לדלג לתוכן

הסתה לטרור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערות שוליים פגומות (אינו מציינות את פרטי המקור) וגם התוכן טעון שיפור.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערות שוליים פגומות (אינו מציינות את פרטי המקור) וגם התוכן טעון שיפור.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הסתה לטרור היא קטגוריה משפטית בכמה מערכות משפט לאומיות, שעלולה להפליל (אנ') עידוד ישיר של מעשי אלימות או שבחים לארגוני טרור אסורים. הסתה לטרור אסורה גם על פי החלטה 1624 של מועצת הביטחון של האו"ם מ-2005.

סקירה כללית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרי המשפט דפנה ברק-ארז ודוד שריה זיהו הבדל בגישה בין חוקי אירופה וארצות הברית בעניין הפללת הסתה לטרור; לדבריהם, בעוד שהחוקים האירופיים נוטים להתמקד בתוכן הדברים, והאם הם תומכים באלימות וטרור, החוקים האמריקאים מתמקדים בשאלה האם הדובר קשור לארגונים אסורים. הגישה האירופית כוללת מגבלות מפורשות על חופש הביטוי, בעוד שהגישה של ארצות הברית היא עקיפה יותר. The European approach involves explicit limits on freedom of speech, while the United States approach is more indirect.

הסתה הינה עבירה נוקבת וניתנת לעונש גם אם לא הוכח קשר סיבתי לפיגוע כלשהו. די באפשרות לפעולת טרור שתצא כתוצאה פוטנציאלית מדברי ההסתה.

אחד המניעים העיקריים להפללת הסתה לטרור הוא התועלת הפוטנציאלית שלה כמניעה בדרך לפיגועי טרור קטלניים. חלק מהמומחים אף טוענים שהסתה היא תנאי בסיס לפיגועי טרור.

החוק הבינלאומי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטה 1624 של מועצת הביטחון של האו"ם, שהתקבלה פה אחד ב-2005, היא הכלי המשפטי הבינלאומי הראשון העוסק בהסתה לטרור. החלטה זו התקבלה לאחר הפיגועים בלונדון ב-2005. החלטת מועצת הביטחון של האו"ם משנת 1963 הסמיכה את הוועדה ללוחמה בטרור של מועצת הביטחון לפקח על העברת חוקים המפלילים הסתה לטרור במדינות החברות בה.

החוק האירופי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת אירופה אימצה את האמנה למניעת טרור, שאושררה גם היא בשנת 2005, המחייבת את המדינות החברות בה להעביר חקיקה להפללת "התגרות פומבית לביצוע עבירת טרור". למרות שהאמנה האירופית לזכויות אדם מגנה על חופש הביטוי, ההסתה אינה כלולה בזה. בעניין דבריו של מהדי זאנה (אנ') נגד טורקיה, בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי זכויות חופש הביטוי של מהדי זאנה לא הופרו כאשר הוא נענש על ידי טורקיה על כך שכינה את ה-PKK, שהוא ארגון טרור אסור, "תנועת שחרור לאומית". בפרשת לירוי נגד צרפת, הרשעתו והקנס של הקריקטוריסט דניס לירוי בגין האדרת פיגועי 11 בספטמבר על פי החוק הצרפתי אושרו על ידי ECHR.

סעיף 24 לחוק העיתונות משנת 1881 מפליל הסתה ודברי סנגוריה אודות מעשי טרור כמו גם הצדקת טרור. נכון לשנת 2011, העונש היה עד חמש שנות מאסר ו/או קנס של עד 45,000 יורו.

ברק-ארז ושריה מזהים את ישראל כשייכת למסורת האירופית, בין היתר בגלל מקורותיה של מערכת המשפט בישראל במשפט הבריטי.

פקודת מניעת טרור, שנחקקה ב-1948, נותרה בתוקף, והייתה במשך שנים רבות ההוראה העיקרית המפלילה את ההסתה לטרור. פקודה זו מסמיכה את הממשלה להגדיר ארגוני טרור ולהפליל אדם בהיותו חבר או תומך בקבוצה כזו. סעיף 4 לפקודה קובע כי:

אדם –
(א) המפרסם, בכתב או בעל פה, דברי שבח, אהדה או קריאה לעזרה או תמיכה בארגון טרוריסטי;
...
(ז) או העושה מעשה שיש בו גילוי של הזדהות עם ארגון טרוריסטי או אהדה אליו, בהנפת דגל, בהצגת סמל או סיסמה או בהשמעת המנון או סיסמה, או כל מעשה גלוי דומה המגלה בבירור הזדהות או אהדה כאמור, והכל במקום ציבורי או באופן שאנשים הנמצאים במקום ציבורי יכולים לראות או לשמוע גילוי כזה של הזדהות או אהדה;
ייאשם בעבירה, ובצאתו חייב בדין, יהא צפוי לעונש מאסר עד שלוש שנים או לקנס עד 1000 לירות או לשני העונשים גם יחד.

בפרשת 'ג'בארין נגד מדינת ישראל', בית המשפט העליון מצא כי פקודת מניעת טרור חלה רק על ארגוני טרור מוגדרים, ולא על קידום מעשי אלימות באופן כללי יותר. בעקבות מקרה זה החליפה הכנסת את סעיף 4 בסעיף חדש, 144 ד2, המרחיב את האיסור להסתה לפעולות טרור שאינן קשורות לארגוני טרור מוכרים.

סעיף 18.1 לחוק העונשין הספרדי מפליל הסתה לביצוע כל עבירה פלילית, ובהרחבה הצדקת עבירות פליליות. חוק אורגני מס' 7/2000 אוסר במפורש, בעונש של שנה עד שנתיים מאסר:

"... האדרה או הצדקה, באמצעות כל צורה של מידע או תקשורת לציבור, של העבירות האמורות בסעיפים 571 עד 577 מתייחסות להשתייכות אליה או של אנשים שהשתתפו בביצוען, או ביצוע מעשים הנוטים להכפיש, לבזות או להשפיל את קורבנות עבירות טרור או את משפחותיהם...".

הממלכה המאוחדת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק הטרור 2006 יצר את עבירת העידוד לטרור, האוסרת על "אמירה שצפויה להיות מובנת על ידי חלק או כל חברי הציבור שאליהם היא מופנית כעידוד ישיר או עקיף או עידוד אחר לביצוע, הכנה או הסתה של פעולות טרור או עבירות אמנה". הצהרות עידוד עקיפות כוללות "כל אמירה המפארת את הביצוע או ההכנה (בין אם בעבר, בעתיד או באופן כללי) של מעשים או עבירות כאלה". אולם ההפללה מתבצעת רק אם הדובר מתכוון לגרום לאחרים לבצע עבירות טרור.

ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית, הסתה לטרור או צורות אחרות של פשע ואלימות בלתי חוקית נכללת בחופש הביטוי המוגן חוקתית, אלא אם כן ניתן להוכיח שהדיבור "מכוון להסתה או לייצר פעולה בלתי חוקית קרובה" ו"עלול להסית או לייצר פעולה כזו". עם זאת, בשנת 2010 בפרשת הולנדר נגד חוקת המשפט ההומניטרי (אנ'), קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי "איסור פלילי על הסברה המתבצעת בתיאום עם או בהנחייתו של ארגון טרור זר אפשרי מבחינה חוקתית". הסיבה לכך היא שהצהרות כאלה מהוות תמיכה מהותית בטרור. כמה נאשמים, כולל ג'ווד איקבל, שעזרו לתחנת הטלוויזיה של חזבאללה אל-מנאר לשדר, הורשעו במתן תמיכה חומרית לטרור על פי החוק האמריקני.

התנגשות עם חופש הביטוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הרואים באיסור על הסתה לעבירות טרור הפרה בלתי מוצדקת של זכויות חופש הביטוי, ונטען כי עידוד כללי לטרור עשוי להיות אמירה פוליטית ולא עידוד מילולי לביצוע עבירות טרור. עם זאת, כמה מתומכי ההפללה, כמו יעל רונן, סבורים כי ניתן ורצוי להחיל הגדרה חוקית המאפשרת הפללה של הסתה לטרור שאינה פוגעת יתר על המידה בחופש הביטוי.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]