הנס אלבין ראוטר
 | |
| לידה |
4 בפברואר 1895 קלגנפורט, אוסטריה  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
24 במרץ 1949 (בגיל 54) סכוונינגן, הולנד |
| מדינה |
אוסטריה |
| השתייכות |
הצבא האוסטרו-הונגרי |
| דרגה |
אוברגרופנפיהרר |
| פעולות ומבצעים | |
  | |
יוהאן בפטיסט הנס אלבין ראוטר (בגרמנית: Johann Baptist Hans Albin Reuter; פברואר 1895 - 24 במרץ 1949) היה מבכירי המפלגה הנאצית, שלקח חלק גדול בשואת יהודי הולנד. בשנים 1940–1945 שירת כמפקד הבכיר של אס אס ומשטרה בשטח הכבוש של הולנד. בסיום מלחמת העולם השנייה, נשפט בהולנד בגין פשעים נגד האנושות, נידון למוות והוצא להורג בירי.
ביוגרפיה ועבר צבאי במלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראוטר נולד בכפר קלגנפורט באוסטריה בשנת 1895, למשפחה בת שבעה ילדים. אביו, יוזף ראוטר, היה עובד מדינה באוסטריה. ראוטר סיים את לימודיו בתיכון בשנת 1912 והמשיך בלימודי הנדסה באוניברסיטה הטכנולוגית בגראץ. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התנדב לצבא האוסטרו-הונגרי. במאי-יולי 1921 לחם בשלזיה, צ'כיה עילית. על שירותו במהלך המלחמה, זכה ראוטר בכמה עיטורים, ביניהם צלב הכסף הצבאי האוסטרי בדרגה III עם שליטי מלחמה, מדליית הכסף לניצחון, מדליית הפצועים וצלב קרול לחיילים.
המפלגה הנאצית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראוטר פגש את אדולף היטלר בשנת 1927 והצטרף לתנועה הלאומית-סוציאליסטית באוסטריה. ראוטר שימש כקצין ב"גדודים החופשיים", מיליציות נאציות שפעלו נגד ממשלת אוסטריה לפני הסיפוח. בספר "פנקס הקהילות" נכתב כי ראוטר "היה נאצי קנאי, קשוח וסמכותי ועל אף זלזולו בבעלי השכלה לא נעדר אינטליגנציה. נאמנותו הייתה נתונה מעל לכל להימלר ול- אס-אס. בכוח ובתככים הוא ניסה להרחיב את האימפריה של ה-ס.ס. ובמיוחד השתדל להיות המבצע הבלעדי של המדיניות האנטי - יהודית".[1]
פעולות בהולנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]במלחמת העולם השנייה פעל ראוטר בהולנד, שם מונה למפקד האס- אס והמשטרה וגנרל קומיסר בענייני ביטחון.
ב-21 ביוני 1943 הפך למפקד האס אס בהולנד, ובתפקידו זה היה אחראי על גירוש 110,000 יהודי הולנד למחנות ריכוז והשמדה נאצים (רק 6,000 שרדו), על דיכוי ההתנגדות ההולנדית. ראוטר היה אחראי גם לגירוש 300,000 הולנדים לגרמניה לעבודות כפייה.[2]
קורבנותיו הראשונים היו תשעה שובתים שנהרגו ב־26 בפברואר 1941. האס-אס הקים מחנה ריכוז בשם Herzogenbusch בעיירה Vught שהעניקה למחנה את שמו ההולנדי: Kamp Vught. בסך הכל נכלאו במחנה זה 31,000 איש, מתוכם כ-735 נהרגו. האס-אס הקים וניהל גם מה שמכונה פולישיליצ'ים במעברה או מחנה משטרת מעבר ליד אמרספורט, המכונה קמפאמרספור, למעשה מחנה ריכוז בו נאסרו כ־35,000 איש, מתוכם 650 נהרגו הולנדים ושבויי מלחמה רוסים. ארגון האס.אס בראשות ראוטר ניהל גם את מחנה המעבר וסטרבורק (polizeiliches Durchgangslager Westerbork), המקום בו גורשו 110,000 יהודי הולנד למחנות הריכוז וההשמדה הנאצים, בעיקר באושוויץ ובסוביבור.
תחת הנהגתו של ראוטר, נבנה בלוק מיוחד לאסירים פוליטיים (למשל, אנשי המחתרת ההולנדית) בכלא שווינגן. לעיתים קרובות הם נעצרו ללא הגבלת זמן, בסך הכל נאסרו שם 28,000 איש במשך יותר מ -4 שנים; רבים טופלו, חלקם הועמדו לדין ו -738 גברים ו -21 נשים מתו כאן או בשטח ההוצאה להורג הסמוך, Waalsdorpervlakte (כיום אתר זיכרון לאומי).
ראוטר הוביל תגובה אכזרית על כל התקפה על גורמים נאציים ומשתפי פעולה הולנדים: עשרה הולנדים היו אמורים להיות מוצאים להורג עבור גרמני אחד שנהרג, ושלושה הולנדים היו אמורים להיות מוצאים להורג עבור משתף פעולה הולנדי אחד שנהרג בידי המחתרת. בשנת 1944, מספרים אלה גדלו באופן חד ככל שתנועת ההתנגדות הפכה ליותר פעילה. במהלך תקיפת בעלות הברית על העיר ארנהם במהלך מבצע "מרקט גארדן", הפך ראוטר למפקד של כוחות לוחמים גרמניים מאולתרים, שהורכבו מגדודי אס.אס ומשטרה. לאחר שהיה שותף בהדיפת המתקפה הבריטית על ארנהם, קודם רוטר לפיקוד על החזית, כגנרל בוואפן אס.אס.
בליל ה-7 עד 8 במרץ 1945 ראוטר נפצע קשה בהתקפה שאורגנה על ידי ההתנגדות ההולנדית בווסטה הובה ביער Veluwe, כפר קטן בין ארנהם לאפלדורן. כנקמה, הגרמנים הוציאו להורג 117 אסירים פוליטיים בזירת הפיגוע, כמו גם 49 אסירים בקמפ אמרספור, 38 אסירים בהאג, 53 אסירים באמסטרדם ו-6 אסירים באוטרכט. התקפה זו לא תוכננה; ההתנגדות רצתה להשתלט על משאית ולהשתמש בה כדי להגיע לחקלאי שהקריבו פרות עבור הצבא הגרמני. במקום המשאית, עצרו אנשי ההתנגדות כאשר הם לבושים במדים גרמניים את המכונית של ראוטר. אנשי המחתרת זוהו מאחר שראוטר הוציא הנחיה, שבועיים בלבד קודם לכן, שקבעה כי על סיורים גרמניים לא לעצור אף רכב צבאי גרמני מחוץ לערים או כפרים, וחילופי אש פרצו. שאר הנוסעים במכונית נהרגו, אך ראוטר העמיד פנים שהוא מת ושרד. הוא נמצא על ידי סיור גרמני והועבר לבית חולים שם נשאר עד למעצרו על ידי המשטרה הצבאית הבריטית לאחר כניעת גרמניה הנאצית.[1]
אחרי המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראוטר נמסר לממשלת הולנד על ידי הבריטים והועמד לדין על ידי בית משפט מיוחד בהאג. הוא הכחיש כי ביצע פשעי מלחמה, אך בית המשפט מצא אותו אשם וגזר עליו מוות ב-4 במאי 1948, המשפט הוקלט בסרט תיעודי.
הסיבה העיקרית לגזר הדין מוות הייתה הגירוש למחנות ההשמדה של כ -110,000 יהודים מהולנד. ראוטר דחה אז את התערבותו של מזכיר המדינה קארל יוהנס פרדריקס לטובת יהודי הולנד בטענה כי "הבעיה היהודית היא עסק גרמני גרידא". בית הדין המיוחד מצא כי אמצעי הדיכוי של ראוטר אינם מוצדקים, וכי עצם הכיבוש של הולנד בידי גרמניה היה לא חוקי, ולכן להולנדים הייתה זכות להתנגד.
ראוטר ערער לבית המשפט העליון בהולנד על פסק הדין של בית הדין המיוחד, אך בית המשפט העליון אישר את פסק הדין ואת עונש המוות. ב־12 בינואר 1949. המשפט של ראוטר היה מהחשובים בהולנד, הן לגבי סוג הפשעים ומספר הקורבנות והן הנושאים המשפטיים להם הולידה בפני בתי המשפט בהולנד. פסקי הדין הסקרים כוללים ממצאים חשובים התורמים רבות לפתרון בעיות מסוימות שהן בעלות אופי מורכב בתחום המשפט הבינלאומי, כגון סוגיית פעולות תגמול לגיטימיות ולא לגיטימיות.
במהלך מעצרו קיים ראוטר שיחות עם שני היסטוריונים הולנדים על עבודתו בהולנד. הוא טען כי ציית להוראות הממונים וטען כי אינו יודע דבר על השואה המאורגנת במחנות בפולין הכבושה.
ראוטר הוצא להורג בירי בסמוך לסכוונינגן ב־24 במרץ 1949, מקום קברו נותר סוד ממלכתי.
