הוברט פון הרקומר

הוברט פון הרקומר
Hubert von Herkomer
לידה	26 במאי 1849; ואל, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	31 במרץ 1914 (בגיל 64); Budleigh Salterton, הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	הקולג' המלכותי לאמנות, לונדון
תקופת הפעילות	1863–1915 (כ־52 שנים)
פרסים והוקרה	אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1895); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה; מפקד במסדר הוויקטוריאני המלכותי; אביר בלגיון הכבוד ;
בן או בת זוג	Anna Herkomer

סר הוברט פון הרקומר (באנגלית: Sir Hubert von Herkomer‏; 26 במאי 1849 – 31 במרץ 1914) היה צייר בריטי יליד גרמניה, וגם במאי ומלחין. אף על פי שהיה צייר דיוקנאות מצליח מאוד הוא זכור בעיקר בזכות עבודותיו על חיי העניים.^[1]

ביוגרפיה

הרקומר נולד בוואל שבבוואריה. משפחתו הייתה ענייה ואמו ניסתה להשלים את רווחי אביו על ידי שיעורי מוזיקה. פעם אמו נתנה לו כסף לקניות כלשהן: "זאת הייתה המטבע האחרונה שלנו. איבדתי אותו. ההורים שלי היו מיואשים".

לורנץ הרקומר, אביו, היה חרט בעץ, עזב את בוואריה בשנת 1851 עם אשתו וילדו לארצות הברית, והתיישב בקליבלנד, אוהיו. הם חזרו במהרה לאירופה והתיישבו בסאות'המפטון בשנת 1857 שם בילתה המשפחה 17 שנים לפני שעברו לבית בשנת 1874.

בראיון בשנת 1896, הרקומר נזכר בילדותו: "היה לנו זמנים קשים כשהייתי ילד. כל הזמן היינו זקוקים לכסף... תמיד התעניינתי באמנות, ובגיל שתים-עשרה הפקתי מספר לא מבוטל של רישומים בצבעי מים. המוניטין שזכיתי בקרב חברי היה כיצרן עפיפונים וגם צעצועים מכניים כולל ליצנים ועגלות."

בסאות'המפטון הלך הרקומר לבית הספר לאמנות שם והחל את הכשרתו הרשמית לאמנות. קרוב משפחה באמריקה ביקש מאביו לגלף את ארבעת האוונגליסטים בעץ. בכסף שרוויח, אביו שלח את הוברט למינכן כדי שיוכל ללמוד אמנות.^[2]

בשנת 1866 הוא עבר למסלול לימודים רציני יותר בבית הספר לאמנות בדרום קנזינגטון ובשנת 1869 הציג לראשונה באקדמיה המלכותית. הוא מכר את התמונה הראשונה שלו בשני גינאה, אך כשהיה בן עשרים וארבע, מכר תמונה בחמש מאות פאונד.

באותה שנה, הוא החל גם לעבוד כמאייר לעיתון החדש "Illustrated London News". היה זה בשנת 1875 שהוא ביסס את מעמדו כאמן באקדמיה. הוא נבחר כעמית באקדמיה בשנת 1879 ואקדמאי מלא בשנת 1890' כחבר בחברה המלכותית לצבעי מים בשנת 1893 וחבר מן המניין בשנת 1894, ובשנת 1885 התמנה לפרופסור לאמנות באוניברסיטת אוקספורד' תפקיד אותו מילא עד 1894.^[3] בין תלמידיו באקדמיה היו גם ויליאם ניקולסון, לוסי קמפ-וולש ומייבל פרייד.

בשנת 1899 אושר לו התואר "פון" על ידי המלך אוטו מבוואריה, שמינה אותו לאביר מסדר הכסף של הכתר הבווארי. באותה שנה הוענק לו פרס לאמנויות על ידי הקיסר וילהלם השני. בשנת 1907, הורקומר הוכתר בתואר אבירות על ידי המלך אדוארד השביעי.

למרות היותו חבר בולט באקדמיה המלכותית לאמנויות, בחברה המלכותית לצבעי מים ובחברה המלכותית של חרטים, ובהיותו בקשרים מוכרים עם משפחת המלוכה, הרקומר מעולם לא התקבל על ידי הממסד הבריטי מכיוון שהוא בסופו של דבר היה קורבן למערכת היחסים המידרדרת בין בריטניה לגרמניה, לשם הוא נסע מדי קיץ.

הבית המסיבי של הרקומר, שימש כסטודיו, בית הספר ותיאטרון. שם העלה הפקות מחזות ויצירות מוזיקליות משלו. הבית עוצב על ידי האדריכל האמריקני הבולט הנרי הובסון ריצ'רדסון, שעבורו צייר הרקומר דיוקן.

היו לו קשרים חזקים בויילס. אשתו השנייה הגיעה מרותין והוא בילה תקופות ארוכות בציור בסנודוניה עם חברו צ'ארלס מנסל לואיס.

הרקומר נפטר בבודלי סלטרטון ב־31 במרץ 1914 ונקבר בכנסייה של סנט ג'יימס, בושיי.^[4]