המרוץ האווירי מק'רוברטסון
 מפה משוחזרת של נתיב המרוץ | |
| ענף | מרוץ אוויר |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1934 |
| תאריך פירוק | 1934 |
| תקופת התחרות |
1934  |
| זוכה אחרון/נה | המטוס Grosvenor House |
  | |
המרוץ האווירי מק'רוברטסון (נודע גם כמרוץ האוויר לונדון-מלבורן) היה תחרות טיסה בינלאומית מבריטניה לאוסטרליה, שנערכה בחודש אוקטובר 1934. 20 מטוסים משש מדינות שונות השתתפו במרוץ ותשעה מהם הגיעו לנקודת הסיום. צוות הטיסה שניצח במרוץ גמא מרחק של 18,200 קילומטרים בתוך 71 שעות.
פרטי המרוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרוץ היה חלק מאירועי חגיגות שנת המאה לייסוד העיר מלבורן שבאוסטרליה ונהגה על ידי ראש העיר שלה. הוא נקרא על שם חברת הממתקים של התעשיין האוסטרלי מקפירסון רוברטסון (Macpherson Robertson), אשר תרם את דמי הפרס למרוץ בסך של 75 אלף דולר.
התחרות אורגנה על ידי מועדון אירו המלכותי (Royal Aero Club) הבריטי. נקודת המוצא שלה נקבעה כשדה התעופה הצבאי מילדנהול (Mildenhall) שבמזרח אנגליה ונקודת הסיום כמסלול מרוצי הסוסים פלמינגטון (Flemington) במלבורן. על המתחרים היה לנחות בדרכם ליעד בחמש נקודות ביקורת - בגדאד שבעיראק, אללהאבאד שבצפון הודו, סינגפור וכן דרווין ושרלוויל (Charleville) שבאוסטרליה. מעבר לכך היו המתחרים חופשים לקבוע את נתיב הטיסה המדויק שלהם כראות עיניהם. נקבעו 22 שדות תעופה נוספים לאורך מסלול המרוץ שבהם היו המתחרים יכולים לנחות על מנת לתדלק.
לא הוטלה מגבלה על גודלם או כוח מנועיהם של כלי הטיס המשתתפים ולא על גודל צוות הטיסה, אך נקבע כי טייסים לא יוכלו להצטרף לכלי הטיס לאחר שייצאו מבריטניה. כל כלי טיס נדרש לשאת מנות מזון לשלושה ימים עבור כל איש צוות שבו, וכן מיכשור וציוד הצלה מסוימים.
60 צוותים נרשמו למרוץ, אך רק 20 יצאו לדרך. כלי הטיס שלהם היו תערובת של מטוסי נוסעים אמריקאים מודרניים, מטוסי נוסעים קלים, מפציצים מיושנים ומטוסי מרוץ, לרבות שלושה מטוסים דו-מנועיים מדגם דה הבילנד DH.88 קומט, שניבנו במיוחד לרגל התחרות. המתחרים הגיעו ברובם מבריטניה (9), אך גם מארצות הברית (3), אוסטרליה (3), ניו זילנד (2), הולנד (2) ודנמרק (1).
מהלך המרוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרוץ החל ב-20 באוקטובר 1934 בשעה 6:30 בבוקר. המטוסים המשתתפים המריאו במרווחים של 45 שניות זה מזה. ראשונים להמריא לעיני קהל של 60 אלף איש היו הטייסים איימי ג'ונסון ובעלה ג'ים מוליסון (Jim Mollison) במטוס מדגם קומט בעל השם Black Magic. צוות זה הוביל במהלך המרוץ עד אשר נאלץ לפרוש ממנו באללהאבאד בשל בעיות במנוע. ההובלה עברה למטוס קומט אחר בשם Grosvenor House, שהוטס על ידי הטייסים הבריטים צ'ארלס ו.א. סקוט (Charles William Anderson Scott) וטום קמפבל בלאק (Tom Campbell Black). צוות זה הגיע ראשון ליעד וניצח במרוץ בזמן של 71 שעות, למרות שאחד ממנועי מטוסו הופעל בחלקו האחרון של המרוץ רק בחלק מעוצמתו בשל אזהרת לחץ שמן שנתן מחוון שגוי.
במקום השני והשלישי הגיעו מטוסי נוסעים, עובדה שרמזה על עתידו של ענף מטוסי הנוסעים ארוכי הטווח. במקום השני הגיע צוות הולנדי שהטיס מטוס דאגלס DC-2 של חברת KLM, ואחריו הגיע מטוס בואינג 247 שהוטס על ידי צוות אמריקאי. זמני הטיסה שלהם היו 90 שעות ו-13 דקות ו-92 שעות ו-55 דקות, בהתאמה.
אחד הרגעים הדרמטיים של המרוץ התרחש כאשר המטוס ההולנדי תעה בדרכו מעל אוסטרליה לאחר שנקלע לסופת רעמים וסופו שטס מעל העיר אלברי (Albury), כ-300 קילומטרים מצפון-מזרח למלבורן. העיר נחלצה לעזרתו: מהנדס חשמל בעיר הגיע לתחנת הכוח העירונית ואותת לצוות המטוס את שם העיר על ידי שכיבה והדליק את אורותיה, וקריין בתחנת הרדיו המקומית קרא לבעלי מכוניות להגיע ולהאיר בפנסיהן את מסלול המרוצים המקומי כדי שהמטוס יוכל לנחות בו. המטוס נחת ולמחרת בבוקר חולץ מבוץ שבו שקע על ידי תושבים מהעיר, המריא והגיע למלבורן. כאות תודה תרמה חברת KLM כסף לבית החולים של אלברי ולראש העיר הוענק תואר אבירות הולנדי. המטוס ההולנדי התרסק בעיראק מאוחר יותר באותה שנה.
הצוותים שהגיעו ראשונים נתקבלו במלבורן בטקס שבו נכחו אלפי צופים. מאוחר יותר הובלו במכוניות ברחובות העיר, שם הריע להם קהל של 100 אלף איש.
בסך הכל הגיעו לנקודת הסיום בתוך הזמן המקסימלי המותר (16 יום) תשעה מטוסים. האחרון שבהם הגיע למלבורן ב-3 בנובמבר. מ-11 המטוסים האחרים שיצאו למרוץ הגיעו עוד שניים למלבורן, אך זאת ב-20 וב-24 בנובמבר. תשעת המטוסים הנותרים נשרו מהמרוץ לאורך נתיבו: מטוס אחד התרסק באיטליה ושני אנשי צוותו הבריטים נהרגו. מטוס אחר נפגע ונהרס בהתנגשות על הקרקע באללהאבאד ומטוס נוסף התהפך בעת נחיתה בחלב שבסוריה. בששת המטוסים הנותרים התחוללו תקלות טכניות שונות.
המטוס המנצח (Grosvenor House) קבע בארבע השנים הבאות עוד ארבעה שיאים במהלך טיסות מבריטניה לניו זילנד ומבריטניה לדרום אפריקה ובחזרה מיעדים אלו. הוא מוצג כיום במוזיאון מטוסים בשדה תעופה פרטי בבדפורדשייר שבבריטניה.
גביע הניצחון בתחרות נתרם לארגון הצלב האדום במהלך מלחמת העולם השנייה על מנת שיותך לצורך שימוש במאמץ המלחמה, ולפיכך איננו קיים עוד.
