ההפיכה הצבאית בליטא (1926)

ההפיכה הצבאית בליטא

תאריך	17 בדצמבר 1926
תוצאה	הצלחת ההפיכה ראש הממשלה מיקולס סלז'ביצ'יוס מתפטר ובמקומו ממנה הנשיא קאזיס גריניוס את אוגוסטינס וולדמורס הנשיא גריניוס מתפטר בהמשך היום בשל החשש מפלישה פולנית; במקומו נבחר אנטאנס סמטונה הסיימאס מתפזר והחוקה מושהית בשנה שאחרי ההפיכה, עקב הצלחת הצבעת אי אמון בממשלה מפלגת האיחוד הלאומי הליטאי צוברת כוח
הצדדים הלוחמים ממשלת ליטא הכוחות המזוינים של ליטא מפקדים מיקולס סלז'ביצ'יוס קאזיס גריניוס פובילס פלכביצ'יוס אנטאנס סמטונה

במהלך ההפיכה הצבאית בליטא שהתרחשה ב-17 בדצמבר 1926, הוחלפה הממשלה הנבחרת של המדינה במשטר לאומני בהנהגתו של אנטאנס סמטונה. ההפיכה בוצעה ברובה על ידי הצבא, וחלקו של סמטונה במהלך שנוי במחלוקת. ההפיכה הביאה לעלייתה של מפלגת האיחוד הלאומי הליטאי, שהייתה השמרנית ביותר באותה עת, לשלטון. ערב ההפיכה, היו במפלגה חברים כ-2,000 חברים והיא זכתה בשלושה מושבים בלבד בסיימאס. גם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית תמכה בצבא באותה עת והניחה את היסודות החוקתיים להפיכה, אך לא הרוויחה ממנה גידול בכוחה, ונסוגה ממנה במאי 1927. אחרי שהצבא העביר את השלטון לממשלה האזרחית, הוא חדל מלשחק תפקיד בפוליטיקה.

רקע

ליטא צורפה לאימפריה הרוסית ב-1795, אחרי חלוקת פולין. היא נכבשה על ידי גרמניה במלחמת העולם הראשונה, והכריזה על עצמאות ב-16 בפברואר 1918. בשנתיים אחר כך התנהלו מלחמות העצמאות של ליטא, מה שדחה את ההכרה הבינלאומית ואת הקמת המוסדות הפוליטיים. הצבא החדש נלחם בבולשביקים, בצבא המתנדבים המערב-רוסי ובפולין. באוקטובר 1920 סיפחה פולין את וילנה וסביבתה, בירתה ההיסטורית של ליטא. המהלך הזה יצר מתיחות בין שתי המדינות בתקופה שבין מלחמות העולם. קובנה, העיר השנייה בגודלה במדינה, נבחרה לעיר הבירה הזמנית.

האספה המכוננת של ליטא נבחרה באפריל 1920 ואימצה חוקה באוגוסט 1922. הבחירות הראשונות לסיימאס התקיימו באוקטובר אותה שנה. הוויכוח העיקרי על החוקה היה מעמדה של הנשיאות. לבסוף, עיקר הסמכויות של הממשלה נטו לכיוון בית המחוקקים. נקבע גם שתקופת הכהונה בסיימאס תהיה שלוש שנים כל אחת. כל סיימאס נבחר בחר נשיא למדינה, והוא היה מוסמך למנות ראש ממשלה. כהונת הנשיא הוגבלה לשתי תקופות כהונה רצופות. השיטה הפרלמנטרית הוכחה כלא יציבה; 11 קבינטים הוקמו בין נובמבר 1918 לדצמבר 1926.

השחקנים הפוליטיים המרכזיים בזמן ההפיכה היו פעילים גם במאבק על עצמאות המדינה. אנטאנס סמטונה היה הנשיא הראשון של ליטא בין אפריל 1919 ליוני 1920; לאחר מכן הוא עזב את החיים הפוליטיים, אם כי הוא הוסיף לפרסם ביקורות, בגינן נכנס למאסר קצר ב-1923. אוגוסטינס וולדמרס ייצג את ליטא בחוזה ברסט-ליטובסק ב-1918 ולאחר מכן כיהן כראש הממשלה, שר ההגנה ושר החוץ. הוא התפטר מהממשלה ב-1920, אך הוא המשיך לפרסם ביקורות בגינן גם הוא נכנס למאסר קצר. קאזיס גריניוס כיהן בנציבות הפיצויים בתקופה אחרי מלחמת העולם הראשונה, ושימש כראש הקבינט השישי ובסיימאס הראשון והשני. מיקולס סלז'ביצ'יוס כיהן כראש הממשלה בין 1918–1919, פיקח על הקמת הכוחות המזוינים של ליטא ב-1920, והיה חבר בסיימאס השני בין 1922 ל-1926.

הבחירות לסיימאס 1926

בין 8 ל-10 במאי 1926 נערכו הבחירות לסיימאס השלישי. לראשונה מאז 1920, הגוש בהנהגת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הליטאית, שתמכה בנוצרות הקתולית ובכמורה, לא זכה ברוב. הציבור הביע חוסר אמון במפלגות האלה, שמספר נבחרים מטעמן הסתבכו בשערוריות פיננסיות. כך לדוגמה, נתפס חוזס פוריקיס שהשתמש בדרכון דיפלומטי שלו כדי לנסוע למוסקבה ולסחור בקוקאין ובסכרין, אליזיג'וס דרוגליס ופטרס חוזיקס רכשו שומן חזיר באיכות נמוכה מגרמניה, במקום מחקלאים מקומיים, ושר האוצר, ויאטוש פטרוליס העביר כמות גדולה של כספים מקופת המדינה לחשבונו האישי. בנוסף, האסטרטגיה שהציעה המפלגה להתמודדות עם הקשיים הכלכליים נתפסה לא יעילה.

מתח נוסף עלה ב-1925 אחרי שהוותיקן הכיר בסיפוח הפולני בווילנה, חרף בקשת ליטא להעביר את השליטה בעיר לרומא. באופן מסורתי, מדיניות הוותיקן הייתה לא לקבוע הסדרים מסוג זה, ורבים מהליטאים התנגדו להחלטה בתוקף. החלטת האפיפיור פגעה קשות במפלגה הנוצרית-דמוקרטית שתמכה בנוצרות הקתולית, היחסים עם הכס הקדוש נותקו ולא השתפרו כשהאפיפיור פיוס האחד עשר הקים וארגן מחדש באופן חד צדדי את מחוזות הכנסייה בליטא ללא התחשבות בדרישות הליטאיות.

איגוד האיכרים העממי והסוציאל-דמוקרטים הקימו קואליציה שמאלית שהתנגדה לשלטון המפלגה הנוצרית-דמוקרטית. אולם הקואליציה עדיין לא הגיעה לרוב הדרוש, והחלה להוסיף את נציגי המיעוטים - גרמנים, פולנים ויהודים. ב-7 ביוני, קאזיס גריניוס נבחר לנשיא השלישי של ליטא ומיקולס סלז'ביצ'יוס התמנה לראש הממשלה. שניהם היו חברי איגוד האיכרים העממי.

הסיבות להפיכה

מספר גורמים תרמו להפלתה של ממשלת סלז'ביצ'יוס:

• חשש מהקומוניזם: עליית הקומוניזם בברית המועצות עוררה חששות בליטא, במיוחד בקרב קבוצות שמרניות ולאומניות. חתימת הממשלה על הסכם אי-התקפה סובייטי-ליטאי בספטמבר 1926, יחד עם הסובלנות הנתפסת כלפי פעילויות קומוניסטיות בתוך ליטא, הגבירו עוד יותר את החששות הללו.
• חוסר יציבות פוליטית: השינויים התכופים בממשלה וחוסר היכולת של מפלגה אחת להשיג רוב יצרו אווירה של חוסר יציבות. חוסר יציבות זה נוצל על ידי האופוזיציה, שביקשה לתאר את הממשלה כחלשה ולא יעילה.
• אי שקט חברתי: מדיניות הממשלה, במיוחד זו הקשורה לחינוך ודת, הרחיקה מגזרים מסוימים בחברה. ההחלטה לאפשר פתיחת בתי ספר פולניים, בעוד שבתי ספר ליטאים נסגרים באזור וילנה, גרמה לזעם בציבור. באופן דומה, קיצוצי התקציב המוצעים לכמורה ולבתי ספר קתוליים הכעיסו את הדמוקרטים הנוצרים.
• אי שביעות רצון בצבא: הרפורמות הצבאיות של הממשלה, שכללו פיטורים של קצינים שמרנים רבים, יצרו חוסר שביעות רצון בתוך הצבא. חוסר שביעות רצון זה הוחמר עוד יותר מהתפיסה שהממשלה הזניחה את ההגנה הלאומית לטובת פיוס עם ברית המועצות.

הכנות להפיכה

קיים ויכוח אקדמי לגבי שאלת מעורבותו של אנטאנס סמטונה בתכנון ההפיכה. ב-1931 כתב אוגוסטינס וולדמרס שבעקבות ההפיכה יצא לגלות, כי סמטונה תכנן את המהלך מאז 1925. ההיסטוריון זנונס בוטקוס טען שהרעיון הועלה כבר ב-1923. עם זאת, מסגרת הזמן בה התרחש המהלך שנויה במחלוקת, שכן הצבא נמנע מפעולה עד דצמבר 1926. מזכירו של סמטונה סבר שהוא ידע על ההפיכה, אך לא ארגן אותה או נתן השראה למהלך. לפני ההפיכה, סמטונה היה העורך של העיתון Lietuvis (הליטאי). השינוי בהתנהלותו בנובמבר 1926 צוטט כראיה לכך שלא ידע על המהלך עד אז. לפני ה-25 בנובמבר מתח העיתון ביקורת על הממשלה ועל הנוצרים-דמוקרטים, אך באותו יום העלה מאמרים על מחאת הסטודנטים ומאמר שכותרתו "איום הבולשביזם על ליטא". המאמר טען כי הקומוניסטים מהווים איום אמיתי וכי הממשלה הנוכחית לא מסוגלת להתמודד איתם. לאחר מכן, הפסיק העיתון לבקר את המפלגה הנוצרית-דמוקרטית.

ב-20 בספטמבר, חמישה קצינים הקימו ועדה לארגון ההפיכה, וכחודש לאחר מכן הוקמה קבוצה נוספת, ושתי הקבוצות תיאמו את פעולותיהן. ב-12 בדצמבר, הצבא כבר הכין תוכניות מפורטות, סייר באזורי הפעולה המתוכננת, והודיע למנהיגי המפלגה. השמועות על התוכנית הגיעו לידי הסוציאל-דמוקרטים, אך הם לא נקטו בפעולה. זמן קצר לפני ההפיכה הופצו ידיעות שקריות על תנועת כוחות פולין באזור וילנה; מטרת הידיעות הייתה לגרום לחיילים שהיו עשויים להתנגד להפיכה לעזוב את קובנה.

ההפיכה

בשעות הערב המאוחרות של ה-16 בדצמבר, הודיע הקונסול הסובייטי לסלז'ביצ'יוס על היתכנות הפיכה בהמשך הלילה, אך ראש הממשלה התעלם מהאזהרה. ההפיכה החלה בלילה. יום הולדתו ה-60 של הנשיא גריניוס נחגג בקובנה, בהשתתפות פקידים רבים. תקציב 1927, שכלל קיצוץ בתקציב הצבא והכנסייה, טרם אושר. במהלך הלילה כבשו כוחות הצבא משרדים מרכזיים ועצרו פקידים. קולונל קאז'ס סקירפא שיזם את הרפורמה בצבא, ניסה לגייס כוחות נגדה, אך עד מהרה נעצר. הסיימאס פוזר והנשיא הושם במעצר בית. קולונל פלצ'יביצ'יוס שוחרר מהכלא אחרי שנכלא ל-20 יום בגין קרב אגרוף עם קצין אחר, ומונה לדיקטטור במדינה. בהמשך היום, הוא ביקש מסמטונה להתמנות לנשיא כדי לנרמל את המצב. הצבא יצר את הרושם שהוא יזם את ההפיכה וסמטונה לא ידע על קיומה, ושהוא הצטרף כדי "להושיע את האומה". ראש הממשלה התפטר, וגריניוס מינה את אוגוסטינס וולדמרס לראש הממשלה החדש.

סמטונה וולדמרס, שניהם מייצגים את האיחוד הלאומי הליטאי, הזמינו את המפלגה הנוצרית-דמוקרטית לחבור אליהם לממשלה ולהחזיר את הלגיטימציה החוקתית. המפלגה הסכימה באי רצון, מחשש לפגיעה ביוקרתה. בעתיד הקרוב הם היו יכולים להתמודד בבחירות ולנצח בהיעדר קשר להפיכה, ובהתאם לכך נתנו לחברי האיחוד הלאומי הליטאי לקבל את התיקים הבכירים.

בתחילה סירב גריניוס להתפטר, אך בהמשך שוכנע שהפלישה הפולנית מתקרבת וסמטונה נשבע לקיים את החוקה. ב-19 בדצמבר נפגשו חברי הסיימאס (ללא הסוציאל-דמוקרטים ואיגוד האיכרים) ובחרו יושב ראש חדש, שכיהן גם כראש המדינה לכמה שעות עד שסמטונה נבחר לנשיאות. עוד אושר הקבינט בראשות וולדמרס.

אחרית דבר

הצבא טען שפעולותיו מנעו הפיכה בולשביקית קרובה, שתוכננה לכאורה ל-20 בדצמבר. הוכרז משטר צבאי. כ-350 קומוניסטים נעצרו, וארבעה מנהיגים (קרוליס פוז'לה, יואוזאס גרייפנברגריס, קאזיס גידריס ורפולאס צ'רנס) הוצאו להורג ב-27 בדצמבר. זו הייתה מכה קשה למפלגה הקומוניסטית של ליטא והיא הייתה לא פעילה למשך זמן מה.

לא נמצאו ראיות ממשיות לכך שהקומוניסטים תכננו הפיכות כלשהן. מפלגות וארגונים פוליטיים אחרים לא נפגעו, ולפי הצבא, לא היו נפגעים הקשורים להפיכה, מלבד ארבעת המוצאים להורג. עם זאת, מקורות אחרים מציינים את קפטן וינסאס יונשקאס, שלכאורה נורה על ידי שומרי ארמון הנשיאות, שמת יום לאחר מכן בבית חולים.

ההכרה הבינלאומית בממשלה החדשה הגיעה מהר. מעצמות המערב לא היו מרוצות מהסיימאס השלישי, שאשרר את הסכם אי-התוקפנות עם ברית המועצות בספטמבר. הן חיפשו שינוי בסדרי העדיפויות של מדיניות החוץ הליטאית. לכן לא היה מפתיע שהבריטים, ב"דיילי טלגרף", הצרפתים, ב"לה מטן", וארצות הברית, ב"ניו יורק טיימס" כתבו שההפיכה צפויה לצמצם את היחסים הידידותיים עם ברית המועצות ולנרמל את היחסים עם פולין; בפרסומים הצניעו את האופי האנטי-דמוקרטי והלא חוקתי של ההפיכה. העיתונות המערבית דיווחה על החדשות בשוויון נפש, או העריכה אותן כהתפתחות חיובית במאבק הליטאי נגד הבולשביזם. דעת הקהל הדיפלומטית הבינלאומית סברה שמנהיג סמכותי חזק יספק יציבות פנימית, ושאפילו בשנים הראשונות של הרפובליקה ליטא לא הייתה דמוקרטית באמת, שכן חירויות חיוניות רבות צומצמו תחת משטר צבאי.

הדמוקרטים הנוצרים, מתוך אמונה שההפיכה הייתה רק צעד זמני, דרשו שייערכו בחירות חדשות לסיימאס, אך סמטונה דחה זאת. הוא ניבא שמפלגתו לא תהיה פופולרית ושהוא לא ייבחר מחדש לנשיא. בינתיים, הלאומנים דנו בשינויים חוקתיים כדי להגדיל את סמכויות הרשות המבצעת ולצמצם את סמכויות הסיימאס. באפריל, קבוצה באיגוד האיכרים העממי הליטאי ניסתה לארגן הפיכה "להגנת החוקה", אך התוכניות התגלו והמורדים נעצרו. בין העצורים היה חבר הסיימאס, יואוזאס פייאוג'יס. ב-12 באפריל 1927, הסיימאס מחה על מעצר זה כהפרה של חסינות פרלמנטרית על ידי הגשת הצעת אי-אמון בממשלת וולדמרס. סמטונה, תוך שימוש בזכותו החוקתית לעשות זאת, פיזר את הסיימאס. עם זאת, החוקה הופרה כאשר לא נערכו בחירות חדשות תוך חודשיים. באפריל, עיתונים דמוקרטיים נוצריים, שקראו לבחירות חדשות, צונזרו. ב-2 במאי 1927, הדמוקרטים הנוצרים פרשו מהממשלה, מתוך מחשבה שהלאומנים הפועלים לבדם לא יוכלו לקיים אותה. כתוצאה מכך, האיחוד הלאומי הליטאי גבר על יריבו הגדול והמשפיע בהרבה ותפס שליטה מוחלטת במדינה.

ההפיכה של 1926 הייתה אירוע מרכזי בליטא של בין המלחמות; הדיקטטורה נמשכה 14 שנים. ב-1935, ממשלת סמטונה הוציאה אל מחוץ לחוק את כל המפלגות הפוליטיות האחרות. ההפיכה המשיכה להיות נושא קשה עבור הליטאים, שכן ברית המועצות תיארה לאחר מכן את כיבושה של ליטא כ"שחרור מהפשיזם".

קישורים חיצוניים

• Domestic policies, אנציקלופדיה בריטניקה
• Views of Western Countries on the 1926 Coup d'état in Lithuania