הדיון לגבי נורווגיה

הדיון לגבי נורווגיה היה דיון מכונן בבית הנבחרים הבריטי שהתקיים בין 7 ל-9 במאי 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה. מטרת הדיון הייתה לאפשר לחברי הפרלמנט לדון בחופשיות בהתקדמות המערכה בנורווגיה. הדיון חשף במהרה את חוסר שביעות הרצון הכללי מהאופן שבו ניהלה ממשלתו של נוויל צ'מברלין את המלחמה.

הדיון היה גורם מרכזי בהתפטרותו של ראש הממשלה דאז, נוויל צ'מברלין.

ב-8 במאי, בסיום היום השני, הגיע הדיון לשיאו עם עריכת הצבעה בבית הנבחרים במסגרת הצעת אי-אמון בממשלה. הממשלה אומנם ניצחה בהצבעה, אך ברוב דחוק. תוצאה זו הובילה, ב-10 במאי 1940, להתפטרותו של צ'מברלין מתפקיד ראש הממשלה ולהחלפת ממשלת המלחמה שלו בקואליציה רחבה, בראשות וינסטון צ'רצ'יל. קואליציה זו הנהיגה את בריטניה עד לאחר סיום המלחמה באירופה במאי 1945.

ממשלתו של צ'מברלין ספגה ביקורת לא רק מצד האופוזיציה, אלא גם מצד חברים בולטים מתוך מפלגתו, המפלגה השמרנית. האופוזיציה כפתה את הצבעת האי-אמון, שבה למעלה מרבע מחברי המפלגה השמרנית הצביעו עם האופוזיציה או נמנעו. נשמעו קריאות לאחדות לאומית באמצעות הקמת ממשלה קואליציונית רב-מפלגתית, אך צ'מברלין לא הצליח להגיע להסכמה עם מפלגת הלייבור והמפלגה הליברלית. חבריהן עדיין סירבו להצטרף לקואליציה תחת הנהגתו, אך הסכימו לשתף פעולה אם ימונה ראש ממשלה אחר מהמפלגה השמרנית. לאחר התפטרותו של צ'מברלין (שנותר מנהיג המפלגה השמרנית עד מותו באוקטובר 1940), הסכימו מפלגות האופוזיציה להצטרף לקואליציה תחת הנהגתו של וינסטון צ'רצ'יל.

רקע

מאז עליית המפלגה הנאצית לשלטון בשנת 1933, קידמה גרמניה מדיניות חוץ אגרסיבית שהתבססה על תביעות טריטוריאליות והתרחבות לשטחים נוספים באירופה. התחמשות מחודשת של גרמניה, סיפוח אוסטריה, משבר חבל הסודטים ב-1938 ומאורעות נוספים הגבירו את המתיחות ביבשת והעלו חששות מעימות כולל. באותן שנים, בבריטניה, החליף נוויל צ'מברלין את סטנלי בולדווין כראש הממשלה ב-1937 והוביל ממשלה לאומית שהורכבה ברובה מהמפלגה השמרנית. צ'מברלין ניסה למנוע מלחמה באמצעות מדיניות פיוס, שהתבטאה בהסכם מינכן, אך לאחר שגרמניה הפרה את התחייבויותיה, נטשה את הערוצים הדיפלומטיים וסיפחה את יתר שטחי צ'כוסלובקיה במרץ 1939, מדיניות הפיוס נזנחה.^{[דרוש מקור]}

בתחילת שנת 1940, על אף שמלחמת העולם השנייה הייתה בעיצומה, שררה תקופה של רגיעה יחסית בין המעצמות הגדולות, אשר כונתה "המלחמה המדומה". בתקופה זו, שהחלה לאחר כיבושה של פולין בידי גרמניה, כמעט ולא התרחשו עימותים צבאיים ישירים בין בריטניה לגרמניה, על אף שהשתיים היו במצב מלחמה. באותה תקופה גרמניה הנאצית, תחת שלטונו של אדולף היטלר, חיפשה דרכים להרחיב את השפעתה באירופה ולשלוט במשאבי היבשת. באפריל 1940 פתחה גרמניה במבצע כיבוש של דנמרק ושל נורווגיה. פעולה זו נועדה להבטיח את השליטה בנמלים אסטרטגיים ובאספקת עפרת ברזל משוודיה, שהייתה חיונית לתעשייה הגרמנית.^{[דרוש מקור]}

המערכה בנורווגיה החלה כתגובה של בעלות הברית לניסיון הגרמני להשתלט על האזור. הכוחות הבריטיים והצרפתיים שהשתתפו במערכה, התקשו להתמודד עם הצבא הגרמני המיומן שהיה יעיל יותר מבחינה לוגיסטית ופעל במהירות ובתחכום. התנאים הגאוגרפיים הקשים בנורווגיה, בשילוב מזג האוויר החורפי, הובילו לשורה של תבוסות מצד בעלות הברית.^{[דרוש מקור]}

מהלך הדיון

ביום הראשון לדיון הביעו חברי פרלמנט מכל הקשת הפוליטית דאגה ותסכול מהתנהלות הממשלה. חברי אופוזיציה, לצד מספר חברים מהמפלגה השמרנית, העלו ביקורת חריפה על חוסר היעילות ועל ההססנות שהפגינה הממשלה במערכה בנורווגיה. בפרט, הועלו טענות על כך שהממשלה לא פעלה במהירות ובנחישות הנדרשות כדי להתמודד עם האיום הגרמני.

במהלך היום הראשון הלך הדיון והתלהט, ובסיומו כבר היה ברור כי אין זה עוד דיון שגרתי. ליאופולד איימרי, חבר פרלמנט שמרני, נשא נאום נוקב שבו ציטט את אוליבר קרומוול: "בשם אלוהים, לך!" אמירה זו הייתה קריאה ישירה להתפטרותו של צ'מברלין והדגישה את חוסר האמון הגובר בו, גם בקרב חברי מפלגתו.

ביום השני לדיון החריף העימות עוד יותר, ונאומים תקיפים מצד האופוזיציה הפכו לקריאה מפורשת להצבעת אי-אמון בממשלה. על אף שהממשלה זכתה ברוב בהצבעה, עם 281 קולות בעד ו-200 נגד, התוצאה הייתה מאכזבת עבור צ'מברלין. רבים מחברי המפלגה השמרנית נמנעו מהצבעה או הצביעו נגד. דבר זה הפחית מאוד את הרוב והבהיר כי צ'מברלין איבד את תמיכת מפלגתו.

ביום השלישי, התמקד הדיון בשאלת ההנהגה העתידית של בריטניה. צ'מברלין ניסה להגן על מדיניותו, אך היה ברור כי איבד את אמון בית הנבחרים. חברי פרלמנט רבים קראו להקמת ממשלת אחדות לאומית שתכלול את כל המפלגות, במטרה להתמודד עם האתגרים שהציבה המלחמה.

לאחר הדיון, ניסה צ'מברלין להקים קואליציה רחבה, אך חברי מפלגת הלייבור וחברי המפלגה הליברלית סירבו לכהן תחת הנהגתו. הם הביעו נכונות להצטרף לממשלה בראשות מנהיג שמרני אחר. בעקבות זאת, ב-10 במאי 1940, הודיע צ'מברלין על התפטרותו מתפקיד ראש הממשלה, ובהמשך אותו היום, מונה וינסטון צ'רצ'יל לראש הממשלה.

תוצאות הדיון ומינוי וינסטון צ'רצ'יל

עם התפטרותו של צ'מברלין, עלתה דרישה להקים ממשלת אחדות לאומית שתכלול נציגים מכל המפלגות המרכזיות. מפלגת הלייבור והמפלגת הליברלית הבהירו כי הן מוכנות להצטרף לקואליציה כזו אך רק בתנאי שבראשה יעמוד ראש ממשלה חדש מהמפלגה השמרנית. צ'מברלין הציע את הלורד הליפקס שכיהן באותה תקופה כשר החוץ ונחשב למועמד טבעי לתפקיד, אך הליפקס סירב לקבל את המינוי בטענה כי אין לו תמיכה מספקת בבית הנבחרים, במיוחד כיוון שכחבר בית הלורדים הוא לא השתתף בדיוני בית הנבחרים. כמו כן, הוא חשש כי לא יוכל לנהל ביעילות את המלחמה בתקופה קריטית זו.

נוכח סירובו של הליפקס, הוצע וינסטון צ'רצ'יל לתפקיד ראש הממשלה. אף על פי שצ'רצ'יל היה נתון לביקורת על חלקו בניהול המערכה בנורווגיה, הוא נתפס כמנהיג נחוש ובעל חזון, שהתאים לאתגרים שהציבה המלחמה. ב-10 במאי 1940, באותו היום שבו פתחה גרמניה במערכה על צרפת ועל מדינות השפלה ששמה קץ למלחמה המדומה, מונה צ'רצ'יל לראש ממשלת בריטניה והקים ממשלה רחבה. תחת הנהגתו, ניהלה בריטניה את המלחמה בהצלחה עד סיומה באירופה במאי 1945.^{[דרוש מקור]}

השפעת הדיון ומורשתו

הדיון לגבי נורווגיה היה אירוע משמעותי בהיסטוריה הפוליטית של בריטניה, והוביל לשינוי במבנה ההנהגה ברגע קריטי של מלחמת העולם השנייה. מינויו של צ'רצ'יל סימן מעבר להנהגה דינמית ונחושה יותר, שהתאפיינה בקו לוחמני מול גרמניה הנאצית ובקריאה לאחדות לאומית.

הדיון חשף את הכשלים בניהול הצבאי והפוליטי של בריטניה בתחילת המלחמה, ואת הצורך בשינויים מהותיים כדי להתמודד עם האתגרים של עימות עם גרמניה. עלייתו של צ'רצ'יל לשלטון הייתה תוצאה ישירה של הלחץ הציבורי והפוליטי שהופעל במהלך הדיון. צ'רצ'יל, שנאום הבכורה שלו כראש ממשלה נפתח במילים "לא אוכל להציע אלא דם, עמל, דמעות ויזע", הצליח לעורר השראה בקרב הציבור הבריטי ולחזק את המורל הלאומי. תחת הנהגתו, גיבשה בריטניה קואליציה רחבה שהובילה את המדינה במהלך המלחמה.

הדיון לגבי נורווגיה נחשב לדוגמה מובהקת של פיקוח פרלמנטרי יעיל על הממשלה בתקופת מלחמה. הוא הדגים את יכולתו של הפרלמנט להעביר ביקורת על הממשלה גם בעתות משבר, ואת חשיבותה של שקיפות בהנהגה.

לקריאה נוספת

• טים בוברי, לפייס את היטלר: צ'מברלין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, הוצאת עם עובד, 2023.

• Kelly, Bernard (2009). "Drifting Towards War: The British Chiefs of Staff, the USSR and the Winter War, November 1939 – March 1940", Contemporary British History, (2009) 23:3 pp. 267–291, doi:10.1080/13619460903080010
• Redihan, Erin (2013). "Neville Chamberlain and Norway: The Trouble with 'A Man of Peace' in a Time of War". New England Journal of History (2013) 69#1/2 pp. 1–18.

קישורים חיצוניים

• The fall of Neville Chamberlain 1940., סרטון בערוץ "Major Esterhazy", באתר יוטיוב (אורך: 17:12)

• Churchill & The Norway Debate – UK Parliament Living Heritage