הומו סאקר
הומו סאקר (בלטינית: Homo sacer - "האיש הקדוש" או "האיש הארור" או "איש מוחרם") היא דמות של המשפט הרומי: אדם שהוצא מחוץ לחוק וכל אחד יכול להרוג אותו, אך אסור להקריב אותו בטקסים דתיים.[1]
משמעות המונח sacer בדת הרומית העתיקה אינה חופפת באופן מלא עם משמעות המונח לאחר ביסוס הנצרות, ואושר אומצה לאנגלית כ-sacred (קדוש). בדת הרומית העתיקה sacer, בדומה למילה קָדוֹש בעברית, מציינת משמעות של "הפרדה" משאר החברה וכוללת תחושה של "מקודש" או "מקולל". ה-homo sacer יכול להתפרש פשוט כאדם ש"נמחק" מהחברה ונשללו ממנו כל הזכויות וכל הדת אזרחית. homo sacer מוגדר במונחים משפטיים כמישהו שיכול להיהרג מבלי שההורג יוכר כרוצח, וכאדם שלא ניתן להעלותו כקורבן אדם.[2] האדם המקודש יכול להיות מפורש כאדם שמחוץ לחוק, או מעליו. במקרה של מלכים מסוימים במסורות משפטיות מערביות, הריבון וההומו סאקר התאחדו.[3]
מעמדו של ההומו סאקר יכול להשתנות כתוצאה משבירת שבועה. שבועה בעת העתיקה הייתה למעשה קללה עצמית מותנה, לדוגמה: פנייה לאלים ובקשת עונש מהם במקרה של שבירת השבועה. שובר שבועה נחשב לרכוש האלים שכלפיהם השבועה נשברה. אם שובר השבועה נהרג, הדבר היה מתפרש כנקמת האלים. מאחר ששובר השבועה כבר היה שייך לאלים עקב הפרת השבועה, הוא לא היה יכול להשתייך לחברה אנושית, או להיות שייך לאלים אחרים.
התייחסות ישירה למעמד זה נמצאת בחוקי שנים-עשר הלוחות, חוקים של הרפובליקה הרומית שנכתבו במאה ה-5. אחת הפסקאות מציינת כי פטרון אשר היה מרמה את לקוחותיו נחשב ל-sacer.
הרעיון של המעמד של פורע חוק, פושע שהוכרז כבלתי מוגן על ידי החוק וכתוצאה מכך יכול להיות להיהרג על ידי כל אחד ללא עונש, נמשך לאורך כל ימי הביניים, ובוטל לראשונה באנגליה על ידי חוק הביאס קורפוס משנת 1679, שקובע כי כל פושע חייב לעמוד בפני משפט לפני שנענש.