הכפילים בפעילות תנועת הבריחה

"הכפילים" בפעילות תנועת הבריחה היו פליטים שורדי שואה שהפכו לכפילים ו"חזרו" לארץ בזהותם של חיילי ההבריגדה היהודית שנשארו באירופה כפעילי בריחה.

עם תום מלחמת העולם השנייה היה ברור לחיילי הבריגדה כי משימתם העיקרית הפכה להיות סיוע לשארית הפליטה. בסודיות, מתחת לאפם של הבריטים, הוקמה תשתית ארגונית שפעלה למען שורדי השואה ולהעברתם בנתיבי הבריחה לכיוון חופי הים התיכון.

הבריטים תפשו כי משהו מתרחש, שהחיילים פועלים באופן שאינו שייך לתפקידיהם הצבאיים, והחליטו לפרק את הבריגדה. מאה ושלושים חיילים התנדבו להישאר בזהות של פליטים באירופה כדי להמשיך ולסייע לשורדים. מאחר שאי אפשר היה ש-130 חיילים יערקו מן הצבא, ללא שתהיה בדיקה בריטית מקיפה בעניין, שתסכן את החיילים ואת פעילות הבריחה, הוקם מבצע "הכפילים".

רקע למבצע

עם תום המלחמה מתנדבי הישוב בצבא הבריטי פגשו את שורדי השואה, ילדים, נשים, גברים, במצב קשה ביותר פיזית ונפשית. החיילים פגשו אותם עוד לפני שהגיעו שליחים ארץ-ישראלים וגופי סיוע אחרים. חלקם, שבעצמם עלו לארץ זמן מה לפני המלחמה, יצאו לחפש בני משפחה וקרובים. הפעילות, שהחלה באופן אישי, התפתחה מהר למערך סיוע מאורגן, חשאי ובניגוד לרוח הצבא הבריטי, שעסק ב"מלחמה" נגד שורדי השואה בדרכי אירופה. היה ברור כי כל שורד בדרכים הוא מעפיל פוטנציאלי ויש לעצור אותו בדרכו. הפעילות של חיילי היישוב התארגנה בצפון איטליה בעיר טרוויזיו, שם הוצבו הבריגדה היהודית ושני גדודי תובלה, ובמרכז איטליה, ברומא, שם הוקם "המרכז לגולה" ושם פעלה "החבורה".

כדי לעצור את פעילותה הנרחבת של הבריגדה בעזרה לשורדי שואה, החליטו שלטונות הצבאיים הבריטיים, כבר בקיץ שנת 1945, להעבירה להולנד ולבלגיה. ההנחה הייתה שמשם יקשה עליהם לפעול, נושא שהתבדה. בקיץ בשנת 1946 הוחלט על פיזור הבריגדה והחזרה הדרגתית של החיילים הביתה לפלשתינה.

המבצע

הוחלט בארץ ש-130 חיילי בריגדה יישארו באירופה וימשיכו את פעילותם. החיילים לא יערקו, על מנת לא לסכן אותם, אלא שכל חייל בריגדה שהתנדב להישאר באירופה ולהמשיך בפעילות של סיוע לאחיו שורדי השואה, יבחר לעצמו כפיל מבין השורדים. בתעודות הצבאיות היה תיאור של החייל, אך לא הייתה תמונה. הכפיל יהיה שורד שואה צעיר, הדומה לחייל, ללא מספר על הזרוע, שיקבל את "זהותו" של החייל שיישאר באירופה, ויעלה במקומו כחייל משוחרר לארץ ישראל. כך, אף על פי ש-130 חיילים ערקו מהצבא, מבחינת הפיקוד הבריטי, לא הייתה כלל עריקה ואף חיל לא היה חסר במצבה. הכפילים היו צריכים להדמות במידה כלשהי לחייל שאת זהותו קיבלו. יותר מכך, כפיל היה צריך להיות אדם בעל תושייה ותעוזה, כדי שבמהלך המסע ארצה יוכל לעמוד במצב של תישואל או חקירה על ידי הבריטים, אם ידרש לכך.

הבחירה של הכפילים

אחד ממקומות הפעילות של בחירת הכפילים על ידי החיילים הייתה חוות הכשרה בבלגיה ליד העיר גנט. שם רוכזו צעירים יהודיים לקראת עלייתם לארץ. מספר אחד החיילים, שהשתתף במבצע, על התהליך של הבחירה, כאשר הגיעה קבוצה של חיילי בריגדה לבחור לעצמם כפילים.

"הפליטים הסתדרו בשורות ונערך מסדר בחירה מותח. התחלנו להלך בין השורות ולחפש טיפוס מתאים. בין השורות הביטו עלינו עיניים מתחננות, מזמן לזמן נשמעה לחישה 'נעמט מיך' (קח אותי). שאיפתם להיכלל במשלוח הייתה מובנת. משמעותה – לעבור במשך 2–3 שבועות את הדרך, שהייתה מלאת חתחתים, ולהיכנס לארץ. מבטי נעצר על בחור אחד [...]. ברגע זה נחרץ גורלו."

אימון הכפילים

במהלך שבועיים אינטנסיביים לימדו החיילים את כפיליהם להיות "הם". על הכפיל היה ללימוד את זהותו החדשה – שמות הוריו, בני משפחתו כתובתו בארץ ועיסוקיו לפני הגיוס. היה עליו ללמוד גם איך להיות "חייל בריטי" – להרגיש נוח במדים, להצדיע נכון, לדעת למי להצדיע ומתי ולמי לא. היה עליו ללמוד את ההיסטוריה הצבאית "שלו", איפה התאמן והיכן לחם. כל זאת נועד להכשירו לעמוד במבחן, אם יידרש, של תשאול או חקירה בריטית. החייל המשיך וספר:

"לבסוף העברתי לידו את הרובה שלי, את כל ציודי האישי, ואחרון אחרון את פנקס החייל שלי, כולל הצוואה, למקרה שאיהרג בחזית. מסרתי את הכפיל שלי לידי חברי הטובים שיילוו וישמרו עליו במסע לארץ."

לכל כפיל מונו שני חיילים משתחררים, שיהיו אחראים ללוותו במסע לארץ. דוגמה לקשיים של לווי כפיל בדרכו לארץ מספר החייל נתנאל לורך:

"'הפיקדון' שהופקד בידי איננו דובר עברית ובוודאי לא אנגלית. שוחחנו ביידיש.[...] המדים שהולבש בהם לא התאימו לו במיוחד, זווית חבישת הכובע העידה שלא עבר הדרכה מינימלית בתרגילי סדר.[...] כדי להחמיר את העניין נתנה לו תעודת חייל של סמל, ואף סימני דרגה על שרוולו בהתאם. אני הייתי טוראי בסך הכל. אני אוכל בחדר אוכל של כולם, אולם סמל, לפי תקנות הוד מלכותו, חייב לסעוד את ארוחותיו בחדר אוכל המוקצה לבעלי דרגה.[...] ביקשתי מבן חסותי שיחלה, ישכב במיטה במהלך המסע ואני אביא לו אוכל מחדר האוכל."

החיילים השליחים

חיילי הבריגדה, שנשארו באירופה, הפכו למעשה לחיילים-שליחים, "לחיילי הבריחה". הם קיבלו זהות חדשה ותעודות מזויפות מתאימות של פליטים, שורדי שואה. הם נשארו לפעול למען אחיהם. החיילים-השליחים התחלקו לשתי קבוצות. האחת, בראשותו של זאב הרינג, עסקה בעיקר בחינוך, תרבות, התנועה הציונית וסיוע במעברי גבולות. הקבוצה השנייה, בראשותו של נחום שדמי, עסקה בנושאי ההגנה בגולה: אימונים צבאיים וטרום צבאיים של שורדים צעירים גם למטרות הגנה במחנות באירופה וגם למטרת הכנתם להצטרף למלחמה לכשיגיעו לארץ. למרות החלוקה, בפועל, עסק כל אחד מהחיילים שנשארו בכל פעילות שנדרשה והזדמנה. כמעט כל 130 החיילים נישארו באירופה שנה נוספת אחרי פירוק הבריגדה. הם היו צעירים שעזבו את ביתם, את יקיריהם ואת חייהם לכ- 5 שנים לפחות. דוגמה לפעילות של חייל-שליח שהוטל עליו לנהל "מחנה" פליטים.

"כעבור מספר שעות כבר ישבתי ברכבת בדרך לאיטליה. התרכזנו לא רחוק ממילאנו והתחלנו להסתגל לבגדים האזרחיים לחיים החדשים ובייחוד לשמות החדשים. נכנסנו ל"קיבוצים" של הפליטים - המחנות. הבית שעליו הופקדתי הכיל 6 דירות, בשלוש קומות, שנועדו לאחסן 200 פליטים מארצות שונות. הצפיפות הייתה גדולה והתנאים ללא נשוא. היה חשש רציני להתפרצות של מגפה. עם הגיעי למקום זימנתי מיד את ראשי הקיבוצים והקמתי מפקדה. הבעיה הראשונה – סניטציה. הקמנו צוות של "פורצי סתימות" בשירותים, שפעל במשמרות כל שעות היום והלילה. הבעיה השנייה - בעיית המחלות. ברשותנו לא היה אפילו מד חום אחד, גם תרופות לא היו לנו. התרופה היחידה שיכולתי לספק הייתה כוס מים עם קצת מלח."

באביב 1947 החלו החיילים-השליחים לחזור הביתה. חזרתם הייתה חייבת להתבצע בדרך חשאית ולא חוקית מפני שלטון המנדט הבריטי בארץ. רובם התגיסו בהמשך למלחמה נוספת, מלחמת העצמאות. בשנת 1990 התקיים כנס של החיילים-השליחים והכפילים בבית ליסין. בהמשך לכנס יצא לאור ספר "הכפילים בשליחות הצלה עלומה" ובו דבריהם של רבים מן המשתפים, חיילים-שליחים וכפילים. בדברי הסיכום אמר מיכה פז, חייל-שליח ואחד מעורכי הספר:

"אדגיש שני אלמנטים חשובים, שבאו לידי ביטוי במפגש וליוו אותנו בימי השליחות ההם:

א. רוח התנדבות ללא סייג לכל תפקיד וללא העדפה אישית, ללא חיפוש אחר כבוד, מעמד או פיצוי חומרי כלשהו.

ב. רוח האחדות הייתה חדורה בנו, באותם שליחים ראשונים שבאו במגע עם ניצולי השואה, שהדריכה אותנו לפעול בשטח ללא התייסות להשתיכותנו הפוליטית-מפלגתית ותוך דחיית מגמות פיצול ופרוד."

רשימת שמות החיילים השליחים ושמות הכפילים

החיילים השליחים

• אגמון מנחם (בנדר)
• אדר יונתן
• אוסישקין יואב
• אורי אריה
• אורן אלי
• אלבינגר אהרון
• אלון יואב
• אמיר אריה
• אפל חעקב
• אקרמן זאב
• ארנון יעקב
• באר שמואל
• בגון יהושע ניטנר נחמן
• ביגר אליעזר
• בירן פנחס (בירנבוים)
• בלצן חנוך
• בן-אורי חים
• בן-דוד דוד
• בן-דוד יגאל
• בן-חיים נתן בן-חנן אליהן
• בן-ישראל גדעון
• בנימיני אליעזר
• בן-נון רענן (ויסמן)
• בן-סירא יצחק בן-ציון ברוט
• ברדין ברוך (פרזה)
• ברדח אברהם
• ברם פרץ ברמן יהושוע
• ברפל אורי
• ברק אהרון
• ברש מרדכי
• גביש יהודה
• גורן מנחם (גרוס)
• גולדמן שלמה
• גילת יואח (גליק יואחים)
• גלאי עמוס
• גלילי מרדכי
• גלס משה
• גלעדי ברוך (אברמוביץ) גפן
• אברהם גרינפלד יונה
• דברת אפרים
• דגני דוד (בוכביץ)
• דיין זהר
• דרומי צבי
• דרסלר אריה
• הדר עמוס
• הדר ישראל (הרלינגר)
• הוד מרדכי (פיין)
• הורוביץ משה
• הורוביץ אורי
• הורוביץ אבו
• הילזנרט משה
• הרשברג זאב
• הכהן יהושע
• הלוי יוסף
• הרינג זאב
• וולפר יוחנן
• וילנר יוסף (אימבריק)
• וינשטיין יוסף
• ויס גבריאל
• זהבי דוד (גולדשטיין)
• חי עודד
• חבינסקי אברהם
• טל-אור אליהו (פרימרק)
• ינאי אלי
• יסקי חיים
• ישי יהושע
• ישראלי אריאל (אורה)
• כהנא חיים
• כהנא שרגא
• כהן בנימין
• כספית יצחק (זילברמן)
• לאור דני (ליכטנשטיין)
• לבני אברהם
• להט ישעיהו
• לזר שמעון
• ליטמן דוד
• למברסקי יוסף
• לרך יצחק מאיר ישראל
• מאורו משה (מורבי)
• מולדבסקי זאב מטיב יוסף (מוטילוב)
• מירון אליהו (קמינר)
• מטס אהרון
• מירון יעקב
• מלניק אהרון
• מרפורגו אורי
• נאורי אברהם (ליכטנזון)
• ניר אליעזר
• סגל אריה
• סיטון שלמה
• סמי הלוי
• עוזי עוזיאל
• עופר יואב
• עשור ראובן (צנטנר)
• פז מיכה
• פיכמן גדעון
• פינק עמוס
• פלדי עזגד
• פלדמן משה
• פליטי אברהם
• פרוטר דב
• פריד אורי
• פרידמן יהושע
• צמריון צמח
• קדישאי יחיאל
• קיברט נחמן
• רביב צוריאל
• רבינוביץ שלמה
• רגב יוסף
• רגב צבי
• רם יצחק (גרוסגליק)
• רחלי צבי
• שביט אברהם
• שכנר דוד
• שליין עמוס שני מרדכי (שוויצר)
• שנקל דב
• שרייבר משה
• תור אברהם (גולומב)

הכפילים

• אייכלר מיכאל
• אלחנן יצחק (גולד)
• אלנברדג יוסף
• ארליך נתנאל
• באר שמואל
• בורנשטיין שמואל
• בנצלוביץ שלמה
• בראל אברהם
• בראל בלה
• בן_נחום אליעזר
• גולוב גרישה,
• גלברגר מרדכי
• גרינשטיין צבי
• גרינפלד אפרים
• דביר יוחנן
• דויטש שלמה
• גדעון
• הוכברג יהודה
• הרפז מנחם
• ויסמן מקלוש
• טופורק אריה
• טופורק דב
• טנסר יוסף
• לב אסף
• לבקוביץ חיים
• למברגר מיכאל
• לשר פנחס
• מאירי חים
• מור יעקב
• מרמלשטיין משה
• טורוקה יוסף
• סטרוק אליהו
• סנדובסקי יעקב
• עדה יצחק
• עופר פנחס
• עומר יצחק
• פולני צבי
• פוקס משה
• פלדמן נתנאל
• פרידמן גרשון
• קורנבלום מרדכי
• קליין ישראל
• קרוס שמואל
• קופל צבי
• רז גרשון
• שוורץ שלמה
• קוינקלשטיין ישעהו
• שיוביץ מרדכי
• שלמון יצחק
• שסקין עמנואל
• שטיין אלי
• שנקר מנחם
• תמיר נדב
• תרשיש גרשון

הרשימה אינה מלאה.

קישורים חיצוניים

• "מבצע הכפילים": חיילי הבריגדה מעלים ארצה ניצולי שואה, בתוך מגזין יד ושם, גיליון 78, סתיו תשע"ו, 2015, ע' 5.