הדיקטטור
כרזת הסרט | |
בימוי | לארי צ'ארלס |
---|---|
הופק בידי | סשה ברון כהן, ג'ף שפר, אלק ברג, סקוט רודין, דיוויד מנדל |
תסריט |
סשה ברון כהן אלק ברג דוד מנדל ג'ף שפר |
עריכה |
גרג היידן אריק קיסאק |
שחקנים ראשיים |
סשה ברון כהן אנה פריס בן קינגסלי ג'ון סי. ריילי ג'ייסון מנטזוקאס |
מוזיקה | ערן ברון כהן |
צילום | לורנס שר |
מדינה | ארצות הברית |
חברת הפקה | Four by Two Films |
חברה מפיצה | סרטי פרמאונט |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה |
11 במאי 2012 7 ביוני 2012 |
משך הקרנה | 83 דק' |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | סרט קומדיה |
מקום התרחשות | ניו יורק, ברוקלין |
תקציב | 65 מיליון דולר |
הכנסות | 179.4 מיליון דולר |
הכנסות באתר מוג'ו | dictator |
www | |
דף הסרט ב־IMDb | |
הדיקטטור (באנגלית: The Dictator) הוא סרט קומדיה אמריקאי משנת 2012 בבימויו של לארי צ'ארלס ובכיכובו של הקומיקאי הבריטי היהודי סשה ברון כהן.
מפיקי הסרט, אמרו שדמותו של ברון כהן נוצרה בהשראתם של הדיקטטורים קים ג'ונג-איל, אידי אמין, מובוטו ססה סקו, ספרמורט ניאזוב ומועמר קדאפי (עם מספר פרפרזות למשמר האמזונות).
עלילת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מתחיל בברכה פרודית "לזכרו של קים ג'ונג-איל" (שנפטר כחצי שנה לפני יציאת הסרט לאקרנים). העלילה מתמקדת בדיקטטור העריץ גנרל אדמירל חאפז אלאדין (בגילומו של סשה ברון כהן) אשר הוא הדיקטטור של מדינה אסלאמית בדיוניות בשם וואדייה, השוכנת בצפון אפריקה ואשר עשירה בנפט. אלאדין, אשר שינה מעל ל-300 מילים בשפתו ל-"אלאדין", ונוהג לעיתים קרובות להוציא להורג תושבים רבים על בסיס עבירות מינוריות או בשל אי הבנות שונות, שנוא בפועל על ידי כמעט כל תושבי ארצו.
אלאדין, מנסה לפתח נשק גרעיני עבור ארצו, בו הוא מתכנן להשתמש כדי להשמיד את מדינת ישראל. אף על פי כן, בפועל הוא מציין כי הנשק נועד למטרות שלום ומחקר (רמז לתוכנית הגרעין האיראנית).
מועצת הביטחון של האו"ם מקבלת בהמשך החלטה ליזום התערבות צבאית בוואדייה. בעקבות כך אלאדין מחליט לנסוע לניו יורק ולנאום בעצרת הכללית של האו"ם כדי למנוע פעולה צבאית נגד וואדייה.
אף על פי כן, זמן קצר לאחר שהוא מגיע לניו יורק הוא נחטף על ידי הרוצח השכיר קלייטון (המגולם על ידי ג'ון סי. ריילי), אשר אותו שכר טאמיר, דודו ועוזרו המניפולטיבי של אלאדין (המגולם על ידי בן קינגסלי), אשר שואף לרשת את אלאדין עוד בחייו. טאמיר מחליף את אלאדין בכפיל עם פיגור שכלי על מנת שזה ינאם באו"ם במקום אלאדין ויודיע על הפיכתה של וואדייה לדמוקרטיה.
אלאדין מצליח לברוח מהשבי ומוצא את עצמו לבד ברחובות ניו יורק. בתחילה אלאדין מנסה לחזור למלון שבו שהה, אך משום שזקנו גולח על ידי קלייטון, אף אחד לא באמת מאמין כי הוא השליט של וואדייה.
בהמשך אלאדין פוגש ברחובות ניו יורק קודם את פעילת השמאל הרדיקלית זואי (בגילומה של אנה פריס) ובהמשך את נדאל (בגילומו של ג'ייסון מנטזוקאס), אשר היה המדען הראשי האחראי על תוכנית הגרעין של וואדייה ואשר הצליח לחמוק בסתר מוודאיה על אף שאלאדין הורה להוציא אותו להורג בשל אי הבנה בנוגע לצורתו של הטיל הגרעיני.
נדאל מרחם על אלאדין ומחליט לעזור לו. בעקבות כך אלאדין ונדאל רוקמים מזימה שתאפשר לאלאדין להשיב לעצמו את מעמדו כשליט הבלתי מעורער של וואדייה ולוודא כי וואדייה לא תהפוך למדינה דמוקרטית. אלאדין ונדאל מבינים מהר מאוד שבלתי אפשרי להיכנס למלון שבו שוהה הכפיל של אלאדין, בסצנה מסוימת אלאדין מדבר עברית. אף על פי כן, לאחר שהם מגלים שהחברה שבבעלותה של זואי אחראית על אספקת המזון למלון שבו שוהה הכפיל של אלאדין, אלאדין מתחיל לעבוד בחברה של זואי כדי שיצליח להתגנב למלון.
אלאדין מתאהב בהמשך בזואי. בסופו של דבר אלאדין מצליח להתגנב למלון, להתחלף עם הכפיל ולקרוע לגזרים לפני המצלמות את החוקה הדמוקרטית החדשה של וואדיה. עם זאת, כאשר זואי נכנסת לחדר הוא מחליט לחזור בו, מצהיר על אהבתו אליה ולבסוף מתחתן עימה, אך אז מגלה שהיא יהודייה.
צוות השחקנים הראשי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סשה ברון כהן – הגנרל-אדמירל אלאדין
- בן קינגסלי – טאמיר, דודו של אלאדין
- אנה פאריס – זואי, פעילת שמאל רדיקלי
- ג'ון סי. ריילי – קלייטון
- ג'ייסון מנטזוקאס – נדאל, מדען גרעין שעוזר לאלאדין
- אדיל אקטר – מארוש
קידום הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-26 בפברואר 2012 הודיעה האקדמיה האמריקאית לקולנוע כי היא אוסרת את כניסתו של סשה ברון כהן לטקס פרס אוסקר ה-84 בשל החשש שיעורר מהומות כמנהגו.[1] על אף האיסור הגיע ברון כהן לקבלת הפנים של פרסי האקדמיה, מחופש בתור הדיקטטור, מלווה בשתי שומרות ראש (כמחווה למשמר האמזונות של מועמר קדאפי, הדיקטטור לשעבר של לוב - מחווה שגם קיבלה מקום בסרט), בעודו מברך את הכתבים ב"שלום, מוות למערב!" ומחזיק בכד שלטענתו הכיל את האפר של המנהיג הצפון קוריאני המנוח קים ג'ונג איל. בהמשך, במהלך ראיון טלוויזיה שהעניק, שפך ברון כהן את כל תכולת הכד על חליפתו של מנחה תוכנית הטלוויזיה "אמריקן איידול" ראיין סיקרסט.[2]
בישראל, נבחר הסרט לפתוח את הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים תל אביב 2012.[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של הדיקטטור (באנגלית)
- הדיקטטור, ברשת החברתית פייסבוק
- "הדיקטטור", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "הדיקטטור", באתר נטפליקס
- "הדיקטטור", באתר AllMovie (באנגלית)
- "הדיקטטור", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "הדיקטטור", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "הדיקטטור", באתר Metacritic (באנגלית)
- "הדיקטטור", באתר אידיבי
- "הדיקטטור", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- הדיקטטור, קדימון הסרט באתר יוטיוב
- זהר וגנר, הדיקטטור: סשה ברון כהן בשיאו, באתר הארץ, 7 ביוני 2012
- אבנר שביט, "הדיקטטור": הסרט הכי מצחיק ומבריק בסביבה, באתר וואלה, 8 ביוני 2012
- שמוליק דובדבני, "הדיקטטור": קדאפי היה עושה זאת יותר טוב, באתר ynet, 8 ביוני 2012
- נועם סטולרמן, הברון ואני: ביקורת על "הדיקטטור", באתר "רוזבאד", 11 ביוני 2012
- מאיר שניצר, רודנות מוגבלת: סשה ברון כהן הוא לא יותר מרמאי חובבן, באתר nrg, 11 ביוני 2012
- אורי קליין, ביקורת: "הדיקטטור": בלי אף בדיחה מצחיקה באמת, באתר הארץ, 15 ביוני 2012
- אמיר בוגן, מנותק מהמציאות: סשה בארון כהן, הפעם הגזמת, באתר ynet, 19 ביוני 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ynet, אוסקר 2012: סשה ברון כהן מנודה מהטקס, באתר ynet, 23 בפברואר 2012
- ^ nrg מעריב, הרגע של האוסקר? ברון כהן שפך "אפר" על סיקרסט, באתר nrg, 27 בפברואר 2012
- ^ "הדיקטטור" יפתח פסטיבל סטודנטים תל אביב 2012, באתר אידיבי, 23 במרץ 2012
סשה ברון כהן | ||
---|---|---|
דמויות | עלי ג'י • בוראט סאגדייב • ברונו ג'יהארד • אדמירל גנרל אלאדין • ערן מורד | |
סרטים | עלי ג'י: הסרט (2002) • בוראט (2006) • ברונו (2009) • הדיקטטור (2012) • גרימסבי (2016) • סרט המשך בוראט (2020) | |
טלוויזיה | המופע של עלי ג'י (2000–2004) • מי זו אמריקה? (2018) |