הסערה (צ'ייקובסקי)

הסערה (ברוסית: Буря) היא פנטזיה סימפונית בפה מינור, אופוס 18, מאת פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, אשר נכתבה בהשראת המחזה הסערה של ויליאם שייקספיר.

היצירה בוצעה לראשונה בדצמבר 1873 במוסקבה. המנצח על התזמורת היה ניקולאי רובינשטיין. היצירה התקבלה בחום רב על ידי המאזינים ובעוינות רבה מצד המבקרים. רק במאה ה-20 זכתה יצירה זו, על התזמור המבריק שלה, התובעני ביותר כלפי הנגנים ואחת הראשונות שצ'ייקובסקי כתב לתזמורת, לקבלת הפנים הראויה לה, כאשר גם המבקרים קיבלו אותה באותה התלהבות כמו קהל המאזינים.

תוכנית היצירה פורסמה יחד עם הפרטיטורה:

• הים – (תיבה 1 עד תיבה 82: הפתיחה בפה מינור יוצרת תחושה של גלי הים הנעים לאיטם בכלי הקשת, מעליהם בונה צ'ייקובסקי מלודיה בנגינת קרן יער. יחד עם זאת מוסיף צ'ייקובסקי אלמנטים, המבשרים את בוא הסערה מתיבה 83 ועד תיבה 142.
• הקוסם פרוספרו שולח את אריאל, משרתו, ליצור סערה אימתנית בלב ים כדי להטביע את האניה הנושאת את פרדינאנד; מתיבה 143 ועד תיבה 251: קטע על פי מיטב המסורת משל צ'ייקובסקי. פורטיסימו בכל כלי התזמורת ממחיש את הסערה. החלילים וכלי הקשת מנגנים לעיתים תרוצות עולות ויורדות. כלי הנשיפה ממתכת מבססים את מוטיב הסערה על המלודיה שניגנה הקרן בפתיחה, בשילוב כלי ההקשה השונים. עם שוך הסערה העזה, דועכת המוזיקה לאיטה. קטע מעבר מתיבה 252 ועד תיבה 264 כהכנה לסצנת האהבה.
• ניצני אהבה ראשונים מלבלבים בין פרדינאנד ומירנדה, מתיבה 265 ועד תיבה 342: מלודיית אהבה אשר איננה נופלת בעוצמתה מסצנת האהבה ב"רומיאו ויוליה". קטע חושני, שנושאו עובר חליפות בין כלי הנשיפה מעץ וכלי המיתר. בתצוגת מוטיב האהבה משולבים גם אלמנטים מתוך הסערה, הנעלמים לאחר זמן ואינם מופיעים עוד.
• אריאל – מתיבה 343 ועד תיבה 373: תצוגה מקאברית של אריאל, שהסעיר את הים בפקודתו של פרוספרו. קטע פנטסטי, היוצר דו-שיח מרתק ועתיר דמיון בין כלי הנשיפה מעץ לכלי הקשת.
• קאליבאן – מתיבה 374 ועד תיבה 384: הבאסים והצ'לי מנגנים את המוטיב, שמעליו נשמע עדיין הנושא של אריאל. קטע מעבר אל הפיתוח,

תיבה 384 ועד תיבה 458: צ'ייקובסקי מתרכז בפיתוח בעיקר בנושא הסערה. הוא מציג את הפיתוח בכעין קטע פוגלי. אמנם אין זו פוגה בשלמותה, אלא דמוי-פוגה. יחד עם זאת, זהו קטע מרשים ביכולת הכתיבה ובעיקר התיזמור.

• הנאהבים נכנעים לקסם האהבה והתשוקה – מתיבה 459 ועד תיבה 550: הפעם המלודיה מקבלת נופך שונה ואחר. הליווי אינטנסיבי יותר. המנגינה מבוצעת תחילה על ידי כלי נשיפה מעץ בליווי כלי הקשת. תצוגה שנייה של המלודיה נמסרת לכלי הקשת, כאשר כלי הנשיפה מעץ מלווים בתרוצות עולות ויורדות. לאחר קטע מעבר בתרוצות עולות ויורדות בכלי הקשת, המלודיה מופיעה פעם נוספת בפורטיסיסימו בכל כלי התזמורת.
• פרוספרו מסיר את הכישוף שהטיל על האי וממשיך בדרכו – מתיבה 551 ועד תיבה 581: תרועת ניצחון נשמעת בכל התזמורת, הכישוף הוסר. לאחר קטע הנשמע כמארש עוצמתי דועכת המוזיקה אל כוראל הודיה.
• הים – מתיבה 582 ועד תיבה 629: צ'ייקובסקי שב ומציג את נושא הים עם המלודיה בקרן היער עד הסיום השקט. עד כה תואר סיפור המעשה בצלילים, והנה תם הסיפור ואנחנו מתרחקים מהסצנה ומכל אשר היה.

תוכנית זו איפשרה לצ'ייקובסקי להציג כמה אלמנטים נבחרים מהמחזה וליצור פנטזיה סימפונית, אשר איננה כפופה למבנה מסוים, אלא יוצרת מבנה עצמאי. גם אם יש ביצירה אי-אילו רמזים למבנה הסונאטה, המרחק גדול מדי. הנושאים אינם מפותחים דיים ופרק הפיתוח מטפל בעיקר בנושא הסערה עצמה ואינו נוגע במוטיב דואט האהבה.