המצור על ברצלונה (801)
| מערכה: חלק מרקונקיסטה | ||||||||||
| מלחמה: המצור על ברצלונה (801) | ||||||||||
| תאריכים | אוקטובר 800 – 4 באפריל 801 (כ־186 ימים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ברצלונה | |||||||||
| קואורדינטות |
41°24′07″N 2°10′00″E / 41.40194444°N 2.16666667°E | |||||||||
| תוצאה | ניצחון קרולינגי | |||||||||
| ||||||||||
 | ||||||||||
  | ||||||||||
המצור על ברצלונה בשנת 801 היה מבצע צבאי של הצבא הקרולינגי במטרה לכבוש את העיר ברצלונה, שהייתה בשליטה מוסלמית במשך 80 שנה. המצור והכיבוש היו חלק מהרחבת המרקה היספניקה וחוקת נפת ברצלונה (אנ') על ידי הקרולינגים.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-8 כאשר הממלכה הוויזיגותית נכבשה על ידי החיילים המוסלמים של הח'ליפות האומית (אנ'), נכבשה ברצלונה על ידי הולי המוסלמי מאל-אנדלוס, אל-חור בן עבד אל-רחמן אל-ת'כפי (אנ'). לאחר כישלון הפלישה המוסלמית לגאליה בקרב טולוז ב-721 ובטור ב-732, שולבה העיר בצעדה צפונה (אנ') של אל-אנדלוס.
משנת 759 ואילך יצאה הממלכה הפרנקית לכיבוש השטחים שהיו בשליטה מוסלמית. כיבוש העיר נארבון (אנ') על ידי כוחות המלך הפרנקי, פפין הגוץ, קבעה את הגבול בהרי הפירנאים. ההתקדמות הפרנקית נתקלה בכישלון בהגיעה לסרגוסה, כאשר קרל הגדול ספג תבוסה במעבר ההרים, קול דה רונסבו (אנ') ונאלץ לסגת מפני הכוחות הבאסקים שהיו בעלי ברית עם המוסלמים. ברם בשנת 785, המרד של תושבי ז'ירונה, שפתחו את שעריהם לצבא הפרנקי, הוביל לדחיקת הגבול ופתח את הדרך למתקפה ישירה כנגד ברצלונה. רוסטינג (אנ'), קרוב משפחתו של קרל הגדול, מונה לראש מחוז גדול ממדים שהשתרע גם על הפאגי (pagi) העתיקים של ז'ירונה, אמפוריס (Empúries) ובסלו (Besalú).
ח'ליפות קורדובה הייתה אז במשבר: האמיר האומיי אל-חקאם הראשון (אנ'), עלה לכס המלכות בשנת 796 ונאלץ להילחם נגד טענותיהם של דודיו, סולימאן ועוביד-אללה אבו מרואן, שמרדו לאחר המוות של השאם בן עבד א-רחמאן (אנ').[1] בשנת 798, הרוזן מטולוז והמרקיז מספטמניה, וילהלם מאקוויטניה (אנ'), היה אחראי על תיאום הפעולות לסיכול הצעדה צפונה של אל-אנדלוס. הוא כינס עצרת בטולוז, בהשתתפות שגרירים של ממלכת אסטוריאס, אלפונסו השני, ובהלול איבן מרזוק (אנ'), מנהיג מווואלאד (אנ') במרד נגד האמיר אל-חקאם הראשון, שכבש את סרגוסה.[2] בשנת 799, בהלול כבש גם את וסקה לאחר שגירש את הבאנו סלמה (אנ'), משפחה הנאמנה לאל-חאקם הראשון.
מצור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-20 באוגוסט 800 נאסף הצבא תחת סמכותו של בנו של קרל הגדול, לואי החסיד, שנקרא על ידי אביו למלך אקוויטניה בשנת 781. הצבא הורכב מכוחות מאקוויטניה, גסקוניה, בורגונדי וספטימניה, והיה מצויד בנשקי מצור רבים. הצבא עצמו חולק לשלוש גייסות.[3] הגיס הראשון, בפיקודו של רוזן ז'ירונה, רוסטינג, הוביל את המצור, למרגלות העיר; הגיס השני, בראשות הרוזנים של טולוז ונארבון, וילהלם מאקוויטניה ואדהמר (Adhemar), תפסו עמדה בין הערים ליידה וסרגוסה שבשליטת המוסלמים, כדי להתנגד להגעתם של כל חיילי סיוע מוסלמיים מקורדובה; הגיס השלישי, בפיקודו של לואי החסיד עצמו, פיקד על הגנת עמק רוסיון.[4]
הכוחות של רוסטינג הגיעו לחומות ברצלונה באוקטובר 800. הולי המוסלמי של ברצלונה, סאדון אל רואיני (אנ'), שראה כי המצור עומד להימשך, עזב את העיר כדי לבקש עזרה מקורדובה, אך הכוחות הפרנקים גילו ותפסו אותו. לאחר מכן נשלח לבית המשפט באאכן שם נידון לגלות.[5] את מקומו של סאדון אול רואיני תפס הארון מברצלונה (אנ').
במהלך החורף של 800–801, חיילי וילהלם מאקוויטניה ואדהמר מנארבון הטילו מצור על ליידה ווסקה, והרסו את סביבתם. ממערב להרי הפירנאים שימש מרד תושבי פמפלונה כהסחה נגד הכיבוש המוסלמי. לואי החסיד, נקרא לבוא ולסייע בהסתערות הסופית על העיר והגיע לברצלונה בפברואר 801. ב-4 באפריל 801 קיבל הארון מברצלונה (אנ'), שחוק מרעב, קיפוח ומההתקפות המתמדות, תנאים לכניעת העיר.[6] תושבי ברצלונה פתחו את שערי העיר בפני הצבא הקרולינגי. לואי נכנס לעיר ולפניו כמרים ואנשי דת שרים תהילים, ובנו כנסייה כדי להודות לאלוהים.[7]
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרולינגים הפכו את ברצלונה לבירת נפת ברצלונה (אנ') ושילבו אותה למרקה היספניקה. הסמכות בעיר התבצעה על ידי הרוזן והבישוף. ברה, בנו של הרוזן מטולוז, וילהלם מאקוויטניה, מונה לרוזן הראשון של ברצלונה.
עם זאת, לשטח הנכבש היו מספר נקודות תורפה וגבול פגיע, שהפך אותו בעל להגנה גרועה מפני התקפות מוסלמיות אפשריות מהצעדה צפונה, והוא אורגן מחדש סביב סרגוסה והבסיס הקדמי שלו, ליידה. הגבול, לאורך עמק לוברגאט, חוזק, והקרולינגים ביקשו לכבוש, ללא הצלחה, את טורטוסה (אנ') בשנים הבאות, ואת וסקה ב-807 וב-812.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- d'Abadal i de Vinyals, Ramon (1986). El domini carolingi a Catalunya. Institut d'Estudis Catalans. ISBN 978-84-321-1882-1. (Catalan)
- Fernández, Luis Suárez (1976). Historia de España antigua y media 2. ed.. Ediciones Rialp, Madrid. (Spanish)
- Bramon, Dolors (2001). "3 d'abril de 801: la conquesta cristiana de Barcelona". L'Avenç. 257. (Catalan)
- Augustí, David (2008). Historia Breve de Barcelona. Silex, Barcelona. ISBN 978-84-7737-205-9. (Spanish)
- Faral, Edmond (1932). "Ermold le Noir, Poème sur Louis le Pieux et épitres au roi Pépin". Les classiques de l'histoire de France au Moyen Age. éd. Honoré Champion. (French)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ D'Abadal i de Vinyals, 1986, p. 86–92.
- ^ Suárez Fernández, 1976, p. 186–188.
- ^ Bramon, 2001.
- ^ Agustí, 2008, p. 50.
- ^ Ermold le Noir, Poème sur Louis le Pieux et épitres au roi Pépin, Edmond Faral (éd. et trad.), Les classiques de l'histoire de France au Moyen Age, éd. Honoré Champion, Paris, 1932.
- ^ Bradbury, Jim (2006). The Routledge Companion to Medieval Warfare. London: Routledge. p. 116. ISBN 9780415413954.
- ^ Astronomer (1995). Tremp, Ernst (ed.). Vita Hludowici imperatoris. Hanover: Hahnsche Buchhandlung. p. 318. ISBN 3775253521.