המדינה ה-51
.svg)
המדינה ה-51 (באנגלית: 51st state) הוא ביטוי המשמש בארצות הברית כדי להתייחס לרעיון של הוספת מדינה נוספת לאיחוד 50 המדינות הנוכחי. הצעות למדינה ה-51 מגוונות ונעות החל מהענקת מעמד מדינה לאחד משטחי ארצות הברית או וושינגטון די. סי, פיצול מדינה קיימת, או סיפוח חלק ממדינה ריבונית או כולה.
ארצות הברית לא קיבלה מדינות חדשות לאיחוד מאז 1959, אז התקבלו אלסקה בינואר 1959 והוואי באוגוסט 1959. לפני כן, לא התקבלו מדינות מאז הצטרפותה של אריזונה בפברואר 1912. טרם הצטרפות אלסקה והוואי הביטוי המקביל היה "המדינה ה-49".
במאה ה-21, המונח משמש לרוב בהתייחסות לוושינגטון די. סי. ופורטו ריקו, שבשתיהן יש תנועות אקטיביסטיות הדורשות לקבל מעמד מדינה ואף התקיימו בהן משאלי עם בעניין. בוושינגטון ב-2016 ובפורטו ריקו ב-2020. קבלתם לאיחוד כמדינות תחייב את אישור הקונגרס.[1] כאשר לשני האזורים יש סטטוסים שונים בארצות הברית, פורטו ריקו היא אחת מחמשת הטריטוריות, בעוד לוושינגטון די. סי. יש מעמד ייחודי כמחוז מינהלי פדרלי. הדרך למדינה עבור פורטו ריקו תהיה מקבילה לתהליך הקבלה של רוב מדינות ארצות הברית מחוץ לחוף המזרחי, שהתחילו כטריטוריות לפני שהפכו למדינות.
מאז הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2024, הביטוי משמש לעתים קרובות ביחס לקנדה, בעקבות התבטאויות וקריאות מכיוון הנשיא דונלד טראמפ.[2]
בחלק ממדינות ארצות הברית ישנן תנועות הקוראות להתפצלות לשתי מדינות, לעתים קרובות עקב חילוקי דעות פוליטיים חזקים בין אזורים שונים של מדינה. יש תקדים למהלכים כאלה של פיצול מדינה בהיסטוריה של ארצות הברית, כמו יצירת קנטאקי ופיצול וירג'יניה המערבית מוירג'יניה, אם כי מהלכים כאלה לא יצאו לפועל יותר ממאה שנה.
הביטוי יכול לשמש גם כסלנג, לעיתים חיובי ולעיתים ביקורתי, בהתייחס לאזורים או מדינות ריבוניות ברחבי העולם הנחשבים כמתואמים עם התרבות או האינטרסים הפוליטיים והצבאיים של ארצות הברית, או אפילו נתפסים כעושי דברה. בישראל הביטוי נאמר בדרך כלל כביקורת לתלות הישראלית, צבאית או מדינית, בארצות הברית, או כביקורת על תהליכי אמריקניזציה בקרב החברה הישראלית.[3][4]
דרישות משפטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק 4 לחוקת ארצות הברית מסמיך את הקונגרס להכניס מדינות חדשות לארצות הברית (מעבר לשלוש עשרה המושבות שכבר היו קיימות בזמן שהחוקה נכנסה לתוקף ב-1789). מבחינה היסטורית, רוב המדינות החדשות שהוקמו על ידי הקונגרס הוקמו מטריטוריות מאורגנות שנשלטו בידי אסיפת מחוקקים או קונגרס כלשהו.[5] במקרים מסוימים, טריטוריה שלמה הפכה למדינה ובאחרים, חלקה. כפי שהוגדר בוועדה בסנאט בשנת 1953, הדרישות המקובלות באופן מסורתי למדינה הן:
- תושביה של המדינה החדשה המוצעת מאמינים ואוהדים את עקרונות הדמוקרטיה כפי שנקבעו בחוקת ארצות הברית.
- יש רוב בציבור התומך במדינה ובהצטרפות לאיחוד.
- למדינה החדשה המוצעת יש מספיק אוכלוסייה ומשאבים כדי לתמוך הן במדינה עצמה והן לשאת את חלקה בעלויות הממשל הפדרלי.
דרישה נוספת שהייתה מקובלת אך לא מעוגנת בחוק הייתה שבמדינה יהיו לפחות 60,000 גברים בוגרים חופשיים. הדרישה מתוארת בפקודת הצפון-מערב שנקבעה ב-1787,[6] כאשר ארצות הברית הייתה תחת תקנון הקונפדרציה. למרות שארצות הברית כבר לא פועלת תחת תקנון זה, הקונגרס פעל בדרך כלל על פי הנחיה זו כאשר מדינות נוספו לאיחוד.
בדרך כלל, הממשלה המאורגנת של הטריטוריה הודיעה על בחירת האוכלוסייה בעד מדינה, בדרך כלל באמצעות משאל עם. לאחר מכן הורה הקונגרס לאותה ממשלה לארגן אספה מכוננת כדי לגבש חוקה. עם קבלת חוקה זו על ידי תושבי הטריטוריה ולאחר מכן על ידי הקונגרס, התקבלה ההחלטה המעניקה לה מעמד מדינה. לאחר מכן הנשיא פרסם כרוז המוסיף מדינה חדשה לאיחוד.
על מנת לאשר מעמד של מדינה בארצות הברית נדרש רוב רגיל בקונגרס. כמו בחקיקה אחרת, הנשיא יכול לחתום או להטיל וטו על הצעות חוק שהתקבלו, ולקונגרס יש את הכוח לעקוף וטו ברוב של שני שלישים; נברסקה היא המדינה הקיימת היחידה שהתקבלה באמצעות ביטול וטו.[7]
למרות שבכוחו של הקונגרס, בתמיכת הנשיא, לצרף מדינות לאיחוד, אין בכוחו לפצל או לאחד מדינות קיימות בתוך האיחוד ללא תמיכת הקונגרס של אותה מדינה. על פי פסיקות של בית המשפט העליון של ארצות הברית, ההצטרפות לאיחוד היא לצמיתות ולא ניתן להתנתק ממנה.[8]
אם וכאשר מדינה חדשה תתקבל לארצות הברית, הדבר ידרוש עיצוב חדש של הדגל הלאומי והוספת כוכב נוסף עבור המדינה ה-51.[9] עם זאת, כל הדגלים הקיימים אינם נפסלים ובמקרה שמדינה חדשה תתווסף לאיחוד ודגל 51 כוכבים יאושר, כל דגל אמריקאי שאושר בעבר ניתן להציגו עד שאינו ראוי לשימוש.[10]
טריטוריות קיימות בארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחוז קולומביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
וושינגטון די. סי. מוזכרת לעתים קרובות כמועמדת למדינה. בכתבי הפדרליסט מס' 43 הנשיא הרביעי ג'יימס מדיסון שקל את ההשלכות של ההגדרה של "מושב הממשל" בחוקת ארצות הברית. למרות שהוא ציין ניגודי עניינים אפשריים, ואת הצורך ב"בית מחוקקים עירוני למטרות מקומיות",[11] מדיסון לא התייחס לתפקידו של המחוז בהצבעה הלאומית. חוקרים משפטיים חלוקים בשאלה האם חקיקה רגילה של הקונגרס יכולה לקבל את המחוז כמדינה. בשל מעמדו כמקום מושבו של הממשל, שפרק 1 סעיף 8 לחוקה מחייב שיהיה תחת סמכות השיפוט הבלעדית של הקונגרס. בהתאם לפרשנות של הטקסט, קבלת המחוז כמדינה עשויה לדרוש תיקון חוקתי מעבר לחקיקה הרגילה.
תושבי מחוז קולומביה התומכים בקבלתה כמדינה משתמשים לפעמים בסיסמה "מיסוי ללא ייצוג" כדי לציין את היעדר הייצוג בקונגרס. הביטוי הוא גרסה מקוצרת של סיסמת המחאה של מלחמת העצמאות "אין מיסוי ללא ייצוג". התושבים נהגו לכתוב את המשפט על גבי לוחיות הרישוי של רכבם. למכונית הנשיאותית של הנשיא ביל קלינטון הייתה מוצמדת לוחית רישוי כזו בסוף כהונתו, בעוד שהנשיא ג'ורג' בוש החליף את לוחיות הרכב זמן קצר לאחר תחילת כהונתו. הנשיא ברק אובמה החזיר את לוחית הרישוי המחאתית זמן קצר לפני השבעתו לקדנציה השנייה.[12] הנשיא דונלד טראמפ הסיר בסופו של דבר את לוחית הרישוי ובכך סימן את התנגדותו לקבלת המחוז כמדינה.[13][14] אפשרות נוספת המוצעת היא סיפוח המחוז למדינת מרילנד, שממנה נמסרה הקרקע של די. סי. הדבר יעניק לתושבי מחוז קולומביה את היתרון של מדינה והייצוג בקונגרס תוך מניעת יצירת מדינה 51, אך דרושה הסכמה של מרילנד למהלך כזה.[15]
משאל העם ב-2016
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-15 באפריל 2016, ראש עיריית המחוז מיוריאל באוזר, קרא להצבעה ברחבי העיר בשאלת ההפיכה למדינה.[16] לאחר מכן פורסמה הצעת חוקת מדינה[17] חוקה זו תהפוך את ראש עיריית מחוז קולומביה למושל המדינה המוצעת, בעוד שחברי מועצת המחוז יהוו את בית הנבחרים המוצע.[18]
ב-8 בנובמבר 2016 הצביעו מצביעי מחוז קולומביה ברוב מכריע בעד הקמת מדינה, כאשר 86% מהמצביעים הצביעו בעד.[19]
תהליך החקיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-26 ביוני 2020, בית הנבחרים של ארצות הברית הצביע 232–180 בעד הקמת מדינה בוושינגטון הבירה. זו הייתה הפעם הראשונה שוושינגטון די. סי. הצליחה לאשר בקונגרס את הפיכתה למדינה, לאחר ניסיונות כושלים בעבר. החקיקה נבלמה בסנאט בה החזיקה המפלגה הרפובליקנית ברוב. הנשיא טראמפ אף הבטיח להטיל וטו במידה ויידרש.[20]
ב-22 באפריל 2021, בית הנבחרים של ארצות הברית הצביע שוב 216–208 בעד הקמת מדינה בוושינגטון הבירה[21] הצעת חוק דומה, ס' 51, "הצעת חוק למתן אישור מדינת וושינגטון הבירה לאיחוד" הוצגה קודם לכן בסנאט של ארצות הברית[22][23] ב-30 באפריל, הסנאטור הדמוקרטי ג'ו מנצ'ין יצא נגד שתי הצעות החוק, אשר לטענתו אינן מספיקות ונדרש תיקון חוקתי ולמעשה הכריע נגד העברתן.[24][25]
פורטו ריקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוארטו ריקו מוזכרת לעיתים קרובות כמדינה פוטנציאלית של ארצות הברית. במשאל עם שנערך ב-2012 רוב המצביעים, 54%, הביעו חוסר שביעות רצון מהיחסים הפוליטיים הקיימים. 61% מהמצביעים תמכו בהפיכתם למדינה. ב-11 בדצמבר 2012 החליט בית המחוקקים של פורטו ריקו לבקש מהנשיא והקונגרס האמריקאי לפעול לפי התוצאות לסיים את מעמדה הטריטוריאלי ולהתחיל בתהליך קבלתה לאיחוד כמדינה. ב-4 בינואר 2017, הנציגה החדשה של פורטו ריקו לקונגרס קידמה הצעת חוק שתאשרר את הקמת המדינה עד 2025.[26]
ב-11 ביוני 2017 נערך משאל עם לא מחייב נוסף[27] שבו הצביעו 97.7 אחוזים בעד אופציית המדינה[28] אחוז ההצבעה בהצבעה זו עמד על 23 אחוזים, המהווה שפל היסטורי שכן אחוז ההצבעה בפורטו ריקו נע בדרך כלל סביב 80%.[29]
בשנת 2024 נערך משאל עם נוסף, עם שלוש אפשרויות: מדינה, עצמאות או עצמאות עם התאגדות חופשית. המדינה זכתה עם 58% מהקולות במשאל העם הזה, אם כי הוא לא כלל אופציה לסטטוס קוו.
ב-15 בפברואר 2025 אישר בית הנבחרים של פורטו ריקו החלטה על מעמדה המשפטי של פורטו ריקו, ההחלטה מבקשת מהנשיא והקונגרס להגיב ולפעול בהקדם בהתאם לדרישות אזרחי פורטו ריקו.[30]
גואם
[עריכת קוד מקור | עריכה]גואם, ממוקם במערב האוקיינוס השקט, הוא אחד מחמישה טריטוריות אמריקאיות עם ממשלה אזרחית. בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, הייתה באי תנועה משמעותית בעד הפיכת גואם ליישות טריטוריאלית דומה לפורטו ריקו ואיי מריאנה הצפוניים. תנועות אחרות דוגלות בהפיכת גואם למדינה, באיחוד עם מדינת הוואי, באיחוד עם איי מריאנה הצפוניים כטריטוריה אחת ועוד.
הטריטוריה האינדיאנית ניסתה להקים מדינה ב-1905, כאשר אזרחי חמשת השבטים המתורבתים הציעו להקים מדינת בשם סקויה כאמצעי לשמור על השליטה על אדמותיהם ומשאביהם. כינוס חוקתי התקיים ב-21 באוגוסט 1905 במוסקוגי אוקלהומה, והחוקה המוצעת אושרה ברובה המכריע על ידי הילידים והתושבים הלבנים של הטריטוריה.[31] אך הקונגרס לא תמך בהקמת סקויה, והטריטוריה ההודית סופחה לאוקלהומה ב-1907.
בשנים 1984 ו-1993 נעשו ניסיונות להכריז על איי הבתולה של ארצות הברית כמדינה[32]. גם בסמואה האמריקנית נעשו מאמצים דומים בשנים 2005 ו-2017.[33][34]
טריטוריות אמריקאיות לשעבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיליפינים
[עריכת קוד מקור | עריכה].svg)
ארצות הברית סיפחה את הפיליפינים לשטחה מהאימפריה הספרדית ב-1898 על פי חוזה פריז והקימה את הטריטוריה המבודדת של איי הפיליפינים ב-1901. מאז, בפיליפינים היו תנועות עממיות קטנות שתמכו בהצטרפות לארצות הברית.
במהלך הבחירות לנשיאות הפיליפינים ב-1981, 4% מציבור הבוחרים הצביעו למועמדים שדגלו במשאל עם להפיכת הפיליפינים למדינה ה-51 בארצות הברית.[35]
פיצולים בתוך מדינות ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך ההיסטוריה הועלו מספר הצעות, בדרגות תמיכה שונות, לחלק מדינות שיש להן אזורים שונים מבחינה פוליטית או תרבותית לישויות קטנות יותר, הומוגניות ויעילות יותר.[36] פיצול מדינה דורש אישור הן של בית המחוקקים שלה והן של הקונגרס האמריקאי.[37]
דוגמאות להצעות של מדינות חדשות:
- הקמת מדינה עבור אומת הנאוואחו, בשטחי אריזונה ניו מקסיקו ויוטה, השמורה האינדיאנית הגדולה ביותר בארצות הברית. האזור כבר נהנה ממידה גדולה של אוטונומיה פוליטית, כך שהקמת מדינה לא תהיה בעייתית כמו חלוקת אזורים של מדינות אחרות.[38] הקמת מדינת נאוואחו תעזור להשיג ייצוג שיוויוני, שכן נכון לשנת 2023, רק ארבעה נציגים וסנאטור אחד היו אינדיאנים.
- פרישה של מחוז פימה באריזונה, ואיחוד של המחוזות השכנים קוצ'יז, יומה וסנטה קרוז להצטרף לכדי מדינה.[39]
- פיצול של צפון קליפורניה ודרום אורגון להקמת מדינה בשם ג'פרסון.
- פרישה של מחוז קוק המכיל את שיקגו ממדינת אילינוי, להקמת מדינה נפרדת. ההצעה הוצעה על ידי תושבי מדינת אילינוי השמרנית יותר כדי להיפרד מההשפעה הפוליטית של אזור שיקגו הליברלי.[40]
- הצעות שונות מחלקות את ניו יורק למדינות נפרדות, רובן כרוכות במידה מסוימת בהפרדה של העיר ניו יורק משאר המדינה. היו גם הצעות להפריד את לונג איילנד למדינה.
- על פי ההחלטה שבה התקבלה רפובליקת טקסס לארצות הברית ולחוקתה, יש לה את הזכות לחלק את עצמה לעד חמש מדינות. בעשורים הראשונים שלה היה מספר לא מבוטל של טקסנים שנקראו דיוויזניסטים שתמכו בחלוקת המדינה.[41][42]
- חלוקת מדינת וושינגטון למערב וושינגטון ולמזרח וושינגטון דרך רכס קסקייד. בין השמות שהועלו להצעה זו, מזרח וושינגטון, מדינת לינקולן, קסקדיה, ומדינת ליברטי.
מחוץ לארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדינות מסוימות, בגלל קווי הדמיון התרבותיים והבריתות ההדוקות שלהן עם ארצות הברית, מתוארות לפעמים כמדינה ה-51. במדינות אחרות נעשו ניסיונות ומהלכים שונים להצטרף לארצות הברית ולמעשה להיות המדינה ה-51.
קנדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקנדה, המדינה ה-51 הוא ביטוי המשמש בדרך כלל כדי כאזהרה נגד צעדים פוליטיים שאם יינקטו גורלה של קנדה תהיה להיות מדינה שולית בארצות הברית. דוגמאות לכך הן הסכם הסחר החופשי של קנדה-ארצות הברית ב-1988, דיונים על יצירת מערך הגנה משותף וכדומה.
בדצמבר 2024, הנשיא הנבחר דונלד טראמפ הציע לקנדה לשקול להפוך למדינה ה-51 בארצות הברית אם ראש הממשלה ג'סטין טרודו מרגיש שהמכסים המתוכננים שלו יפגעו בכלכלת קנדה. הדברים נאמרו במהלך פגישה מתוחה עמו על גירעונות סחר ואבטחת גבולות במאר-א-לאגו. מאוחר יותר כינה את טרודו כ"מושל טרודו של מדינת קנדה הגדולה" ואמר כי הוא מצפה לפגוש אותו שוב כדי להמשיך בשיחותיהם בנושא "מכסים וסחר".[43] טראמפ שב וחזר על אמירות מסוג זה במספר הזדמנויות ובמספר הודעות ברשתות החברתיות.
ההערות של טראמפ הציתו מחדש את השיח על איחוד ארצות הברית וקנדה. הסופר הקנדי דון טפסקוט הציג מספר תנאים למיזוג ביניהם הפיכת כל פרובינציה למדינה נפרדת שתשמור על זהותה כך שקנדה תצטרך להיות מורכבת מ-13 מדינות או טריטוריות. בנוסף הקנדים ישמרו על מערכת הבריאות שלהם בה מושקעים 11 אחוז מהתמ"ג שלהם. לקנדה גם תינתן עצמאות לגבי זכויות משפטיות נוספות כגון טיפולי בריאות לנשים, חופשת לידה בתשלום לגברים ולנשים, פיקוח על נשק, וקליטת פליטים.
אלברטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוגמה אחת לתנועה קנדית התומכת סיפוח היא במחוז אלברטה.[44] פרויקט בדלני בשם Alberta51 נוסד וזכה לתשומת לב תקשורתית מסוימת. קריאות אמריקניות לאיחוד עם אלברטה טוענות כי היא זו שתרוויח מהמהלך.[45] לצד זאת ישנה תמיכה גוברת בתנועות בדלניות באלברטה המאמינות כי מדיניות הממשלה הפדרלית פוגעת ביכולתו של המחוז לבנות צינורות לתעשיית הנפט והגז של המחוז ותשלומי השוויון הפדרליים.[46] בסקר שנערך בספטמבר 2018, 25% מהאלברטנים האמינו שעדיף להם להיפרד מקנדה ו-62% האמינו שהם לא מקבלים מספיק מהקונפדרציה.[47]
מערב קנדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1980 שני חברי האסיפה המחוקקת של ססקצ'ואן, שנבחרו כחברים במפלגה השמרנית הפרוגרסיבית של ססקצ'ואן הקימו את המפלגה היוניונית, מפלגה פרובינציאלית בססקצ'ואן שדגלה כי ארבעת המחוזות של מערב קנדה יצטרפו לארצות הברית. המפלגה לא הצליחה להתרומם ונסגרה כעבור זמן קצר.
מקסיקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1847–1848, עם התבוסה המהדהדת שהנחילה ארצות הברית למקסיקו והכיבוש בסיום מלחמת ארצות הברית-מקסיקו, קרא קולות בקונגרס לסיפוח מקסיקו כולה. התוצאה הייתה ויתור מקסיקני באמצעות הסכם גואדלופה הידאלגו, שבה סיפחה ארצות הברית כמעט 31% ממקסיקו. הויתור המקסיקני כלל את שטחי מדינות קליפורניה, נבאדה, יוטה, רוב אריזונה, המחצית המערבית של ניו מקסיקו, הרובע המערבי של קולורדו, והפינה הדרום-מערבית של ויומינג. ארצות הברית תרכוש מאוחר יותר טריטוריה מקסיקנית נוספת ברכישת גאדסדן ב-1854. בשנת 1848, נדונה בקונגרס הצעת חוק שתספח את הרפובליקה של יוקטן ממקסיקו אך לבסוף לא נערכה הצבעה.[48]
גרינלנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר דנמרק נכבשה על ידי גרמניה הנאצית, ארצות הברית שלטה לזמן קצר בגרינלנד לצורך שדות קרב והגנה. ב-1946, ארצות הברית הציעה לקנות את גרינלנד מדנמרק תמורת מאה מיליון דולר אך דנמרק סירבה[49] הסיבה העיקרית להתעניינות של ארצות הברית בגרינלנד היא משאבי הטבע העצומים שלה.[50]
אלבניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלבניה מכונה לעיתים המדינה ה-51 בשל עמדותיה הנתפסות כפרו-אמריקאיות, ומדיניותה של ארצות הברית כלפיה. בהתייחסו לביקורו של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש באירופה ב-2007, אמר אדי ראמה, אז ראש עיריית טירנה "אלבניה היא ללא ספק המדינה הפרו-אמריקאית ביותר באירופה, אולי אפילו בעולם... בשום מקום אחר לא ניתן למצוא כבוד ואירוח כזה לנשיא ארצות הברית. אפילו במישיגן, הוא לא היה רצוי כך". בזמן ביקורו של שר החוץ לשעבר ג'יימס בייקר ב-1992, היה מהלך לקיים משאל עם המכריז על אלבניה כמדינה ה-51.[51]
קרטחנה (ספרד)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1873, מנהיג קנטון קרטחנה, רוקה בארסיה, ביקש להפוך את קרטחנה לחלק מארצות הברית במכתב לנשיא יוליסס ס. גרנט, על רקע מרד שערך נגד הרפובליקה הספרדית הראשונה. ממשלת ארצות הברית מעולם לא השיבה.[52]
הממלכה המאוחדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממלכה המאוחדת כונתה לפעמים המדינה ה-51 בשל היחסים המיוחדים בין המדינות. במיוחד מאז שיתוף הפעולה ההדוק בין רוזוולט ווינסטון צ'רצ'יל במהלך מלחמת העולם השנייה, ובתקופת ראשות הממשלה של מרגרט תאצ'ר וטוני בלייר .[53]
במאמר שפורסם ב-5 באפריל 1999 בפורבס, הציע ההיסטוריון פול ג'ונסון כחלופה לאיחוד האירופי, שבריטניה תהפוך לעשר מדינות ויחד עם קנדה (כמדינה אחת לכל פרובינציה), אוסטרליה וניו זילנד תצטרף לארצות הברית.[54]
אוקראינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה, חברת הקונגרס הרפובליקנית, מרג'ורי טיילור גרין, התייחסה באופן שנוי במחלוקת לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי כ"נשיא הצללים של ארצות הברית", והעירה כי אוקראינה היא "המדינה ה-51" בשל התמיכה האמריקאית המאסיבית באוקראינה במלחמה.[55]
ניו זילנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2010, היה ניסיון לרשום מפלגה בשם המדינה ה-51 בוועדת הבחירות של ניו זילנד. המפלגה דוגלת בהפיכת ניו זילנד למדינה ה-51 של ארצות הברית של אמריקה. מזכיר המפלגה הוא פאולוס טלפר, מועמד לשעבר לראשות העיר כרייסטצ'רץ'.[56] ב-5 בפברואר 2010 הגישה המפלגה בקשה לרשום לוגו בוועדת הבחירות.[57] הלוגו – דגל ארצות הברית עם 51 כוכבים – נדחה על ידי ועדת הבחירות בטענה שהוא עלול לגרום לבלבול ולהטעות את הבוחרים.[58]
אוקינאווה (יפן)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסעיף 3 של אמנת סן פרנסיסקו בין מעצמות הברית ליפן, שנכנס לתוקף באפריל 1952, ארצות הברית הכניסה את איי ריוקיו, כולל מחוז אוקינאווה, איי בונין ואיוו ג'ימה למועצת הנאמנות של האומות המאוחדות.[59] השטחים הוחזרו אט אט לשלטון היפני. אוקינאווה הוחזרה ב-15 במאי 1972, אך ארצות הברית מעמידה כוחות בבסיסי האי כהגנה ליפן. המשך הנוכחות הצבאית מתוארת כמדינה ה-51.[60]
ליבריה
[עריכת קוד מקור | עריכה].svg)
ליבריה הוקמה על ידי האגודה האמריקנית לקולוניזציה בשנת 1822 כבית לאמריקאים שחורים משוחררים ומחזיקים בקשר היסטורי הדוק עם ארצות הברית. בירת ליבריה, מונרוביה, נקראה על שמו של ג'יימס מונרו, נשיא ארצות הברית החמישי. ליבריה נחשבת לעתים כ"מיני-אמריקה" משום שאנשיה מדברים אנגלית, משתמשים ביחידות מדידה אמריקאיות, עיצבו את הדגל לפי הכוכבים והפסים ואף יצרו חוקה בסגנון ארצות הברית. ליברים רבים מתייחסים לארצות הברית כמדינת האם שלהם או כמדינה ה-51.[61]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "How do new states become part of the U.S.?". 3 בדצמבר 2012. ארכיון מ-3 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ נטע בר, טראמפ לטרודו: "אולי קנדה צריכה להפוך למדינה ה-51 בארצות הברית", באתר ישראל היום, 3 בדצמבר 2024
- ^ אופיר דיין, המדינה ה-51 מקבלת נזיפות מלמעלה, באתר ynet, 20 במרץ 2023
- ^
אביר סולטן, ישראל הוכרזה כמדינה ה-51 של ארצות הברית, באתר הארץ, 31 במאי 2018
- ^ "Property and Territory: Powers of Congress". Mountain View, California: Justia. ארכיון מ-25 במאי 2017. נבדק ב-14 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Northwest Ordinance (1787)". 17 במאי 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ McCabe, Mike (באוקטובר 2015). "First in the Midwest: How and why a U.S. president tried to stop Nebraska from becoming a state – and failed". The Council of State Governments. אורכב מ-המקור ב-30 בנובמבר 2020. נבדק ב-6 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Fact check: SCOTUS ruling, history contradict claim Texas has 'absolute legal right' to secede". USA Today.
- ^ "4 U.S. Code § 2 – Same; additional stars". LII / Legal Information Institute (באנגלית). נבדק ב-20 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "'Top Ten' American Flag Myths". The American Legion. אורכב מ-המקור ב-4 בינואר 2023. נבדק ב-8 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Federalist No. 43". Constitution.org. 18 באוקטובר 1998. ארכיון מ-2 במאי 2012. נבדק ב-29 במרץ 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Craig, Tim (15 בינואר 2013). "Obama to use D.C. 'taxation without representation' license plates". The Washington Post. נבדק ב-16 בינואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Levine, Jon (28 בדצמבר 2019). "White House removes DC's protest license plates from Trump's limo".
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "D.C. statehood vote to make history in the House – and that's about all". NBC News. 25 ביוני 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Delgadillo, Natalie; Kurzius, Rachel; Sadon, Rachel (18 בספטמבר 2019). "The Past, Present, And (Potential) Future Of D.C. Statehood, Explained". DCist (באנגלית). ארכיון מ-26 ביוני 2020. נבדק ב-26 ביוני 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Austermuhle, Martin. "Mayor Wants Statehood Vote This Year By D.C. Residents". WAMU 88.5. ארכיון מ-18 באפריל 2016. נבדק ב-15 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Giambrone, Andrew. "D.C. Statehood Commission Will Release Draft Constitution Next Friday". Washington City Paper. ארכיון מ-29 במאי 2016. נבדק ב-15 במאי 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kinney, Jen. "Welcome, New Columbia? D.C. Drafts 51st State Constitution". Next City. ארכיון מ-10 במאי 2016. נבדק ב-15 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "DC Voters Elect Gray to Council, Approve Statehood Measure". 4 NBC Washington. 8 בנובמבר 2016. ארכיון מ-9 בנובמבר 2016. נבדק ב-9 בנובמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Haley Byrd (26 ביוני 2020). "House Democrats pass DC statehood bill Friday". CNN.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "House approves bill that would admit Washington, D.C., as 51st state". CBS News. 2021-04-22. נבדק ב-2021-04-22.
- ^ Carper, Thomas R. (26 בינואר 2021). "S.51 – 117th Congress (2021–2022): A bill to provide for the admission of the State of Washington, D.C. into the Union". Congress.gov. ארכיון מ-27 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Burnett, Rebecca (27 בינואר 2021). "D.C. statehood bill reintroduced in Congress". WDVM. ארכיון מ-3 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Kapur, Sahil; Clark, Dartunorro (30 באפריל 2021). "Manchin opposes D.C. Statehood, dealing a blow to Democratic priority". NBC News. נבדק ב-18 בדצמבר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Joe Manchin Says D.C. Statehood Requires Amendment, but His State Did Not". Newsweek. 30 באפריל 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gidman, Jenn (2017-01-05). "Puerto Rico Just Made a Major Push for Statehood, With a Noted ETA". Newser (באנגלית אמריקאית). ארכיון מ-21 במרץ 2017. נבדק ב-2017-03-04.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Puerto Rico gov approves referendum in quest for statehood". AP NEWS. 3 בפברואר 2017. ארכיון מ-24 באפריל 2020. נבדק ב-10 במאי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ המדינה ה-51: פורטו ריקו בחרה להצטרף לארה"ב, באתר ynet, 12 ביוני 2017
- ^ Frances Robles (11 ביוני 2017). "23% of Puerto Ricans Vote in Referendum, 97% of Them for Statehood". The New York Times. ארכיון מ-29 בספטמבר 2017. נבדק ב-11 ביוני 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cámara aprueba resolución sobre status que populares querían debatir en inglés, Metro Puerto Rico, 2025-02-13 (בספרדית)
- ^ Mize, Richard (2009). "Sequoyah Convention". Oklahoma Historical Society. נבדק ב-10 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Vote on statehood possible in U.S. Virgin Islands". UPI (archives). 28 ביולי 1984. נבדק ב-30 בינואר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "American Samoa to explore US statehood. Radionz.co.nz. Retrieved 30 January 2018". Radionz.co.nz. 2005-08-25. נבדק ב-2018-03-19.
- ^ "The future prospects for American Samoa's political status. June 19, 2017. Fili Sagapolutele. Retrieved 30 January 2018". Samoanews.com. 2017-06-19. נבדק ב-2018-03-19.
- ^ Kamm, Henry (1981-06-14). "MARCOS ELECTION FOE PRESSES FOR U.S. STATEHOOD". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-11-16.
- ^ "The rise of secessionist movements". CBS News. 3 בנובמבר 2013. ארכיון מ-23 בנובמבר 2013. נבדק ב-3 בנובמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Constitution for the United States of America". 1787. ארכיון מ-1 ביוני 2013. נבדק ב-7 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wyckoff, Theodore (1977). "The Navajo Nation Tomorrow: 51st State, Commonwealth, or...?". American Indian Law Review. 5 (2): 267–297. doi:10.2307/20068034. JSTOR 20068034.
- ^ "A tale of two counties". the Economist. 1 במרץ 2011. ארכיון מ-25 בנובמבר 2011. נבדק ב-30 באוקטובר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lawmaker Wants Illinois To Secede From Chicago, HuffPost, 2011-11-22 (באנגלית)
- ^ "Urban Legends Reference Pages: Texas Dividing into Five States". Snopes.com. 24 ביולי 2003. נבדק ב-24 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Texas Cities and Counties Name and Location Confusion". Texasescapes.com. ארכיון מ-1 באוגוסט 2013. נבדק ב-24 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ דניאל אדלסון, טראמפ לועג לטרודו: "המושל של מדינת קנדה הגדולה", באתר ynet, 10 בדצמבר 2024
- ^ "6 Places That Could Soon Become U.S. States". 20 ביוני 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Alberta would be richer if it shacked up with U.S., argues author | CBC News" (באנגלית). Canadian Broadcasting Corporation.
- ^ Herald, Don Braid (12 בדצמבר 2018). "Braid: Talk of Alberta exit is out in the open again | Financial Post". Financial Post (בCanadian English).
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Western Canadians still feel more connected to their province than to country as a whole: Ipsos | Globalnews.ca". globalnews.ca (באנגלית). 8 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Yucatán, USA?". Yucatan Times. 6 ביולי 2015. ארכיון מ-10 ביולי 2017. נבדק ב-3 במאי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "National Review May 7, 2001 "Let's Buy Greenland! – A complete missile-defense plan" By John J. Miller (National Review's National Political Reporter)". National Review. אורכב מ-המקור ב-30 באוקטובר 2004.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Oil and Gas in Greenland – Still on Ice?". andrewskurth.com. אורכב מ-המקור ב-19 באוקטובר 2015. נבדק ב-12 באוגוסט 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Craig S. Smith (8 ביוני 2007). "Pro-U.S. Albania set to roll out the red carpet for Bush". International Herald Tribune. אורכב מ-המקור ב-9 בפברואר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Benítez, Jorge (16 בנובמבר 2018). "Cuando Madrid fue la capital de Armenia... y Cartagena quiso unirse a EEUU" (בספרדית).
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jaffee, Larry (2008). "51st State? – Promotional marketing industry similarities between America and England". promomagazine.com. Promo Magazine. אורכב מ-המקור ב-5 בספטמבר 2008. נבדק ב-31 באוגוסט 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Paul Johnson, Why Britain should join America, Forbes (באנגלית)
- ^ "Marjorie Taylor Greene attacks plans for Ukraine's president to visit Congress, calling Zelenskyy the 'shadow president' and Ukraine the '51st state'" (באנגלית אמריקאית). MSN. נבדק ב-2022-12-23.
- ^ "Your Vote 07 – The results". The New Zealand Herald. 14 באוקטובר 2007. נבדק ב-25 בפברואר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Application to register political party logo". Electoral Commission. 5 בפברואר 2010. אורכב מ-המקור ב-22 במאי 2010. נבדק ב-25 בפברואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Application to register political party logo refused". New Zealand Electoral Commission. 4 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-25 בדצמבר 2010. נבדק ב-22 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "San Francisco Peace Treaty". Universität Efurt. 8 בספטמבר 1951. אורכב מ-המקור ב-29 בפברואר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) (came into force on April 28, 1952). - ^ Edward, Pilkington (11 אפר' 2000). "End of the affair as Okinawa cools to US bases". The Guardian. נבדק ב-6 בדצמבר 2024.
The writer and Japan expert Murray Sayle calls Okinawa America's 51st state – its aircraft carier.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Marines: Liberia 51st State". נבדק ב-11 בפברואר 2024.
{{cite web}}: (עזרה)
