המרכז הרוסי לחינוך וחקר השואה
 | |
| מכון מחקר | |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1992–הווה (כ־32 שנים)  |
| מיקום | |
| מדינה |
 רוסיה |
| קואורדינטות | 55°44′36″N 37°38′17″E / 55.743353142277°N 37.637959298122°E |
|
holocf | |
|
(למפת מוסקבה רגילה)   המרכז הרוסי לחינוך וחקר השואה | |
  | |
המרכז הרוסי לחינוך וחקר השואה הוקם בשנת 1992 במוסקבה, ומאז הוא עובד על העלאת המודעות לשואה בחברה הרוסית. זהו הארגון הלא-ממשלתי היחיד בפדרציה הרוסית, המוקדש לחקר חיי היהודים הסובייטים במלחמה הפטריוטית הגדולה.
אחריות ופעילויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשימות העיקריות של המרכז כוללות מחקר היסטורי, ביצוע טקסי זיכרון, שילוב נושא השואה בתוכניות הלימודים של בתי ספר תיכוניים ואוניברסיטאות, קידום גיבוש דעות וכן ראיונות עם ניצולי שואה. בנוסף, המרכז מארגן תערוכות קבועות.
מרכז השואה שם לעצמו למטרה ליידע את הציבור הרוסי על רצח העם של יהודים. הבסיס למטרה זו הוא ספריית המומחים, בה ניתן למצוא מספר רב של פרסומים הנוגעים לשואה בברית המועצות לשעבר. מלבד זאת, הספרייה כוללת אוסף וידאו וארכיון לשימור חפציהם האישיים של אסירי הגטאות לשעבר, משתתפים במלחמה הפטריוטית הגדולה וחברי המחתרות. הוא מציע גם חדר סמינרים משלו עם תערוכה תיעודית קבועה. מעבר לכך, נערכות מעת לעת תערוכות מתחלפות.
קבוצת היעד החשובה ביותר לתוכניות החינוך של המרכז היא מורים. פרויקטים חדשים מפותחים ומיושמים ללא הרף על מנת לאפשר למורים להשתתף בקורסים ספציפיים ולהעביר את הידע שצברו לתלמידיהם. יוזמה זו מכוונת לנטרל אנטישמיות ולהעלות את המודעות לאירועי העבר באמצעות חינוך.
ישיבות של קבוצת הדיון "שואה לא ידועה", מרכז הנוער ואיגוד חסידי אומות העולם מתקיימות במרכז על בסיס חודשי. מומחים עולמיים מובילים מקיימים באופן קבוע הרצאות ומקיימים מצגות כמו פרופסור מייקל ברנבאום, ממקימי מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, מנהל לשעבר של מוזיאון יד ושם יצחק ערד, פול לוין וסטפן ברוהפלד (שוודיה), מחברי הספרים הספר "ספר לילדיך על כך", ושמעון סמואלס, מנהל הלשכה האירופית במרכז שמעון ויזנטל. מדי שנה עורך המרכז טקסי ערב להנצחת קרבנות השואה וגיבורי ההתנגדות. באירועים אלה משתתפים גם מנהיגי הממשלה המעוררים תגובה חזקה מצד החברה והתקשורת.[1]
ניהול
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיכאיל גפטר היה הנשיא הראשון של המרכז.
המרכז נמצא כיום בניהולה של אלה גרבר, סופרת, עיתונאית וחבר לשעבר ב"דומה", כיום משמשת כנשיאת הקרן ויו"ר משותף של המרכז, יחד עם איליה אלטמן, שהוא היסטוריון ידוע. אנרי רזניק, עורך דין רוסי מפורסם, הוא יו"ר הדירקטוריון, הכולל אישים נוספים מהתחומים של כלכלה, מדע, תרבות ופוליטיקה.
שיתופי פעולה בינלאומיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רשת השותפים הזרים מהווה נדבך מרכזי בעבודת מרכז השואה, בעיקר כמוסד מחקר וחינוך. המרכז עובד בשיתוף פעולה הדוק עם כמה ארגונים זרים:
מלבד שיתוף פעולה אינטנסיבי עם יד ושם, שאפשר מימוש של כמה ימי עיון ותוכניות חינוכיות, המרכז משתף פעולה עם מרכז שמעון ויזנטל. בזאת התממש פרסום הספר "אנטישמיות: השנאה הגנרית". בנוסף, יש קשר הדוק עם מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה, בוושינגטון די. סי., בו מורים רוסים משתתפים מדי שנה בסמינרים חינוכיים. שותפים חשובים נוספים הם קרן אנה פרנק ואוניברסיטת גטבורג (שוודיה). יתר על כן, המרכז משתתף בכנסים בינלאומיים חשובים כמו פורום סטוקהולם. רבים ממוסדות השותפים שלה מבוססים במדינות דוברות גרמנית, כמו ועידת בית ואנזה, בה מתקיימים באופן קבוע ימי עיון עם מורים רוסיים ובלארוסים. הישג נוסף הוא הספר "קורבנות שנאה" מאת איליה אלטמן שהוא תוצאה של שיתוף הפעולה המוצלח עם מכון המבורג למדעי החברה. מלבד הקשרים ההדוקים עם מוזיאונים שונים, כמו המוזיאון היהודי בברלין, המוזיאון הגרמני-רוסי והמוזיאון היהודי בפרנקפורט (בו מתקיימים באופן קבוע ימי עיון למורים), מרכז השואה משתף פעולה עם אוניברסיטת היידלברג. במשך שנים רבות המרכז עובד בהצלחה יחד עם שירות הפיוס והשלום בגרמניה. במסגרת שיתוף פעולה זה, כל שנה מתנדב צעיר אחד מגרמניה עובד במרכז במוסקבה. מאז סוף שנות התשעים, גם אוסטרים צעירים ממלאים את שירות הקהילה שלהם במרכז. תחילה זה היה שיתוף פעולה עם "Verein GEDENKDIENST", אך מאז 2010, שיתוף הפעולה כרוך רק במתנדבי השירות האוסטרי בחו"ל. כל שלושת הארגונים שואפים לשמור על זכרם של קורבנות הנאצים גם בקרב הדורות הצעירים. יתר על כן, מרכז השואה נתמך על ידי קרנות גרמניות רבות, אנגליות, ישראליות ואחרות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של המרכז הרוסי לחינוך וחקר השואה- הקונגרס היהודי-רוסי
- שירות פיוס פעולה לשלום (ARSP)
- השירות האוסטרי בחו"ל
