המטופלת השקטה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אלכס מיכאלידס  |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
2019 |
  | |
המטופלת השקטה הוא רומן מתח פסיכולוגי שנכתב על ידי הסופר הבריטי-קפריסאי אלכס מיכאלידס. הרומן הוא רומן הביכורים של מיכאלידס, והוא יצא לאור ב-5 בפברואר 2019. הספר תורגם לעברית על ידי רחל פן ויצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים, ביולי 2019.
הסיפור מסופר מנקודת מבטו של פסיכותרפיסט אנגלי, המתמודד עם מטופלת, ציירת מפורסמת אשר רצחה את בעלה שהיה צלם אופנה, ומאותו רגע אינה מוציאה מלה מפיה. עם יציאתו לאור, הופיע הספר ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במקום הראשון. מאוחר יותר הוא זכה בפרס Goodreads Choice לשנת 2019 בקטגוריית ספרי המסתורין והמותחנים.
כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על כתיבת רומן הביכורים שלו, אמר הסופר מיכאלידס, שהוא גם תסריטאי, "הרגשתי מאוכזב מאוד כתסריטאי. כל הזמן ראיתי תסריטים מעוותים בהפקה ותחושת התסכול הזו גרמה לי להחליט לשבת ולכתוב סוף סוף רומן."[1] מיכאלידס בחר ביחידה פסיכיאטרית כרקע לרומן מכיוון שבזמן לימודיו כסטודנט לפסיכותרפיה עבד במתקן פסיכיאטרי מאובטח לבני נוער.[2] מיכאלידס כתב כחמישים טיוטות לספר לפני שסיים אותו.
השראה לעלילה היוותה הטרגדיה האתונאית אלקסטיס מאת אוריפידס. אלקסטיס היא גיבורה מהמיתולגיה היוונית אשר הקריבה את חייה ברצון למען בעלה אדמטוס. נגזר על אדמטוס למות אך הוא יכול להינצל אם מישהו אחר יתנדב למות במקומו. איש אינו מוכן לעשות זאת מלבד אשתו אלקסטיס, ואכן היא מתה במקומו ולמענו. האלה, שראתה את גדולת נפשה ואהבתה של אלקסטיס החזירה אותה לחיים, אך אלקסטיס לא פצתה עוד את פיה, והתכנסה לתוך עצמה בשתיקה ממושכת. המבנה הנרטיבי של העלילה הושפע מכתיבתה של אגתה כריסטי.[1]
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלישיה ברנסון, ציירת מפורסמת, מואשמת ברצח בעלה, הצלם גבריאל ברנסון. מאותו רגע אינה מוציאה מילה מפיה, וגם במשפטה אינה אומרת דבר. האלמנט היחיד שבו היא מביעה את עצמה הוא סיום מהיר של ציור דיוקן עצמי, וכתיבת הכותרת שלו: אלקסטיס. לאור התנהגותה בית המשפט מחליט כי אלישיה מטורפת ויש לאשפזה במוסד לחולי נפש.
תיאו פייבר, הדובר בסיפור, הוא פסיכולוג משפטי שמגלה עניין רב בתיק ברנסון, ומסוקרן לדעת מה היו המניעים שלה לרצח בעלה. כמעט שש שנים לאחר שהחל אשפוזה, התפנתה משרת פסיכולוג משפטי במוסד שבו שהתה, ופייבר מציע עצמו לתפקיד. לבקשתו הוא מופקד על אלישיה, שלא דיברה מיום הרצח. על אף שהיא נשארת אילמת במהלך הפגישות הטיפוליות שלהם, אלישיה מוסרת לתיאו את יומנה, שבו היא מתארת שבשבועות שלפני הרצח היא נצפתה בביתה על ידי רעול פנים, והרגישה שהוא עוקב אחריה.
כדי ללמוד עוד על אלישיה, יוצר תיאו קשר עם בן דודה. הלה מספר על אירוע מילדותם שהתרחש זמן קצר לאחר התאבדותה של אמה. אביה של אלישיה, באבל עמוק על אשתו, הביע בקול את צערו על כך שהייתה זאת אשתו שמתה, הוא היה מעדיף שבתו אלישיה תמות במקומה. תיאו מבין שלאמירה זו הייתה השפעה עמוקה על נפשה של אלישיה. הוא חוזר אליה ומשתף אותה בתהליך החקירה שהוא עורך על מנת לעזור לה להבין מה קורה לה, ואף להוציאה מאילמותה. הקשר הממושך בין השניים גורם לאלישיה לדבר, לקראת סוף הספר, והיא מספרת לו שרעול פנים נכנס לביתה ורצח את גבריאל.
במקביל לסיפורה של אלישיה מספר פייבר על חייו האישיים. הוא מגלה שאשתו, קתי, מנהלת רומן מחוץ לנישואים עם אדם לא ידוע. פייבר אוהב את אשתו, והדבר פוגע בו מאוד.
בסוף הספר מתגלה לקוראים שהרומן מסופר בשני צירי זמן שונים. הצלם גבריאל ברנסון, בעלה של אלישיה, הוא אשר ניהל רומן עם קטי פייבר, אשת המספר. המספר תיאו פייבר שגילה זאת, הוא רעול הפנים אשר פרץ לבית ברנסון כדי להתעמת עם גבריאל. הוא קשר את אלישיה וגבריאל לכיסאות ואיים עליהם ברובה שהיה בבית. פייבר נתן לגבריאל את הבחירה להציל את עצמו או את אשתו, וגבריאל בחר להציל את עצמו. פייבר עזב מבלי לירות באף אחד מהם, מכיוון שהוא רק התכוון לחשוף לפני אלישיה את האנוכיות של גבריאל. בגידתו של גבריאל הזכירה לאליסיה את אמירת אביה בילדותה ואת אדישותו ביחס למותה, וזוהי הסיבה שהיא הרגה את גבריאל. תיאו תכנן לעזור לאליסיה להתאושש מהטראומה שלה באמצעות טיפול בה כפסיכותרפיסט.
כאשר אלישיה סיפרה לתיאו את הסיפור השקרי לפיו רעול הפנים רצח את גבריאל, הוא הבין שהיא שיקרה לו מכיוון שזיהתה שהוא אותו רעול פנים, ושהוא יודע מהו הסיפור האמיתי. תיאו נבהל. הוא נכנס לחדרה בהיחבא, הזריק לה מנת יתר של סמים, ונמלט מהחדר. לפני שאלישיה איבדה את הכרתה, היא הצליחה לתעד ביומנה את האירועים האחרונים, ואת המעשה של תיאו והסתירה את היומן. היומן נמצא על ידי המשטרה, וחוקר המשטרה הגיע אל ביתו של פייבר והקריא לו את דבריה. תיאו פייבר הבין שהוא נתפס וחש תחושת הקלה.
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן קיבל ביקורות חיוביות. ה"אינדיפנדנט" שיבח את הספר על עלילתו, דמויותיו וסגנונו, וכתב: "[הספר] חי דיו כדי להצדיק לטרוף אותו ביום אחד... הכתיבה חדה כאזמל ולא עמוסה, הסגנון חלש ותמציתי, לא צפוף".[3] הגרדיאן הסכים ושיבח את "הפרוזה הצמודה והלא עמוסה". ה"וושינגטון פוסט" שיבח את העלילה כ"רעננה" אך ביקר את "טרופי האימה החריפים, והסצנות הנדושות".[4]
ב"הארץ ספרים" כתבה הדס ריבק כי הספר הוא "תענוג אינטלקטואלי"[5] ב"קורא בספרים מגזין ספרות" כתב ירין כץ "ספר מהנה ומעניין, שקריאתו קולחת וקצבית. אחלה ספר".[6]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר זכה בפרס בחירת Goodreads עבור ספר המסתורין והמותחן הטובים ביותר לשנת 2019. כמו כן נבחר לספר החודש על ידי טיימס, ולספר השנה של בארנס אנד נובל.
מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2019 עם צאת הספר לאור הוא היה רב מכר מספר אחת של הניו יורק טיימס. באמזון, הוא היה רב מכר מספר שתיים לשנת 2019 והוכרז כמותחן מספר אחת ברשימת הספרים שלהם לאותה השנה. כמו כן היה בין עשרת רבי המכר המובילים של סאנדיי טיימס במשך שבעה שבועות. הספר תורגם ליותר מחמישים שפות, ונמכר בלמעלה ממיליון עותקים.
בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברת ההפקה של בראד פיט, Plan B מתכננת להפיק סרט על פי התסריט של "המטופלת השקטה".
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Hadjioannou, Bouli (23 ביולי 2019). "Alex Michaelides: The Cypriot author behind the New York Times bestseller". in-cyprus.com. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Somers, Jeff (24 באפריל 2019). "Agatha Christie, Sleight of Hand, and Psychological Complexity: An Interview with The Silent Patient Author Alex Michaelides". Barnes & Noble Reads. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Coughlan, Claire (23 בפברואר 2019). "The Silent Patient: High-octane debut lives up to its hype". independent. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rosenblit, Rachel (16 ביוני 2020). "'The Silent Patient' ends with a major twist. Should a savvy reader have seen it coming?". Washington Post. נבדק ב-7 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ הדס ריבק, "המטופלת השקטה" לא רק מותחן, באתר הארץ ספרים, אוקטובר 2019
- ^ ירין כץ, כמה מלים על "המטופלת השקטה", באתר קורא בספרים מגזין ספרות, 16.11.2020