לאומיות לבנונית

הלאומיות הלבנונית היא אידאולוגיה אשר התפתחה בתחילת המאה העשרים מתוך הלאומיות הערבית והסורית, מציבה גבולות גאוגרפיים ללאום הלבנוני ומדברת על עבר משותף.

הלאומיות הסורית

התפתחות הלאומיות דרך האקדמיה

הרעיונות הלאומיים בהתחלה היו מחולקים לשניים: רעיון סורי-ערבי מול רעיון ערבי-אסלאמי. בתחילת המאה ה-20 התחילו לדבר על בנייה של סוריה לא ערבית. מוסדות החינוך בלבנון ובסוריה הם שקבעו במידה רבה את השיח האינטלקטואלי.

• האוניברסיטה האמריקאית - רעיון הלאומיות הערבית - בתקופת המתצרפייה הפרוטסטנטים הקימו מערכת חינוך משלהם אשר לימדה ערבית בהר הלבנון (כבר במאה ה-19), אבל הפרוטסטנטים החדירו לתלמידים שלסוריה יש שפה ותרבות מיוחדים. הרעיון הסורי-ערבי התפתח בתוך מוסדות החינוך הפרוטסטנטים. ב-1866 הם מגיעים לביירות, ומקימים את הקולג' הפרוטסטנטי. בשנת 1920 המוסד הפך לאוניברסיטה האמריקאית בביירות (AUB). כל מי שפיתח רעיון לאומי ערבי הגיע מהאוניברסיטה הזאת.
• אוניברסיטת סן ג'וזף - רעיון סוריה הלא ערבית - הישועים הקימו מערכת חינוך נפרדת גדולה בהר ובמקומות נוספים, וב-1843 הם הקימו את בית הספר הישועי בצפון הר הלבנון (רזיר). הם החדירו רעיונות דתיים קתוליים, וגם רעיונות מערביים, כגון לאומיות. לאחר הקמת האוניברסיטה האמריקאית, בית הספר הישועי עבר לביירות, כי פחדו שהאמריקאים ישלטו באינטלקטואלים. האוניברסיטה שנבנתה היא אוניברסיטת סנט ג'וזף. כל האינטלקטואלים שהגו רעיון סורי לא ערבי באו מהאוניברסיטה. מקימי לבנון הם ברובם בוגרי אוניברסיטת סנט ג'וזף, כלומר, רעיון הקמת לבנון התחיל ברעיון סורי לא ערבי. כאשר הם דיברו על סוריה הם דיברו בעצם על לבנון, זו הליבה של סוריה. הם קישרו בין סוריה ובין הפיניקים. הם טענו שסוריה שמרה על התרבות והרוח הפיניקית לאורך כל ההיסטוריה, ואין רעיון לאומי בלי חזרה להיסטוריה, ואי אפשר לבנות את לבנון בצורה אחרת. הרעיון שלהם תמיד היה מרוכז בנוצרים (עד 1920).

התפתחות הלאומיות הלבנונית

אחרי 1908 אפשר להצביע על התפצלות והתפלגות, מתוך הרעיון הסורי לא ערבי - נוצר זרם שאומר שיש לבנון. בשנה זו הטורקים הצעירים עולים לשלטון באימפריה העות'מאנית. הם ערכו "טורקיפיקציה" של המדינה והלאומיות הערבית התחילה לקבל צורה של פעילות אקטיבית בקרב האינטלקטואלים, אשר רצו להפוך את האימפריה העות'מאנית למדינה דו-לאומית. תנועות לאומיות נוספות קמו, וכאשר הלבנונים ראו שהרעיון הסורי ממוזג עם הערביות, הלבנונים החליטו להקים תנועה לאומית נפרדת.

הנרי למנס, בהתאם למורשת הפיניקית

ההשראה הייתה מאוריינטליסט בלגי ישועי בשם הנרי למנס (Henri Lammens). הוא לימד באוניברסיטת סנט ג'וזף בביירות במחלקה האוריינטליסטית, וב-1902 הוא כתב סדרת מאמרים בערבית בכתב עת ישועי שהופיע בלבנון. הוא טען שלבנון משתרעת מבקעת לבנון עד הים התיכון, מהליטני ועד לטריפולי - רוב האתרים הפיניקים ההיסטוריים נמצאים באזור הזה. הוא לא דיבר על לאומיות לבנונית, אבל לבנונים שקראו את זה התחילו לדבר על לאומיות. המונח לבנון התחיל לקבל הגדרה גאוגרפית, אשר בעתיד יהיה לבנון הגדולה. למנס נתן השראה אשר התבטאה בזרם הסורי הלא ערבי, והתחילה להתפתח הלאומיות הלבנונית. כדי להצדיק את הטענה של למנס הסתייעו במיתוסים נוספים - באזור הזה הייתה הנסיכות השהאבית הדרוזית, אשר נטען על ידי רבים שהיא הייתה נוצרית (במשפחה השהאבית יש פלג נוצרי ופלג דרוזי). הטענה היא שהייתה נסיכות בתקופה המענית והשהאבית שגבולות לבנון היו הגבולות של לבנון הגדולה. למנס כתב בצרפתית.

יוסוף אלסודא

מי שגיבש את הרעיון יותר מכל הוגה דעות אחר היה יוסוף אלסודא. הוא היה סוחר מצרי, מבית ספר ישועי, אשר חי בנוף שונה מהאימפריה העות'מאנית. הוא השלים את הספר שלו ב-1919, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, בקהיר. הנרי למנס התחיל לדבר על גאוגרפיה, הוא התחיל לבדוק את ההיסטוריה של האזור, ומגיע עד לשוכני הר לבנון הקדם נוצרים, הג'ראג'ימה והמראדה. יוסוף אלסודא אומר שהג'ראג'ימה, המרונים והמארדה הם קבוצה אחת שהיא המשכיות של הפיניקים. הוא מיזג את כל המיתוסים כדי להצדיק את הקמת לבנון. הוא היה מנהיג חשוב בפרלמנט בלבנון הגדולה. לאחר שצרפת ואנגליה מחלקות ביניהן את שטחי האימפריה העות'מאנית וקובעות את הגבול בין המנדטים בראש הנקרה, יוסוף אלסודא מוציא גרסה מתוקנת של ספרו, בה הוא מרחיב את גבולות לבנון מהליטני ועד ראש הנקרה. הטענה שאומרת שהצרפתים הקימו את לבנון הגדולה על פי הצרכים שלהם היא טענה לא נכונה. הרעיון של לבנון הגדולה היה קיים קודם לכן.

המעורבות הצרפתית והקמת לבנון

תחילת המעורבות הצרפתית

הממשלה הצרפתית לא נסוגה מרעיון סוריה רבתי עד 1919. כבר מ-1915 הממשלה חשבה שאם במשך המלחמה יהיה ניצחון למדינות ההסכמה צריך להקים סוריה רבתי, או סוריה צרפתית.

וועידת ורסאי

ועידת ורסאי נפתחת ב-1919 במטרה לפתור את הבעיות העולמיות לאחר מלחמת העולם הראשונה. מנהיגים שונים משטחי האימפריה העות'מאנית מגיעים לפריז כדי לדבר עם הנציגים של המעצמות. המלך פייצל, שהקים כבר מדינה בדמשק, שלח משלחת מטעמו כדי להציג את העמדה הערבית, אשר שאפה להקים מדינה ערבית בסוריה רבתי. מטעם הנוצרים המרונים יצאה משלחת בהנהגתו של ראש המועצה האדמיניסטרטיבית של המתצרפייה, דאוד עמוד. הוא הראשון שאמר שהוא מחפש דרך להקים לבנון גדולה, אשר תהיה מבוססת על הגמוניה נוצרית. הוא ניסה לשכנע את נציגי המעצמות להרחיב את המתצרפייה, ולהחזיר את האזורים אשר טען כי נלקחו בעבר מלבנון, כלומר בקעת לבנון, טריפולי, החוף, ודרום לבנון. הוא מבסס את דבריו על התאוריות של הנרי למנס ויוסוף אלסודא. דאוד עמוד לא הצליח לשכנע את הצרפתים, והם לא הקימו מדינה למרונים. הפטריארך המרוני, אליאס חוואייכ, לוקח אנשי דת מרונים ויוצא לפריז. הוא אמר לז'ורז' קלמנסו, ראש ממשלת צרפת, שהוא בא כדי להחזיר את האדמות שנאנסו על ידי העות'מאנים ללבנון. קלמנסו אמר לאחר הישיבה שהצרפתים לא יפקירו את בני בריתם המרונים, וכי יש להם יחסים היסטוריים איתם מאז תקופת הצלבנים. צרפת תעשה הכול כדי לרצות את השאיפות הלאומיות שלהם.

הקמת לבנון הגדולה

מדינת לבנון הגדולה מוקמת ב-1920, בהתאם לדרישותיו של אליאס חוואייכ. הלאומיות הלבנונית הטרייה מתבטאת לראשונה במדינה אשר נמצאת תחת שליטת המנדט הצרפתי.