הסכסוך על חבל קשמיר

הסכסוך על חבל קשמיר

מפת חבל קשמיר המראה את האזורים במחלוקת (שטח החבל מוקף בקו אדום מכל כיווניו)
מערכה: הסכסוך ההודי–פקיסטני
תאריכים	1947–מתמשך (76 שנים)
מקום	קשמיר
קואורדינטות	34°02′00″N 74°40′00″E
עילה	טענה לשליטה על חבל קשמיר
הצדדים הלוחמים סין העממית

הסכסוך על חבל קשמיר הוא סכסוך טריטוריאלי מתמשך בין מעצמות תת-היבשת ההודית: הרפובליקה של הודו והרפובליקה האסלאמית של פקיסטן, הנתמכת בידי סין, על השליטה בחבל קשמיר. סכסוך זה, אשר החל עם חלוקת הודו, הוא קריטי לשתי המדינות עקב חשיבותו של האזור שממנו זורם נהר האינדוס והוא משמש כדלת למרכזי האוכלוסין של צפון הודו בפנג'אב ודלהי.

עד כה ידע הסכסוך ההודי-פקיסטני על קשמיר את המאבקים הבאים: מלחמת הודו–פקיסטן הראשונה, מלחמת הודו–פקיסטן השנייה, מלחמת קרגיל, וסכסוך סיאצ'ן.

בנוסף, סין סיפחה במלחמת הודו–סין ב-1962 נתח ממזרח קשמיר, מעבר לקו מקמהון, שהוסכם כקו גבול בין טיבט והודו הבריטית, המכונה אקסאי צ'ין.

נכון לשנת 2023, הודו שולטת בג'אמו וקשמיר ובלדאק, פקיסטן שולטת באזאד קשמיר ובגילגיט-בלטיסטן, בעוד סין העממית שולטת באקסאי צ'ין. קיים גם רכס סיאצ'ן, אשר דה פקטו הוא חסר כל סמכות שלטת. פקיסטן טוענת לשליטה על ג'אמו וקשמיר ולדאק, בעוד הודו טוענת לשליטה על אזאד קשמיר, גילגיט-בלטיסטן ואקסאי צ'ין.

רקע

תת-היבשת ההודית הייתה למשך כמעט 100 שנה מאורגנת כמדינה אחת תחת שלטון האימפריה הבריטית ונודעה בתור הראג' הבריטי. תנועת העצמאות ההודית אשר גברה עם הזמן תחת הקונגרס הלאומי ההודי אשר הונהג בידי ג'ווהרלל נהרו ומוהנדס קרמצ'נד גנדי הביאה להתנגדות ממושכת לשלטון הבריטי. לאחר מלחמת העולם השנייה היה ברור כי בריטניה לא תוכל להחזיק בהודו לעוד זמן רב ועל כן החלו תוכניות להקמת הודו העצמאית.

חלוקת הודו

עקב העובדה שהמלחמה הקרה רק החלה, הבריטים פעלו להשאיר את הודו החופשית מדינה אחת למען תהיה בעלת ברית חזקה של הגוש המערבי. נגד פעולות הבריטים להפוך את הודו העצמאית למדינה מאוחדת, עמדה הליגה המוסלמית תחת מוחמד עלי ג'ינה, אשר טען כי אם תישאר הודו מאוחדת, הרוב ההינדואי בתוכה ישאיר בצילו את המיעוט המוסלמי ועל כן דרש כי הודו תתחלק לשתי מדינות: מדינה בעלת רוב הינדי ומדינה בעלת רוב מוסלמי. לאחר לחץ ממושך מצד הליגה המוסלמית, הרעיון של הודו מאוחדת לא היה יכול להישאר, ועל כן החלה תוכנית חלוקת הודו.

הודו הבריטית הייתה מחולקת לשטחים אשר היו לשליטה ישירה של הסמכות הבריטית, ומדינות נסיכויות אשר היו נאמנות לשלטון הבריטי. השטחים אשר ניתנו ישירות לשלטון בריטי והיו מעורבים בדתות שבהם היו בנגל וחבל פנג'אב. שני אזורים אלו התחלקו בין המדינה ההינדית והמדינה המוסלמית, דבר אשר יצר משבר פליטים כאשר מיליונים בני דת אחת נמצאו בצד הגבול של המדינה בת הדת השנייה. למדינות הנסיכויות לעומתן ניתנו האפשרויות הבאות:

• הצטרפו אל המדינה בת הרוב ההינדי
• הצטרפו אל המדינה בת הרוב המוסלמי
• הפכו למדינה עצמאית וריבונית

מספר נסיכויות הביעו את רצונן לעצמאות, אחת מהם מדינת היידראבאד, אשר הייתה נסיכות בת רוב הינדי אשר נשלטה בידי השליט המוסלמי אוסמאן עלי ח'אן. מדינת היידראבאד נכבשה במבצע בן 5 ימים אשר בוצע בידי צבא הודו בקיץ 1948 אוסמאן נותר שליט סמלי על היידראבאד, אז אחת מן מדינות הודו.

המדינה השנייה הייתה נסיכות קשמיר אשר כ-77 אחוז מכלל האוכלוסייה שלה הייתה מוסלמית אך נשלטה בידי הארי סינג, נסיך הינדי. הארי סינג וממשלתו תחילה טענה לעצמאות אך דבר זה היה בלתי אפשרי עקב חשיבותו של חבל קשמיר.

קשמיר וחשיבותה

קשמיר ממוקמת על מדרגה גאוגרפית גבוהה המחוברת אל הרי ההימאלאיה מצפון. עקב גובהה קשמיר היא המקור אל נהר האינדוס, הנהר הזורם דרך כל פקיסטן והוא מקור החיים המרכזי שלה. בנוסף לאינדוס קשמיר היא גם המקור של נהר ג'אלום, נהר צ'נאב ונהרות נוספים.

בשביל הודו, קשמיר ממוקמת מצפון למרכזי האוכלוסין שלה, בהם הערים דלהי, צ'אנדיגאר, לודהיאנה ויתרה על כן גם את פתח נהר הגנגס הכביר. עקב חשיבות זאת בשביל שתי המדינות, קשמיר לא הייתה יכולה להפוך למדינה עצמאית והחל במהרה מאבק בין שתי המדינות החדשות על חבל הארץ.

היסטוריה

הארי סינג, המהראג'ה האחרון של נסיכות קשמיר.

מלחמת הודו-פקיסטן הראשונה

ערך מורחב – מלחמת הודו–פקיסטן הראשונה

ב-9 באוקטובר 1947, הרוב המוסלמי בקשמיר איחד כוחות עם ממשלת פקיסטן בקראצ'י והחלה פלישה של הכוחות המזוינים של פקיסטן אל תוך מערב קשמיר בקירוב לגבול עם אפגניסטן במטרה לכבוש ולספח את כלל חבל הארץ. בסוף החודש, לאחר לחץ ממושך החליט הארי סינג ביחד עם ממשלתו לאחד כוחות עם הממשלה ההודית בניו דלהי וקשמיר רשמית סופחה לידי הודו (בכך סינג הסכים לוותר על כל כוחותיו בתור מונרך). בזמן שזה קרה הכוחות של צבא פקיסטן הספיקו לכבוש את כל אזאד קשמיר והחלו לייצב את ערי הגבול שלהם עם חבל קשמיר.

באמצע נובמבר, לאחר התנגשויות ממושכות על גבולות אזאד קשמיר יצא הצבא הפקיסטני בפעולה מרכזית מצפון במסגרתה כבש את השטחים ההרריים של צפון-מערב קשמיר וייצב את השטחים שלימים יוודעו כגילגיט-בלטיסטן. מנקודה זאת החל קו האש להתייצב עם הגעתם של עוד ועוד כוחות הודים אל תוך המערכה.

הפעולה המשמעותית הבאה נראתה רק במאי 1948 לאחר החורף הקשה בהרים הגבוהים כאשר הכוחות הפקיסטנים ביצעו פלישה מרכזית אחרונה במסגרתה נעצרו בקרחון סיאצ'ן. ביולי אותה השנה הכוחות הפקיסטנים ניסו לפלוש לתוך מרכז קשמיר אך נהדפו בידי הכוחות ההודים. בנובמבר השנה יצאה מתקפת נגד הודית אשר פגעה קשות בקו האש הפקיסטני.

בתחילת ינואר 1949 הכריזה הממשלה הפקיסטנית על סיפוח השטחים הכבושים, בעיקר במערב וצפון קשמיר ומבחינה מעשית המלחמה הראשונה, אשר גבתה את חייהם של יותר מ-1,104 חיילים הודים ויותר מ-6,000 חיילים פקיסטנים. פקיסטן נוסף על כך, ראתה פעולת כוחות רחבה של מיליציות מהאזורים השבטיים המנוהלים פדרלית אשר פעלו למען סיפוח השטחים לתוך המדינה המוסלמית.

חלוקת קשמיר

לאחר מלחמת הודו-פקיסטן הראשונה פעלו שתי המדינות לספח את חלקי קשמיר שבשליטתם. החל מ-1952 יצרה הודו את חבל ג'אמו וקשמיר, שאותו סיפחה באופן רשמי בינואר 1957, והוא הפך לאחד מהמדינות והטריטוריות של הודו. פקיסטן יצרה בחלק שבשליטתה את הטריטוריה האוטונומית גילגיט-בלטיסטן.

התערבות סינית

ערך מורחב – מלחמת הודו–סין

הרפובליקה העממית של סין תחת מאו דזה-דונג הייתה מסוכסכת עם הודו על מספר נושאים, דוגמת העובדה שלאחר שמדינת טיבט סופחה לידי סין, הדלאי לאמה טנזין גיאטסו ברח לגלות בהודו, דבר אשר עורר את חמתם של רבים בתוך המפלגה הקומוניסטית של סין משום שפגע בדמותם בפני העם הטיבטי. בימיה של שושלת צ'ינג שלטה האימפריה הסינית על שטחים מתוך חבל קשמיר, בהם אקסאי צ'ין.

בשנת 1962 היריבות בין המדינות התדרדרה אל מלחמת הודו–סין. הכוחות הסינים הוכיחו את עליונותם הצבאית תוך זמן קצר ולאחר כניעת הודו הם לקחו שליטה על אקסאי צ'ין והטילו טענה לשליטה על ארונאצ'ל פרדש (אשר היא עד היום טוענת לשליטה עליו אך למעשה הוא ניתן לידי הסמכות וההשפעה של הודו). במסגרת יחסי סין–פקיסטן מצאו השתיים נושאים משותפים וכמו כן גם יריבה משותפת, הלא היא הודו ועל כן החלו המדינות לאחד כוחות בסחר, כלכלה, פיתוח, נשק ועוד.

מלחמת הודו–פקיסטן השנייה

ערך מורחב – מלחמת הודו–פקיסטן השנייה

בשנת 1965, תסיסה פנים מדינית בהודו היוותה את ההזדמנות בשביל הממשלה הפקיסטנית לפלוש להודו. המלחמה השנייה לא הביאה כל התקדמות. הפגזות, התכתשויות ולפחות 7,000 הרוגים משני הצדדים כמעט ולא הביאו כל שינוי בקו האש. הפלישה הפקיסטנית נעצרה בידי מגויסים הודים והמאבק הפך במהרה לתוך מלחמת התשה. נוסף לכך הייתה פעולה צבאית גם בדרום הגבול בין סינד לגוג'ראט באזור ביצות רחב אך לא נראתה כל התקדמות מרכזית גם בחזית הזאת. לבסוף המאבק הסתיים בסטטוס קוו כפי שהיה קודם למלחמה לאחר כמעט חודש של קרבות.

מלחמת הודו-פקיסטן השלישית

ערך מורחב – מלחמת העצמאות של בנגלדש

במהלך מלחמת הודו–פקיסטן השלישית, שהתחוללה בעיקר במזרח פקיסטן, התקיימו מספר עימותים בגזרה הקשמירית כאשר הפקיסטנים ניסו בתחילת המלחמה לחתוך את קו ההגנה. פעולה זאת נפגשה בכוחות הודים מוכנים בגבול אשר דחקו את הפקיסטנים חזרה אל קו הגבול המוסדר.

קו השליטה

בשנת 1972 הוסדר בין הודו, סין ופקיסטן קו השליטה (LoC) אשר הסדיר את גבולות השטחים אשר מוכרים בין המדינות, לבין האזורים המסוכסים, הלא מוכרים והנשלטים צבאית. קו הגבול עבר על דרום שינג'יאנג בסין וחצה את הודו ופקיסטן בין הגבולות המוכרים והמסוכסכים.

מלחמת קרגיל

ערך מורחב – מלחמת קרגיל

במהלך שנת 1987 ושנת 1990 התרחשו שתי התכתשויות מרכזיות על אורכי הגבול. בשנת 1999 החלה המלחמה הרביעית בין הודו לפקיסטן שנודעה כמלחמת קרגיל. במסגרתה כוחות פקיסטנים אשר אימנו חיילי מוג'אהדין כבשו בחשאי את הקרחונים קרחון סיצ'אן ודאז פנו לכבוש את העיר קרגיל, במרכז חבל קשמיר. המומנטום הפקיסטני עם הזמן נעצר כאשר אלו נפגשו בכוחות תגבורת הודים רבים וחזקים יותר ויותר.

בנקודה מסוימת לחץ בין-לאומי החל להשפיע על קבלת ההחלטות בפקיסטן ולבסוף בסוף יולי אותה השנה היה על הכוחות הפקיסטנים לשוב לקו האש שקדם למלחמה. המלחמה גבתה את חיי לפחות 1,000 חיילים וכמו מלחמת הודו-פקיסטן השנייה, לא נעשתה כל התקדמות בקו האש. הגנרל הפקיסטני הראשי במלחמה, פרבז מושארף עלה לכוח בהפיכה צבאית והפך לנשיא פקיסטן בסוף אותה השנה.

מאז המלחמה האחרונה התרחשו לתוך שנות ה-2000 מספר רב של התכתשויות גבול אך אף אחת מהן לא הסלימה למלחמה בעוד ההתכתשות המרכזית האחרונה התקיימה בשנת 2008. הפעולה הגדולה האחרונה התרחשה בין פברואר לאפריל 2019 והיא הוצתה בידי פעולת טרור, דבר אשר הופך שכיח יותר ויותר לאורך המאבק.

ב-2019 ביטל הפרלמנט ההודי את סעיף 370 בחוקת הודו, שהעניק אוטונומיה לג'אמו וקשמיר והעניק לה זכויות כמו איסור על הודים שאינם תושבי החבל לרכוש בה קרקעות. המדינה פוצלה לשתיטריטוריות איחוד, ג'אמו וקשמיר ולדאק, אשר הוכפפו לממשלת הודו באופן ישיר.

תנועת עצמאות קשמיר

דגל התנועה לשחרור ג'אמו וקשמיר

במקביל תביעות הודו ופקיסטן לריבונות על החבל, קיימת תנועה מקומית למען עצמאותו.

התנועה לשחרור ג'אמו וקשמיר (JKLF) אשר נוסדה בידי עמנואלה חאן ומאקבול באט' פועלת בשטחים הנשלטים בידי הודו ובידי פקיסטן והיא טוענת להבאת רעיון מדינה עצמאית וריבונית לסדר היום בחבל קשמיר. במקור הייתה זאת תנועה מיליטנטית אך למען השגת הכרה בין-לאומית הארגון הפך לדיפלומטי יתר על צבאי.

אף על פי שכלל פועליה מוסלמים, לתנועה לעצמאות קשמיר חזון למדינה חילונית אשר תשמור על יחסיה גם עם הודו וגם עם פקיסטן בשביל לספק את דרישותיהן וצורכיהן של שתי המעצמות. על אף שקיבלו נשק ואימונים מהצבא הפקיסטני, התנועה טוענת כי המדיניות הפקיסטנית היא של שלטון כיבוש צבאי אנטי-דמוקרטי.

טבלת אירועים

שנה	שם האירוע	מנהיג הודו	מנהיג פקיסטן	מנהיג סין	הערות על האירוע
1947–1948	מלחמת הודו–פקיסטן הראשונה	ג'ווהרלל נהרו	מוחמד עלי ג'ינה, חוואג'ה נזימודין	מאו דזה-דונג	בהמשך לחלוקת הודו, חבל קשמיר נחלק בין הודו ופקיסטן
1962	מלחמת הודו–סין		איוב ח'אן		מלחמה על עבר ההימלאיה. אקסאי צ'ין נכבשת בידי סין
1965	מלחמת הודו–פקיסטן השנייה	לאל בהדור שסטרי			מלחמת התשה ללא כל התקדמות מרכזית בקוי הגבול
1971	מלחמת הודו–פקיסטן השלישית	אינדירה גנדי	יחיא ח'אן		מלחמת העצמאות של בנגלדש, חזרה לסטטוס קוו בקשמיר
1972	קו השליטה		זולפיקאר עלי בהוטו		חלוקת הגבולות המוכרים למסוכסכים בין הודו, סין ופקיסטן
1987	התכתשות 1987	רג'יב גנדי	מוחמד ח'אן ג'וניג'ו	דנג שיאופינג	התכתשויות אשר החלו עקב פעולת מוג'אהדין ולא הסלימו למלחמה
1990	התכתשות 1990	וישואנאת פראטאפ סינג	בנזיר בהוטו
1999	מלחמת קרגיל	אטאל ביהארי ואג'פאיי	נוואז שריף	ג'יאנג דזה-מין	מתקפה מרכזית של פקיסטן אשר נגמרת עקב לחץ בין-לאומי
2002–2003	התכתשות 2002–2003		זפרוללה ח'אן ג'מאלי		התכתשויות אשר החלו עקב פעולת מוג'אהדין ולא הסלימו למלחמה
2008	התכתשות 2008	מאנמוהאן סינג	מוחמד מיאן סומרו	חו ג'ינטאו
2019	הסכסוך ההודי-פקיסטני (2019)	נרנדרה מודי	עימראן ח'אן	שי ג'ינפינג

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הסכסוך על חבל קשמיר בוויקישיתוף

• India & Pakistan – A continuing Story, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 47:58)