הנס שינק
.jpg) | |
| לידה |
11 באוקטובר 1865 אקספיור, נורווגיה  |
|---|---|
| פטירה |
13 באוקטובר 1926 (בגיל 61) אוסלו, נורווגיה |
| מדינה |
נורווגיה |
| שפות היצירה |
נורווגית |
| בן או בת זוג |
מינדה ראם (14 בנובמבר 1893–ערך בלתי־ידוע) |
| פרסים והוקרה |
פרס פריטיוף ננסן להישג יוצא דופן במחקר, קטגוריית היסטוריה-פילוסופיה (1917) |
  | |
הַנְס אֶנְסְט שִינְק (בנורווגית: Hans Ernst Kinck; 11 באוקטובר 1865 – 13 באוקטובר 1926) היה סופר ופילולוג נורווגי שכתב רומנים, סיפורים קצרים, מחזות ומסות. הוא היה מועמד לפרס נובל לספרות שבע פעמים.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שינק נולד באקספיור (אנ') בלופה (אנ'), בפינמרק, שם אביו, תאודור שינק (Theodor Kinck; 1832–1903), היה מפקח בריאות מקומי ואימו, הנה גוליינטה יוהנסן (Hanna Guliante Johannesen; 1840–1923), הייתה בתו של איכר. הוא למד פילולוגיה וקלאסיקה באוניברסיטת המלך פרדריק בכריסטיאניה (כיום אוסלו). הוא התחתן עם סופרת עמיתה, מינדה ראם (אנ') (1859–1924), בשנת 1893. היו להם לפחות שני בנים, יוהאן ירגן שינק (Johan Jørgen Kinck; 1873–1955)[2][3] וטורה (Tore). גם טורה שינק וגם מינדה ראם כתבו זיכרונות על שינק "מלאים בפרטים ביוגרפיים" לאחר מותו.[4]
שינק מת באוסלו, יומיים לאחר יום הולדתו ה-61.[2]
עבודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שינק כתב רומנים, סיפורים קצרים ומחזות וכן מספר מסות היסטוריים ופוליטיים. הוא נסע רבות וחי באיטליה למשך תקופות ארוכות. מחצית מתפוקתו הספרותית קשורה לנושאים איטלקיים.
לעיתים קרובות הוא חקר את פעולתן של אהבה ורוך, ואת ההבדל בין המסה האנושית ליחידים. ביצירותיו הפוליטיות יותר הוא מזהיר מפני הפשיזם, מגמה שמתעצמת בכתביו המאוחרים. שינק כתב גם על אמנים הנאבקים על דרכם, אי ההבנות שבהן נתקלו והתגובות שלהם כלפיהן.
מחזות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחזותיו של שינק ארוכים מאוד, ולעיתים קרובות נחשבים כיצירות לקריאה, לא לביצוע. כשהם משוחקים במלואם, חלק מההצגות שלו נמשכות שבע שעות או יותר. לעיתים קרובות הם קשורים קשר הדוק למאמריו; מרחיבים וממחיזים את הרעיונות שבהם. המחזה ההיסטורי הגדול שלו Mot Karneval (לקראת הקרנבל), המבוסס על חייו של ניקולו מקיאוולי הוא דוגמה בולטת; כמו כן, מחזה המבוסס על חייו של פייטרו ארטינו (אנ') בשם Den Sidste Gjæst (האורח האחרון).
יצירותיו האיטלקיות האחרות מבוססות על סיפורים מאת ג'ובאני בוקאצ'ו, ומושרשות במסורת מימי הביניים, בוחנת את דרכי האהבה והתשוקה.
שינק כתב גם ארבעה מחזות "נורווגיים", על רקע בן זמנו של שינק. הם מתרחשים בעמקים מערביים קטנים, בוחנים את מלחמת המעמדות ואת הגעת המודרניות. המחזה הגדול ביותר שלו נחשב בדרך כלל ל-Driftekaren ("הרועה", עם אזכורים לפר גינט). הוא מספר על אדם שהוא "סוחר ומשורר", וכיצד "צומחת בו האנושיות" בו, כדברי שינק. המחזה האחרון שלו, שנכתב ב-1925, היה המשך למחזה זה.
רבים ממחזותיו הוצגו בתיאטרון שיצרה ינייבור רפלין הוגן (אנ'), שהייתה מוכנה להעלות אפילו את הצגות המרתון הארוכות ביותר; חלקן נמשכו עשר שעות.
סיפורים קצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שינק כתב אוספים רבים של סיפורים קצרים, העוסקים הן באיטליה והן בנורווגיה. בהם הוא סיפר על חקלאים נורווגים ותיירים נורווגים באיטליה, לפעמים מנקודת מבט קומית. רבים מהיצירות הקצרות יותר עדיין פופולריות מאוד.
אוסף הסיפורים הראשון שלו, Flaggermusvinger {כנפי עטלף), הוא יצירה סימבוליסטית טיפוסית. הוא חוקר את הקשר בין האדם לטבע ואת הקונפליקט בין כוחות הטבע לכוחות הנפש האנושית, במיוחד אשמה, תשוקה ופחד. חלק מהסיפורים מזכירים בסגנונם את הסגנון של אדגר אלן פו. הספר מכונה "סיפורים מהמערב", שכן כולם מתרחשים במערב נורווגיה.
רומנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומנים של שינק ממוקמים ברובם בסביבה נורווגית. הם כרוכים בדרך כלל בההגעה של מודרניות והיעדר דיאלוג בין חקלאים לבעלי השלטון.
מסות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המסות של שינק הן בעיקר היסטוריות. הוא כתב הרבה על נושאים איטלקיים, וניתח את הרנסאנס ואת ההגעה של הפשיזם. הוא גם כתב על המאפיה הסיציליאנית. המסות הנורווגיות ניתחו את הפיצול בין הסאגה לבלדה מימי הביניים, תוך התמקדות בשינויים במצב הרוח ובסגנונות הסיפור מהתקופה הפגאנית ועד התקופה הנוצרית בנורווגיה.
מוזיקה וסרטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארבעה מלחינים כתבו מוזיקה ליצירות של שינק. אייווין גרובן (אנ') כתב מספר שירים המבוססים על טקסטים ממחזותיו של שינק. הסימפוניה הראשונה שלו נוצרה בהשראת המחזה Driftekaren ("הרועה"). וולפגנג פלאגה (אנ') ולודוויג אירגנס-ינסן (אנ') גם הלחינו מוזיקה המבוססת על נושאים מהרומנים שלו.
רנדל מאיירס (אנ') כתב מוזיקה לסרט Flaggermusvinger ("כנפי עטלף", 1992), המבוסס על שלושה מסיפוריו הקצרים של שינק. שינק קיבל קרדיט ככותב מחזה הטלוויזיה Når eplene modnes ("כשהתפוחים מבשילים") משנת 1981.[5]
יצירות נבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1892: Huldren (רומן)
- 1893: Ungt Folk (רומן; "צעירים")
- 1895: Flaggermus-vinger (סיפורים קצרים)
- 1897: Fra Hav til Hei (סיפורים קצרים)
- 1897: Den nye kapellanen (רומן)
- 1904: Italienere (מסות)
- 1918–19: Sneskavlen Brast (מפולת השלגים פרצה, 3 כרכים, רומן על האיכרים נגד המעמדות הגבוהים הכפריים והעירוניים)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנס שינק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- הנס שינק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Nomination Database". www.nobelprize.org.
- ^ 1 2 Hans E. Kinck Britannica
- ^ Norsk Bibliografisk Leksikon Hans E. Kinck
- ^ Brian W. Downs: Modern Norwegian Literature, 1860–1918 (Cambridge, UK: CUP, 1966), p. 268. Modern Norwegian Literature, 1860–1918
- ^ IMDb