הופ פאוול
_(cropped).jpg) | ||||
| הופ פאוול, 2017 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
8 בדצמבר 1966 (בת 57) לונדון, הממלכה המאוחדת  | |||
| עמדה |
קשר | |||
| נבחרת לאומית כשחקנית | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמנת | ||||
| ||||
  | ||||
הופ פטריסיה פאוול (אנגלית: Hope Powell; נולדה ב-8 בדצמבר 1966) הוא כדורגלנית עבר ומאמנת כדורגל אנגלייה, המאמן את קבוצת ברייטון אנד הוב אלביון. פאוול נחשבת לאחת מחלוצות כדורגל הנשים באנגליה[1], וב-2003 הפכה לאישה השנייה שזכתה להיכנס להיכל התהילה של הכדורגל האנגלי הממוקם במוזיאון הכדורגל הלאומי במנצ'סטר[2].
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשחקנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פאוול נולדה בדצמבר 1966 באנגליה, וכבר בילדותה הופיעה בכותרות העיתונים כאשר חוקי ה-FA אסרו עליה לייצג את נבחרת בית הספר שלה כשהגיעה לגיל 11. זמן קצר לאחר מכן, היא החלה לשחק בקבוצת "לביאות מילוול". במילוול שיחקה פאוול תחת המאמן אלן מיי, מנהל בכיר בבריטיש טלקום, ומי ששימש עבורה כמנטור ומקור השראה. שנים אחר כך, כשפאוול מונתה למאמנת נבחרת אנגליה, שימש מיי כראש מערך סקאוטים שלה.
כשהייתה עדיין בבית הספר, ערכה פאוול את הופעת הבכורה של בנבחרת אנגליה, במשחק שנערך מול אירלנד ב-9 בספטמבר 1983. זמן קצר לאחר מכן, היא השתתפה עם הנבחרת באליפות אירופה הראשונה אי פעם, ובה אנגליה הפסידה במפגש הגמר הכפול לשוודיה. שנה אחר כך, בקיץ 1985, זכתה פאוול עם אנגליה במונדיאליטו השלישי שנערך באיטליה, לאחר ניצחון 2-3 על המארחת.
ב-1991 השיגה פאוול את התואר הקבוצתי הראשון שלה, כשזכתה יחד עם מילוול בגביע האנגלי, לאחר ניצחון 0-1 בגמר על דונקסטר בלס. אחרי עונה זו, היא עברה יחד עם מספר שחקניות ממילוול לקבוצת ברומלי בורו, שבדיוק הוקמה. בהנהגה של פאוול, הצליחה הקבוצה להתקדם במהירות במעלה ליגות המשנה, עד שבסיום עונת 1994 העפילה לפרמייר ליג.
לגביע העולם 1995, שהיה הראשון בתולדות הנבחרת האנגלית, זומנה פאוול לסגל יחד עם חמש מחברותיה לקבוצה. היא נכנסה כמחליפה בכל שלושת משחקיה של אנגליה בשלב הבתים, אך בהפסד 3-0 לגרמניה ברבע הגמר כבר לא שותפה. שנה לאחר מכן, היא הגיעה להישג הקבוצתי הגדול ביותר בקריירה שלה - כשזכתה עם ברומלי בורו (ששינתה את שמה לקרוידון ליידיס) בדאבל. היא שיחקה בקרוידון עוד שנתיים, ובסיום עונת 1998, לאחר הפסד בגמר הגביע האנגלי לארסנל, הודיעה על פרישה על מנת לקבל את משרת המאמנת הראשית בנבחרת אנגליה.
כמאמנת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגיל 31 בלבד, הפכה פאוול לאישה הראשונה אי פעם ולאדם הצעיר ביותר שאימן את הנבחרת הנשים של אנגליה[2]. משחקה הראשון כמאמנת היה ב-26 ביולי 1998, בהפסד 1-0 לשוודיה משער של מאלין מוסטרם. חודש לאחר מכן היא אימנה במשחק התחרותי הראשון שלה, כשאנגליה הפסידה 2-0 לנורווגיה במסגרת מוקדמות גביע העולם 1999.
הטורניר הגדול הראשון בו השתתפה פאוול כמאמנת הייתה אליפות אירופה 2001 שנערכה בגרמניה. בטורניר עצמו, האנגליות לא הרשימו וסיימו במקום האחרון בבית, אחרי שני הפסדים ותיקו אחד. שנתיים אחר כך, היא הפכה לאישה הראשונה שסיימה את ההכשרה וקיבלה תעודת פרו של אופ"א[3].
בשנים הבאות העפילו פאוול ואנגליה לטורנירים הגדולים, אך הנבחרת לא הצליחה להגיע להישגים משמעותיים - היא הודחה בשלב הבתים של יורו 2005 (למרות ששימשה כמארחת הטורניר) והפסידה ברבע גמר גביע העולם 2007 לגרמניה (שזכתה בסופו של דבר). ב-2009, לאחר שבמשך 11 שנים לא הצליחה להגיע עם הנבחרת להישג משמעותי, הובילה פאוול את אנגליה לגמר אליפות אירופה שנערכה בפינלנד. היא פגשה בגמר את גרמניה, שבאותם ימים נחשבה לנבחרת הטובה בעולם, והתקשתה לעמוד מולה. המשחק נגמר בתבוסה 6-2, והגרמניות קטפו את התואר בפעם החמישית ברציפות.
בגביע העולמי שנערך ב-2011, הפסידה אנגליה לצרפת ברבע הגמר, לאחר הפסד 3–4 בדו-קרב בעיטות הכרעה. אחרי המשחק פאוול כינתה את השחקניות שלא התנדבו לבעוט את הפנדלים "פחדניות", וזכתה לביקורת רבה מצד התקשורת האנגלית ומצד השחקניות עצמן[4]. שנה לאחר מכן, היא נבחרה לאמן את נבחרת בריטניה בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת לונדון. הנבחרת הוקמה במיוחד לצורך המשחקים האולימפיים, והיא כללה 16 שחקניות מאנגליה ושתיים מסקוטלנד. בשלב הבתים של הטורניר, ניצחה הנבחרת בכל משחקיה והעפילה לרבע הגמר מהמקום הראשון בבית. ברבע הגמר היא הפסידה 2-0 לקנדה והודחה מהטורניר.
אחרי שאנגליה הודחה בשלב הבתים של אליפות אירופה 2013, הביקורות על פאוול גברו, אך היא עדיין זכתה לתמיכה מצד ההתאחדות האנגלית. אף על פי כן, ב-20 באוגוסט 2013, הוחלט לפטרה מאימון הנבחרת לאחר כ-15 שנים[5].
לאחר הפסקה של ארבע שנים מאימון, קיבלה פאוול את משרת המאמנת של קבוצת הנשים של ברייטון אנד הוב אלביון, וכבר בעונה הראשון עלתה איתה לסופר ליג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הופ פאוול, באתר Soccerdonna (בגרמנית)
- הופ פאוול, באתר Soccerway
- הופ פאוול, באתר WorldFootball.net
- הופ פאוול, באתר FootballDatabase.eu
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ England coach Marieanne Spacey living the dream, באתר התאחדות הכדורגל האנגלית, 8 במרץ 2014
- ^ 1 2 Hope Powell, באתר היכל התהילה של הכדורגל האנגלי
- ^ Hope Powell named PFA’s first female coach educator, באתר הגרדיאן, 5 באפריל 2016
- ^ England women lash out at Hope Powell following coach's 'cowardice' comment, באתר דיילי מייל, 11 ביולי 2011
- ^ Hope Powell sacked after 15 years as England women's manager, באתר הגרדיאן, 20 באוגוסט 2013
| נבחרת אנגליה – גביע העולם בכדורגל נשים 2007 | ||
|---|---|---|
|
1 בראון • 2 א. סקוט • 3 סטוני • 4 צ'פמן • 5 וייט • 6 פיליפ • 7 קארני • 8 ויליאמס • 9 אלוקו • 10 ק. סמית' • 11 יאנקי • 12 אסנטה • 13 צ'מברלין • 14 יוניט • 15 ס. סמית' • 16 ג'. סקוט • 17 הנדלי • 18 סנדרסון • 19 אקסלי • 20 ג'ונסון • 21 טלפורד • מאמן: פאוול |
| |
| נבחרת אנגליה – גביע העולם בכדורגל נשים 2011 | ||
|---|---|---|
|
1 בארדסלי • 2 א. סקוט • 3 יוניט • 4 ג'. סקוט • 5 פ. וייט • 6 סטוני • 7 קלארק • 8 ויליאמס • 9 א. וייט • 10 סמית' • 11 יאנקי • 12 קארני • 13 בראון • 14 אלוקו • 15 ברדלי • 16 האטון • 17 באסט • 18 אסנטה • 19 סוסי • 20 ראפרטי • 21 צ'מברלין • מאמן: פאוול |
| |