המלחמה הקרליסטית השנייה
 | ||||||||||||||
| קרב פאסטראל, 1849. | ||||||||||||||
| מלחמה: המלחמות הקרליסטיות | ||||||||||||||
| תאריכים | 1846–1849 (כ־3 שנים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ספרד | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון הליברלים | |||||||||||||
| ||||||||||||||
המלחמה הקרליסטית השנייה, או מלחמת ה-Matiners (בקטלאנית "משכימי קום", כינוי לפעולה המטרידה שהתרחשה בשעות הבוקר המוקדמות ביותר), הייתה מלחמת אזרחים שהתרחשה בספרד.
סקירה כללית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמה היסטוריונים רואים בכך מרד קטלוני ישיר נגד מדריד, שהתרחש בעיקר בקטלוניה על ידי הקרליסטים תחת הגנרל רמון קבררה נגד כוחות ממשלתה של איזבלה השנייה. המרד החל בספטמבר 1846 ונמשך עד מאי 1849, והתפשט אף לגליסיה.
תאורטית, המלחמה פרצה כדי להקל על נישואיה של איזבלה השנייה עם הטוען לכתר הקרליסטי, קרלוס דה בורבון (או קרלוס השישי), שנתמכה על ידי כמה גורמים דוקטרינריים מהמפלגה המתונה ועל ידי הקרליסטים. הנישואים מעולם לא התקיימו, שכן איזבלה השנייה נישאה לפרנסיסקו דה בורבון.
הסכסוך היה מינורי למדי, בחבל הבסקים בהקשר הבסקי, מוקד מרכזי של התקוממויות קרליסטיות, הוא לא היה קיים, כך ש"מלחמה קרליסטית שנייה" מתייחס שם תמיד למלחמה הקרליסטית השלישית. זה עלה בקנה אחד עם המהפכות הדמוקרטיות של 1848, כאשר מריה כריסטינה ביטלה את החוקה של רמון דה נרוואס. נרוואס עצמו הוביל את מתקפת הנגד נגד המרד בגליסיה בעוד פרננדו דה קורדובה, הקפטן הכללי של קטלוניה, הביס את תאי המורדים המבודדים באזור זה עד תחילת 1849. ביוני של אותה שנה ניתנה חנינה לקרליסטים ואלו שברחו חזרו.
המלחמה גרמה בין 3,000 ל-10,000 הרוגים.[1]
