הדפס פלטינום
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
הדפס פלטינום הוא סוג של הדפס מונוכרומטי המיוצר בתהליך צילומי כימי, במהלכו הדמות נוצרת על פני הנייר על ידי שכבה של פלטינה. סוג הדפס זה מאופיין בטווח גוונים ארוך במיוחד, עומק ופרוט הצללים, ועמידות יוצאת דופן לאורך זמן.
סקירה היסטורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדולף פרדיננד גהלן (Adolf Ferdinand Gehlen) היה הראשון שתיעד בשנת 1804 השפעה של אור על מלחי פלטינה, לאחר ששם לב לשנוי צבעם לאחר חשיפה לקרניים אולטרה סגולות (UV). ב-1831, יוהאן וולפגן דובראינר (Johann Wolfgang Döbereiner) צפה בפירוק של אוקסלט ברזלי כתגובה לחשיפה לקרני UV, וכייל את הרגישות של מלחי פלטינה לקרינה אולטרה סגולה. בשנת 1832, ג'ון הרשל דיווח לאגודה הבריטית באוקספורד שתמיסת פלטינה בתערובת של חומצות הידרוכלוריות וחנקניות מגיבה לחשיפה לאור ביצירת משקע צהוב. במשך שנות ה-40 של המאה ה-19 ביצע רוברט הנט (Robert Hunt) ניסויים בניירות מצופים בפלטינום כלוריד, ואף הצליח לייצר תמונה כשפיתח נייר מצופה חשוף לאור בתמיסת מלחי כספית. אומנם, תמונות אלא לא היו יציבות ונעלמו לאחר זמן מה.
בשנת 1858, ס.ג'יי. ברנט (C. J. Burnett) היה ראשון שאימץ את הניסויים הקודמים כדי ליצור תהליך מבוקר ליצירת תצלומים. ניסיונותיו עם פלטינה אומנם לא צלחו, אבל הדפסי אורניום שפותחו בתמיסת כסף חנקתי וקובעו באמוניה היו מוצלחים ביותר. ברנט קרא להדפסים אלו "פלדיוטייפ" (Palladiotype).
תהליך יצירת הדפס פלטינום בצורתו העכשווית הומצא ב-1872 על ידי ווליאם וויליס (William Willis), שחיפש דרך ליצור הדפסים יציבים בתהליך ידידותי למשתמש. התהליך של וויליס כלל חשיפה של נייר מצופה באוקסלט ברזלי לאור המכיל קרני UV, ופיתוחו תוך חימום בפוטסיום אוקסלט, שהפך מלחי פלטינה לפלטינה מתכתית.
לוויליס הוענקו כמה פטנטים על פיתוחיו, והוא ייסד חברה מסחרית ראשונה לייצור ניירות פלטינום, "פלטינוטייפ קומפני" (The Platinotype Company). בשנת 1892 וויליס המציא תהליך פיתוח שלא דרש חימום, וכתוצאה תהליך הדפס הפלטינום רכש במהירות הכרה כשיטה נגישה וקלה למימוש שהובילה לתוצאות איכותיות. בתחילת המאה ה-20 ניירות פלטינום יוצרו בצורה מסחרית (אפילו על ידי חברת קודאק) נמכרו באירופה ובארצות הברית, והיו פופולריים הודות לעושר הגוונים והיציבות לאורך זמן.
בהמשך המאה תהליך הדפס פלטינום ירד בפופולריות שלו והוחלף על ידי הדפס כסף – בעיקר בגלל עליית מחיר הפלטינה, והעובדה שעקב הצורך בחשיפה לקרינה אולטרה סגולה, התהליך אינו מאפשר הגדלה ישירה מנגטיב, אלא רק הדפסי מגע (שגודלם כגודל הנגטיב). כיום לא ניתן לרכוש ניירות פלטינום מסחריים, אך חומרים מוכנים לייצור עצמי ניתנים להשגה אצל ספקים אחדים.
תיאור של תהליך ההדפסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התהליך מבוסס על העובדה שמלחי מתכות מסוימים עוברים למצב מתכתי לאחר חשיפה לקרני UV. תהליך הפיתוח מוביל להפיכת מלחי פלטינום לפלטינום מתכתית, ועודפי המלחים נשטפים בתהליך הקיבוע. התוצאה היא דמות עמידה ביותר: אורך חיי ההדפס הוא כאורך חיי נייר הבסיס.
חומרים הבונים את הדימוי רגישים לאור UV בלבד ורגישותם נמוכה מאוד כך שזמני החשיפה הנדרשים הם ארוכים (5 - 30 דקות בהתאם לעוצמת התאורה). לכן תהליך ההגדלה כפי שמקובל בהדפס כסף איננו אפשרי מבחינה טכנית. הדפסי פלטינום נעשים בהדפסת מגע, בה הנגטיב מוצמד לנייר הצילום בזמן החשיפה – בדרך כלל באמצעות מסגרת מיוחדת. החשיפות יכולות להיעשות בשמש או במתקן UV מיוחד. יש מספר שיטות להכנת האמולסיה ובחלקן המתכת נוצרת כבר בשלב החשיפה לאור ולכן אין צורך בשלב פיתוח נוסף בדומה להדפסות כסף. אחר כך ההדפסה עוברת שלב קיבוע שבו נשטפים כל החומרים שלא התפתחו ולבסוף שטיפה.
תכונות ההדפס
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדפס פלטינום ידוע כבעל יכולת שחזור טווח הגוונים העשיר ביותר, הרבה מעבר לזה של הדפס כסף. אזורים השחורים בדמות הם עמוקים מאוד, ועשירים בפרטים. עושר גוונים זה, בחלקו הניכר, הוא תוצאה של תהליך המיסוך העצמי (self-masking) הקורה בזמן החשיפה: באזורים שנחשפו לאור נוצר מסנן שמאט את קצב החשיפה ומונע חשיפת יתר. גוני ההדפס יכולים להשתנות מקרים לחמים, והם מבוקרים על ידי גורמים כגון סוג וטמפרטורת המפתח, או תוספות לחומרים הרגישים לאור.
צלמים בולטים שהשתמשו בתהליך
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Joe Lipka, A Guide to Platinum Printing