המשלחת ללפלנד
המשלחת ללפלנד (באנגלית: Expedition to Lapland; בשוודית: Linnés lappländska resa) היה השם שניתן למסע משנת 1732 של קארולוס ליניאוס, הבוטנאי, הרופא הזואולוג ומייסד שיטת המיון המדעית המודרנית לעולם החי ואחד מאבות חקר האקולוגיה השוודי, לחלקה הצפוני ביותר של שוודיה, לפלנד. המסע היה חלק משמעותי ממחקרו של ליניאוס.
ליניאוס יצא לדרך מאופסלה שבמרכז שוודיה ונדד בכיוון השעון סביב המפרץ הבוטני, המפרץ הצפוני ביותר בים הבלטי, הנמצא בין פינלנד לצפון שוודיה (שבאותה תקופה היו כולן תחת שלטון שוודי), במשך כחצי שנה, כשהוא חולף בדרכו דרך אומאו, לולאו וטורנה (כיום בפינלנד). תצפיותיו היוו את הבסיס לספרו "פלורה לפוניקה" (אנ') שהודפס באמסטרדם בשנת 1737, שבו רעיונותיו של ליניאוס לגבי נומנקלטורה ושיטת המיון קיבלו לראשונה ביטוי ממשי. ליניאוס כתב את ממצאיו שפורסמו לאחר מותו, בספר שתורגם לאנגלית בשם המסע ללפלנד (באנגלית: Lachesis Lapponica: A Tour in Lapland).
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 1732 זכה ליניאוס למענק מהאקדמיה המלכותית למדע באופסלה למימון מסעו. אולוף רודבק הצעיר, אחד ממוריו לשעבר מאוניברסיטת אופסלה, הוציא משלחת ללפלנד עוד בשנת 1695, אך תוצאות המחקר אבדו בשרפה שבע שנים לאחר מכן. ליניאוס קיווה למצוא צמחים חדשים, בעלי חיים ואף מינרלים יקרי-ערך. הוא גם היה סקרן לגבי מנהגיהם של העם הלאפי (הנחשבים הילידים בלפלנד), שבאותה תקופה עוד נהגו לנדוד לאורכה ולרוחבה של ערבות הטונדרה של צפון סקנדינביה.
מאופסלה לאומאו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליניאוס החל את מסעו מהעיר אופסלה במאי 1732. הוא נדד ברגל וברכיבה על סוסים לסירוגין, שבאמתחתו דפי מחקר בבוטניקה ואורניתולוגיה, שרטוטי צמחים ועוד. לאחר 11 ימים הוא הגיע לאומאו, דרך יֵבְלֵה (לחוף הים הבלטי), שם מצא כמויות גדולות של ליניאה בוריאליס (אנ')) (מין צמח אשר לימים נקרא על שמו של לינאוס). לעיתים ירד מגב סוסו כדי לבחון מקרוב פרח או סלע לאורך הדרך, והתעניין במיוחד בטחבי עלים וחזזיות, הנפוצות על הסלעים בכל רחבי סקנדינביה, ומהוות את המזון העיקרי לאייל הצפון בלפלנד, שם צומחים גם על הקרקע עצמה בגלל סוג האדמה (טונדרה).
כניסה ראשונה לפנים-הארץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאומאו, ליניאוס התקדם אל ליקסלה שבמחוז וסטרבוטן, הממוקמת רחוק בהרבה מקו החוף שלאורכו צעד עד שלב זה במסעו, כשהוא בוחן עופות מים לאורך הדרך. לאחר חמישה ימים הגיע אל העיר, ושם עצר למנוחה לצד אשתו והכומר המקומי. לאחר מכן ניסה להעפיל אל סורשלה שממוקמת כ-500 מטרים גבוה יותר מליקסלה, אך נאלץ לשוב על עקבותיו ליקסמירן (מילולית: ביצת המזל) בשל תנאים קשים באופן קיצוני. בתחילת יוני 1732 הוא שב לאומאו (על הים) לאחר שבילה מספר ימים נוספים בליקסלה, ולמד עוד אודותיו מנהגיהם של הלאפים.
מאומאו ללולאו וכניסה שנייה לפנים-הארץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שובו לאומאו, המשיך ליניאוס צפונה לאורך חוף המפרץ הבוטני, דרך חלסטיו (אנ'), פיטיו ולולאו, שם קיבל כובע לאפי נשי. מלולאו הוא התקדם פעם נוספת הרחק מהים, לאורך נהר לולה ובדרך עבר ביוקמוק, שבחוג הארקטי ובקוויקיוק (שנקראה אז היטאן), כשפניו מועדות להרי סקנדינביה. לאחר מכן הוא חצה את הגבול לנורווגיה והגיע עד סדפולד (לחוף אוקיינוס הקרח הצפוני). לאחר שחצה כ-300 קילומטרים, הוא שב על עקביו וחזר ללולאו.
מלולאו לטורנה, כניסה שלישית לפנים-היבשת וחזרה לאופסלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שחזר ללולאו, המשיך ליניאוס לאורך קו החוף לטורנה (כיום בפינלנד, אך עד 29 במרץ 1809 (במהלך המלחמה הפינית בין רוסיה לשוודיה) הייתה חלק משוודיה). משם המשיך לאורך נהר טוֹרְנֶה, עד הגיעו לויטנגי שבצפון מחוז נורבוטן, כ-80 קילומטר מזרחית לקירונה. הוא שהה באזור טורנה, כשבעת ביקורו בטליקס הוא קיבל הדרכה בעבודה עם מתכות. באמצע ספטמבר 1732 הוא החל במסעו חזרה לאופסלה. במהלך המסע הביתה הוא עבר דרך שמי (כיום בפינלנד) לטורקו לאורך המפרץ, שם הוא הפליג דרך אולנד (קבוצת איים בים הארכיפלג שבים הבלטי) לגריסלהם שבצפון מחוז סטוקהולם, כ-80 קילומטר מצפון-מזרח לאופסלה, אליה הגיע לבסוף לאחר כשישה חודשי מסעו המדעי ולאחר שחצה כ-2000 קילומטרים.
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך מסעו אסף וחקר ליניאוס ממצאים רבים של צמחים, ציפורים וסלעים. אף על פי שלפלנד הייתה בעלת מגוון ביולוגי מוגבל, ליניאוס תיאר כמאה זני צמחים שלא היו ידועים למדע עד אז. תיאורים אלו היוו את הבסיס לספרו "פלורה לפוניקה".
יומן המסע של ליניאוס תורגם לאנגלית על ידי ג'יימס אדוארד סמית', בוטנאי אנגלי, ופורסם בשם "המסע ללפלנד".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חלקו הראשון של הספר "המסע ללפלנד", בארכיון האינטרנט (באנגלית)
- חלקו השני של הספר "המסע ללפלנד", בארכיון האינטרנט (באנגלית)