המטרו של פורטו
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| ||
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
מידע כללי | |
---|---|
מדינה | פורטוגל |
עיר | פורטו |
מידע על ההקמה | |
פתיחת הקו | 7 בדצמבר 2002 |
מידע על הקו | |
מתח חשמלי | 750 V DC railway electrification |
מספר נוסעים ביום | 158,200 (נכון ל־2015) |
www | |
תרשים הקו | |
המטרו של פורטו היא רשת רכבת קלה בפורטו, פורטוגל, הפועלת בחלקה גם כרכבת תחתית ומהווה חלק מרכזי ממערכת התחבורה הציבורית של העיר. המערכת החלה לפעול בשנת 2002 והיא פועלת במנהרות במרכז פורטו ומעל פני הקרקע בפרברי העיר, תוך שימוש בקרונות בעלי רצפה נמוכה. בעיר גם פועלת מערכת נפרדת של חשמליות היסטוריות.
לרשת 6 קווים והיא מגיעה לשבע רשויות באזור המטרופולין של פורטו: פורטו, גונדומאר, מאיה, מאטוסינהוס, פובואה דה וארזים, וילה דו קונדה ווילה נובה דה גאיה. נכון לתחילת 2025 יש לה בסך הכל 85 תחנות לאורך 70 ק"מ. המערכת מנוהלת על ידי התאגיד הציבורי ViaPORTO.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת המטרו החלה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, לאחר שאנשי ציבור בעיר החלו לתמוך בהקמת מערכת תחבורה רכבתית מחושמלת שתשרת את העיר פורטו והעיריות שמסביב, עם העליה בגודש התנועה של רכבים פרטיים, במיוחד במרכז ההיסטורי של העיר. ב-1993 הוקמה חברת "Metro do Porto SA" שניהלה את התכנון והבנייה של שלב הראשון של הפרויקט. שלב ראשון זההושלם בשנת 2006 וראה את יצירת הקווים A, B, C, D ו-E.
הפרויקט כלל הסבה של קטעים של קווי רכבת בעליה מסילה צרה של Linha do Porto à Póvoa e Famalicão ו- Linha de Guimarães, כולל הקטע בין Senhora da Hora ו- Trindade שהיה לקטע המשותף של חמשת הקווים הראשונים. בשנת 2001 הסתיימו שירותי הרכבת בקווים אלו עם תחילת הבנייה של המטרו.
קו A (הקו הכחול) היה הקו הראשון שנפתח ב-7 בדצמבר 2002, והוא מקשר בין סנחור דה מאטוסינהוס לטרינדאדה במרכז פורטו. ב-5 ביוני 2004, הקו הוארך לאצטדיון הדרגאו, אצטדיון הכדורגל הגדול ביותר במטרופולין של פורטו, זאת לקראת משחקי יורו 2004 בכדורגל שנערכו בפורטוגל.
ב-3 במרץ 2005, קו B (הקו האדום) נפתח בין אצטדיון הדרגאו ו- Pedras Rubras . החלק הנותר בין Pedras Rubras ו- Póvoa de Varzim נפתח שנה לאחר מכן במרץ 2006. קו זה החליף את Linha do Porto à Póvoa e Famalicão, מסילת רכבת צרה בין פורטו ל-Póvoa de Varzim. הקטע בין Póvoa de Varzim ל-Famalicão נסגר כבר ב-1995 ולא נכלל בפרויקט. במקום זאת, הוא הוצא משימוש והוסב לשביל אופניים. ביולי 2017 נוספה ביניים בקו בשם VC Fashion Outlet - Modivas.
קו C (הקו הירוק) נפתח ב-30 ביולי 2005, עד פורום מאיה במרכז מאיה והוארך עד ל-ISMAI במרץ 2006. קו C נבנה באמצעות חלק מקו Guimarães בין Senhora da Hora ל-ISMAI. קטע מקו הרכבת הזה בין ISMAI ללוסאדו הוצא משימוש והיה צפוי להיות חלק מהמטרו של פורטו, אך החל משנת 2024 הוא פועל על ידי אוטובוסים. קו Guimarães המשיך לקיים שירותי רכבת מלוסאדו דרך Linha do Minho .
קו D (הקו הצהוב) התגלה כבעייתי ביותר לחפירה ונפתח ב-17 בספטמבר 2005 בין Câmara Gaia בוילה נובה דה גאיה ו-Pólo Universitário בצפון. בקצה הצפוני, בית החולים סאו ז'ואאו והתחנות בו לא הוכנסו לשירות עד מרץ 2006 בגלל בקצה הדרומי, הקו הורחב עד D. João II במאי 2008 ולאחר מכן לסנטו אוווידיו באוקטובר 2011. ביוני 2024, הקו הוארך דרומה ב-3.15 ק"מ עם שלוש תחנות חדשות, מנואל לאו, בית החולים סנטוס סילבה ווילה ד'אסטה .
קו E (הקו הסגול) נפתח ב-27 במאי 2006, ומחבר את נמל התעופה פרנסיסקו סא קרניירו ו- Campanhã מספר שבועות לאחר מכן, הקו הוארך לאסטדיו דו דראגאו
קו F (הקו הכתום) נפתח ב-2 בינואר 2011, ומחבר את מרכז העיר פורטו לאזור גונדומאר במזרח, קו זה עובר בין Senhora da Hora ו- Fânzeres .
ציוד נייד
[עריכת קוד מקור | עריכה]המטרו משתמש ב-72 מערכי קרונות מסוג Eurotram בעלי רצפה נמוכה. ומערכי Flexity Swift LRV המשמשים בקו B, Bx ולעתים בקו C מאז 2008, ויכולים להגיע למהירות של 100 קמ"ש . יש להם גם יותר מושבים, והם יכולים, במשותף לרוב מערכות הרכבת הקלה המודרניות, להחזיר 30% מסך האנרגיה הנצרכת במהלך בלימה. מערכי CRRC Tangshan, הם האחרונים שנכנסו לשימוש ופועלים מאז 2023 בקו C.
רוב הזמן המערכת פועלות עם שני מערכים מחוברים יחד. ה-Eurotram מורכב מארבעה קרונות, שניים בכל מערך המקושרים במסדרונות קצרים, וכוללים גם מפרק בין שני הקרונות. יש להם קיבולת של 80 נוסעים בישיבה ו-134 נוסעים בעמידה. ה-Flexity Swift מורכבת משלוש קרונות המקושרים על ידי מפרקים, עם קיבולת של 100 נוסעים בישיבהו-148 נוסעים בעמידה. ה-CT מורכב מארבע קרונות מפרקים, בעלי קיבולת של 244 נוסעים, מתוכם 64 בישיבה. [1]
קווי המערכת
[עריכת קוד מקור | עריכה]התרחבות עתידית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קו מטרובוס 1: קו מערכת אוטובוסים מהירה הצפוי להיפתח לשירות, במהלך שנת 2025, בין קאסה דה מוזיקה לכיכר אימפריו, המופעל על ידי אוטובוסים של תאי מימן, שינוהלו על ידי מטרו פורטו .
- קו G (הקו הורוד): קו תת קרקעי חדש באורך 2.7 ק"מ, בעל 4 תחנות, המחבר את Casa da Música לסאו בנטו דרך Cordoaria. הבנייה החלה בשנת 2020 והקו צפוי להיכנס לשירות בתחילת 2025.
- קו H (קו האודם): קו חדש של 6.74 ק"מ, 8 תחנות שיחבר את תחנת Casa da Música בפורטו עם תחנת Santo Ovídio בוילה נובה דה גאיה. הבנייה החלה בשנת 2025 כאשר הקו מתוכנן להיכנס לשירות בשנת 2027.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של המטרו של פורטו (בפורטוגזית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Larguesa e Lusa, António (6 בדצמבר 2023). "Novo metro chinês do Porto faz viagem inaugural com Costa a bordo". ECO (in Portuguese). נבדק ב-31 במרץ 2024.
{{cite news}}
: (עזרה)