שולבו בתוכנית תיעודית ששודרה במסגרת חדשות 10 שבוע לאחר שחרורו מהכלא, אור ל-כ"ו בתשרי ה'תשע"ב. בתוכנית זו, האם דליה כהן, המרואיינת על רקע האנדרטה ובתוכה, מספרת על מות בתה הגדולה והצלת הקטנה, שבת המצווה שלה נחגג תוך כדי השבעה על אחותה.
- ^ http://www.kav405.com/asp/index.asp (האירוע:עצרות זיכרון - אתר עמותת אסון אוטובוס 405)
- ^ 'אבל מבעד לזכוכית' פרק 11. ספרו של ד"ר נפתלי מוזס, עוסק בהתפתחות הנצחת נפגעי פעולות האיבה, על פי עבודה לקראת תואר שלישי באוניברסיטת בר-אילן של ד"ר נעם אבן.
- ^ אתר ההנצחה לחללי קו 405
- ^ ישי קרוב, נגנבה האנדרטה לזכר נרצחי קו 405, באתר ערוץ 7, 26 בדצמבר 2012
- ^ נועם דביר, חשד: גנב לרמאללה את האנדרטה לחללי קו 405, באתר ynet, 9 באפריל 2013)
- ^ טורקיה: גנבי מתכת פירקו וגנבו גשר שלם, באתר מאקו, 19 במרץ 2013
- ^ עזרא חזקי, "האנדרטה לזכר חללי קו 405 תוקם מחדש", באתר ערוץ 7
- ^ אפריל 2016