היסטוריה של אוקראינה: אוקראינה העצמאית

במהלך סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, גברה הדרישה לעצמאות בקרב תושבי אוקראינה. אסון צ'רנוביל והתמוטטות החומה בברלין וכמו כן ניצחון תנועת הסולידריות של לך ואלנסה בפולין העניקו לתנועות הלאומיות של מערב אוקראינה דחיפה להרים את ראשם ולהשמיע את קולם, בשנת 1991 עם התמוטטותה של ברית המועצות זכתה אוקראינה לעצמאות מלאה.

שנות ה-90 של המאה ה-20

בכל שנות ה-90 של המאה ה-20 אוקראינה חוותה ירידה משמעותית באיכות החיים של אזרחיה, תוחלת החיים ירדה, כמות הלידות והתוצר המקומי הגולמי ירדו גם כן. בשנת 1989 התמ"ג האוקראיני היה גבוה יותר משכנותיה ממערב (פולין) וממזרח (רוסיה) אך התמוטטות ברית המועצות פגעה בכלכלה המקומית יותר מבכל מדינה אחרת.

בסוף שנות ה-90 לאחר כעשור של ירידה בתוצר המקומי, התמ"ג הגיע לכ-40% מגודלו לפני פירוק ברית המועצות, פגיעה אנושה יותר מהשפעת השפל הגדול על ארצות הברית. עם זאת, את תחילת המאה ה-21 אוקראינה החלה ברגל ימין, עם עליות בתוצר המקומי שהיו גבוהות יותר אפילו משל רוסיה, ללא המשאבים הטבעיים שיש ברשות שכנתה ממזרח. על פי התחזיות אוקראינה תמשיך ליהנות מאחוזי צמיחה גבוהים גם בעתיד.

העשור הראשון של המאה ה-21

ילדה אוקראינית, בפסטיבל התרבות האוקראינית

בסוף 2004 אוקראינה חוותה את המהפכה הכתומה שהביאה להפלתה של הממשלה המושחתת של ליאוניד קוצ'מה והביאו לשלטון את ויקטור יושצ'נקו ויוליה טימושנקו בעלי נטיות פרו-מערביות (הצטרפות לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו).

ממשלה שהוקמה לאחר בחירות ברשות יוליה טימושנקו החזיקה מעמד פחות משנה, בעקבות מריבות והתנצחויות פוליטיות שהיו בין שני בעלי הברית, יוליה טימושנקו נאלצה לעזוב את המשרד וכבר בספטמבר 2005 קמה ממשלה ברשות מושל מחוז דנפרופטרובסק, יורי יחנורוב. עם זאת בגלל הסכמים פרלמנטריים גם ממשלה זאת הוחלפה תוך פחות משנה על ידיר ויקטור ינוקוביץ', יריב לשעבר של ויקטור יושצ'נקו שניצח בבחירות לפרלמנט.

המצב הפוליטי המעורער לא הסתיים עם סופה של המהפכה הכתומה וזהות ראש הממשלה השתנתה מספר פעמים עד סוף העשור הראשון של המאה ה-21. המדינה מפולגת על פי הקווים הטריטוריאליים ההיסטוריים של המאה ה-17, כאשר המזרח והדרום תומכים במדיניות פרו-רוסית (אזורים אלו גם מאוכלסים באוכלוסייה אתנית רוסית רבה), המערב והמרכז לעומתם תומכים במדיניות פרו-מערבית (אזורי האכלוס של האוכלוסייה האתנית האוקראינית, עם מיעוט רוסי זניח). דהיינו אזור השליטה התרבותי של פולין בימי האיחוד הפולני-ליטאי תומך באיחוד האירופי והצטרפותה של המדינה לברית נאט"ו, ואזור השליטה התרבותי של רוסיה תומך בעמדותיה ורואה בה כפטרונה.

משנת 1991 ועד 2007 האוכלוסייה האוקראינית קטנה בכ-6 מיליון אזרחים (מ-52 מיליון ל-46), בשנת 1991 האוכלוסייה ממוצא רוסי היוותה כ-23 אחוזים מסך האוכלוסייה, כיום חלקה מתקרב לכ-15 אחוזים, האזורים המזרחיים והדרומיים של אוקראינה איבדו כ-30 אחוזים מסך תושביהם משנת 1991 בעיקר בשל הגירה לרוסיה. לעומת זאת אוכלוסיית מערב אוקראינה כמעט ולא השתנתה ואפילו באזורים מסוימים גדלה מעט.

הסכסוך האוקראיני-רוסי

ויקטור ינוקוביץ', נבחר בשנת 2010. יוליה טימושנקו, דמות האופוזיציה העיקרית לינוקוביץ', נכלאה במה שכונה "רדיפה פוליטית" על ידי משקיפים בינלאומיים, מה שהוביל לאי שביעות רצון מהממשלה. במרץ 2012 ניסחו ממשלת אוקראינה והאיחוד האירופי הסכם מחודש בין אוקראינה לאיחוד בדבר שיתוף פעולה ואפשרות להצטרף לאיחוד, לאחר שנציגי אוקראינה החלו במגעים להצטרף לאיחוד כבר בשנת 2007, תחת נשיאותו של ויקטור יושצ'נקו. ההסכם המחודש עליו דנו הנציגים במרץ 2013, נועד להחליף הסכם ביניים קודם שנחתם בין הצדדים בתקופת הנשיא יושצ'נקו, כשההסכם החדש נועד לאפשר ולהקל את דרכה של אוקראינה להצטרפות לאיחוד האירופי.

רוסיה מצידה, יצרה לחץ על אוקראינה, בהתחלה על ידי סנקציות קלות ולבסוף, באוגוסט 2013, עצרה רשות המכס הרוסית כניסת סחורות מאוקראינה לחלוטין. תחת איום לנתק את אספקת הגז מרוסיה לאוקראינה, נערכה בקבינט האוקראיני הצבעה, שבסיכומה הוחלט לדחות את החתימה על ההסכם לשיתוף פעולה עם האיחוד האירופי, דבר שגרר אחריו מחאה עממית רחבה נגד החלטת הממשלה. בנובמבר 2013, סירב ויקטור ינוקוביץ' לחתום על הסכם ההתאגדות עם האיחוד האירופי, אמנה שהייתה בפיתוח כבר כמה שנים וינוקוביץ' אישר עקרונית קודם לכן. ינוקוביץ' במקום זאת העדיף קשרים הדוקים יותר עם רוסיה. בעקבות זאת פרצו ב-21 בנובמבר 2013 הפגנות יברומאידאן,שבעקותיהן הודח ינוקוביץ' שהוחלף בפטרו פורושנקו. הוא ברח ויוליה טימושנקו שוחררה מהכלא.

בשנת 2014 פרצה מלחמת האזרחים בחצי האי קרים ובמחוזות דונצק ולוהנסק, על רקע שאיפת אוקראינים ממוצא רוסי, שזכו לתמיכת רוסיה, להתפצל מאוקראינה. רוסיה פלשה לחצי האי קרים וסיפחה אותו, אחרי שקיימה משאל עם שלא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית (החלטת האו"ם 68/262). במקביל, בדלנים במזרח ובדרום אוקראינה השתלטו על בנייני ממשלה במחוזות דונצק, לוהנסק וחרקוב, בעידוד שירותי הביטחון הרוסיים. הממשלה האוקראינית הצליחה להשיב את הסדר בחרקוב ואודסה עד 10 במרץ. אולם, בדונבאס (דונצק ולוהנסק) הגובל ברוסיה, חמושים פתחו בהתקוממות בדלנית, ויצרו את "הרפובליקות העממיות" של דונצק ולוהנסק. הסכמי מינסק מ-2015 הפחיתו את הלחימה משמעותית, אך הותירו כשליש מדונבאס בידי הבדלנים.

ב-20 במאי 2019 נבחר וולודימיר זלנסקי לנשיא אוקראינה שנחשב לפרו-מערבי. רוסיה חששה מהתקרבות אוקראינה למערב, במיוחד לארגונים כמו נאט"ו והאיחוד האירופי, דבר שערעור את מעמדה באזור. בעיני הממשל הרוסי, אוקראינה נחשבת לחלק מהמרחב ההשפעה הרוסי, ולעיתים אף כחלק אינטגרלי מרוסיה עצמה. בפברואר 2022 פלש הצבא הרוסי לאוקראינה, בהוראת הנשיא פוטין, במטרה לכבוש את קייב הבירה, ולהפיל את השלטון הפרו-מערבי.

דת

על רקע ההידרדרות ביחסי אוקראינה-רוסיה, הכנסייה האורתודוקסית של אוקראינה נוצרה והתפלגה מהכנסייה האורתודוקסית הרוסית.