המלחמה האנגלו-רוסית (1807–1812)

המלחמה האנגלו-רוסית
	קרב בין הספינה הרוסית אופיט לבין פריגטה בריטית, מול חופי האי נרגן, 11 ביולי 1808
תאריכים	2 בספטמבר 1807 – 18 ביולי 1812 (4 שנים)
מקום	הים הבלטי, ים ברנץ
הצדדים הלוחמים
הממלכה המאוחדת ; נתמכה על ידי:; שוודיה;	האימפריה הרוסית ; נתמכה על ידי:; דנמרק-נורווגיה;

במהלך מלחמות נפוליאון, המלחמה האנגלו-רוסית (2 בספטמבר 1807 – 18 ביולי 1812) הייתה שלב הלחימה בין בריטניה לרוסיה לאחר שהאחרונה חתמה על הסכם טילזיט שסיים את מלחמתה עם צרפת. פעולות האיבה האנגלו-רוסיות הוגבלו בעיקר לפעולות ימיות קלות בים הבלטי ובים ברנץ.^[1]

הסכם טילזיט

לאחר שנפוליאון בונפרטה הביס את הרוסים בקרב פרידלנד (14 ביוני 1807), חתם הצאר אלכסנדר הראשון על הסכם שלום, המכונה חוזה טילזיט. למרות שההסכם היה די לא פופולרי בחצר הרוסית, לרוסיה לא הייתה ברירה שכן נפוליאון יכול היה לחצות בקלות את נהר ניימן (אז הגבול הרוסי) ולפלוש לרוסיה.

תנאי האמנה חייבו את רוסיה להפסיק את הסחר הימי שלה עם בריטניה הגדולה. סגירה זו הייתה חלק מהמאמצים המתמשכים של נפוליאון לבסס את המערכת הקונטיננטלית, תוך חיזוק הקשרים הכלכליים בין המדינות השונות באירופה בשליטה צרפתית. מטרתו של נפוליאון הייתה לסגור את אחד השווקים החשובים ביותר של בריטניה ובכך לאלץ אותו כלכלית להיכנע.

פעילות צבאית

ב-26 באוקטובר 1807, קיסר רוסיה אלכסנדר הכריז רשמית מלחמה על בריטניה לאחר המתקפה הבריטית על קופנהגן בספטמבר 1807. הוא לא תבע באופן פעיל את המלחמה; במקום זאת, אלכסנדר הגביל את תרומתה של רוסיה לדרישה הברורה לנתק את קשרי הסחר. הבריטים, שהבינו את עמדתו, הגבילו את תגובתם הצבאית להכרזה. עם זאת, היו כמה אירועים בולטים.

מעצר של כלי שיט רוסים

החדשות הרשמיות הגיעו לבריטניה רק ב-2 בדצמבר, אז הכריזו הבריטים על אמברגו על כל כלי השיט הרוסיים בנמלים הבריטיים. כ-70 כלי שיט השתתפו בתפיסת הפריגטה הרוסית ספשניי (Speshnyy) בת 44 תותחים, שעגנה אז בנמל פורטסמות'.^[2] באותו זמן נתפסה גם אניית האספקה הרוסית וילהלמינה.

ספשני הפליגה מקרונשטאדט עם השכר עבור השייטת של סגן-אדמירל דמיטרי סניאבין בים התיכון, יחד עם וילהלמינה. וילהלמינה הייתה איטית יותר אך השיגה את ספשניי בפורטסמות'. חלק מהמטען שלהם שנמצא על הסיפון כלל 601,167 דובלונים ספרדים ו-140,197 דוקאטים הולנדים. כתוצאה מכך, הימאים בכל אחת מ-70 כלי השיט הבריטיים בנמל קיבלו 14 שילינג 7½ פני בפרס.

תקרית ליסבון

באוגוסט 1807 נצטווה סניאווין להביא את הצי שלו מהים התיכון אל הים הבלטי, שם כבר החלה מלחמת פינלנד עם שוודיה. הוא הפליג מקורפו ב-19 בספטמבר ולמרות שתכנן להמשיך ישירות לסנקט פטרבורג, מזג האוויר הסוער אילץ אותו למצוא מקלט בנהר הטחו ולהטיל עוגן בליסבון ב-30 באוקטובר. תוך ימים ספורים, ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל ברח למושבה הפורטוגלית של ברזיל והצי המלכותי חסם את ליסבון, ויירט סלופ רוסי כספינת אויב בגלל שהוכרזה המלחמה האנגלו-רוסית. בנובמבר, כוחות צרפתים תחת ה-Duc d'Abrantès השתלטו על ליסבון.

סניאווין, שהוצב בעמדה דיפלומטית עדינה, המשיך להתנהג כדיפלומט. הוא הכריז על עצמו נייטרלי והצליח למנוע את תפיסת ספינותיו. באוגוסט 1808 הביס הדוכס מוולינגטון את הצרפתים בווימאירו, מה שאילץ אותם לעזוב את פורטוגל. שבע ספינות הקו של סניאווין ופריגטה אחת נותרו פנים אל פנים עם חמש עשרה ספינות קו בריטיות ועשר פריגטות. סניאווין שמר על הנייטרליות שלו, ואיים לפוצץ את ספינותיו ולהרוס את ליסבון במקרה של התקפה. בסופו של דבר, הוא חתם על אמנה עם האדמירל סר צ'ארלס קוטון, לפיו הצי המלכותי היה אמור ללוות את השייטת הרוסית ללונדון, כשהרוסים עדיין מניפים את דגליהם. יתרה מכך, סניאווין היה אמור לקבל את הפיקוד העליון על הצי האנגלו-רוסי המשותף (כקצין הבכיר של השניים). שתי ספינות רוסיות (רפאיל וירוסלב) הושארו בליסבון לצורך תיקונים.^[3]

ב-31 באוגוסט עזבה השייטת של סניאווין את פורטוגל לפורטסמות'. ב-27 בספטמבר הודיעו לאדמירליות כי כלי שיט של האויב הטילו עוגן בפורטסמות', עם דגלים מונפים, כאילו בימי שלום. הבריטים עצרו את הצי הרוסי בפורטסמות' בתואנות שונות עד שמזג האוויר החורפי הפך את חזרתם לאזור הבלטי לבלתי אפשרית. הבריטים התעקשו כי שייטת סניאווין תפליג לארכנגלסק, אחרת הם יירטו על ידי הצי השוודי הממתין. בשנת 1809, היציאה התעכבה עוד יותר על ידי משלחת וולצ'רן האסונית. לבסוף, ב-5 באוגוסט הורשה הצי הרוסי לעזוב את פורטסמות' לריגה, לשם הגיעו ב-9 בספטמבר 1809.^[3]

סכסוך ימי באזור הבלטי

רוסיה גם פלשה לשוודיה, בעלת ברית קרובה לבריטניה הגדולה ב-1808. אבל זה לא היה קשור לבריטניה ולאמנה, מכיוון ששתי המדינות כבר היו מסוכסכות באותה עת. אנשי מלחמה בריטים תמכו בצי השוודי במהלך מלחמת פינלנד והשיגו ניצחונות על הרוסים במפרץ פינלנד ביולי 1808 ובאוגוסט 1809.

במאי 1808 שלחו הבריטים צי בפיקודו של סגן-אדמירל סר ג'יימס סאומארז לאזור הבלטי. הפריגטה הבריטית בעלת 44 תותחים Salsette השתלטה על הספינה הרוסית אופיט ב-23 ביוני 1808 לאחר שהקפטן והצוות שלה התמודדו עם התנגדות הירואית. הפעולה התרחשה מול האי נרגן, המגן על רוואל מהים. האדמירליות הכניסה את אופיט לשירות כ-HMS Baltic.

Centaur ו-Implacable לעומת וסבולוד

ב-9 ביולי יצא הצי הרוסי, בפיקודו של אדמירל פטר חניקוב, מקרונשטאדט. השוודים אספו צי תחת האדמירל השוודי רודולף צדרסטרום, שהיה מורכב מ-11 ספינות קו קרב ו-5 פריגטות באורו ויונגפרוסונד כדי להתנגד להן. ב-16 באוגוסט, סאומארז שלח את Centaur ו-Implacable עם 74 תותחים להצטרף לצי השוודי. הם רדפו אחרי שתי פריגטות רוסיות ב-19 והצטרפו לשוודים למחרת.

ב-22 באוגוסט עבר הצי הרוסי, שהיה מורכב מתשע ספינות הקו, חמש פריגטות גדולות ושש קטנות יותר, מהאנקו כדי לאיים על השוודים. השוודים, עם שתי הספינות הבריטיות, התקבצו באורו, ושלושה ימים לאחר מכן הפליגו לפגוש את הרוסים.

הרוסים והכוח האנגלו-שוודי היו מתאימים למדי, אך הרוסים נסוגו וספינות בעלות הברית עקבו אחריהם. Centaur ו-Implacable היו כלי שיט טובים יותר מהספינות השוודיות ומשכו לאט קדימה, כאשר Implacable צמצמה את הפער אל האנייה הרוסית ה-Vsevolod בעלת 74 תותחים, תחת קפטן דנייל רודנב (או רודנף). בסופו של דבר, ואחרי אבדות כבדות, טבעה וסבולוד. בשנת 1847 העניקה האדמירליות את עיטור השירות הכללי של הצי לטוענים ששרדו (41 לכל כלי) מהפעולה.

סגן-אדמירל סאומרז עם כל השייטת שלו הצטרפו למחרת לשייטת האנגלו-שוודית. לאחר מכן חסמו את השייטת של חאניקוב לכמה חודשים. לאחר שהבריטים והשוודים נטשו את המצור, הצליח הצי הרוסי לחזור לקרונשטאט.

פעולות סירות

ב-7 וב-8 ביולי 1809 תפסו או השמידו הספינות Prometheus, Implacable, Bellerophon Melpomene סירות תותחים ושיירה מול חצי האי האנקו שבבלטי. בין הכלים שנתפסו היו סירות תותחים רוסיות מס' 5, מס' 10, מס' 13 ומס' 15. בשנת 1847 הנפיקה האדמירליות את אות השירות הכללי של הצי ל-33 תובעים ששרדו מהפעולה.

ב-25 ביולי שבע עשרה סירות משייטת בריטית המורכבת מ-Princess Caroline, Minotaur, Cerberus Prometheus, תקפו משט של ארבע סירות תותחים רוסיות ובריג מול ראש אספו ליד פרדריקשאמן בפינלנד העתיקה, אז חלק מהאימפריה הרוסית. קפטן פורסט מפרומתאוס פיקד על הסירות והצליח ללכוד את סירות התותחים מס' 62, 65 ו-66 ואת אניית התובלה מס' 11. הפעולה הייתה חריפה בכך שהבריטים איבדו 19 הרוגים ו-51 פצועים, והרוסים איבדו 28 הרוגים ו-59 פצועים. בשנת 1847 הנפיקה האדמירליות את מדליית השירות הכללי של הצי ל-35 תובעים ששרדו מהפעולה.

אולם ההצלחות של הצבא הרוסי ביבשה אילצו את שוודיה לחתום על הסכם שלום עם רוסיה בשנת 1809, לפיו, בין היתר, שוודיה העבירה את הדוכסות הגדולה של פינלנד לרוסיה. שוודיה חתמה על הסכם שלום עם צרפת ב-1810 ולאחר מכן הצטרפה רשמית למצור נגד בריטניה כנדרש על ידי המערכת הקונטיננטלית. שוודיה המשיכה לסחור עם בריטניה והצי המלכותי המשיך להשתמש בנמלים שוודיים.

פשיטות ימיות בים ברנץ

המלחמה חפפה, עם הזמן, את מלחמת סירות התותחים נגד דנמרק-נורווגיה, מה שהוביל את הבריטים להרחיב את אמברגו הסחר שלהם למים הרוסים ולגיחות של הצי הבריטי צפונה לים ברנץ. הצי ערך פשיטות על האסוויק והמרפסט ושיבש את סחר פומור, הסחר הנורווגי עם רוסיה.

ביוני 1809 HMS Nyaden השתתפה לפחות בפעולה אחת ואולי שתיים. ראשית, סירותיה ערכו פשיטה לילית על האי קילדין שחיסלה חיל מצב רוסי. סירות ניאדן תפסו גם כ-3–22 ספינות מסחר חופיות בנהר קולה, רבים במעלה הנהר מהעיר הנוכחית מורמנסק. ניאדן גם תפסה כמה אוניות רוסיות אחרות בים כפרס.

ניאדן הייתה ככל הנראה כלי השיט שספינותיו ביולי השתלטו על נמל קתרין, באוסטרוג, או ביישוב המבוצר, של קולה. הבריטים פקדו גם את כל החנויות השייכות לחברת הים הלבן (נוסדה בשנת 1803 בארכנגלסק). ה"טיימס" דיווח כי זו הייתה ההתקשרות הבריטית הראשונה בשטח הרוסי, הידיעה על הפעולות באי קילדין או שהושלמו או התעלמו.^[4]

מעורבות הצי הבריטי באזור נמשכה גם בשנת 1811. ב-3 באוגוסט 1810, תפס הבריג Gallant את סנט פיודר. בשנה הבאה, ב-2 בינואר, לכדה גלנט את הפריבטיר הדני Restorateur מול החוף הנורווגי. הרסטורטור היה חמוש בשישה תותחי 12 פאונד והיה לו צוות של 19 איש. ארבעה חודשים לאחר מכן, ב-5 באפריל, תפסה גלנט את ה-Victoria. ב-1 באוגוסט 1811, תפסה הפריגטה Alexandria, שפעלה מחוץ לתחנת ליית', את כלי השיט הרוסיים מיכאיל, איוואן איסאימה וסנט אולף, ואת המטענים שלהם.

פרס

במהלך המלחמה הרוסית-פרסית (1804–1813), כמה קצינים בריטים, חלק מפמליית השגריר סר ג'ון מלקולם בפרס ב-1809, נשארו במדינה זו, והעניקו הכשרה לצבא הפרסי המתחדש. אחד הקצינים הבריטים, ויליאם מונטית', ליווה את עבאס מירזה במסעו הלא מוצלח בג'ורג'יה ולאחר מכן פיקד על כוח גבול ועל חיל המצב של ירוואן.

תוצאה

אלכסנדר הראשון שמר על רוסיה נייטרלית ככל האפשר במלחמה הצרפתית המתמשכת עם בריטניה. הוא אפשר לרוסים להמשיך בחשאי לסחור עם בריטניה ולא אכף את המצור שנדרש על ידי המערכת הקונטיננטלית. ב-1810 הוציא את רוסיה מהמערכת הקונטיננטלית והמסחר בין בריטניה לרוסיה גדל.

היחסים בין צרפת לרוסיה הלכו והחמירו לאחר 1810. עד 1811, התברר כי נפוליאון אינו עומד לצדו בתנאי הסכם טילזיט. הוא הבטיח סיוע לרוסיה במלחמתה נגד האימפריה העות'מאנית, אך ככל שהמערכה נמשכה, צרפת לא הציעה תמיכה כלל.

עם מלחמה קרובה בין צרפת לרוסיה, אלכסנדר החל להכין את הקרקע באופן דיפלומטי. באפריל 1812 חתמו רוסיה ושוודיה על הסכם להגנה הדדית. חודש לאחר מכן אלכסנדר הבטיח את האגף הדרומי שלו על ידי הסכם בוקרשט (1812), שסיים רשמית את המלחמה נגד האימפריה העות'מאנית.

לאחר שנפוליאון פלש לרוסיה ביוני, חתמו הבריטים והרוסים על חוזה אחד של אורברו ב-18 ביולי 1812; באותו יום ובאותו מקום חתמו הבריטים והשוודים על הסכם אורברו נוסף שסיים את המלחמה האנגלו-שוודית (1810–1812), מלחמה שלא היו בה כיבושים וללא נפגעים.

הערות שוליים

^ Aleksandr A. Orlov, Russia and the Napoleonic Wars (Palgrave Macmillan, London, 2015) pp. 84-96.
^ Speshnoy was the name ship for the 34-member Speshni-class of frigate.
^ ¹ ² Mikaberidze, Alexander (2005). Russian Officer Corps of the Revolutionary and Napoleonic Wars. Casemate Publishers. p. 356. ISBN 978-1611210026.
^ The Times, 29 July 1809.

[1] Aleksandr A. Orlov, Russia and the Napoleonic Wars (Palgrave Macmillan, London, 2015) pp. 84-96.

[2] Speshnoy was the name ship for the 34-member Speshni-class of frigate.

[Casemate_Publishers-3] ¹ ² Mikaberidze, Alexander (2005). Russian Officer Corps of the Revolutionary and Napoleonic Wars. Casemate Publishers. p. 356. ISBN 978-1611210026.

[4] The Times, 29 July 1809.

[1]

[2]

[3]

[4]