המודל של קאס

המודל של קאס הוא שמה של תאוריה שפרסמה בשנת 1979 הפסיכולוגית ויוויאן קאס, המתארת גיבוש זהות הומוסקסואלית ולסבית בתרבות המערבית. מודל זה מסביר את התפתחות הזהות העצמית והחברתית, וכמעט ואינו עוסק באטיולוגיה של התופעה (כלומר בגורמים להומוסקסואליות באופן כללי).

רקע

"המודל של קאס" נבנה על סמך עבודתה הקלינית רבת השנים של ויוויאן קאס עם אוכלוסייה לסבית והומואית במערב אוסטרליה. אף על פי שהמודל נבנה בשנות ה-70, חוקרים במדעי ההתנהגות ובפסיכותרפיה בארצות הברית ובארצות המערב מקבלים גם כיום את המודל, כמתאר בצורה טובה את התפתחות גיבוש הזהות העצמית של הומוסקסואלים ולסביות, וכאחד המודלים שעל פיהם נבנתה התאוריה הקווירית.

המעבר לנטייה מינית שונה

המודל של קאס מורכב משישה שלבים, המתחילים מהנקודה בה עדיין תופס האדם את עצמו כהטרוסקסואל, המחויב למשולש המגדרי הקיים בתרבות המערבית: מין ביולוגי, תפקידי מגדר ונטייה מינית. דהיינו: אם מדובר בזכר מבחינה ביולוגית, הרי שבתחילת גיבוש הזהות המינית הוא רואה עצמו כשייך למגדר הגברי על כל הגדרותיו החברתיות, אשר תשוקתו המינית היא כלפי המגדר הנשי (ולהפך כשמדובר באישה).

בנקודה מסוימת בחייו של האדם הלהט"ב, חל שינוי. הדבר יכול לקרות בילדות, בגיל ההתבגרות, בתחילת הבגרות, בגילאי הביניים, או אפילו בגיל הזיקנה. בכל שלב, נוקט האדם אסטרטגיות שונות. כאשר אסטרטגיות אלו מצליחות, סביר שהאדם יסיים את התפתחות זהותו המינית בשלב זה. אולם כאשר האסטרטגיות אינן יעילות, או שנבקעים בהן סדקים, סביר כי האדם יתקדם לשלב ההתפתחותי הבא.

שלב א': בלבול זהות

שלב זה מתרחש כאשר האדם מבין כי משהו בו שונה, וכאשר קיימת התייחסות אישית מתמשכת לאינפורמציה הקשורה להומוסקסואליות.

השינוי מתחיל, כאשר ישנה הכרה מודעת לכך, שאינפורמציה בנושא ההומוסקסואלי, היא במידה זו או אחרת רלוונטית לי אישית. כאשר אין אפשרות להתעלם יותר מהכרה זו, הזהות הקשורה לנטייה המינית של האינדיבידואל הופכת למבולבלת, לא עקבית. תהליך גיבוש הזהות ההומוסקסואלית מתחיל.

האדם, במחשבותיו עם עצמו, מתחיל לתייג את ההתנהגות, המחשבות, הרגשות, כבעלי אפשרות להיות הומוסקסואליים. האינדיבידואל עדיין ממשיך לתפוס עצמו כהטרוסקסואל, וחווה את תפיסת האחרים אותו ככזה.

כהתמודדות עם בלבול זה, מאמץ האינדיבידואל אחת או יותר מהאסטרטגיות הבאות:

אסטרטגיית האינהיביציה (עכבה)

באסטרטגיה זו, האדם מזהה את הגדרת ההתנהגות, המחשבות, והרגשות כהומוסקסואל או כלסבית, בצורה נכונה, אך מגדיר אותם כלא רצויים או לא מקובלים. הפעולות הננקטות יכולות להיות אחת או יותר מהבאות:

• סירוב לקבל אינפורמציה הקשורה להומוסקסואליות - "אני לא רוצה לשמוע, לקרוא, או לדעת על זה".
• הדחקת ההתנהגות - "יכול להיות שזה נכון, אבל אני לא הולך לעשות שום דבר בנוגע לזה".
• דחיית ההקשר האישי שלו לנושא ההומוסקסואליות - "אין לזה שום קשר אלי".
• פעילות מינית - האדם נעשה פעיל מאוד מבחינה מינית הטרוסקסואלית.
• היעדר פעילות מינית - האדם נעשה לא פעיל מינית כלל.
• חיפוש "תרופה" או "טיפול".
• מלחמת חורמה - האדם הופך את עצמו ללוחם כנגד הומוסקסואליות.

האסטרטגיה התמימה

באסטרטגיה זו האדם דוחה את המשמעות, או את ההקשר של ההתנהגות ההומוסקסואלית, על מנת שלא תהיה שייכת לו או לה. המשמעות או ההקשר של ההתנהגות מפורשת ומוגדרת באופן תמים, המשנה את פירוש הדברים.

יש מקרים בהם מקבלת החברה הגדרה מחדש של אינטימיות בין גברים, בהבנה. לדוגמה, ניתן לפרש קרבה אינטימית ורעות בין גברים בשרות צבאי, או לחלופין בין גברים בכלא, כדבר נורמטיבי, עקב הלחץ שבו הם נתונים והיעדרן של נשים. השינוי לכיוון הומוסקסואליות יתרחש כאשר מתקיימת גם מעורבות רגשית הולכת וגדלה, המתלווה להתנהגות זו. עבור נשים, הדבר הפוך: קיימת בחברה קבלה של מעורבות רגשית עמוקה בין נשים, אפילו בגילאים מבוגרים. השינוי לכיוון ההומוסקסואליות, קורה כאשר יש מגע מיני בין איברי המין, המתלווה לרגש העז הקיים ביחסים.

לכן, האדם בשלב א' - בלבול הזהות, המאמץ אסטרטגיה זו, ייזהר וינהג באמצעים הבאים:

• גבר - ישמור על יחסים גופניים ואף אינטימיים, ללא מעורבות רגשית, ויימנע מקיום יחסי מין חוזרים עם אותו אדם.
• אישה - תשמור על היחסים עם הפרטנרית כלא מיניים, ללא קשר לעומק היחסים הרגשיים.

בהגדרה מחדש של ההקשר - האדם משחרר עצמו מאחריות על התנהגותו ההומוסקסואלית, על ידי הגדרה מחדש של ההקשר בו התנהגות זו נעשית. ההיגדים העצמיים שהוא יכול לומר לעצמו הם: "רק התנסיתי", "הייתי שיכורה/שיכור", "עשיתי זאת רק בשביל הכסף או טובת ההנאה", "עשיתי זאת רק כטובה לחבר/ה", "זו הייתה טעות", "ניצלו אותי", ועוד.

אם אסטרטגיית האינהיביציה, או ההגדרה מחדש, מוצלחות, האדם אינו לוקח אחריות על התנהגותו, מחשבתו, ורגשותיו ההומוסקסואליים. הצלחת מנגנונים אלו, תלויה ביכולתו של האדם להשתמש ביעילות במנגנון ההגנה הפסיכולוגי של ההכחשה. יחד עם זאת, אי אפשר יהיה להימנע מחלומות ארוטיים, או מרגש שמתעורר כלפי מי שנמשכים אליו. במקרים כאלו, האסטרטגיות השונות יהיו יעילות רק בחלקן, וסביר שהאינדיבידואל יחווה תחילת רגשות אשם או רגש של דחייה עצמית, עקב הסימנים לזהות המינית השונה.

אסטרטגיית חיפוש המידע

את האסטרטגיה הזו עשוי האדם לאמץ, כאשר הוא מקבל במידה זו או אחרת את התנהגותו ההומוסקסואלית. הוא מחפש מידע נוסף – בספרות, בטיפול, בשיחה עם מי שיש לו מומחיות או ניסיון בנושא. השאלה המרכזית של האדם היא "האם אני הומוסקסואל/לסבית"? אסטרטגיה זו, מובילה את האדם לשלב השני.

שלב ב': השוואת זהויות

שלב זה מתרחש כאשר האדם מקבל את האפשרות שייתכן שהוא להט"ב. האדם בוחן את ההשלכות של האפשרות שהוא הומוסקסואל.

בעוד שבשלב הקודם הייתה המטרה להתמודד עם חוסר הקבלה העצמית של האינדיבידואל את עצמו כהומוסקסואל, הרי שבשלב "השוואת הזהויות" המטרה היא לבחון את חוסר הקבלה החברתית הנובעת מהרגשתו של האדם שונה מחבריו, מהמשפחה, ומהחברה ככלל.

האספקט הקשה ביותר בוויתור על ההטרוסקסואליות, הוא בוויתור על כללי החיברות הצפויים והמקובלים בחברה, ואובדן הציפיות לנורמטיביוּת בעתיד, הקשורות לקווי התנהגות אלו. אם נישואים והקמת משפחה אינם חלק מהעתיד, מה יגדיר את מסגרת חייו של אותו אדם? עם ההבנה באובדן ההטרוסקסואליות, נפער חלל. כמו באובדנים אחרים, הדרך לעבור את שלב האבל, היא להכיר באובדן ולבטא אותו. לדבר עליו. אין זה מקובל בקהילה ההומו-לסבית לדבר על אובדן ההטרוסקסואליות, אך המחקרים הראו, כי ככל שייטיב האדם לעשות זאת, לעבד את האובדן הזה, כך ייטיב בעתיד לשמור על בריאות נפשית, קיומה של מערכת יחסים יציבה, ושלמות.

תנאים מסוימים, יכולים להגביר את תחושת הניכור של האדם. לדוגמה, אם אישה גרה במקום נידח, בו אין עוד נשים לסביות, או מידע בנושא, גדלה התחושה שאין עוד כמוני בעולם, שאני לבד. או אם אדם מגיע ממשפחה דתית, בה קיום יחסים הומוסקסואלים נחשבים לחטא, תחושת הניתוק וההתרחקות מהמשפחה גדלה.

המשימה בשלב זה היא להתמודד עם תחושת ניכור זו.

המודל של קאס מציע שלוש אפשרויות, שלרוב ננקטות:

קבלת הנטייה והפחתת החשיבות של הנושא

האדם מגיב באופן חיובי להיותו שונה, ומפחית את החשיבות שהוא נותן להטרוסקסואליות ולהטרוסקסואלים בחייו.

תגובה חיובית של האדם לעצם היותו שונה, תבוא במקרים הבאים:

• במקרים שבהם האדם חש במהלך כל חייו כשונה, בשל תחושות הומוסקסואליות. כעת תגיע תחושת הקלה, עם הידיעה שאינו לבד, שיש אחרים שהתנסו באותן חוויות, ושניתן לקבל מהם תמיכה והבנה.
• במקרים שבהם האדם היה תמיד לא קונפורמי בנוגע לנישואין ולהקמת משפחה והולדת ילדים.
• במקרים שבהם האדם מוצא, ש"להיות שונה" הוא דבר מיוחד ומלהיב.

הפחתת החשיבות של ההטרוסקסואליות, יכולה להתבצע כאשר האדם נמנע מהתעמתות עם אנשים הטרוסקסואלים בנוגע להומוסקסואליות שלו. במילים אחרות, האדם נתפס על ידי הסביבה כהטרוסקסואל, או שהוא מעמיד פנים שהוא הטרוסקסואל. אסטרטגיה זו עובדת, אם האדם מסוגל:

• להימנע ממצבים מאיימים, כגון מפגשים חברתיים, בהן מצופה ממנו להגיע עם בת/בן זוג (או לחלופין למצוא פתרון בדמות גבר או אישה שיעמידו פנים שהם בקשר הטרוסקסואלי איתו)
• לשלוט על מידע הנוגע לחייו האישיים, ולשלוט על סממנים חיצוניים שיכולים לתייג אותו, לכאורה, כהומוסקסואל (כמו ביגוד או התנהגות).
• להציג בצורה מכוונת "חזות" הטרוסקסואלית (הגבר המאצ'ו הטיפוסי, האישה האולטרה-נשית)
• להימנע מכל קשר לנושאים/אנשים/תחומי התעניינות הנחשבים הומוסקסואליים.

קבלת הנטייה ודחייה מודעת של ההגדרה

האדם מקבל את נטייתו המינית כהומוסקסואל או לסבית, אך דוחה את הגדרתו ככזה.

קאס מציגה ארבע אסטרטגיות שהאדם יכול לנהוג בהן, על מנת לדחות את הגדרתו כהומוסקסואל, בעוד הוא ממשיך את התנהגותו ההומוסקסואלית:

• הגדרת "מקרה מיוחד". האדם מייחס את מה שקורה לאדם הספציפי איתו מתקיימת ההתנהגות ההומוסקסואלית: "לולא א' -לא הייתי עושה זאת".
• הגדרת עצמו כביסקסואל. האדם אומר לעצמו כי ביכולתו להימשך לכל אחד, ובמקרה הוא נמשך כרגע לבן/בת מינו.
• הגדרת "זהות זמנית". האדם מתייחס לזהותו ההומוסקסואלית כזמנית: "אני יכולה להיות הטרואית שוב, בכל זמן שארצה".
• הגדרת "תמימות אישית". האדם "מאשים" כל אחד, או כל דבר בהומוסקסואליות שלו: "לא יכולתי להימנע. פיתו אותי. א' אשם/ה בכך".

באסטרטגיות אלה, האדם משתדל לשמור על המיניות שלו כנפרדת מתחומי חייו האחרים.

קבלת הנטייה והתעלמות ממנה

האדם מקבל את זהותו והתנהגותו ההומוסקסואלית, אך כה מפחד מהאחרים, שהתנהגות הומוסקסואלית מוחצנת מצומצמת, הטרוסקסואליות מקבלת משקל חיובי רב יותר כלפי חוץ, בעוד הומוסקסואליות מקבלת משקל שלילי.

דוגמה לכך היא אדם הומוסקסואל או לסבית העובר/ת לעיר או למדינה אחרת, ובכך מתרחק/ת מהטרוסקסואלים משמעותיים בחייה/ו. דוגמה אחרת היא האדם החי עם בת זוג מהמין השני, אך ממשיך לקיים מפגשים מיניים עם בני מינו.

כאשר אחת או יותר מאסטרטגיות אלה, מסייעות לאדם המצוינות להתמודד עם הניכור מהחברה, הן מוכתרות בהצלחה, הזהות המינית ההומוסקסואלית תתגבש ותסתיים בשלב ב'. לעומת זאת, אם האסטרטגיות מוצלחות בחלקן, האדם אינו מרגיש זהות מינית שלמה – מתחילה "שנאה" פנימית בין זהויות מיניות מנוגדות: האדם מרגיש שהוא "לא פה, לא שם", לא מחפש אינפורמציה נוספת והתנסויות נוספות. סביר, שהאדם יעבור לשלב הבא, כאשר האסטרטגיות המצוינות בשלב ב' מתמוטטות.

שלב ג': סובלנות בזהות

בשלב זה מקבל האדם את האפשרות שהוא הומוסקסואל או לסבית, ומכיר בצרכיו, הן בצרכים המיניים, והן בצרכים החברתיים והרגשיים, הקשורים להיותו כזה.

ככל שעולה המחויבות לזהות ההומוסקסואלית, האדם חופשי יותר מהתמודדות עם הבלבול והריצוי החברתי שהיו נחלת שלבי הזהות הקודמים. יש יותר אנרגיות, זמן ולגיטימציה להשקיע בצרכים חברתיים ורגשיים, הקשורים לנטייה המינית השונה. אולם, בעשותו כן, נעשה בולט יותר השוני בינו לבין הטרוסקסואלים אף יותר מאשר בעבר. בהתמודדות עם השוני החברתי הזה, יש ניסיון מצד האדם לחפש את חברתם של הומוסקסואלים ולסביות אחרים, ואת מה שהוא סבור שהיא התרבות ההומוסקסואלית.

התקשרות לקהילה ההומוסקסואלית היא בעלת יתרונות בגיבוש זהות לסבית/הומואית חיובית. היא מאפשרת:

• קבוצת תמיכה מוכנה, המבינה ומתחלקת במה שמעסיק את היחיד.
• הזדמנות להכיר בן או בת זוג.
• אפשרות לפגוש מודלים להזדהות שהם לסביות/הומואים.

הצלחת האדם לעבור לשלבים מתקדמים יותר בגיבוש הזהות האישית ההומוסקסואלית, תלויה באיכות הקשרים שהוא/היא יוצר/ת בסביבה הומוסקסואלית זו. אם קשרים אלו הם חיוביים, סביר שהאדם יפתח תפיסה חיובית של העצמי. אם קשרים אלו נחווים כשליליים, אזי סביר כי האדם יפתח גישה שלילית כלפי התרבות ההומואית/לסבית, ופחות ירוויח מהקשר עם תרבות וקהילה זו.

תפיסה חיובית או שלילית, היא עניין סובייקטיבי. ייתכן כי אדם אחד יחווה את התרבות של מועדונים ובארים כמעוררת ומאתגרת, ואילו אחר, ימצא עצמו מאוים ממנה.

קשרים חיוביים נעשים קשים יותר לביצוע, אם מתקיימים אצל האדם המאפיינים הבאים:

• כישורים חברתיים נמוכים
• ביישנות רבה
• הערכה עצמית נמוכה
• פחד רב מאוד מחשיפת הנטייה המינית
• חרדה מהלא ידוע

אותם אנשים החשים שלא בנוח במפגשים חברתיים, החוששים מגילוי היותם הומואים/לסביות, ומפחדים מלנסות דברים חדשים, סביר שיצמצמו את קשריהם עם גורמים בקהילה ההומו/לסבית, ובהתאם יפחתו הסיכויים להתנסויות חיוביות.

הדבר תלוי גם במקומם של האנשים על רצף ההתפתחות שתואר כאן: אם האדם משתמש באסטרטגיות שנסקרו בשלבים א', ב', יצירת קשר עמם, סביר שתחווה כשלילית על ידם.

אם הקשרים החברתיים נחווים כחיוביים, סביר שהאסטרטגיות שפעלו בשלב ג' יפסיקו להיות משמעותיות, והאדם יעבור לשלב הבא. בכל מקרה, אם האדם עובר לשלב הבא או לא, בשלב ג', המחויבות שלו/ה לזהותו היא כזו, שהוא אומר לעצמו "אני הומוסקסואל/אני לסבית".

שלב ד': קבלת הזהות

בשלב זה האדם מקבל את עובדת היותו לסבית או הומוסקסואל, אף אם אינו בהכרח סובלני לעובדה זו. בהתאם לקבלת הזהות מורחבים הקשרים עם התרבות והקהילה ההומו/לסבית.

האדם מזדהה עם אחרים משמעותיים שהם הומוסקסואלים. השאלות ששאל את עצמו בשלבים מוקדמים יותר ("מה אני?" "להיכן אני שייך?") נענו.

בשלב זה, משמעותי עבור האדם היחס של הסובבים אותו, ההומוסקסואלים והלסביות, כלפי נטייתם המינית. אם אחרים משמעותיים אלו תופסים את הנטייה המינית כלגיטימית בחלקה ("זה בסדר להיות לסבית/הומו בחיי הפרטיים, אבל אסור לי לחשוף זאת בחברה"), סביר שהאדם שנמצא בקשר אתם יאמץ לעצמו פילוסופית חיים זו, ויחיה את חייו באמצו את אסטרטגיית ה"מעבר" (Passing).

במטרה לצמצם את החשש מתגובות הומופוביות של החברה, יחיה האדם בסביבה שהיא רובה הומוסקסואלית, ובחיי החברה ה"אחרים" (עבודה, חברים סטרייטים) יציג עצמו כהטרוסקסואל בהתבטאויות, התנהגות וכו'. ייתכן ותהיה חשיפה מסוימת מול המשפחה, חברים אחדים, חברים ספציפיים בעבודה, אך הגישה הכללית היא "לא לעשות גלים". אם אסטרטגיה זו יעילה, סביר שהאדם יסיים את תהליך גיבוש זהותו בשלב זה.

אם, מצד שני, האדם נתקל באחרים משמעותיים התופסים את נטייתם המינית כלגיטימית לחלוטין (בחייהם הפרטיים ובציבור), סביר שזו הגישה שיאמץ לעצמו. האדם יתרחק מסביבה חברתית שהיא, עדיין, הומופובית. התייחסויות הומופוביות נחוות עבורו כמעליבות במיוחד. על מנת להתמודד עם הכעס כלפי החברה השוללת הומוסקסואליות, בשילוב עם התגבשות הנטייה המינית, האדם עובר לשלב ה'.

שלב ה': גאווה בזהות

בשלב זה מקבל האדם את פילוסופית החיים הרואה בנטייה המינית ההומוסקסואלית לגיטימית לחלוטין, וכואב את חוסר הסובלנות, ולעיתים אף את ההומופוביה והעוינות, הקיימות מצד החברה. בהתאם לכך, האדם מתקרב יותר ויותר לקהילה לתרבות הלהט"ב, ומוצא פחות עניין בחברה ההטרוסקסואלית.

בשלב זה נוטה האדם לחלק את העולם לשניים : אלו שהם הומוסקסואלים או תומכים בהם, ואלו שלא. כחלק מההתקרבות לקהילה ההומו/לסבית, מתעוררת גאווה על כל הישג שהקהילה משיגה. אולם, חיי היומיום מחייבים התמודדות יומיומית עם החברה ההטרוסקסואלית, ועם חוויות הומופוביות. חוויות אלו מגבירות את תחושת התסכול והניכור מחברה זו. הכעס והגאווה, מובילים את האדם להיות פעיל במאבק לשינויים חברתיים אותם הוא רואה כנכונים.

פעילות כזו, מחייבת את האדם לחשוף ברבים את נטייתו המינית, וכך, אסטרטגיות שהיו נחלת השלבים הקודמים (שמטרתן להסתיר נטייה זו), נזנחות. הנטייה המינית נחשפת לרוב למשפחה ולחברים, ובהמשך אף לחברים הטרוסקסואלים בעבודה.

תגובתם של האחרים המשמעותיים ההטרוסקסואלים, חשובה. במידה ותגובה זו שלילית, היא מאששת את החששות שהיו לאדם, ומחזקת את הראייה הדיכוטומית, את ראיית העולם כמחולק לשנים: ההומוסקסואלים ואוהביהם (שהם "בסדר") מול ההטרוסקסואלים (שהם "לא בסדר"). במקרה כזה, התפתחות נטייתו המינית של האדם נעצרת בשלב זה.

במידה ותגובת האחרים המשמעותיים ההטרוסקסואלים היא חיובית, ולא עולה בקנה אחד עם החששות של האדם מתגובתם השלילית, האדם נוטה לעבור לשלב ו'.

שלב ו': סינתזה בזהות

בשלב זה מתרחשת סינתזה בין הגדרת זהותו של האדם כהומוסקסואל או לסבית, לבין הגדרות אחרות ונוספות בזהותו.

האדם מפתח מודעות לכך שפילוסופית ה"הם ואנחנו", בה כל ההטרוסקסואלים נחווים כשליליים, בעוד ההומוסקסואלים חיוביים, אינה מתיישבת עם המציאות. הוא מקבל את העובדה, שקרובים אליו אנשים הטרוסקסואלים, שיכולים להוות מקור תמיכה כמו חבריו ההומוסקסואלים. הכעס שאפיין את השלב הקודם לעיתים עדיין קיים, אך בעוצמה פחותה. קשרים עם הטרוסקסואלים המספקים תמיכה מובילים לאמון רב יותר. אין יותר צורך לראות את העולם בצורה דיכוטומית, של הומואים מול הטרוסקסואלים. האספקט ההומוסקסואלי/לסבי, יכול לחיות באינטגרציה עם שאר מרכיבי הזהות. התפתחות הזהות העצמית, הקשורה לנטייה המינית - הסתיימה.

ביקורת על המודל

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ראו גם

• המודל של פאסינגר לפיתוח זהות הומוסקסואלית ולסבית

לקריאה נוספת

• חקלאי, א. (2002). תהליכי גיבוש זהות בקרב לסביות. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.
• לוטרינגר, ג. (2006). אודות הקשר בין גיבוש זהות הומוסקסואלית לבין רווחה נפשית ותסריטי עולם עוין בקרב בני/ות נוער וצעירים/ות בחברה הישראלית. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.
• נתן, ש. (2004). חווית אי הידיעה בתהליך גיבושה וגילויה של נטייה מינית הומו-לסבית. עבודת גמר לקבלת תעודה בפסיכותרפיה. אוניברסיטת תל אביב: בית הספר לרפואה.
• שילה, ג. (2009). גיבוש נטייה מינית בקרב נוער הומו-לסבי: בחינת ממדים סביבתיים המשפיעים על גיבוש נטייה מינית והשפעתם על בריאותם הנפשית של בני הנוער. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.

• Vivian Cass (1979, 1984, 1990). In Ritter and Terndrup (2002) Handbook of Affirmative Psychotherapy with Lesbians and Gay Men

קישורים חיצוניים

• גיא שילה, "הומוסקסואליות - המודל של קאס" - מתוך אתר שפ"י, משרד החינוך

• The Vivienne Cass Stage Theory
• Stages in “Coming Out” Process
• Sexual Identity: The Cass Model - lgbt.unc.edu
• Sexual Identity: The Cass Model (PDF)
• Jen Anderson and Mario Brown, Gay, Lesbian, Bisexual, and Transgender Identity Development - Druri university
• Diagram of Cass Identity Model by Joe Kort (PDF)