המכון הטכנולוגי ההודי

מיקום שבעת המכונים הטכנולוגיים ההודים בתת-היבשת ההודית

המכונים הטכנולוגיים ההודיים (באנגלית The Indian Institutes of Technology; בראשי תיבות: IITs; בהינדי: भारतीय प्रौद्योगिकी संस्थान) הם קבוצה של שבעה מכונים עצמאיים להשכלה גבוהה בתחומי ההנדסה והטכנולוגיה, אשר נוסדו והוכרזו כ"מוסדות בעלי חשיבות לאומית" על ידי ממשלת הודו. המכונים נוסדו כדי להכשיר מדענים ומהנדסים, במטרה לפתח כוח אדם מיומן אשר יעודד את התפתחותה הכלכלית והחברתית של הודו לאחר הכרזת עצמאותה בשנת 1947.

המכונים, לפי סדר הקמתם, נמצאים בערים: קאראגפור, מומביי, צ'נאי, קאנפור, ניו דלהי, גובאהאטי ורורקי. ממשלת הודו הכריזה על כוונתה להקים תשעה מכונים נוספים במדינות שבהן עדיין לא קיים מכון טכנולוגי. חלק מן המכונים נוסדו באמצעות סיוע כספי וטכני של אונסק"ו, ממשלת גרמניה, ממשלת ארצות הברית וברית המועצות. כל אחד מן המכונים הוא מוסד עצמאי להשכלה גבוהה הקשור למכונים האחרים באמצעות מועצת המכונים הטכנולוגיים, המופקדת על ניהולם האדמיניסטרטיבי. לכל המכונים מנגנון קבלת תלמידים משותף ללימודי תואר ראשון אשר בבסיסו בחינת קבלה אחידה (אנגלית: Joint Entrance Examination, ר"ת JEE) באמצעותה נבחרים כ-4,000 מועמדים מדי שנה מתוך עשרות אלפי מועמדים. קבלת תלמידים לתארים מתקדמים נעשית אף היא על יסוד בחינה אחידה. בשבעה המכונים לומדים כ-15,500 סטודנטים לתואר ראשון, וכ-12,000 סטודנטים לתארים מתקדמים, זאת בנוסף לתלמידי מחקר.

המכונים זכו להצלחה בהכשרת בעלי מקצוע בתחומים מגוונים ואף להכרה בינלאומית^[1]. עצמאותם של המכונים איפשרה להם לפתח תוכניות הכשרה מיוחדות בתחומי הטכנולוגיה, ברמת התואר הראשון ולהעניק תואר "בוגר בטכנולוגיה" (אנגלית: Bachelor of Technology, ר"ת B. Tech) להבדיל מתואר "בוגר בהנדסה" (אנגלית: Bachelor of Engineering, ר"ת BE) המוענק על ידי רוב האוניברסיטאות האחרות בהודו. הצלחת המכונים הובילה להקמתם של מוסדות דומים בתחומים אחרים, כגון המכון הלאומי לטכנולוגיה וכן המכונים לטכנולוגית מידע.