לדלג לתוכן

הלוטוס הכחול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הלוטוס הכחול
Le Lotus bleu
עטיפת הספר בגרסה האנגלית
עטיפת הספר בגרסה האנגלית
מידע כללי
מאת הרז'ה
שפת המקור צרפתית
סוגה קומיקס
הוצאה
הוצאה Casterman
הוצאה בשפת המקור Casterman
תאריך הוצאה 1936
מספר עמודים 62
פרסים
רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
סדרת ספרים הרפתקאותיו של טינטין
ספר קודם הסיגרים של פרעה
הספר הבא האוזן השבורה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הלוטוס הכחולצרפתית: Le Lotus bleu) הוא הספר החמישי בסדרת הקומיקס "הרפתקאותיו של טינטין" אשר נכתב ואויר על ידי הסופר והצייר הבלגי הרז'ה. רצועות הקומיקס של עלילת הספר הוצגו לראשונה במהלך שנת 1936 בשחור לבן. הספר לא תורגם לעברית. זהו ספר המשך לספר "הסיגרים של פרעה".

ייחודו של הסיפור הוא במפגש הראשון בין טינטין לדמות ראשית בסדרת הספרים - הילד צ'אנג צ'ונג צ'יין.

הספר דורג במקום ה-18 ברשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד.[1]

עלילת הספר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר הסיגרים של פרעה, טינטין רודף אחרי קבוצה של מפיצי סמים במזרח התיכון ובהודו. הוא מצליח ללכוד את רוב חברי הקרטל, אבל לא את המנהיג המסתורי, שנפל במורד נקיק בהרים, במהלך ניסיון לחטוף את נסיך גאיפג'מה. גופתו לא נמצאה. טינטין נשאר כדי ליהנות מחופשה אצל המהראג'ה של גאיפג'מה. באחד הימים, פקיר שהובא על ידי המהראג'ה, אומר לטינטין שהוא רואה סכנה קרובה עבורו. זמן קצר לאחר מכן, גבר סיני מגיע לפגוש אותו, אבל הוא נפגע על ידי חץ המשוח ברעל שגורם לשגעון (ראג'יג'ה), שנורה על ידי פקיר מהקרטל שנמלט מכלא. האיש הספיק לספר לטינטין רק שמישהו בשם מיצוהיראטו רוצה לפגוש אותו בשנחאי. טינטין נוסע לשנחאי שבסין.

בשנחאי, ממתינים לטינטין מתנקשים מקרטל הסמים. עם זאת, שני ניסיונות התנקשות בחייו של טינטין סוכלו על ידי סיני צעיר, שמארגן פגישה עם טינטין באזור מבודד. כשטינטין מגיע לפגישה, הוא מגלה שהצעיר כבר נפגע על ידי הראג'יג'ה, רעל השגעון, בו משתמשים חברי קרטל הסמים כנגד אויביהם.

טינטין מגן על נהג ריקשה סיני צעיר מאנשי עסקים מערביים, ומעורר את זעמו של בריון גזעני בשם גיבונס. זה האחרון הוא חברו של דוסון, מפקד המשטרה המושחת של ההתיישבות הבינלאומית בשנחאי. יחד הם מחליטים לעשות חיים קשים לטינטין.

בינתיים בשנחאי, טינטין פוגש במיצוהיראטו, איש עסקים יפני, שקורא לו לחזור להודו ולהגן על חברו - המהראג'ה של גאיפג'מה. לדבריו, הוא שלח את שליחו אל טינטין לספר לו את זה.

לאחר ששוכנע על ידי מיצוהיראטו, טינטין נוסע חזרה להודו בספינה. בדרך, שני גברים אלמוניים מטשטים אותו ואת כלבו שלגי באמצעות כלורופורם ולוקחים אותו אל החוף. טינטין מתעורר מחוץ לשנחאי, בביתו של וואנג צ'ן-איי, מנהיג תנועת התנגדות המכונה "בני הדרקון", שהוקדשה למאבק נגד הסמים. ואנג מתנצל על "החטיפה האלימה" ומתחנן בפני טינטין שיישאר בסין. בנו של וואנג הוא הבחור הצעיר שעזר להציל אותו משני ניסיונות החיסול, אבל עכשיו הוא בלתי שפוי מחמת הרעל. בטירופו, הוא מאיים לחתוך את ראשו של כל מי שהוא נפגש עמו באמצעות חרב (הוא אומר שזה כדי "להראות להם את הדרך"), ורק סמכותו של אביו יכולה להשאיר אותו תחת שליטה.

וואנג מגלה לטינטין שהוא שלח את השליח להודו, ומיצוהיראטו הוא היריב הראשי שלהם: סוכן חשאי יפני ומבריח סמים. טינטין מצליח לאתר את מיצוהיראטו והוא צופה בו בעודו מפוצץ את קווי הרכבת (אירוע המבוסס על תקרית מוקדן). אף אחד לא נהרג והנזק הוא מינורי, אבל הפיצוץ מתואר בהצלחה על ידי הממשלה היפנית כאירוע טרור סיני גדול שבו רבים נהרגו, ומשמש כתירוץ לפלישה היפנית למנצ'וריה. טינטין נתפס על ידי מיצוהיראטו העומד להזריק לו את רעל השגעון, אך הוא ניצל על ידי אחד החברים ב"בני הדרקון", שחדר לביתו של מיצוהיראטו קודם לכן והחליף את הרעל למים צבועים.

לאחר שהושגה מבחנה של רעל הטירוף, בעזרת החבר בבני הדרקון, טינטין חוזר לשנחאי, אשר כעת כבר נכבשה על ידי הצבא היפני. הוא מנסה ליצור קשר עם דוקטור פאנג הסי-יינג, מומחה לאי שפיות, מתוך תקווה שהוא יצליח לרפא את בנו של וואנג. אבל הרופא נחטף על ידי קרטל הסמים, כשפתק שהותירו החוטפים דורש סכום כופר שיש לשלם במקדש עתיק בעיר הוקו.

בינתיים, טינטין נעצר על ידי דוסון ומוחזר לאזור שבשליטה היפנית, בגלל שאין לו מסמכים המתירים לו להיות בשטח הבינלאומי. הוא כלוא בשנחאי על ידי הצבא היפני, ומסרב להצעה של מיצוהיראטו להצטרף אליהם. מר וואנג חופר מנהרה אל מתחת לכלא, וטינטין בורח לילה לפני היום שנקבע להוצאתו להורג. הוא נוסע ברכבת להוקו כדי לבקר במקדש בו נדרש הכופר, אבל שיטפון חוצה את הפסים, וכל הנוסעים מוכרחים לרדת מהרכבת. טינטין מציל נער צעיר, צ'אנג צ'ונג-חן, מטביעה בנהר היאנגצה. הם הופכים להיות ידידים טובים, וצ'אנג מציל את טינטין מתומסון ותומפסון, שעוצרים אותו בחוסר רצון בהוראת דוסון (שמשתף פעולה עם מיצוהיראטו כדי ללכוד את טינטין). לאחר מכן הם נוסעים לאזור שבו הכופר אמור להיות משולם. צלם מציע להם את שרותיו, ואז מתגלה כמתנקש כאשר מצלמתו יורה על טינטין. טינטין ניצל והם משתלטים על הצלם, וזה נאלץ לספר להם שדוקטור פאנג נחטף בהוראתו של מיצוהיראטו.

טינטין וצ'אנג חוזרים לשנחאי, אבל בינתיים וואנג ומשפחתו נחטפו על ידי מיצוהיראטו. כדי למצוא אותם, טינטין נוסע ללוטוס הכחול, מועדון סמים, שבו הוא שומע על משלוח סמים האמור להגיע לנמל שנחאי. הוא מסתתר באחת מהחביות שנפרקו מהאונייה, אבל מתברר שהבחינו בו, וכשהוא יוצא הוא נלכד על ידי מיצוהיראטו החמוש באקדח, ועד מהרה מוצא את עצמו אסיר לצד וואנג ומשפחתו. אז מתברר שהבוס של קרטל הסמים הוא מפיק הסרטים רסטאפופולוס (ראה הסיגרים של פרעה לסיפור רקע). טינטין מזועזע לגלות, שאדם שהוא חשב אותו לחבר הוא למעשה מנהיג הקרטל, ורסטפופולוס מראה לו את סמלו של קי-אוסק החקוק על זרועו. לפני שאנשי הקרטל מספיקים להרוג את טינטין וואנג, בני הדרקון, שהשתלטו על הבריונים של מיצוהיראטו והחביאו את עצמם בחביות האחרות (בתכנונו של טינטין עצמו), מגיחים ומכניעים את מיצוהיראטו ורסטאפופולוס. עם מעצרו של רסטאפופולוס, קרטל הסמים קורס, ומיצוהיראטו מתאבד. פאנג הסי-יינג מוצא נוגדן לרעל השגעון, ובנו של וואנג נרפא (לא מצוין בספר האם הקורבנות האחרים של הרעל נרפאו). הנשורת הפוליטית שהתפתחה בעקבות גילוייו של טינטין אודות הקרטל והריגול יפני, מובילה ליציאתה של יפן מחבר הלאומים. הסיפור מסתיים כאשר צ'אנג מאומץ על ידי המשפחה של וואנג, וטינטין בדרכו חזרה לאירופה.

שינוי השיטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ראיתי את זה כעבודה אמיתית, אלא כמשחק, כבדיחה. טינטין היה משחק בשבילי עד 'הלוטוס הכחול'.

הרז'ה

"הלוטוס הכחול" מהווה נקודת מפנה חשובה ביצירתו של הרז'ה. לראשונה, הרז'ה חקר לעומק את ההיסטוריה והתרבות של הארץ אליה שלח את טינטין.[2] "זה היה הזמן בו חייבתי את עצמי למחקר ולהתעניינות מוקדמת באנשים ובמדינות אליהם אני שולח את טינטין, מתוך תחושה של אחריות לקוראים שלי", סיפר.[3] מלבד הייצוג הריאליסטי, האמין והמושקע של סין בקומיקס זה,[4] "הלוטוס הכחול" הוא גם בעל עלילה עמוקה ומורכבת יותר מהקומיקסים הקודמים בסדרה.[5]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Josyane Savigneau, Écrivains et choix sentimentaux, Le Monde, 1999-10-15
  2. ^ Matthew Screech, Constructing the Franco-Belgian Hero: Hergé’s Aventures de Tintin, Masters of the Ninth Art: Bandes dessinées and Franco-Belgian Identity, Liverpool University Press, 2005, עמ' 25, ISBN 978-0-85323-938-3. (באנגלית)
  3. ^ Gravett, Paul (12 October 2005). Graphic Novels: Stories to Change Your Life. Aurum Press Ltd
  4. ^ פול גרווט, Hergé - One Hundred: The Father Of Tintin, Paul Gravett (באנגלית)
  5. ^ מייקל פאר, Tintin & Co, Last Gasp, 2007, עמ' 80, ISBN 0867196904