היינריך השני, רוזן נסאו
| לידה |
1180?  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
המאה ה־13 | ||||
| בן או בת זוג |
Matilda of Guelders | ||||
| שושלת בית נסאו | |||||
| |||||
  | |||||
היינריך השני "העשיר", רוזן נסאו (בגרמנית: Heinrich II. "der Reiche" von Nassau; בערך 1180 – 26 באפריל 1247/1248/1249/1250, לפני 25 בינואר 1251) היה רוזן נסאו. הוא בלט במיוחד ברוחו האבירותית והאדוקה. הוא היה איש צדקה ותרם תרומות גדולות לכנסייה, כך שהמנזרים ובתי התפילה באזור נסאו של ימינו חוו את הפריחה המשמעותית ביותר בתקופתו. הנתמך הגדול ביותר היה המסדר הטבטוני ליהנות ממנו, לו תרם במיוחד למען ויתור על זה של אחיו, עם כניסתו למסדר. היינריך השתתף במסע הצלב השישי. הוא היה בונה הטירות זוננברג, גינסבורג ודילנבורג.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היינריך השני היה בנו הבכור של הרוזן ואלראם הראשון, רוזן נסאו ושל קוניגונדה, אולי בתו של רוזן שפונהיים או בתו של הרוזן פופו השני מזיגינהיין.
היינריך מוזכר בפעם הראשונה בצ'ארטר מ-20 במרץ 1198, יחד עם אמו ואחיו רופרט הרביעי. אזכור זה אומר שהוא ואחיו היו בוגרים באותה תקופה, כלומר הגיעו לגיל 12.
היינריך מוזכר כרוזן נסאו בין 1198 ל-1247. הוא שלט עם אחיו רופרט עד 1230.
פוליטיקה לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפוליטיקה של האימפריה הרומית הקדושה, היינריך היה בדרך כלל תומך נאמן של קיסרי הוהנשטאופן. עם זאת, בין 1209 ל-1211, הוא תמך ביריב אוטו מבראונשווייג כקיסר, לפני שהחזיר את הצדדים כדי לתמוך בפרידריך השני. בין השנים 1212–1214, הוא החזיק את האסיר של פרידריך (ואת יריבו שלו), הארכיבישוף תאודוריך השני מטריר.[1] היינריך היה ב-1214 עם הקיסר פרידריך השני בייליך, ב-1223 עם בנו של פרידריך היינריך בוורמס, וב-1224 בפרנקפורט. בשנת 1228 השתתף היינריך במסע הצלב השישי של הקיסר פרידריך השני. בשנת 1231 השתתף היינריך בדיאטה הקיסרית של וורמס ובשנת 1232 הוא היה באספה הקיסרית של פרידריך השני ברוונה.
אולם מאוחר יותר עבר היינריך למחנה האפיפיור, כך שבנו של פרידריך קונרד הרביעי הוציא נגדו צו הוצאה להורג ב-1241, על הצלחתו לא ידוע דבר. בשנת 1247 תמך היינריך בבחירתו של האנטי-מלך וילם השני מהולנד, אשר אישר את כל רכושו הקיסרי של היינריך ונתן לו את הזכות להטביע מטבעות.[1]
פוליטיקה מקומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביו של היינריך קיבל את הקוניגסהוף ויסבאדן מהקיסר פרידריך הראשון כפרס על תמיכתו בקיסר בעימותים בין השנים 1170–1180.[2] נכסי נסאו באזור זה הורחבו בסביבות 1214 כאשר היינריך קיבל את האחוזה הקיסרית (Reichsvogtei) מעל ויסבאדן וקוניגסונדגאו שמסביב, שבה החזיק כפייף.[1]
בערך בשנת 1200, החל היינריך, יחד עם אחיו רופרט, לבנות את זוננברג על שלוחת פסגת שפיצקיפל בטאונוס שמעל ויסבאדן. זה נועד להגנה מפני הארכיבישוף של מיינץ והוואסלים שלו, הלורדים של אפשטיין, שהחזיקו באדמות הגובלות בוויסבאדן. עם זאת, מועצת הקתדרלה של קתדרלת מרטין הקדוש במיינץ טענה שזוננברג הוא שלהם. כדי ליישב את המחלוקת, שילמה נסאו 30 מארק למועצת הקתדרלה בשנת 1221 כדי לרכוש את אדמת טירת זוננברג. הם גם נאלצו להכיר בריבונותם של הארכיבישופים של מיינץ על זוננברג, ולקחו את הטירה כמחסה של מיינץ.
לקראת סוף המאה ה-12, וולרם הראשון הצליח לחזק את כוחו בלאן התחתון. כחלק מירושה של הרוזנים של ארנשטיין, הוא ירש אותם כארכיבישופות של הווגט של טריר בקובלנץ, פפנדורף (כיום רובע של קובלנץ), נידרלהנשטיין והומבך (מונטבאור). עם זאת, בשנות ה-30 של המאה ה-13, השפעתה של טריר ליד הריין והלאן התחזקה מספיק כדי להדיח את נסאו מרוב אחוזות הארכיבישופות. הארכיבישוף חיזק את מונטבאור בסביבות 1217 כדי להגן על רכושו על הגדה הימנית של הריין מפני נסאו.
בשנת 1224, היינריך מצא תמיכה מאנגלברט השני, הארכיבישוף של קלן, שהפך את היינריך ל-Hofmarschall ו-Schenk שלו (תואר כבוד שפירושו במקור "נושא גביע").[1] אולם, בתמורה להגנתו מהארכיבישופים של מיינץ וטריר, נאלץ היינריך לוותר על מחצית מזיגן לקלן. אולם, לא הושפע מחלוקת השלטון הזו, נסאו שמרה על זכויותיו הריבוניות בזיגרלנד (האזור המקיף את זיגן), שם שרדו בפירוש תחום השיפוט הגבוה (hohe Gerichtsbarkeit) ואיסור הציד (Wildbann) עד 1259.
במהלך שלטונו, היינריך נלחם בסכסוכים רבים, במיוחד עם האצילים פון וילנסדורף על זיגן, ופון מרנברג על Landgericht Rucheslo בארדהגאו הישנה. בזיגרלנד, היינריך בנה את טירת גינסבורג בתקופת שלטונו.
אחיו של היינריך, רופרט, הצטרף למסדר הטבטוני ב-1230. במותו בשנת 1239, הוריש רופרט את מורשתו למסדר. היינריך ערער ללא הרף על כל חלוקה של נחלותיו עם המסדר הטבטוני.
היינריך גם החזיק ב-Vogtship העליון על מחוז סנט גאורג בלימבורג אן דר לאן במהלך בניית הקתדרלה של לימבורג. בשנת 1239 הוא העביר, לבקשת הווסאל שלו פרידריך פום היין, את הכנסות קהילות נטפן למנזר קפל הפרה-מוסטרטנסי ליד הילכנבאך. צאצאיו השתלטו על החסות על המנזר.
מדיניותו של היינריך ב-Herborner Mark הכעיסה את משפחות האצולה המקומיות. בסביבות 1240 בנה היינריך את טירת דילנבורג כדי להכניע טוב יותר את המתנגדים. ב-1248, כבר החל פיוד דרנבאכר בן המאה, שכלל את הסן גם בהקשר של מלחמת הירושה התורינגית, בגלל סכסוך שפתח היינריך עם סופיה מתורינגיה ובנה היינריך הראשון, רוזן הסן על מרקיזות הרבורנר, שהכביד על היחסים בין נסאו והסן מעבר למותו במשך מאות שנים.
הנקרולוגיה של מנזר ארנשטיין תיעדה את מותו של Henrici comitis de Nassauwe, qui contulit nobis eclesiam in Diffenbach inferiori... ב-26 באפריל. הנרי עדיין מוזכר בצ'ארטר מ-1247 והוא רשום כנפטר באמנה מ-25 בינואר 1251. המשמעות היא שהוא מת ב-26 באפריל ב-1247, 1248, 1249 או 1250. אחריו שלטו בניו ואלראם השני ואוטו הראשון.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]היינריך התחתן לפני 11 בדצמבר 1215 עם מתילדה מחלרה וזוטפן (נפטרה ב-28 באוקטובר 1247 או מאוחר יותר), בתו הצעירה של אוטו הראשון, רוזן חלרה וריכרדיס מבוואריה (בעצמה בתו של אוטו הראשון, דוכס בוואריה מבית ויטלסבאך). מנישואים אלה נולדו:
- רופרט (נפטר ב-19 בספטמבר לפני 1247), זכה לנחלה בדיאץ ובאובר-להנשטיין על ידי הארכיבישוף של טריר, היה אביר המסדר הטבטוני.
- ואלראם השני (בערך 1220 – 24 בינואר 1276), ירש את אביו כרוזן נסאו, הוא האב הקדמון של הקו הואלראמיאני של בית נסאו.
- אוטו הראשון (נפטר בין 3 במאי 1289 ל-19 במרץ 1290), ירש את אביו כרוזן נסאו, הוא האב הקדמון של הקו האוטוני של בית נסאו.
- היינריך (נפטר ב-28 במאי לאחר 1247), היה נזיר במנזר ארנשטיין.
- אליזבת (בערך 1225 – לאחר 6 בינואר 1295), נישאה לגרהרד השלישי, לורד אפשטיין (נפטר ב-1252).
- גרהרד (נפטר בין 7 באפריל 1312 ל-20 בספטמבר 1314), היה איש דת.
- יוהאן (מת בדוונטר, 13 ביולי 1309), היה הבישוף הנבחר של אוטרכט 1267–1290.
- קתרין (נפטרה ב-27 באפריל 1324), הפכה לאם המנזר של מנזר אלטנברג ליד וצלר בשנת 1249.
- יוטה (נפטר ב-1313), נישאה בסביבות 1260 ליוהאן הראשון, לורד קוייק (נפטר ב-13 ביולי 1308).
- אירמגארד (מת ב-1 באוגוסט 1297), הייתה אם המנזר של ואל-בנוט.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Thiele (1994), Table 307. Quoted at Genealogies of the Middle Ages (אורכב 17.03.2007 בארכיון Wayback Machine). Retrieved on 2009-01-29.
- ^ במאמר על אביו של הנרי נאמר רק: 'קשריו ההדוקים של וולרם עם הבית הקיסרי זכו לקוניגסהוף ויסבאדן.' במאמר על טירת זוננברג בוויקיפדיה הגרמנית מצד שני נאמר: 'בני נסאו הופקדו כנראה על החצר המלכותית של ויסבאדן על ידי פרידריך הראשון בשנת 1154 כאות תודה על תמיכתם במסעות הקיסריים.’