קרטל
קרטל (Cartel) הוא התאגדות של ספקי מוצר או שירות שנועדה להגדיל את רווחי חבריה ולבטל את התחרותיות ביניהם. קרטל אינו מונופול אך הוא שואף למקסם את רווחי החברות השותפות בו לרמה של רווחים מונופוליסטיים. בניגוד למונופול, שהוא חוקי, קרטל הוא מבנה שוק מלאכותי ובדרך כלל לא חוקי, והטיפול בו הוא בדרך כלל במישור המשפטי-פלילי.
אנשי מקצוע מאותו הענף נפגשים לעתים רחוקות, אפילו רק באירועי בידור, אך השיחות ביניהם מסתיימות בקנוניה נגד הציבור, או בתחבולה לשם העלאת מחירים.
מכיוון שהתאגדות קרטלית פוגעת בתחרות החופשית, הקרטל נחשב בלתי חוקי במדינות בעלות מדיניות כלכלית פתוחה ושוק תחרותי. למרות זאת קיימים קרטלים לאומיים אשר מקבלים הכשר חוקי מטעם המדינה.
באופן כללי, קרטלים אינם יציבים מבחינה כלכלית לאורך זמן, כיוון שיש תמריץ גדול לחברים בקרטל לרמות ולמשל למכור יותר מאשר המכסה שהוקצבה להם על ידי הקרטל (ראו גם דילמת האסיר). עובדה זו גרמה לקרטלים רבים שניסו לקבוע מחירי מוצרים להיכשל בטווח הארוך. קרטלים שלא מצייתים למודל זה הם ארגון המדינות יצרניות נפט OPEC וקרטל היהלומים דה-בירס. OPEC, שהוא ארגון של מדינות כמשתמע משמו, חומק מאכיפת חוקים נגד קרטלים כיוון שמדינות, בניגוד לחברות, זוכות לחסינות במסגרת המשפט הבינלאומי.
- סוגי קרטלים
- קרטל מכסות - שליטה בכמות היצור של כל חבר בקרטל על מנת למנוע היצע רב שיוביל לירידת מחירים.
- קרטל שיווק - קיומו של משווק בלעדי הקובע מחיר מכירה לשווק בהיעדר מתחרים, וקונה את המוצר מהספקים במחיר קבוע.
- קרטל מחירים - קביעת מחיר אחיד לשיווק הסחורה.
- קרטל מחירים ומכסות - שילוב של קביעת מחירים ומכסות ייצור.
- קרטל גאוגרפי - קביעת בלעדיות לפי שטח גאוגרפי.
המילונאי ראובן אלקלעי גזר במילוניו את צמד החידושים קִרְטֵל (הפך לקרטל, הקים קרטל) וקִרְטוּל[1].
קרטלים בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפקידו של הממונה על רשות התחרות לפקח ולמנוע התאגדות של קרטלים. עם זאת, לחברות מסוימות ניתנת הרשות לתאם מחירים בתנאים מיוחדים וזאת על מנת לעודד השקעות ופיתוח המשק.
בשנות התשעים הועמדו לדין חברות ביטוח גדולות בישראל, באשמת הקמה של קרטל לתיאום מחירי פרמיות, צמצום כיסויים והגבלת הנחות. החברות כלל, סהר ציון, מגדל, המגן ומנורה הגיעו לעסקת טיעון עם פרקליטות המדינה, ואילו החברות איילון והפניקס המשיכו בהליך המשפטי והורשעו. על החברות שהורשעו נגזרו קנסות כבדים (12 מיליון שקל על חברת הפניקס ו-6.6 מיליון שקל על חברת איילון), ועל מנהליהן הוטלו עונשים של קנסות ועבודות שירות. מנהלי כל החברות שהשתתפו בקרטל נאלצו להתפטר מתפקידם.
ב-26 באפריל 2009 פרסמה רונית קן, הממונה על התחרות, כי חמשת הבנקים הגדולים תיאמו ביניהם את העמלות ויצרו הסדר כובל[2], אולם נמסר שלא היה בכך יצירת קרטל[3].
בשנת 2010 הובילה רונית קן את חשיפת קרטל הלחם, חקירה שבעקבותיה הוגשו כתבי אישום כנגד מנהלי המאפיות הגדולות. בינואר 2016 הורשעו המנהלים בעריכת הסדר כובל בנסיבות מחמירות בפרשה זו[4].
ארבעת יבואני הרכב הגדולים בישראל, על אף שאינם מוכרים באופן חוקי בתור קרטל, מכונים "קרטל יבואני הרכב". הם בעלי נתח שוק של 70% עד 100% בקטגוריות המכוניות המשפחתיות, מכוניות מנהלים, מכוניות שבעה מושבים ורכבים מסחריים. מבקר המדינה פרסם דו"ח בתחילת שנת 2022 שבו הוערך שהעלות השנתית העודפת לציבור בגין הרווחים העודפים של ארבעת היבואנים הגדולים היא בין 800 מיליון שקל ל–1.6 מיליארד שקל.[5]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אקונומיסט, "קשה להפסיק כשזה כל כך משתלם": אם אפשר לגנוב, אז למה לא?, באתר TheMarker, 10 באפריל 2014- קרטל הביטוח - האם הוא חזר?, באתר savey, 26 במרץ 2018
- קרטל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קרטלים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראובן אלקלעי, מלון עברי שלם, כרך 3, הוצאת גליל, 1994
- ^ קביעת הרשות, ההודעה לעיתונות.
- ^ אורה קורן, "הבנקים צריכים להפסיק לשתף פעולה - לא רק בעמלות", באתר TheMarker, 1 במאי 2009
- ^ אלה לוי-וינריב, קרטל הלחם: שנת מאסר למנכ"לי מאפיות ברמן ודוידוביץ' לשעבר, באתר גלובס, 13 בינואר 2016
- ^ גיא רולניק, ארבעת השודדים שדואגים לכך שמראת צד שבורה ברכב תעלה לכם 2,000 שקל, באתר TheMarker, 18 במרץ 2022
