לדלג לתוכן

הנריק וויקטוריה איוונסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הנריק איוונסקיפולנית: Iwański Henryk‏, 19021978) וויקטוריה איוונסקה (Iwańska Wiktoria) הם זוג חסידי אומות העולם מפולין, ממנהיגי המחתרת הפולנית נגד הנאצים, שהצילו יהודים רבים מגטו ורשה במהלך השואה[1].

פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין, היה הנריק פעיל בהקמת "הארגון הצבאי היהודי"[2]. והקדיש את עצמו לתמיכה ביהודים, במסגרת ההתנגדות הפולנית (ארמייה קריובה). ויקטוריה סיפקה ליהודי הגטו ציוד בסיסי, נשק, תחמושת וחומרי הדרכה, שהוברחו דרך תעלות הביוב או בעגלות שהביאו גושי סיד ומלט לגטו. הנריק, במסגרת תפקידו הבכיר במחתרת הפולנית טיפל ביהודים שברחו מתוך הגטו אל הצד הארי של העיר, וסיפק להם מקומות מסתור בבתי חולים, בדירות מסתור, ובכנסיות. הוא צייד אותם במסמכים מזויפים. בין הניצולים בעזרתם היה יוסף צלמייסטר.

במהלך מרד גטו ורשה באפריל 1943 הגבירו הנריק וויקטוריה את מאמצי ההצלה. הם טיפלו ביהודים שברחו וסיפקו להם מקומות מסתור. הנריק וויקטוריה החביאו בדירתם קבוצת יהודים והצילו אותם ממוות. הנריק עצמו לחם במהלך המרד לצד היהודים בקרב על כיכר מוראנובסקי[3][4].

לאחר המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקטוריה נדבקה בשחפת מיהודייה שהסתירה בדירתה, ונפטרה מהמחלה. בבעלותו של הנריק הייתה טבעת קשר מחתרתית יחידה מסוגה. לפני מותו מסר איוונסקי לחיים לזר את הטבעת[5], שהעביר אותה ליד ושם בשנת 2004[6].

הכרה והנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1963 זכה הנריק בצלב הכסף של וירטוטי מיליטרי, אחד מעיטורי הצבא הגבוהים ביותר בפולין. ב-15 במרץ 1966, בירושלים, הוכרו הנריק וויקטוריה על יד ושם כחסידי אומות העולם. ניטע על שמם עץ בשדרת חסידי אומות העולם ב-20 בדצמבר 1989[7].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ערך באתר יד ושם
  2. ^ retrieved 2011-09-27
  3. ^ ארכיון, 11 בספטמבר 2006
  4. ^ לפי עדויות מתוך תיק מס' 54 בארכיון יד ושם
  5. ^ "גלגולי טבעת הקשר" מתוך מסוף ימים ולילות של עיתון מעריב, כפי שמוצג בתיק מס' 54 בארכיון יד ושם
  6. ^ The fellowship of the ring, By ETGAR LEFKOVITS’ Jerusalem Post 18/04/04, as presented in file 54 of the Yad Vashem archives
  7. ^ מתוך תעודות חסידי אומות העולם של הזוג, כפי שמופיעות בתיק מס' 54 בארכיון יד ושם