המלחמה הפולנית-טווטונית (1431–1435)
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | ||||||||||
| האבירים הפולניים במהלך התקופה | ||||||||||
| מלחמה: המלחמות הפולניות-טווטוניות | ||||||||||
| תאריכים | 1431–1435 (כ־4 שנים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מדינת המסדר הטווטוני | |||||||||
| תוצאה |
| |||||||||
| ||||||||||
.png){kind=small}
.svg){kind=small}
המלחמה הפולנית-טווטונית (1431–1435) הייתה סכסוך מזוין בין ממלכת פולין לבין האבירים הטווטונים. המלחמה הסתיימה בשלום בז'שץ' קויאבסקי ונחשב לניצחון של פולין.
פעולות איבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המלחמה פרצה לאחר שהמאסטר הגדול הטווטוני, פאול פון רוסדורף, חתם על הסכם כריסטממל, יצירת ברית עם שוויטריגאילה, שניהל מלחמת אזרחים נגד אחיו המלך הפולני יוגאילה (ולדיסלב יגיילו) על כס המלכות של הדוכסות הגדולה של ליטא. זיגיסמונד מלוקסמבורג התחייב למסדר הטווטוני במאמץ לשבור את האיחוד הפולני-ליטאי.
ב-1431, בזמן שהכוחות הפולניים העיקריים היו מעורבים בלוצק בווהלין, פלשו האבירים הטווטונים לפולין. כשהאבירים גילו מעט התנגדות, הרסו את ארץ דובז'ין, כבשו את העיירה נישאווה, וניסו להמשיך הלאה לאזורי קויאוויה וקריינה. עם זאת, הצבא הטבטוני הובס ב-13 בספטמבר 1431 בקרב דבקי, ליד נאקל (Nakło nad Notecią). בספטמבר נחתמה הפסקת אש לשנתיים בין פולין, ליטא והאבירים הטווטונים בסטארי צ'ורטוריסק.
הפלישה ההוסיטית לפרוסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1433 התחברה פולין עם ההוסיטים הצ'כים כדי למנוע מהמסדר הטווטוני לשלוח תמיכה חשאית לשוויטריגילה דרך הסניף הליבוני שלהם. האבירים הטווטונים תמכו באפיפיור ובזיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה נגד ההוסיטים הכופרים במהלך המלחמות ההוסיטיות. הכוחות הצ'כיים בפיקודו של יאן צ'אפק מסאני קיבלו מעבר בטוח דרך פולין לרכיבה האחרונה והגדולה שלהם. הכוחות הפולניים נתמכו גם על ידי הדוכס הפומרני בוגיסלב התשיעי מדוכסות שטולפ. בנוסף, המולדובים, ששליטם איליאש הוחלף בסטפן השני הפרו-פולני יותר, הצטרפו לברית הפולנית. במשך ארבעה חודשים הרס הצבא ההוסיטי, כולל כוחות בראשות פיודור אוסטרוגסקי, שטחים טווטונים בנוימרק, פומרניה ומערב פרוסיה. תחילה הם כיתרו ללא הצלחה את קוניץ (צ'וניצה) במשך שישה שבועות, ולאחר מכן עברו צפונה לשווץ (שווייצ'ה) ודנציג (גדנסק). הם כבשו כמה ערים וטירות, כולל דירשאו (טצ'ב) על נהר הוויסלה (29 באוגוסט 1433). למרות המצור הכושל שלהם על דנציג, הגיעו ההוסיטים בתחילת ספטמבר לים הבלטי ליד אוליווה וחגגו את "הנסיעה היפה" שלהם על ידי מילוי סמלי של בקבוקיהם במים מהים. בחזרה דרומה דרך סטארוגארד גדנסקי, המשלחת כבשה טירה ביישוב הגבול נובי יאסינייץ'.
משא ומתן וכריתת השלום
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-13 בספטמבר 1433 נחתמה שביתת נשק ב- Jasiniec בתוקף עד חג המולד. המשא ומתן הפולני-טווטוני נמשך בבז'ש קויאבסקי, והמשא ומתן ההוסיטי-קתולי נמשך במועצת פירנצה ובדיאטה הצ'כית בפראג. הפלישה הפולנית לנוימרק ופומרניה הוכיחה את עצמה כמוצלחת, ניתקה את המסדר הטווטוני מתמיכת האימפריה הרומית הקדושה, ושכנעה את המסדר לחתום על הסכם עם הפולנים. בעוד שמנהיגי המסדר היו מוכנים להילחם, אזרחי פרוסיה דרשו סיום מיידי של המלחמה. הפולנים הציבו כמה תנאים: סיום פניות האבירים לקיסר, לאפיפיור או למועצת פירנצה ליישוב סכסוכים; כניעת נישאווה; וקץ לברית שלהם עם שוויטריגילה. האבירים דחו את התנאים הללו, והפולנים איימו בפלישה חדשה. לבסוף, ב-15 בדצמבר 1433, נחתמה שביתת הנשק של Łęczyca ל-12 שנים בין הפולנים והמסדר בלנצ'יצה (מה שהוביל כמה היסטוריונים פולנים לחלק את המלחמה הפולנית-טווטונית הזו לשתי מלחמות: בשנים 1431–1433; ובשנת 1435). האבירים הטווטונים הסכימו לדרישות פולניות אחרות, כולל שהמסדר יפסיק את תמיכתו בשוויטריגילה; יתרה מכך, כל צד ישלוט בשטחים שהוא כובש עד לחתימת שלום (uti possidetis), ואף צד לא יבקש תיווך על ידי מעצמות זרות כדי לשנות את הפסקת האש. זה סימן את סופה של המלחמה על אדמת פולין; המאבק על אדמות ליטא נמשך עוד שנתיים, כיוון שההפוגה עם פולין לא הגיעה למסדר הליבוני.
הברית של יוגאילה עם הכופרים פגעה במוניטין שלו. עם זאת, ב-1433, יוגאילה זכה שוב לאהדה של הכנסייה, במיוחד מאז ששוויטריגילה התחבר עם הטטרים האסלאמיים. יוגאילה קיבל מעשר מהכנסייה (שציפתה ממנו להילחם בטטרים ובהוסיטים), ונציגיו הוזמנו להישמע בפני המועצה האקומנית בפירנצה.
קרב מכריע
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשיוגאילה מת במאי 1434, חידש המסדר את הגיבוי לשוויטריגילה, שגייס את תומכיו, ביניהם אבירים מהמסדר הליבוני, הדוכסים האורתודוקסים ואחיינו זיגמונט קוריבוט, מפקד צבאי מובהק של ההוסיטים. קרב וילקומייז' האחרון נערך בספטמבר 1435 ליד אוקמרגה (וילקומיר, וילקומייז'), צפונית מערבית לווילנה. על פי ההערכות, היו מעורבים 30,000 גברים משני הצדדים. צבאו של שוויטריגאילה, בראשות זיגמונט קוריבוט, פוצל על ידי הצבא הליטאי-פולני התוקף, בראשות מיכאל ז'יגימנטאיטיס, והובס לחלוטין. המסדר הליבוני ספג תבוסה גדולה, אשר לעיתים מושווה לתבוסה שהונחתה לאבירים הטבטונים בגרונוולד ב-1410. ב-31 בדצמבר 1435 האבירים הטבטונים חתמו על הסכם שלום בבז'שץ' קויאבסקי. הם הסכימו להפסיק את תמיכתם בשוויטריגילה, ובעתיד לתמוך רק בדוכסים הגדולים שנבחרו כהלכה במשותף על ידי פולין וליטא. ההסכם לא שינה את הגבולות שנקבעו בחוזה מלנו ב-1422. המסדרים הטווטוניים והליבונים לא התערבו עוד בענייני פולין-ליטא; במקום זאת, פולין הייתה מעורבת במלחמת שלוש עשרה השנים (1454–1466), מלחמת האזרחים שקרעה את פרוסיה לשניים.