הגן הבוטני במכללת אורנים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גן בוטני |
| תאריך הקמה | 1957 |
| מייסדים | התנועה הקבוצית |
| גוף מנהל | מכללת אורנים |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 0.08 קמ"ר |
| צומח | 1,400 מינים |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | מכללת אורנים |
| קואורדינטות | 32°42′47″N 35°06′33″E / 32.713020987191°N 35.109049017294°E |
| אתר רשמי | |
|
(למפת הגליל המערבי רגילה)   הגן הבוטני במכללת אורנים | |
  | |
הגן הבוטני במכללת אורנים הוא הגן הבוטני הגדול ביותר בצפון ישראל, המשתרע על שטח של כ-80 דונם בתחום שטחה של מכללת אורנים לחינוך ובבעלותה, סמוך לקריית טבעון, בתחומה של מועצה אזורית זבולון. הגן מכיל כ-1,400 מינים, כאשר שני שלישים מקורם באזורים שונים בישראל והשאר צמחי תרבות נפוצים. בגן ישנן 18 חלקות בוטניות שונות מחולקות לפי אזורים ביוגאוגרפיים שונים בישראל האופייניות לצמחים הגדלים בהם וגם על פי מאפיינים בוטניים של הצמחים. בנוסף, הגן כולל 9 אתרים ייחודיים, בהם "קיר האומנים", וקברו החצוב בסלע של יהושע מרגולין, אשר המליץ על הסמינר להכשרת מורים במדעי הטבע בחורשת האורנים (מכאן שם המכללה והגן הבוטני) ומצבה לזכר מלך יוגוסלביה הממוקמת בסמוך לגן, למרגלות יער אלכסנדר. הגן מאופיין בשלוט מאיר עיניים, שניתן לקרוא את הכתוב בו ממרחק ובשני מסלולים ייחודיים[1].
היסטוריית הגן הבוטני קשורה בקשר הדוק עם מכללת אורנים. מכללת אורנים הוקמה בשנת 1951 כיישוב מוסדי " אורנים" בתחומה של מועצה אזורית זבולון, בו מתגוררים כ-116 תושבים[2]. יישוב מוסדי הוא מוסד עם מאפיינים של יישוב, שאינו כלול בתחום המוניציפלי של יישוב אחר, בדומה למכללת בית ברל. בשנת 1957 הוכרז על הקמת הגן הבוטני בשטח המכללה ובשנת 2008 הוא הוכר כגן בוטני רשמי על ידי משרד החקלאות יחד עם גנים בוטניים נוספים לפי חוק גנים בוטניים, התשס״ו–2006. הפעילות בנושא גנים בוטניים מטופלת במשרד החקלאות, באחריות תחום הגנים הבוטניים וחקלאות יישובית באגף יער ואילנות, האחראי לביצוע מבחני התמיכה הכספית ולפיקוח על ביצועם. התמיכות הכספיות בכל הגנים הן נמוכות מאוד ובפועל מימון תפעולו של הגן הבוטני נותר באחריות מכללת אורנים.
מבנה הגן הבוטני
[עריכת קוד מקור | עריכה]שטחו של הגן הוא 80 דונם מהם 40 דונם חורש, והשאר מחולק לארבעה מתחמים עיקריים, שבכל אחד מהם מספר חלקות ייעודיות:
מתחם גינון לימודי: מתחם בו נערכים קורסים והכשרות לסטודנטים לחינוך ולטיפול, וכן לציבור הרחב, בנושא הקמת גינה מקיימת וטיפול בצמחים.
מתחם עולם הצומח והאדם: מתחם זה עוסק בקשרים השונים בין האדם לצמחים הסובבים אותו, ומציג שימושים שונים כמו נוי, רפואה, תבלין, מלאכות קדומות, וטיפול באמצעות גינון.
מתחם אזורי צומח בישראל: חלקות המייצגות צמחייה באזורים שונים בישראל, עם התמקדות בקרקעות ואקלים מגוונים – החרמון והגולן, צמחי בתה, גריגה (שיחים), מדבר, מקווי מים, קרקעות כבדות ועוד.
מתחם החורש הים-תיכוני: אזור נרחב שבו נטועים עצים מגוונים מהחורש הים-תיכוני, עם רשת שבילים ונקודות לימוד ותצפית.
מסלולים ייחודיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגן הבוטני במכללת אורנים קיימים שני שבילים מיוחדים המשלבים ידע בוטני עם תחומי עניין אחרים:
שביל השירה – הוכשר בשנת 2009 בשיתוף פעולה בין הגן הבוטני למחלקות האמנות והספרות במכללת אורנים. המסלול כולל 19 שירי משוררים, המוצבים בנקודות שונות בגן, ועוסקים ביחס שבין האדם לטבע. כל שיר מקושר לצמחים המוצבים באותו מקום, וקריאתו מושפעת מהקשרו לצמחייה הסובבת אותו.
שביל הביומימיקרי – הוכשר בשנת 2012 בשיתוף עם אגודת הביומימיקרי הישראלית. המסלול מתאר בשורה של תחנות תופעות טבע מעולם הצומח והחי, המשמשות השראה לפיתוחים טכנולוגיים המסייעים לאדם.
פעילות חינוך ותרבות ומחקרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגן הבוטני במכללת אורנים הוא חלק ממכללה אקדמית לחינוך, והוא מציע פעילות חינוכית מגוונת למגוון גילאים. בגן מבקרות קבוצות של תלמידי גני ילדים, בתי ספר יסודיים ותיכוניים. קורסים רבים הנלמדים במכללה נערכים בגן הבוטני, או כוללים ביקורים בו כחלק מתוכניות הלימוד. בנוסף, בגן מתקיימים קורסים ופעילויות פתוחות לקהל הרחב.
בגן מתבצעים מחקרים של חוקרים ממכללת אורנים ואוניברסיטת חיפה, המתמקדים בגידול צמחים, חורש ים-תיכוני והאבקה.
היסטוריה – הקמת הגן ופיתוחו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רעיון ייסודו של הגן הבוטני באורנים נזרע על ידי יהושע מרגולין, אשר המליץ על הקמת סמינר אורנים (כיום מכללת אורנים) בצפון ישראל, בנוסף לסמינר למורים בתל אביב בחורשת האורנים. יהושע מרגולין היה אחד ממייסדי גן בוטני ארץ ישראלי על יד בית תיאטרון הבימה, שלימים הפך לגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב. התוכניות להקמת הסמינר החלו להתגשם ונרכש שטח להקמתו, אולם מרגולין לא זכה לראות את השלמתן. בצוואתו ביקש להיקבר בשטח הסמינר. ביום השלושים למותו, ב-10 באוקטובר 1947 הונחה אבן הפינה לסמינר אורנים ובשנת 1951 הוקמה מכללת אורנים ובמסגרתה המכון לטבע ע"ש מרגולין. ומיד ב-11 ביוני 1951 הוגשה תוכנית מפורטת להקמת מחלקה בוטנית במסגרת המכון לטבע, שתכלול גינה בוטנית על שטח מינימלי של 10 דונם. מאז, נעשו צעדים רבים להגשמת התוכנית, ששיאם בשנת 1957 בה הוכרז על הקמת הגן. התהליך כלל סיקול ודירוג טופוגרפי של הגן, ברוא האורנים וחידוש יער האלונים.
הקמת הגן הלכה למעשה הייתה פרי עמלו של אליהו אלמן, חבר קיבוץ שריד ומורה לטבע, שעבד במכללת אורנים במשך כ-25 שנה והיה המנהל הראשון של הגן הבוטני. אלמן היה הדמות המרכזית שהניעה את מימוש החזון, יחד עם שותפו הפעיל שמואל אושרוב. אושרוב, מורה לבוטניקה במכללה, פעל להכנת היסודות הבוטניים לגן, בעיקר על ידי איסוף זרעי צמחים, בצלים ופקעות מהבר ומהתרבות. רוב האיסוף נעשה במהלך סיורי טבע שערך עם הסטודנטים בסמינר, ובכך תרם רבות להקמתו של גן בוטני עשיר ומגוון.
בתקופה זו השתרע הגן על שטח של כ-20 דונם וכלל 850 מיני צמחים. קווי היסוד בתכנונו היו, ונשארו עד היום, שילוב בין בתי הגידול וחלקות אקולוגיות שונות המייצגות את נופי הבר של ישראל. בגן נכללים צומח החורש, הגריגה והבתה, צמחי מדבר ונאות מדבר, צמחי חולות חוף הים, וגדות נחלים. המטרה הייתה לשקף את המגוון הביולוגי הייחודי של ישראל תוך יצירת פינות אקולוגיות המותאמות ללימוד, מחקר והנאה.
במרוצת השנים התרחב הגן, והתווספו לו גם צמחי תרבות הקשורים לנוף בית הספר, למטרות לימוד ולנוי. פינות נוספות שנוסדו בגן כוללות פינות צמחי צל, צמחי כיסוי, צמחי תבלין ורפואה, וכן גן סלעים. פינות אלו מעניקות ערך חינוכי נוסף, ומאפשרות לסטודנטים ולמבקרים להתנסות ולהכיר צמחים המשמשים בתחומים שונים, מהוראה ועד גינון ושימור.
בשנת 1967, לקראת העשור השני לקיומו של הגן, הגדיר אליהו אלמן את עיקר תפקידי הגן הבוטני כך: "תמיכה בהכשרת המורים ללימודי בוטניקה וחקלאות על ידי איסוף ידיעות מורפולוגיות ופיזיולוגיות על הצומח, תוך התבוננות בשטח." תפקיד זה שיקף את מטרת הגן לשמש ככלי חינוכי מרכזי, המאפשר לסטודנטים ללמוד על הצמחייה בישראל או באזור מסוים באופן מעשי, להכיר את מאפייניה ולהבין את תהליכי הגדילה והתפקוד של צמחים במגוון בתי גידול.
באותה שנה, במלאת 20 שנה לגן, מירב הצומח בו היה מורכב מהחורש הטבעי, שעובה על ידי נטיעת עצים ושיחים מן הכרמל והגליל העליון. באותה שנה פורסמה חוברת עם רשימת מיני הצמחים בגן הבוטני. בנוסף לגן הבר, הוקמו גם פינת סוקולנטים, פינת צמחי-צל, וגינות לימודיות לצורך לימודי חקלאות. הוקמה גם חממה לצמחי בית ובית זכוכית בו התבצעו ניסויים בנושא ריבוי צמחים.
בשנת 1982, במלאת 25 שנה לגן, הוקמה חלקת תצפית ארצית לאקלום עצים (הארבורטום), בפיקוחו של ד"ר ישראל גלאון עובד משרד החקלאות. יותר מ-120 מיני עצים נטעו במדרון הצפון-מערבי של הגן, בשיתוף פעולה עם קק"ל, המחלקה לעיצוב פני הכפר של משרד החקלאות, ומשתלות חוות הנוי של עמק חפר, יגור, עין המפרץ ועוד.
עם פרישתו של אליהו אלמן בשנת 1986, חלה ירידה בפעילות הגן, והתנהלותו לא עמדה ביחס למטרות שהוגדרו, ולא ביחס לפוטנציאל החינוכי, הלימודי, התצוגתי והמחקרי הגלום בו. בשנת 1987 החל יוסי סיוון לנהל את הגן, והשלים את בניית התשתית בתמיכת קק"ל. ביוזמתו נטעה חלקת הדקלים ונבנתה מערכת תעלות לאיסוף מי גשמים, שהובילו לברכה גדולה, ומשם דרך תעלה פתוחה לבריכות קטנות ולשלולית חורף. ליד קיר השרכים נוספו ארבע בריכות קטנות.
בשנת 2007, בעקבות קשיים תקציביים, החליטה הנהלת המכללה להפסיק את תקצוב הגן, והעובדים פוטרו. עם זאת, התנגדות נמרצת של מורי הביולוגיה הובילה לחידוש הפעילות בהדרגה. בשנת 2008 הוכר הגן באופן רשמי, יחד עם החוק מאפשר קבלת תמיכה ממשרד החקלאות, מה שאפשר את המשך פיתוחו של הגן. עם עוד גנים מרכזיים בארץ, כגן בוטני במסגרת חוק הגנים הבוטניים. החוק אפשר את המשך פיתוחו של הגן. בפועל, מימון הגן הבוטני ותפעולו נותר באחריות מכללת אורנים.
נכון להיום (ספטמבר 2024), זהו הגן הבוטני המוכר הגדול ביותר בצפון הארץ, המשתרע על שטח של כ-80 דונם וכולל כ-1,400 מיני צמחים[1], רובם צמחי ארץ ישראל והוא מנוהל על ידי ד"ר מתן בן-ארי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הגן הבוטני במכללת אורנים
הגן הבוטני במכללת אורנים, ברשת החברתית פייסבוק- "הדוד יהושע", כתבה על חייו ומפעליו של יהושע מרגולין, מאת ד"ר ניר אליאב, פורסם במגזין הישראלי סגולה להיסטוריה וידיעת הארץ, גיליון 122, אב תש”ף, אוגוסט 2020.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 הגן הבוטני באורנים, באתר אורנים
- ^ יישובים וחלוקות גאוגרפיות אחרות, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 13 בספטמבר 2024