לדלג לתוכן

ההתפשטות הגרמנית מזרחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הדחף למזרח)
טור של פולנים שגורשו על ידי חיילי הוורמאכט, אחרי הפלישה הגרמנית ב-1939

ההתפשטות הגרמנית מזרחהגרמנית: Drang nach Osten, דְרָאנְג נָאך אוֹסְטְן, "הדחף מזרחה") הוא מושג מהמאה ה-19 המבטא את רעיון התפשטות העם הגרמני לאדמות העמים הסלאבים[1]. הרעיון הפך למוטו של התנועה הלאומית הגרמנית בסוף המאה ה-19. הרעיון משלב התיישבות גרמנית במרכז ומזרח אירופה בימי הביניים (בייחוד במאות ה-12 וה-13)[2], משלחות צבאיות כמו מסעי הצלב הצפוניים ומדיניות הגרמניזציה של המדינות הגרמניות המודרניות, כמו אלו ששיקפו את תפיסת מרחב המחיה של הנאציזם.

בפולין, נעשה שימוש במונח "התפשטות מזרחה" בתיאור תוכנית הגרמניזציה של פולין[3], ואילו בגרמניה הסיסמה הייתה חלק מהסכמה רחבה יותר על רעיון העליונות הגרמנית.

הרעיון היה מרכיב ליבה בבסיס הלאומיות הגרמנית והאידאולוגיה הנאצית. בהתאם לכך אמר אדולף היטלר ב-7 בפברואר 1945 "מזרחה, אך ורק ותמיד מזרחה, שומה על עורקי גזענו להתפשט. זה הכיוון שהטבע עצמו קבע להתפשטות העמים הגרמניים"[4].

מקור המונח

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולוניאליסטים גרמנים בפולין (בחלקה הרוסי) בסוף המאה ה-19

הפעם הראשונה בה נשמע המונח הזה מיוחסת לעיתונאי הפולני ג'וליאן קלאצקא מ-1849, אם כי לא ידוע באופן מוחלט האם אכן הוא זה שהמציא את המונח מאחר שהשתמש בו בעת ציטוט[5]. מכיוון שהמונח משמש אך ורק בצורתו הגרמנית, ישנה הסכמה כי מקורו הוא גרמני[5].

שלבים בהתפשטות הגרמנית לכיוון מזרח, 700–1400
  עד 700
  700–1099
  1100–1199
  1200–1250
  1251–1300
  1301–1400

רעיון ההתפשטות מזרחה קשור להתפשטות דומה שהתרחשה בימי הביניים. קולוניזציה זו שהתרחשה מיוחסת להתפשטות התרבות, השפה המדינות וההתיישבות הגרמנית בצפון ומזרח אירופה שיושבו על ידי סלאבים והעמים הבלטים.

הגידול באוכלוסייה בימי הביניים הביא לתנועת אוכלוסייה מהריין, פלנדריה וסקסוניה לאזורים פחות מאוכלסים בפולין. רוב ההתיישבות הזו התרחשה על חשבונם של העמים הפגאניים והסלאבים כחלק ממסעות הצלב הצפוניים. שורשי מדינת פרוסיה היו טמונים בעיקר בתנועות האלו.

אחרי חלוקת פולין בידי פרוסיה, אוסטריה והאימפריה הרוסית בסוף המאה ה-18 פרוסיה השתלטה על חלק גדול ממערב פולין. הפרוסים, ובהמשך הגרמנים, עסקו בגרמניזציה של שטחי פולין. רוסיה ושוודיה לעומתם כבשו בסופו של דבר את האדמות שכבשו האבירים הטבטונים באסטוניה וליבוניה.

בשיח הגרמני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח הפך למרכזי בתוכניותיה של התנועה הלאומית הגרמנית ב-1891, וזכתה לתנופה מחודשת עם עליית הנאצים ובעת משבר הסודטים, כשהצ'כים בחבל תוארו כ"מכשול סלאבי נגד הדחף מזרחה[1]."

למרות מדיניות ההתפשטות מזרחה, לאורך השנים היה גם תהליך הפוך, שכונה "הבריחה מהמזרח", במהלכו בני המעמדות הנמוכים במזרח נמשכו לאזורים המתועשים של מערב גרמניה והיגרו לשם.

התפשטות מערבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאומנים גרמנים קראו, בעיקר אחרי מלחמת העולם הראשונה ל"התפשטות מערבה"[3][6], אחרי שחבלי ארץ נרחבים כמו פוזנן, פרוסיה המערבית ושלזיה עילית נמסרו לידי מדינת פולין החדשה.

עם התפתחות הרומנטיקה כחלק מהתנועות הלאומיות במאה ה-19 החלו אינטלקטואלים פולנים ורוסים להתייחס להתפשטות מזרחה הגרמנית בשמה המקורי. האימפריה הגרמנית והאוסטרו-הונגרית ניסו באותן שנים להתרחב מזרחה, גרמניה על ידי השפעה בשנים בהן האימפריה העות'מאנית הלכה ונחלשה, ואוסטרו-הונגריה על ידי השתלטות על שטחים בבלקן (כמו בוסניה והרצגובינה).

אדולף היטלר קרא להשתלט על שטחים למען העם הגרמני על חשבון מדינות מזרח אירופה. במהלך מלחמת העולם השנייה ערכו גרמניה ובעלות בריתה מספר מערכות במזרח, שכללו את פלישת גרמניה הנאצית לפולין, מבצע ברברוסה ומבצעים נוספים שנערכו אחריו. במהלך כיבושים אלו ערכו הנאצים את תוכנית-האב למזרח שכללה ביצוע רצח עם וטיהור אתני בשטחים שכבשו במטרה להחליף את בני המקום בגרמנים[7]. תוכנית זו הייתה פגומה במידה רבה בשל העובדה כי היה מחסור בגרמנים שהיו מעוניינים לגור במזרח. היישובים שהוקמו אוכלסו בעיקר על ידי גרמנים שהתגוררו במזרח עוד קודם לכן. בכל אופן, עד 1943 התהפכה המגמה וב-1945 הובסה גרמניה ותמה התקופה הנאצית במדינה.

גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה

לאחר מלחמת העולם השנייה החל גירוש המוני של גרמנים מהמזרח שחיסלה את השאיפות להקים התיישבות גרמנית רחבה במזרח אירופה. בשלוש השנים שלאחר המלחמה גורשו הגרמנים לקו אודר-נייסה על בסיס החלטות ועידת פוטסדאם ופרוסיה המזרחית חולקה מחדש ורוסיה, פולין וליטא קיבלו את שטחיה. קו אודר-נייסה התקבל על ידי הקהילה הבינלאומית כגבול גרמניה המזרחית לאחר המלחמה, וכן כגבולה של גרמניה המאוחדת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Edmund Jan Osmańczyk, Anthony Mango, Encyclopedia of the United Nations and International Agreements, 2003, עמ' 579, ISBN 9780415939218
  2. ^ Drang nach Osten, אנציקלופדיה בריטניקה
  3. ^ 1 2 Ulrich Best, Transgression as a Rule: German–Polish cross-border cooperation, 2008, עמ' 58, ISBN 9783825806545
  4. ^ Milan Hauner, Hitler, a chronology of his life and time, 1983, עמ' 197
  5. ^ 1 2 Andreas Lawaty, Hubert Orłowski, Deutsche und Polen: Geschichte, Kultur, Politik, 2003, עמ' 34, ISBN 9783406494369
  6. ^ Bascom Barry Hayes, Bismarck and Mitteleuropa, 1994, עמ' 17, ISBN 9780838635124
  7. ^ HITLER'S PLANS FOR EASTERN EUROPE