המפיקים (סרט, 2005)

המפיקים
The Producers

כרזת הסרט
מבוסס על	המפיקים (מחזמר)
בימוי	סוזן סטורמן
הופק בידי	מל ברוקס
תסריט	מל ברוקס תומאס מיהאן
עריכה	סטיבן וייסברג
שחקנים ראשיים	נייתן ליין מתיו ברודריק אומה תורמן ויל פרל גארי ביץ' רוג'ר בארט
מוזיקה	מל ברוקס תומאס מיהאן
צילום	ג'ון בילי
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	רלטיביטי מדיה
חברה מפיצה	סרטי יוניברסל סרטי קולומביה
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	16 בדצמבר 2005
משך הקרנה	134 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מוזיקלי, סרט קומדיה, סרט להט"בי
מקום התרחשות	ניו יורק
תקציב	$45,000,000
הכנסות	$38,058,335
הכנסות באתר מוג'ו	producers
פרסים	פרס הסרטים של הוליווד (מתיו ברודריק)
www.theproducersmovie.com
דף הסרט ב־IMDb

המפיקים (באנגלית: The Producers) הוא סרט קומדיה מוזיקלית אמריקאי, המבוסס על המחזמר המצליח משנת 2001 "המפיקים", המבוסס בעצמו על הסרט המצליח משנת 1967 "המפיקים". הסרט הופק על ידי מל ברוקס, בוים על ידי סוזן סטורמן ומככבים בו נייתן ליין ומתיו ברודריק, שגם כיכבו במחזמר בברודוויי.

עלילת הסרט

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא פירוט יתר, יש לתמצת.

מקס ביאליסטוק הוא מפיק תיאטרון ידוע בברודוויי שיצר הצגות מוצלחות רבות, אך הוא נמצא בירידה וכל הצגותיו הן כישלון חרוץ. על מנת להשיג את כספי המימון להצגותיו עליו לספק מינית זקנות נימפומניות.

באחד הימים מגיע לדירתו של ביאליסטוק ליאו בלום, רואה חשבון זוטר בחברה פיננסית שבה ביאליסטוק מנהל את חשבונותיו. הוא עובר על ספרי החשבונאות של ביאליסטוק ומגלה שלקח מהמממנות מעט יותר כסף ממה שעלתה ההפקה האחרונה שלו. ביאליסטוק מבקש שבלום לא ילשין עליו לרשויות החוק, שהרי גם כך ההפקה כשלה והמממנות לא מצפות לרווחים. הדבר גורם לבלום להבין כי למעשה ניתן להרוויח יותר מהפקה כושלת מאשר מהפקה מוצלחת: אם משיגים מיליון דולר כאשר ההצגה עולה אחוזים בודדים מהסכום, וההצגה היא כישלון חרוץ - הרי שהמממנים אינם יודעים דבר על כך שהושג כסף פי כמה וכמה מעלות ההפקה, ואינם מצפים לרווחים, והמפיק נשאר עם מה שנשאר ממיליון הדולר.

ביאליסטוק מחליט לממש את הרעיון, מציע לבלום לעשות את זה יחד איתו לחלוק ברווחים, להגשים את חלומו להיות מפיק ולאחר שתתבצע ההונאה, לטוס לריו דה ז'ניירו. בלום, שנחרד מהאפשרות שהרעיון ייכשל - מה שיוביל אותו לכלא - מסרב.

כאשר בלום חוזר ל"ווייטהול את מרקס", מסתבר שמר מרקס, אחד מבעלי החברה, שולט בעריצות בבלום ובעובדים האחרים שעובדים איתו. הוא מחליט להתפטר מהחברה וחוזר אל מקס על מנת ליישם איתו הרעיון המבריק.

ביאליסטוק ובלום בתחילה מחפשים את המחזה הגרוע ביותר שנכתב מעולם, ולבסוף מוצאים את המחזמר "האביב של היטלר" המספר על עלילותיו של הפיהרר. הם הולכים אל המחזאי, פרנץ ליבקינד, חבר לשעבר במפלגה הנאצית, שמסתתר מהרשויות. לפני שליבקינד חותם על החוזה שנותן לביאליסטוק ובלום את הזכות להעלות את המחזה, הוא מכריח אותם לרקוד איתו ריקוד שהיה אהוב על היטלר ולהישבע את שבועת זיגפריד שלא להכפיש את שמו של היטלר (בנקודה זו מסתבר ששמו האמצעי של היטלר הוא אליזבת', על שם אליזבת הראשונה), ושהפרת השבועה דינה מוות.

לאחר שמצאו את המחזה הגרוע ביותר בעולם מחפשים ביאליסטוק ובלום את הבמאי הגרוע ביותר בברודוויי, ומגיעים לרוג'ר דה ברי (דברי - הריסות), במאי הומוסקסואל החי במחיצת עוזרו האישי, כרמן גיאה. בהתחלה דה ברי לא רוצה לביים את המחזה, אף על פי שאהב אותו, אך לאחר שביאליסטוק מציג בפניו את האפשרות לזכות בפרס הטוני, נעתר דה ברי ומסכים לביים את ההצגה.

לאחר מכן ביאליסטוק ובלום מחפשים את השחקנים הגרועים ביותר בברודוויי ומודיעים על מבחני בד. למשרדם מגיעה אולה, אישה מושכת ממוצא שוודי, שבאה במטרה להיבחן למחזמר. אף על פי שהיא הגיעה למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, נעתרים השניים לתת לה להיבחן עקב משיכתם המינית אליה. לאחר ביצוע האודישן הם נותנים לה תפקיד במחזמר וגם לעבוד כמזכירה שלהם.

לאחר מכן ביאליסטוק יוצא להשיג את הכסף מאותן זקנות על ידי קיום משחקי מין עימן, משיג שני מיליון דולר, וההפקה יוצאת לדרך. כשביאליסטוק יוצא להפקיד מעט כסף בתיאטרון כדי לקבל את המבנה לחזרות, אולה מפלרטטת עם בלום. בלום נרתע בהתחלה, אך בסופו של דבר נכנע לרחשי ליבו, הם מתנשקים והוא נפטר מהשמיכה הכחולה בה נעזר להתמודד עם חרדותיו.

בהמשך ביאליסטוק, בלום, ליבקינד, דה ברי וגיאה עושים אודישנים לתפקיד היטלר. ליבקינד מתעצבן מאחד המתמודדים המציג את היטלר כנמושה, כאשר לטענתו "הפיהרר היה גבר-גבר", ומבצע אודישן בעצמו, מה שגורם לביאליסטוק לבחור בליבקינד לגלם את היטלר.

לאחר מכן נאספים ביאליסטוק, בלום, אולה, ליבקינד, דה ברי וגיאה ליד אולם התיאטרון, מתכוננים לבכורה. ביאליסטוק מגלה את יחסיהם של בלום ואולה, אך בלום מבטיח שמעבר לחיבוקים ונשיקות אין ביניהם דבר. לאחר מכן מלמדת החבורה את בלום כי לפני בכורה לא אומרים "בהצלחה" אלא "שבור את הרגל". לאחר מכן ליבקינד הולך להתלבש לקראת תפקידו, אך שובר את הרגל, ודה ברי מחליף אותו.

למרות כל הציפיות, ההצגה זוכה להצלחה רבה מפני שהקהל חיבב את דמותו של היטלר המוצגת בחביבות אידיוטית בידי דה ברי. ביאליסטוק ובלום חוזרים למשרד (ובלום נחפז להוציא את השמיכה הכחולה שלו מהפח), ותוהים מה לעשות, עכשיו כשהמממנות יצפו לרווחים והם ילכו לכלא. בלום רוצה להסגיר את עצמו על מנת לקבל הקלה בעונש, אך ביאליסטוק מנסה לעצור אותו והם נאבקים על ספרי החשבונאות בהם ישנם פרטים מפלילים על מעשיהם. למשרד מגיעים גם דה ברי וגיאה, ולאחר מכן גם ליבקינד, שמנסה לירות בהם בשל הפרת שבועת זיגפריד - שהרי היטלר הוצג כאידיוט. לאחר שלליבקינד נגמרים הכדורים, מנסה ביאליסטוק לשכנע אותו לחסל את השחקנים שהציגו את היטלר כמו שהוצג, על מנת להוריד את ההצגה ולהתחמק מעונש. ליבקינד מסכים, אך עקב היריות מגיעים למשרד שוטרים שעוצרים את ליבקינד (שבמהלך ניסיון הבריחה שובר גם את רגלו השנייה), ואת ביאליסטוק שנתפס עם שני הספרים. בלום לא נעצר מאחר שהתחבא, וכשאולה מגיעה לדירה היא משכנעת אותו לקחת את שני מיליון הדולרים ולברוח יחד איתה לריו דה ז'ניירו.

ביאליסטוק מגלה בבית המעצר שבלום ברח עם הכסף ועם אולה לריו. הוא מרגיש שחברו הטוב ביותר בגד בו.

בבית המשפט נפסק כי ביאליסטוק אשם, ואז מגיע בלום להעיד כמה ביאליסטוק הוא חבר טוב והשניים משלימים. השופט, שלא רוצה לשבור את החברות, גוזר על שניהם עונש מאסר בכלא סינג סינג (אותו כלא בו עצור ליבקינד). בכלא מפיקים השניים מחזמר עם האסירים: "אסירים של אהבה" ("Prisoners of Love"), שגם אותו כתב ליבקינד. ההצגה זוכה להצלחה מסחררת טרם עלייתה לבמה, והאסירים ועובדי הכלא משקיעים בה הרבה מכספם. בזמן עבודתם על ההצגה, מגיעה חנינה מהמושל לביאליסטוק, בלום וליבקינד בשל עזרתם בשיקום האסירים. השלושה יוצאים להפיק את המחזמר בברודוויי בבימויו של דה ברי ובכיכובה של אולה.

בסוף הסרט השניים הופכים למפיקים מצליחים, ביאליסטוק חוזר לימי הזוהר שלו ובלום מגשים את חלומו.

ליהוק

• נייתן ליין – מקס ביאליסטוק
• מתיו ברודריק – ליאו בלום
• אומה תורמן – אולה
• ויל פרל – פרנץ ליבקינד
• גארי ביץ' – רוג'ר דה ברי
• רוג'ר בארס – כרמן גיאה
• ג'ון לוביץ – מר מרקס
• ריצ'רד קיינד - יו"ר חבר מושבעים

רשימת השירים לפי סדר הופעתם בסרט

• Opening Night
• We Can Do It
• I Wanna Be a Producer
• Der Guten Tag Hop-Clop
• Keep It Gay
• When You Got It, Flaunt It
• (Little Old Lady Land (Along Came Bialy
• That Face
• Haben Sie gehört das Deutsche band?
• You Never Say Good Luck on Opening Night
• Springtime for Hitler part 1
• Heil Myself
• Springtime for Hitler part 2
• You'll Find Your Happiness in Rio
• Betrayed
• 'Til Him
• Prisoners of Love (Leo & Max)

ההפקה

גרסה זו של המפיקים הייתה הגרסה הראשונה שהופקה בארצות הברית שלא בוימה על ידי מל ברוקס אלא בידי במאי אחר.

לסרט לוהקו נייתן ליין ומתיו ברודריק, כוכבי המחזמר שהוצג בברודוויי וששיריו הוכנסו לעלילת הסרט המקורי, תוך שינויים קלים בעלילה. כמו כן לוהקו לתפקידהם המקוריים גארי ביץ' ורוג'ר בארט, אולם במקומו של בראד אוסקר ששיחק במחזמר לוהק ויל פרל, ובמקומה של קיידי הופמן לוהקה אומה תורמן.

כמו כן ירדו שני שירים מהמחזמר המקורי בעריכה: השיר "King of All Broadway" (המלך של ברודוויי) המספר על ימי התהילה של ביאליסטוק, והשיר "In Old Bavaria" (בבוואריה הישנה) בו ליבקינד מביע את געגועיו לגרמניה הנאצית. כמו כן השיר "Along Came Bialy" שונה וחלקו האחרון הוסר ושם השיר שונה ל-"Little Old Lady Land" (ארץ הזקנות הקטנות), והחלק השני של השיר "That Face", בו ביאליסטוק מתאווה לגופה של אולה, הוסר.

ביקורת

בניגוד לביקורות הנלהבות שקיבל המחזמר, שאף זכה ב-12 פרסי טוני, וזכה לגרסאות שונות בכל העולם, בין השאר בישראל, הסרט קיבל ביקורות צוננות ברובן, והקהל מיעט ללכת לראות את הסרט.

בסופו של דבר הסרט לא הצליח להחזיר את ההשקעה וההפקה נשארה עם הפסד של כמעט 7 מיליון דולר.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של המפיקים
• "המפיקים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "המפיקים", באתר נטפליקס
• "המפיקים", באתר AllMovie (באנגלית)
• "המפיקים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "המפיקים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "המפיקים", באתר Metacritic (באנגלית)
• "המפיקים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)