העיר ללא יהודים
.jpg) | |
| מבוסס על |
העיר ללא יהודים  |
|---|---|
| בימוי |
הנס קרל ברסלאור |
| תסריט |
אידה ינבאך, הוגו בטאוור, הנס קרל ברסלאור |
| שחקנים ראשיים |
Johannes Riemann Anny Miletty Armin Berg Armin Seydelmann Hans Effenberger Josef Steinbach Gisela Werbezirk Ferdinand Maierhofer Mizzi Griebl Eugen Neufeld הנס מוֹזֶר Sigi Hofer |
| מוזיקה |
Gerhard Gruber |
| צילום |
Hugo Eywo |
| מדינה |
אוסטריה |
| הקרנת בכורה |
1924 |
| משך הקרנה |
80 דק' |
| סוגה |
סרט מדע בדיוני, סרט דרמה, סרט אילם |
| מקום התרחשות |
וינה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
העיר ללא יהודים (גרמנית: Die Stadt ohne Juden) הוא סרט אוסטרי מז'אנר האקספרסיוניזם מאת הבמאי ה.ק. ברסלאור. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1924 והוא מבוסס על ספר באותו שם מאת הסופר האוסטרי היהודי הוגו בטאואר (שהתנצר בצעירותו) אשר שילם בחייו על ביקורתו כלפי האנטישמים. הסרט הוא אחד מתוך סדרת סרטים אקספרסיוניסטים אוסטריים מאותה תקופה, ומכאן ערכו המחקרי הרב. הוא הוקרן לראשונה בווינה ב-25 ביולי 1924.
בספרו, שפורסם ב-1922, תיאר הוגו בטאוור חזון אלגורי מדויק למדי של העתיד הקרוב, שאירע אחר כך. למרות שיעודו של הספר היה לבדר, והוא נכתב כתגובה סאטירית לאנטישמיות הכללית שרווחה בשנות העשרים בווינה, הוא עורר סערה רבתי והיה לרב מכר שתורגם לשפות רבות. מיד בתום הקרנת הבכורה, רצח לאומן חבר המפלגה הנאצית את הסופר הוגו בטאוור. הרוצח, שנישא על גלי ההערצה באווירת האנטישמיות העממית באוסטריה, יצא לחופשי לאחר שהות של שנה וחצי במוסד פסיכיאטרי.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה הנוצרית סוציאליסטית תופסת את השלטון באוסטריה, ראש הממשלה החדש הוא אנטישמי קנאי שגורס כי היהודים הם השליטים האמיתיים במדינה. אי לכך, הוא מעביר באספה הלאומית חוק המורה לכל היהודים לעזוב את אוסטריה עד סוף השנה. החוק מתקבל בהתלהבות רבה בקרב ההמונים, והיהודים אכן עוזבים. זמן קצר לאחר יישום החוק מתגלות ההשלכות הבלתי צפויות של עזיבת היהודים - על החיים באוסטריה: חיי התרבות העשירים של וינה הופכים לשממה, בתיאטראות מציגים אך ורק את מחזותיהם של אותם שני מחזאים לא יהודים. מרבית בתי הקפה התרוקנו, או שהוסבו לבתי מרזח לממכר נקניק ובירה. לאחר תקופת גאות קצרה - הכלכלה נופלת, העסקים בבעלות יהודית נסגרים או עוברים לערים אירופיות אחרות - כפראג ובודפשט. האינפלאציה והאבטלה משתוללות.
הדמויות הפוליטיות בספר מתוארות כך שניתן לזהותן עם אישים פוליטיים בני התקופה. בסרט, לעומת זאת, מטושטש הדמיון כדי לעקוף את איסורי הצנזורה. בנוסף למישור הפוליטי, הסרט עוסק גם באהבה שנרקמת בין לוטה, צעירה וינאית טיפוסית, לאמן היהודי ליאו סטראקוש. במקרה, הנערה היא בתו של חבר האספה הלאומית המתנגד ליהודים, שהצביע בעד החוק לגירושם.
לקראת סוף הסרט האספה הלאומית מעוניינת להפוך החלטתה על פיה, ולהשיב את היהודים. למען השגת הרוב הדרוש לשינוי החקיקה, צמד הנאהבים לוטה וליאו (שהתגנב חזרה לאוסטריה באופן בלתי חוקי, עם מסמכים מזויפים של צייר צרפתי) נדרשים לסכל את התנגדותו של חבר האספה האנטישמי ברנרד (השחקן הנס מוזר), ולשם כך הם משכרים ומסממים אותו. הדרמה מגיעה לשיאה כשברנרד, המטושטש עדיין ונתון תחת השפעת האלכוהול והכדורים, נכנס במקרה למוסד פסיכיאטרי; הרופאים, המשוכנעים שמדובר ב"משוגע", מאשפזים אותו בכפייה במוסד. ברנרד נכלא בתא המעוצב בצורה אקספרסיוניסטית, שמדגישה את האסימטריות של המקום, ומשרה תחושה קלאוסטרופובית, בעקבותיה הוא הוזה שהוא נרדף על ידי מגן דוד.
בקטע זה מתגלה החריגה החריפה של עלילת הסרט מהמקור הספרותי, כי בתום הסצנה במוסד הפסיכיאטרי - בסרט, ברנרד מתעורר מחלום, ומתברר לצופים, בדיעבד, שכל הסרט, למעשה, הוא חלומו של ברנרד. העלילה על פי התסריט: "ברגע שיא המתח והחרדה, הציר ברנרד מקיץ מחלומו, מוצא עצמו בבית המרזח בשעת לילה מאוחרת, ואומר: 'תודה לאל שהחלום המטופש הזה חלף – אנחנו כולנו בני אדם, איננו רוצים בשנאה – אנו חפצי חיים ורוצים לחיות ביחד בשלום!'.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקומות רבים הסרט עוקב אחר עלילת הספר כמעט מילה במילה, מה שמדגיש כי הסוף האוטופי של הסרט אינו אלא ביטוי לפייסנות. בסיום, הקהל המופתע לומד שכל הפעילות הדרמטית התרחשה במסגרת חלום, ועל כן מעולם לא התרחשה. הסוף השמח שעל המסך, המוכתב על ידי פשרנות, לא רק שהוא נוגד את המהות של הספר, אלא גם את המציאות האנטישמית הממשית שהוא מתאר.... המפנה המפתיע הזה בעלילה, הסוטה לחלוטין מהמשמעות הספרותית, ומציג את הדרמה כתוכן חלומי, אינו יכול להיתפס כבחירה דרמטית בלבד, אלא כדוגמה מובהקת ליכולת ההדחקה של הנפש האוסטרית. הניסוי התמים והגולמי הזה מ-1924 יכול להיחשב כגרסה ראשונית למה שיבוא לאחר מלחמת העולם השנייה באוסטריה הארץ ללא תכונות.
— Thomas Ballhausen, Günter Krenn, 2006
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"העיר ללא יהודים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"העיר ללא יהודים", באתר AllMovie (באנגלית)
"העיר ללא יהודים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- אבנר שביט, "עיר ללא יהודים": סיפורו המדהים של הסרט שחזה את השואה, באתר וואלה, 29 בנובמבר 2018
