המכון לחקר הנגב

המכון לחקר הנגב
	שער המכון לחקר הנגב
מכון מחקר
תקופת הפעילות	אוקטובר 1957 – הווה (כ־67 שנים)
מיקום
מיקום	באר שבע, ישראל
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°15′00″N 34°47′56″E / 31.2500526°N 34.7988402°E

המכון לחקר הנגב נוסד בבאר שבע, באוקטובר 1957. הוא הוקם ביוזמתו של דוד בן-גוריון, והיה חלק ממשרד ראש הממשלה. המטרה לקיומו הוגדרה על ידי דוד בן-גוריון עצמו, בברכתו לפתיחת המכון, בתאריך 28 באוקטובר 1957: "רק אנשי מחקר אשר יישבו בשערו של הנגב וייחדו את כל ימיהם למחקר של הנגב יחשפו את צפונותיו למען הפרחת השממה".^[1]

תחילת פעילות המכון

המכון לחקר הנגב התחיל את פעילותו בניסיונות לפתח מתקנים להמתקת מים מליחים בנגב.^[2] המנהל הראשון של המכון, אריה אל צור, גייס חוקרים, טכנאים, לבורנטים ואנשי שירותים מתוך אנשי הגלויות השונות שהגיעו אז לבאר שבע. בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 גויס לפרויקט התפלת המים פרופסור סידני לוב, אשר פיתח את שיטת האוסמוזה ההפוכה. טכנולוגיה זו נהוגה היום בכל העולם בהתפלת מים, ובתקופתנו נמצאו לה שימושים חדשים, בתחום הפקת חשמל.^[3] משנת 1961 ניהל את המכון יואל שכטר. רוב חוקרי המכון לחקר הנגב היו ביולוגים, אשר חלקם עסקו במחקר בצמחים וחלקם במחקר בבעלי חיים, תוך התייחסות לבעיות אופייניות לנגב, כדוגמת מחסור במים וטמפרטורות גבוהות.

המכון לחקר הנגב כבסיס להקמת האוניברסיטה

באמצע שנות החמישים, אוכלוסיית באר שבע מנתה פחות מעשרים אלף תושבים והיה בה רק בית ספר תיכון אחד. למרות נתונים צנועים אלה, דוד טוביהו, ראש העיר הראשון של באר שבע, הביע את ביטחונו שבעירו תקום אוניברסיטה. לשם כך, הוא פעל עם קבוצה שכללה את פרופסור זאב הדרי, פרופסור ארנסט דוד ברגמן ויואל שכטר, מנהל המכון לחקר הנגב באותם ימים. בסיוע קבוצה זו, התקיימו בבאר שבע קורסים אוניברסיטאיים בחסות מוסדות אקדמיים שונים, בהם האוניברסיטה העברית, הטכניון ומכון ויצמן למדע.

כדי לאפשר את התמיכה התקציבית של המדינה, בשנת 1964 הוקם המכון להשכלה גבוהה בנגב, כאגודה עות'מאנית ובחודש אוקטובר 1965 החלה שנת הלימודים הסדירה הראשונה במסגרת גוף זה. את הקורסים הראשונים ארח המכון לחקר הנגב, אשר שימש גם כלשכת קשר למצטרפים הראשונים. המכון לחקר הנגב העמיד לרשות הלומדים שימוש בחממות, בתי חיות, מעבדות, חדרי הרצאות וכל מה שנדרש כדי לאפשר לימודים תקינים במכון להשכלה גבוהה, אשר עדיין היה מחוסר תשתיות. מבחינה אקדמית, המכון להשכלה גבוהה עבד תחת הנחיה ובקורת של האוניברסיטה העברית. המחלקה הראשונה שהחלה ללמד לתואר ראשון הייתה המחלקה לביולוגיה, בראשות פרופסור יואש וועדיה. במחלקה זו, כמעט כל המרצים היו מדענים מהמכון לחקר הנגב. מאחר שהם היו עובדי מדינה, הם לימדו בהתנדבות, ללא תמורה. חלק מסגל ההוראה הזוטר ביצע את עבודות הדוקטורט במכון לחקר הנגב, בהדרכת חוקרים מהמכון. התואר ניתן על ידי האוניברסיטה העברית.

בשנת 1969 התקיימה ישיבה של ועדת קציר-גיליס, אשר אישרה הקמת אוניברסיטה בבאר שבע.^[4] ב-1970, עם קבלת האישור לפתיחת האוניברסיטה, 20 מתוך 22 חברי הסגל של המחלקה לביולוגיה היו חוקרי המכון לחקר הנגב.^[1] בשנת 1973 המכון לחקר הנגב הפך למכון אוניברסיטאי, בתוך המכונים למחקר שימושי של אוניברסיטת בן-גוריון. במכונים למחקר שימושית פעלו שתי יחידות - מכון לחקלאות וביולוגיה שימושית ומכון לכימיה שימושית. שני מכונים אלו פיתחו יידע שהיווה בסיס לחקלאות ייחודית ומתוחכמת ולתעשיות חדשות. בעקבות שינוי זה, חלק מהחוקרים שבו קיבלו מנוי משותף עם מחלקות אחדות באוניברסיטה וחלק אחר נקלט במחלקות שונות באוניברסיטת בן-גוריון. המכונים למחקר שימושי על שם ארנסט דוד ברגמן פעלו בקרית ברגמן, בבאר שבע, עד שנת 2006. בשנה זו, הנהלת האוניברסיטה בראשות הנשיא, פרופסור אבישי ברוורמן, החליטה על סגירתם.

בקרית ברגמן נותרו תשתיות פעילות וממשיכים לעבוד בה חוקרים המנצלים את משאבי המקום: חוקרים השייכים ל"מכון לחקר המדבר", אשר מקום מושבו בשדה בוקר, וכן חוקרים מהמחלקה למדעי החיים, המחלקה לביוטכנולוגיה, המחלקה לכימיה, המחלקה להנדסה כימית, המחלקה לפרמקולוגיה, וכן מספר חוקרים גמלאים של מחלקות שונות באוניברסיטה וחוקרים מהקמ"ג.

הישגים

למכון לחקר הנגב יש הישגים רבים בתחומי מחקר רלוונטיים לדרום הארץ. בין ההישגים ניתן למנות:^[5]

פיתוח של חקלאות במים מליחים
אינטרודוקציה ותרבות של גידול החוחובה בארץ
פיתוח עגבניות עם חיי מדף ארוכים
אינטרודוקציה של צמחי מדבר
מחקר חלוצי בהידרופוניקה
גידולים של צמחים ועצים לאזורים צחיחים
פיתוח עצי פרי אקזוטיים
הקמת בנק גנים של פיטאיה - הגדול מסוגו בעולם
הקמת בנק גנים של צברים
פיתוח מתקני התפלה
המצאת הממברנה לאוסמוזה הפוכה (סידני לוב)
שיתופי פעולה עם המפעלים הכימיים בדרום
המצאות בתחום אנרגיית שמש
פיתוח בדיקות בטון
פיתוח הבוץ השחור בים המלח מוצרי "אהבה"
פיתוח בטון עמיד למלח
פיתוח מוצרים מאצות

בעתיד

בעקבות השינויים במערך המכונים האוניברסיטאיים, קיימת תוכנית לפיה שטח קריית ברגמן יועבר לעירית באר שבע. לפי המתוכנן, מספר מבנים היסטוריים יישמרו ויהפכו למוקדי פעילות תרבות למען תושבי העיר. השטח הנותר ישמש להקמת מבני מגורים ומסחר.^[6]

ראו גם

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המכון לחקר הנגב בוויקישיתוף

האיש והאגדה-זאב הדרי, עיתון אוניברסיטת בן-גוריון
הוציא מים מהסלע - סידני לוב, עיתון אוניברסיטת בן-גוריון
המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, המכון לחקר הנגב, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ¹ ² פרופסור אמריטוס יוסף מזרחי, המכון לחקר הנגב כבסיס להקמת האוניברסיטה, המחלקה למדעי החיים והמכונים למחקר שימושי, באתר אוניברסיטת בן גוריון
^ פרופסור אמריטוס חיים פורגש, מר מצליח, אדון סטולרו וכל השאר, באתר אוניברסיטת בן גוריון, ‏2003
^ ההמצאה של ד"ר לוב, באתר הארץ, 9 בינואר 2006
^ צוות האתר, עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באתר אוניברסיטת בן גוריון
^ צוות האתר, קריית ברגמן-בעבר המכונים למחקר שימושי/המכון לחקר הנגב - היסטוריה, באתר אוניברסיטת בן גוריון
^ צוות המקומון, מחיקת המקום תהווה בכיה לדורות, באתר מקומון "שבע", ‏מרץ 2019

[:0-1] ¹ ² פרופסור אמריטוס יוסף מזרחי, המכון לחקר הנגב כבסיס להקמת האוניברסיטה, המחלקה למדעי החיים והמכונים למחקר שימושי, באתר אוניברסיטת בן גוריון

[2] פרופסור אמריטוס חיים פורגש, מר מצליח, אדון סטולרו וכל השאר, באתר אוניברסיטת בן גוריון, ‏2003

[3] ההמצאה של ד"ר לוב, באתר הארץ, 9 בינואר 2006

[4] צוות האתר, עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באתר אוניברסיטת בן גוריון

[5] צוות האתר, קריית ברגמן-בעבר המכונים למחקר שימושי/המכון לחקר הנגב - היסטוריה, באתר אוניברסיטת בן גוריון

[6] צוות המקומון, מחיקת המקום תהווה בכיה לדורות, באתר מקומון "שבע", ‏מרץ 2019

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]