המוזיאון לאמנויות יפות ביוסטון

המוזיאון לאמנויות יפות ביוסטון
מידע כללי
סוג	גלריה, מוסד ללא כוונת רווח, חברת הפקה
כתובת	5100 Montrose Boulevard
מיקום	יוסטון
מדינה	ארצות הברית
מייסדים	Emma Richardson Cherry
מבקרים בשנה	1,269,626 (נכון ל־2020)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1900
תאריך פתיחה רשמי	1900
אדריכל	לודוויג מיס ון דר רוהה, Rafael Moneo, איסמו נוגוצ'י, William Ward Watkin
קואורדינטות	29°43′32″N 95°23′26″W / 29.725605°N 95.390539°W
	www.mfah.org

המוזיאון לאמנויות היפות ביוסטון (MFAH) הוא מוזיאון אמנות השוכן ברובע המוזיאונים של יוסטון, טקסס. לאחר השלמת פרויקט חידוש קמפוס שנמשך שמונה שנים, כולל פתיחת בניין ננסי וריץ' קינדר בשנת 2020, הפך המוזיאון לאחד מהמוזיאונים הגדולים בעולם מבחינת שטח גלריות התצוגה.^[1]

אוספי המוזיאון משתרעים על פני יותר מ-5,000 שנות היסטוריה וכוללים כ-80,000 יצירות משישה יבשות.^[2] בשנת 2023 ביקרו במוזיאון למעלה מ-900,000 איש, מה שהופך אותו לאחד מהמוזיאונים הפופולריים ביותר בארצות הברית.

מתקני המוזיאון

Distinctive slope-roofed Glassell School of Art building with Brown Foundation Plaza and fountains in the foreground. — בית הספר לאמנות גלסל

מבנים עיקריים בקמפוס המוזיאון

בניין קרוליין וויס לאו – המבנה המקורי, בסגנון נאו-קלאסי, תוכנן בשלבים על ידי האדריכל ויליאם וורד ווטקין. הבניין הוקם ב-1924, ואגפיו המזרחי והמערבי נוספו ב-1926. תוספות נוספות, שתוכננו על ידי קנת' פרנצהיים ולודוויג מיס ון דר רוהה, הושלמו בשנים 1953, 1958 ו-1974.
בניין אודרי ג'ונס בק – נפתח בשנת 2000, בתכנונו של האדריכל רפאל מונאו, ומוקדש לתערוכות אמנות אירופית ואמריקאית עד שנת 1900, כולל יצירות בסגנון האימפרסיוניזם.
בניין ננסי וריץ' קינדר – נפתח לציבור בנובמבר 2020, ומשמש לתצוגת יצירות אמנות מהמאה ה-20 וה-21. בנוסף לגלריות, הבניין כולל תיאטרון, מסעדה, בית קפה וגנים קטנים.
גן הפסלים לילי ויו רוי קאלן – תוכנן על ידי הפסל והאדריכל איסאמו נוגוצ'י בשנת 1986 ומכיל מעל 25 עבודות של אמנים מהמאה ה-19 עד ה-21.
בית הספר לאמנות גלאסל – נפתח ב-2014 במבנה בתכנונו של סטיבן הול, ומציע מגוון תוכניות לימוד לאמנים בכל הגילאים.
בניין המנהל המרכזי ובית הספר ג'וניור לאמנות גלאסל – נפתח ב-1994, בתכנונו של קרלוס חימנס, ומשמש כמרכז מנהלי וכבית ספר לאמנות לילדים.
מרכז השימור של קרן שרה קמפבל בלאפר – נבנה ב-2018 ומשמש לשימור ושיקום יצירות אמנות. המרכז אינו פתוח לקהל הרחב.

מבנים חיצוניים

אוסף וגני באיו בנד – בית היסטורי שתוכנן בשנת 1927 ושימש בעבר כבית מגוריה של התורמת איימה הוג. כולל אוסף אמנות ודקורציה אמריקאית מהמאה ה-17 עד אמצע המאה ה-19.
רינצי – מוזיאון בית לאמנות דקורטיבית אירופית, שנתרם למוזיאון בשנת 1991.

היסטוריה

מוזיאון האמנויות היפות ביוסטון הוא המוזיאון הוותיק ביותר בטקסס. הוא נוסד בשנת 1917, וב-1924 נפתח מבנהו הראשון בתכנונו של ויליאם וורד ווטקין. במשך השנים, המוזיאון גדל והתפתח הודות לתרומות של אספנים פרטיים וקרנות פילנתרופיות, כולל תרומות של יצירות רנסאנס, אמנות אימפרסיוניסטית, יצירות אפריקניות ואוקיאניות, אמנות קדם-קולומביאנית ועוד. בשנות ה-70 וה-80 הוכפל מספר היצירות באוסף המוזיאון, תוך התמקדות באמנות אירופית, צילום, ופיסול מודרני.^[3]

בשנת 2001, המוזיאון הקים את המרכז הבין-לאומי לאמנויות של אמריקה הלטינית (ICAA), אשר מוביל מחקר על אמנות לטינו-אמריקאית מהמאה ה-20. המרכז תרם משמעותית להכרה באמנות לטינו-אמריקאית ולטינקסית בארצות הברית ובעולם.

אוספי המוזיאון

המוזיאון מחזיק בכ-70,000 יצירות, עם דגש על ציור רנסאנס איטלקי, אימפרסיוניזם צרפתי, צילום, אמנות דקורטיבית אמריקאית ואירופית, זהב אפריקני וקדם-קולומביאני, אמנות אמריקאית, ופיסול מודרני. אוספים נוספים כוללים אמנות אפרו-אמריקאית וציור טקסני. המוזיאון משקיע גם בהרחבת אוספיו בתחומי אמנות אסייתית, אמנות איסלאמית, ואמנות לטינו-אמריקאית מודרנית ועכשווית.^[4]^[5]

תביעת השבה

בשנת 2021, קרן "Monuments Men" איתרה במוזיאון ציור מאת ברנרדו בלוטו בשם "כיכר השוק בפירנה", אשר נרכש ככל הנראה בתנאים מפוקפקים בתקופת השלטון הנאצי. צאצאיו של הבעלים המקורי, מקס אמדן, תבעו את השבת הציור, אך המוזיאון טען כי הרכישה בוצעה באופן חוקי. בשנת 2024, פסק בית המשפט לערעורים בארצות הברית לטובת המוזיאון, ודחה את תביעת ההשבה.^[6]^[7]

גלריית תמונות חלקית

* [הכול שמן על בד אלא אם צוין אחרת]

מסע רבקה, ג'ובאני בנדטו קסטיליונה
פייר-אוגוסט רנואר, "זר פרחים טבעי" (1871), 73.7 × 59.1 ס"מ.
קמיל פיסארו, "נערת האווזים במונפוקו" (1876), 57.8 × 73 ס"מ.
גוסטב קאילבוט, "לה אורנג'רס" (1878), 154.9 × 116.8 ס"מ.
Berthe Morisot, The Basket Chair (1882), 61.3 x 75.5 ס"מ.
קלוד מונה, "חבצלות מים" (נימפה) (1907), 92.1 × 81.2 ס"מ.
פול סזאן, "מאדאם סזאן בכחול" (1888–1890), 74.1 × 61 ס"מ.
וינסנט ואן גוך, "הסלעים" (1888), 54.9 × 65.7 ס"מ.
פול סינאק, "אורן" (1893), 65.7 × 81 ס"מ.
אודילון רדון, "שתי נערות בין פרחים" (1912), 62.2 x 51.4 ס"מ.
ארנסט לודוויג קירשנר, "זריחת ירח: חייל ונערה" (1905), שמן על הסיפון, 69.9 x: 49.5 ס"מ.
וסילי קנדינסקי, "סקיצה 160A" (1912), 94.9 × 108 ס"מ.
פייט מונדריאן, "קומפוזיציה עם רשת מס' 1" (1918), 80.2 x 49.9 ס"מ.
אמדיאו מודיליאני, "ליאופולד זבורובסקי" (בערך 1916), 116.2 × 73 ס"מ.
חיים סוטין, "העוף" (בערך 1926), 102.2 × 76.1 ס"מ.