המקהלה הפילהרמונית תל אביב

המקהלה הפילהרמונית תל אביב
תאריך ייסוד	1940
מייסד	איתן לוסטיג
מדינה	ישראל
מיקום	תל אביב
מנצח	לאונטי וולף

המקהלה הפילהרמונית תל אביב הוקמה בשנת 1940. מנצחה הראשון היה איתן לוסטיג. המנצח שלה בשנים האחרונות הוא לאונטי וולף.

שנות ה-40' עד שנות ה-80'

בראשיתה נקראה "המקהלה הקאמרית תל אביב". היא מנתה אז כ-60 חברים, כולם, או רובם הגדול, עולים מארצות דוברות גרמנית, שעלו ארצה באמצע שנות ה-30' עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה. איתן לוסטיג, שעלה ארצה מצ'כוסלובקיה, ניצח על הקונצרט הראשון שנערך בפברואר שנת 1941 בתל אביב.^[1]

באמצע שנות ה-60' החליף את איתן לוסטיג המנצח הצעיר יוסף פרידלנד, יליד דרום אפריקה. עד סוף שנות ה-60' התקיימו חזרות המקהלה באולם ההתעמלות של בית הספר לבנים "ביל"ו" בשדרות רוטשילד בתל אביב. בשנים אלה גדלה המקהלה לכ-100 חברים, שמה שונה לשם הנוכחי ואתר החזרות עבר תחילה לבניין מרכז הקואופרציה ברחוב הארבעה וכעבור כשנתיים לבית ההארחה של התזמורת הפילהרמונית מעבר לירקון, מול תחנת הכוח רדינג, שהיה למעונה הקבוע.

המקהלה הפילהרמונית הופיעה בקביעות עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בסדרות הקונצרטים למנויים בהיכל התרבות בתל אביב, בבנייני האומה בירושלים ובקולנוע ארמון בחיפה (עד אמצע שנות ה-70', אז עברו הקונצרטים לאודיטוריום במרכז הכרמל). בשנים אלה הופיעה המקהלה ביצירות כנסייתיות גדולות כמו הרקוויאם של מוצרט וורדי, מיסה סולמניס של בטהובן, מגניפיקט של באך, מיסת נלסון של היידן ואחרות, והשתתפה בביצועי אופרות עם התזמורת הפילהרמונית, חלקן בביצוע קונצרטנטי חלקי או מלא, כמו כרמן של ביזה, לה טרוויאטה של ורדי, אדיפוס רקס של סטרווינסקי (הגברים בלבד) והעטלף (אופרטה) של יוהאן שטראוס ואחרות, כמו אותלו של ורדי ושמשון ודלילה של קאמי סן-סנס בביצוע בימתי מלא.

ב-11 ביולי 1967, חודש אחרי מלחמת ששת הימים, הופיעה המקהלה בקונצרט חגיגי באמפיתיאטרון של הר הצופים, בשירת סימפוניית "התחייה" של גוסטב מאהלר בניצוח ליאונרד ברנשטיין. כעבור שנה בדיוק הופיעה המקהלה, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה ברקוויאם של ורדי, שביצועו נקבע תחילה ליוני 1967, אך המנצח ג'ון ברבירולי, שהיה אמור לנצח, נרתע ממצב הכוננות שקדם למלחמת ששת הימים וביטל את בואו. הרקוויאם שנדחה לשנה הוקלט וצולם על ידי רשת הטלוויזיה האיטלקית בחזית כנסיית המולד בבית לחם, והמקהלה רעדה מקור בתלבושת קיצית קלה בלילה קיצי צונן של הרי ירושלים.

המקהלה הופיעה באופן קבוע בפסטיבל ישראל, אם בירושלים ואם בקיסריה. במסגרת זו שרה את סימפוניית תהילים של סטרווינסקי בניצוח המלחין הישיש, שנים אחדות לפני מותו ב-1971. באותה מסגרת שרה המקהלה את שירי גורה של ארנולד שנברג, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח זובין מהטה, ביולי 1974. היה זה הביצוע הראשון של "שירי גורה" בישראל.

בשנת 1972 החליף את יוסף (ג'ו) פרידלנד המנצח הצעיר, יליד ארצות הברית, סטנלי ספרבר. באפריל 1973 פקד את המקהלה אירוע טרגי, כאשר המנצח ההונגרי אישטוון קרטס, שבא לנצח על מיסת נלסון של היידן בסדרת קונצרטים, יצא לשחות וטבע בים סוער מול חוף הרצליה, ב-16 באפריל 1973, לאחר הקונצרט הראשון בסדרה. הקונצרט השני, שנועד לאותו ערב, נדחה ועל הקונצרטים הבאים ניצח סטנלי ספרבר, בהופעתו הראשונה כמנצח תזמורת בישראל.

באמצע שנות ה-70' החליף אהרון חרל"פ, עולה מקנדה, את סטנלי ספרבר כמנצח המקהלה ובראשית שנות ה-80' תפס מיכאל שני את מקומו. בין השנים 1988 - 1990 היה סטיבן סלואן מנצח המקהלה.

קשר עם מקהלות מארצות אחרות

בתקופת כהונתו של סטנלי ספרבר ביקרה בארץ במסגרת הזמרייה המקהלה של אוניברסיטת הרווארד מארצות הברית, ה-Glee Club, שסטנלי ספרבר היה מזמריה וניצח עליה לפני עלייתו לישראל. חברי המקהלה האמריקאית התארחו בבתי חברים של המקהלה הפילהרמונית ושרו עמם. שנים אחדות לאחר זאת, בתקופת כהונתו של אהרון חרל"פ, באה לביקור בארץ מקהלת האוניברסיטה המורמונית מיוטה, שעליה ניצח לפני בואו לישראל.