הוראת השואה

יד ושם מוזיאון להנצחת זכר השואה בישראל

הוראת השואה היא מאמצים, במסגרות פורמליות או בלתי פורמליות, להנחיל ידע אודות השואה. הוראה ולמידה אודות השואה עוסקות בדידקטיקה ובתהליכי למידה, תחת המטריה הרחבה של חינוך לשואה, הכוללת גם מחקרי תוכניות לימודים וספרי לימוד. הביטוי "הוראה ולמידה אודות השואה" נמצא בשימוש על ידי כוח המשימה הבין-לאומי להנצחת זכר השואה.

הקשרים להוראת השואה

קיימות הזדמנויות רבות להוראה אודות השואה. הטקסט שלהלן בוחן את התפקיד שיכולה למלא הוראה ולמידה אודות השואה בשלושה הקשרים ספציפיים: מניעת רצח עם, קידום זכויות האדם והתמודדות עם עבר טראומטי.

מניעת רצח עם

הוראה על ייחודיותה של השואה מספקת הזדמנות ללמד על טיבם ודינמיקות של פשעי זוועה המוניים, כגון רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. מסגרת הניתוח של האומות המאוחדות לפשעי זוועה קובעת כי "פשעי זוועה נחשבים לפשעים החמורים ביותר נגד האנושות. מעמדם כפשעים בין-לאומיים מבוסס על האמונה כי המעשים הקשורים בהם פוגעים בכבוד היסודי של בני האדם." מנקודת מבט אנושית, כמו גם חברתית, פוליטית וכלכלית, העלויות וההשלכות של פשעים אלה הן בלתי ניתנות למדידה ומשתרעות הרבה מעבר לגבולות הטריטוריות שבהן בוצעו. לפיכך, מניעה זוהתה על ידי הקהילה הבין-לאומית כצורך הכרחי לשלום ויציבות בין-לאומיים. מניעה דורשת מאמצים מתמשכים ומודעות בטווח הקצר והארוך ברמות המקומית, הלאומית והגלובלית. צעדים אלה עשויים לכלול יוזמות מוסדיות המחזקות את שלטון החוק ומגנות על זכויות האדם, מבטיחות ניהול טוב יותר של חברות מגוונות ומחזקות את החברה האזרחית ואת התקשורת העצמאית. חינוך לשואה, וכן חינוך רחב יותר על רצח עם וזוועות המוניות, מספק הזדמנות לבנות מיומנויות חשיבה ביקורתית, לחזק תגובות עמידות ויעילות לאידאולוגיות קיצוניות ומדירות, ולשפוך אור עבור התלמידים על האופן שבו הם רואים את עצמם בהקשר של עבר, הווה ועתיד ארצם.

קידום זכויות האדם

השואה החלה בהפרות כוח והפרות חמורות של זכויות האדם על ידי גרמניה הנאצית, שהסלימו עם הזמן למלחמה ורצח עם. אומנם לא כל הפרות זכויות האדם מובילות לרצח עם, אך השואה מציגה מקרה חשוב לחקירה בהקשר של זכויות האדם. המדיניות והפרקטיקות המפלות שהפכו את היהודים וקבוצות מיעוט או פוליטיות אחרות לבלתי אנושיים ושוליים (כגון שלילת אזרחות מאנשים) ממחישות כיצד הפרות זכויות האדם, בשילוב עם גורמים כמו שימוש לרעה בכוח ו/או אידאולוגיה מדירה, יכולות להפוך לנורמליות בחברה – אפילו כזו המוסדרת על ידי שלטון החוק. העובדה שמדיניות זו הסלימה עם הזמן למערכת ממומנת על ידי המדינה לרצח מדגישה את הסביבה המסוכנת שיכולה להתפתח כאשר זכויות האדם מופרות. בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה, נוסחו מספר נורמות בין-לאומיות לקידום זכויות האדם, כולל ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם ואמנת המניעה והענישה של פשע רצח העם. בחינת תוצאה זו מייצגת שלב מכריע בהבנת התפתחות מושגי זכויות האדם. עם זאת, חינוך לשואה וחינוך לזכויות האדם הם שני תחומים נבדלים. כיצד יכולים מחנכים ליצור מרחב לתלמידים לבחון את ההיסטוריה באופן שמכבד את עקרונות כל תחום דורש מחשבה מסוימת. מספר ארגונים שקלו נקודות מפגש אלה, כולל סוכנות האיחוד האירופי לזכויות יסוד (FRA), בשותפות עם יד ושם, והקרן הגרמנית "זיכרון, אחריות ועתיד" (EVZ). שילוב מחושב של בחינת השואה במסגרת זכויות האדם יכול להוות ממד חשוב של חינוך המקדם חשיבה ביקורתית על תפקידיהם ואחריותם של חברי החברה ומנהיגיהם בהקשר של זכויות האדם.

התמודדות עם העבר

חינוך לשואה הוא חובה מרכזית עבור מדינות אירופה, שבהן חלקים ניכרים מהחברות שיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית או נותרו אדישים. לאחר תקופה ראשונית של שתיקה ו/או מזעור, מדינות רבות פיתחו הבנה של הצורך לחנך אודות השואה והחובה לחקור ולהתמודד עם עברן הלאומי. עם זאת, האחריות הלאומית, המקצועית או האישית ממשיכה להיות נושא לוויכוח ער בתוך ומחוץ למדינות שבהן התרחשה השואה. אידאולוגיות לאומניות ממשיכות להשפיע על האופן שבו ההיסטוריה נזכרת ומלומדת.

בשנת 2017, סקר של קרן קורבר מצא כי 40 אחוז מבני 14 בגרמניה לא ידעו מהו אושוויץ. העיתונאי אלן פוזנר ייחס את "האמנזיה ההיסטורית הגוברת" של גרמניה, בין היתר, לכישלון של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה הגרמנית לשקף את ההיסטוריה של המדינה בצורה מדויקת. בשנה שלאחר מכן, סקר שאורגן על ידי ועידת התביעות, מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה ואחרים מצא כי 41 אחוז מ-1,350 מבוגרים אמריקאים שנבדקו, ו-66 אחוז מהדור המילניום, לא ידעו מהו אושוויץ, בעוד 22 אחוז אמרו כי מעולם לא שמעו על השואה.

בשנת 2021, סקר של אוניברסיטת ווסטרן העריך מה יודעים וחושבים 3,593 בני נוער בקנדה ובארצות הברית על השואה. שליש מהתלמידים דיווחו כי הם מאמינים שהשואה הומצאה או הוגזמה, או שהם אינם בטוחים אם השואה התרחשה.

בשנת 2025, סקר שנתי של הליגה נגד השמצה על עמדות אנטישמיות ברחבי העולם מצא כי מתוך יותר מ-58,000 מבוגרים שנבדקו ב-103 מדינות וטריטוריות, אחד מכל חמישה, או 20 אחוז, מהמשתתפים לא שמעו על השואה. הסקר מצא גם כי 48 אחוז מהמשיבים הכירו בדיוק ההיסטורי של השואה, מספר זה ירד ל-39 אחוז בקרב בני 18 עד 34.

קהילות רבות לאחר זוועות ברחבי העולם מתמודדות עם חברות מפולגות. הלכידות החברתית נותרת שברירית וההתקדמות נחסמת על ידי סירוב המדינה להתמודד עם ההיסטוריה הלאומית של רצח עם וזוועות המוניות והטראומה ארוכת הטווח שפשעים אלה גורמים. אתגר זה גובר כאשר צדדים מנוגדים או ניצולים ותוקפיהם חייבים לדור יחד בחברה אחת לאחר זוועות. בעוד שחברות מסוימות בוחרות בגישה של שתיקה, אחרות גילו כי כאשר חברה עוברת לעבר דרכים לא אלימות ואנושיות לטיפול בסכסוכות, התמודדות עם העבר יכולה להפוך למרכיב חשוב בנרטיב הלאומי.

חינוך נגד אנטישמיות

חינוך הלומדים על אנטישמיות מתמקד בהקניית ידע, מיומנויות ויכולות המעצימות אותם לתרום לתרבות של זכויות האדם ולהתנגד לסטריאוטיפים ולתפיסות מוטעות המובילות לאפליה ואלימות נגד יהודים. בעוד שרוב החינוך לשואה מתמקד ברצח העם שבוצע ביהודים על ידי הנאצים, חינוך התלמידים על אנטישמיות מאפשר להם להתנגד לאנטישמיות ולצורות אחרות של דעה קדומה.

חינוך על רצח עם

חינוך לרצח עם עוסק בתופעת רצח העם, בעוד חינוך לשואה מתמקד בעיקר בסיבות ובדינמיקות של רצח העם של העם היהודי ותגובות אליו. עם זאת, שני התחומים הופכים יותר ויותר קשורים זה בזה. עד כה, השואה היא המקרה שנחקר, תועד ולומד בצורה הרחבה ביותר של רצח עם. המכון לשואה ורצח עם בירושלים, שהוקם ב-1979, מאמין כי ייתכן שהיה המרכז הראשון לחינוך לשואה שטיפל ברצח עם של כל העמים. מספר הולך וגדל של מרכזי חינוך לשואה כוללים רצח עם, חוסר סובלנות, שנאה, וזכויות האדם במשימתם, בתוכניותיהם ובתוכניות הלימוד שלהם.

השואה בתוכניות לימודים ובספרי לימוד

השואה בתוכניות לימודים ובספרי לימוד דנה בדרכים שבהן השואה מוצגת בתוכניות לימודים להיסטוריה וללימודי חברה ברמת בית הספר התיכון ברחבי העולם, וכיצד היא מוצגת ומסופרת בספרי לימוד. מעמדה של השואה בתוכניות לימודים ובספרי לימוד משתנה במידה ניכרת ברחבי העולם. תוכניות לימודים וספרי לימוד, במיוחד אלה המיועדים להוראת היסטוריה, מספקים מרחב לגיבוש קאנון ידע מרוכז הנחשב רלוונטי לחברה מסוימת, ואמצעי שבאמצעותו ניתן לטעון ללגיטימציה חברתית. מחקר של תוכניות לימודים וספרי לימוד מאפשר שחזור של דפוסי תפיסה ופרשנות, או הסטנדרטים והערכים השולטים בכל זמן נתון. יתר על כן, הם מציעים תובנות לגבי המגוון של הדרכים שבהן זהויות לאומיות נתפסות ומתבנות. הם מקורות אידיאליים מסיבות הבאות: תוכניות לימודים וספרי לימוד שואפות לבניית הבנה חברתית מגובשת של ההיסטוריה. הם לא רק קובעים אילו אירועים היסטוריים נחשבים רלוונטיים ולכן ראויים לשילוב במלאי היסטורי משותף, אלא גם מגדירים את המסגרת הפרשנית שבה ניתן לסווג אירועים כאלה.

ספרי לימוד משתפים תפקיד הומוגני יחסית על פני מרחב גאוגרפי רחב. הם עונים, לפיכך, על תנאי מוקדם לניתוח של הדרכים שבהן מושגי זהות משתנים ממקום למקום ושל תהליכי התכנסות והתבדלות שמושגי השואה כפופים להם.

תוכניות לימודים וספרי לימוד ממשיכים לספק נקודות התייחסות אמינות למחנכים. מורכבות השואה והרגישות כלפי ההשלכות החברתיות והפוליטיות של אירוע זה, שממשיכות להיות מורגשות כיום, גורמות לכך שלעיתים מורים אינם בטוחים כיצד עליהם ללמד את השואה. כתוצאה מכך, תוכניות לימודים ובמיוחד ספרי לימוד נתפסים על ידי מחנכים כמקורות בטוחים של מידע ושל שיטות שאליהן מורים מתייחסים בהנחה שהם מספקים תוכן מדויק והנחיות דידקטיות ומתודולוגיות אמינות, שנערכו על ידי היסטוריונים, מומחי חינוך ומחברים מנוסים.

אף על פי שטלוויזיה, אינטרנט וסיפורי משפחה מייצגים בדרך כלל את המקורות העיקריים לידע על השואה, תוכניות לימודים וספרי לימוד משקפים את היווצרות הידע ההיסטורי העכשווי משום שהם מקבעים במילים את הקטגוריות המושגיות והנרטיביות שבהן יש ללמוד אירועי העבר בחברה נתונה. אחת הדאגות המרכזיות בעת השוואת תוכניות לימודים וספרי לימוד היא, לפיכך, להבטיח ששונות לשונית תקבל תשומת לב ראויה. היעדר המילה "שואה" או המקבילות שלה בכל שפה, לדוגמה, אינו אומר שאירוע זה אינו נלמד, משום שמילים חלופיות או פרפראזות עשויות גם להעביר ידע על האירוע בדרכים בלתי צפויות.

ב-9 בנובמבר 2022, Liberation75 וממשלת אונטריו בקנדה הכריזו על מנדטים חדשים לחינוך לשואה בבתי ספר ציבוריים באונטריו. החל מספטמבר 2023, חינוך לשואה חובה ייכלל בתוכנית הלימודים של כיתה ו'.

תרומה לחינוך לאזרחות גלובלית

חינוך לאזרחות גלובלית שואף לפתח תלמידים שיהיו מודעים ובקיאים באופן ביקורתי, מחוברים חברתית, מכבדים את המגוון, ואחראים ואתיים במעורבותם. קיימות הזדמנויות חזקות ליישור חינוך לשואה עם מטרות החינוך לאזרחות גלובלית. הבנת כיצד ומדוע התרחשה השואה יכולה לעזור ללומדים להרהר על תפקידם כאזרחים גלובליים, לפתח מיומנויות בהבנה היסטורית לגבי הסיבות שבגללן פעלו יחידים ומדינות כפי שפעלו בנסיבות נתונות, ואולי לנקוט פעולה בנושאים אזרחיים החשובים לבית הספר ולחברה שלהם. הוראה על השואה יכולה, לפיכך, לספק הזדמנויות לבניית מיומנויות עכשוויות, קבלת החלטות והשתקפות ביקורתית על תפקידו של האדם בחברה. לימוד השואה תואם מאוד לחינוך לאזרחות גלובלית משלוש סיבות עיקריות לפחות:

• השואה עוסקת בנושאים שהם דאגות מרכזיות של חינוך לאזרחות גלובלית, כולל זכויות האדם ואפליה.
• השואה מהווה את הרקע ההיסטורי שתרם לפיתוח העקרונות המעוגנים בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, שניתן להבינם באופן קונקרטי על ידי קישורם להפרות ספציפיות לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה.
• סקירה של מחקרים על הוראה ולמידה על השואה מראה שגישות מסוימות יכולות להניב תוצאות המבוקשות על ידי מסגרת החינוך לאזרחות גלובלית. אונסק"ו הצהירה כי חינוך לשואה ולרצח עם הוא חלק ממאמציה לקדם חינוך לאזרחות גלובלית ומהווה עדיפות במסגרת אג'נדת החינוך 2030 שלה.