הגלריה האוסטרית בלוודר
מידע כללי | |
---|---|
סוג | מוזיאון |
מיקום | וינה/לאנדשטרסה |
מדינה | אוסטריה |
מייסדים | הנסיך אויגן מסבויה |
מבקרים בשנה | 343,064 (נכון ל־2020) |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1907 |
תאריך פתיחה רשמי | 1903 |
אדריכל | יוהאן לוקאס פון הילדברנדט |
קואורדינטות | 48°11′29″N 16°22′51″E / 48.191388888889°N 16.380833333333°E |
www | |
הגלריה האוסטרית בלוודר (גרמנית: Österreichische Galerie Belvedere) היא מוזיאון הממוקם בארמון בלוודר, וינה, אוסטריה. ארמון בלוודר שימש כמעון הקיץ של הנסיך אויגן מסבויה (1736-1663). מתחם הארמון, נבנה בתחילת המאה ה-18 על ידי אדריכל הבארוק יוהאן לוקאס פון הילדברנדט, והוא מורכב משני ארמונות, בלוודר עליון ובלוודר תחתון, וכן מאורנז'רי, בית חממה, מאורוות הארמון, כמו גם מהגנים הרחבים.
בארמון הבלוודר שוכן המוזיאון הציבורי הראשון שנפתח באוסטריה וכיום מכיל המוזיאון את אחד מאוספי יצירות האמנות האוסטרית הגדולים ביותר, מתקופת ימי הביניים עד ימינו אנו, כשמשלימות אותו יצירות של אומנים בינלאומיים נוספים.[1] המבקרים בבלוודר העליון, נתקלים לא רק ביצירות אומנות היסטוריות שנוצרו במשך זמן של מעל חמש מאות שנה, אלא הם יכולים אף לחוות את חדרי השינה המרהיבים. נוסף על ארמון הבלוודר, ניתן למנות את ארמון החורף של הנסיך אויגן וכן את בלוודר 21, מוזיאון לאמנות עכשווית, כמו גם את מוזיאון גוסטינוס אמברוזי.
אוסף יצירות האמנות בארמון בלוודר, מציג סקירה כמעט מושלמת של התפתחות האמנות באוסטריה ואם כן מעניק הצצה על ההיסטוריה של המדינה. האוסף הגדול בעולם של יצירותיו של גוסטב קלימט, נמצא בלב התערוכה Art around 1900, המוצגת בבלוודר העליון. היצירות הבולטות ביותר של קלימט המוצגות בתערוכה, הינן הנשיקה ויהודית והולופרנס. כמו כן מוצגות במוזיאון יצירות מאת אגון שילה ואוסקר קוקושקה. אטרקציות נוספות במוזיאון הן יצירות מפתח של האימפרסיוניזם הצרפתי וכן מוצג אוסף יצירות האמנות הגדול ביותר בסגנון בידרמייר וינאי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבחר של יצירות אמנות אוכסן בארמונות הבלוודר, עוד בזמן שאלה שימשו את הנסיך אויגן כמעון קיץ, שהיה אספן ופטרון אמנות. לאחר מות הנסיך, רכש בית הבסבורג כמה מאוספיו וכן את הארמונות. לאחר מכן, החל מ-1781 ובהמשך, הוצגו בבלוודר חלקים שונים מאוסף האמנות הקיסרי. ב-1903, נפתחה בבלוודר התחתון "הגלריה המודרנית", מטעם המדינה. לאחר נפילת האימפריה האוסטרו-הונגרית, הפכו האורנז'רי והבלוודר העליון למוזיאונים אף הם. "הגלריה האוסטרית" (Österreichische Galerie), כפי שנקרא המוזיאון ב-1921, כלל את מוזיאון הבארוק שבבלוודר התחתון (נפתח ב-1923), גלריית אמנות המאה ה-19 שבבלוודר העליון (נפתחה החל מ-1924) והגלריה המודרנית שבאורנז'רי (נפתחה החל מ-1929). אוסף אמנות ימי הביניים של הבלוודר, הוצג לראשונה בגלריה שבאורנז'רי ובסמוך לבלוודר התחתון, החל מ-1953.
במרץ 1950, פרצה שריפה גדולה ב"חדר הזהב" שבביתן הצפון מזרחי של הבלוודר העליון, אשר כבר ניזוק מהפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה.[2] חלק מהחדרים ויצירות האמנות שנהרסו בשריפה תוארו על ידי אמנים שציירו או צילמו את פנים הארמון ואת העיטורים שלו בתחילת המאה העשרים, כמו למשל יוזף פוגל (1956-1867), שעבודתו מוצגת כיום כחלק מאוסף האוצרות הקיסרי.[3] ב-1955, לאחר שנים של שיפוצים ובנייה מחדש, נפתח מחדש לציבור הבלוודר העליון והוא מציג כיום את יצירותיהם של גוסטב קלימט, אגון שילה, אוסקר קוקושקה ואמנים אוסטריים חשובים נוספים.
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, בוצעו רכישות רבות והמוזיאון הורחב ונעשה מודרני. כיום, הגלריה האוסטרית בלוודר (Österreichische Galerie Belvedere), היא אחת מהמוזיאונים הפדרליים האוסטרים (Bundesmuseen), וכיום הוא אף מוגדר כ"מכון מחקר ציבורי ועצמאי הפועל על פי חוק".
לאחר התאמה ועיצוב מחדש נרחבים, היצירות הבולטות באוספי אמנות ימי הביניים ואמנות הבארוק (ששוכנו קודם לכן בבלוודר התחתון), הועמדו לתצוגה בבלוודר העליון מאז אביב 2008. לראשונה, ניתן לראות תחת גג אחד, את האוסף הקבוע בכללותו, החל מימי הביניים עד לאמצע המאה העשרים. החדרים שעברו התאמה בבלוודר התחתון ובאורנז'רי, מספקים עתה מקום לקיום תערוכות זמניות.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
מיכאל פאכר "הלקאת ישו" 1498/1497
-
האנס מקרט, "חמשת החושים", 1879/1872
-
גוסטב קלימט, הנשיקה, 1908
-
אגון שילה, "דיוקנו של אדוארד קוסמאק", 1910
-
ארנסט לודוויג קירכנר, "המנזר שעל ההר", 1923
-
יאקוב ואן שופן, "הנסיך אויגן מסבויה", 1718
-
קלוד מונה, "דיוקנו של השף פייר פול", 1882
-
גוסטב קלימט, יהודית והולופרנס, 1901
-
ריכרד גרסטל, "דיוקן עצמי", 1908
בזיזת יצירות אמנות בידי הנאצים - שערוריות ופיצויים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-26 באוגוסט, 1959, ניצולת השואה אליס מורגנשטרן, אלמנתו של סוחר האמנות יוזף מורגנשטרן, שנרצח באושוויץ, הגישה תביעה למשרד המיסים המחוזי של וינה, אוסטריה תחתית ובורגנלנד, שבו הצהירה: ”התמונה "ארבעת העצים", מאת אגון שילה, אשר הייתה בבעלותנו, תלויה כעת בבלוודר העליון. בשום שלב לא מכרנו את התמונה, אלא רק מסרנו אותה לידיד, רוברט רורל, עורך דין מוינה, כדי שישמור אותה במקום בטוח. לרוע המזל הוא נפטר, ואינני יודעת איך מצאה התמונה את מקומה באוסף האמנות בבלוודר.”[4] ב-20 במרץ, 2020, המליצה הוועדה המייעצת האוסטרית שהתמונה מאת שילה תוחזר ליורשיו של מורגנשטרן.[5]
- בנובמבר 2006, לאחר יותר מחמישה עשורים של התדיינויות משפטיות, פסק חבר שופטים שהתמונה "ליל קיץ על החוף", מאת אדוורד מונק, שהוצגה בגלרייה בבלוודר, תושב למריאנה פיסטולארי-מאהלר, נכדתה והיורשת היחידה של אלמה מאהלר, אשתו של המלחין האוסטרי גוסטב מאהלר.[6][7]
- ב-2006, השיבה אוסטריה חמישה ציורים מאת גוסטב קלימט, שהיו בבלוודר, ליורשיה של אדל בלוך-באואר.[8][9]
- ב-2006, פסק חבר הבוררות האוסטרי שדיוקנה של "אמליה צוקרקנדל", לא נבזזה על ידי הנאצים ואין צורך להשיבה.[10] הפסיקה עוררה תגובות רבות, מפאת העובדה שאמליה צוקרבנדל נספתה עם בתה באושוויץ, ועקב כך, כפי ש-MSNBC דיווח, "שבמקום להחזיר את הציור, שברור שהוא גנוב, חבר הבוררות האוסטרי הגיע למסקנה שהציור צריך להישאר בבלוודר".[11]
- ב-2012, הסרט התיעודי "דיוקנה של ואלי" סיפר איך ציור הדיוקן המפורסם מאת אגון שילה, שהיה שייך לסוחרת האמנות הוינאית היהודייה, לאה בונדי-ג'ראי, הוחרם על ידי הנאצי פרידריך וולץ מהאוסף הפרטי שלה ב-1939, הושב בטעות למוזיאון בבלוודר לאחר מלחמת העולם השנייה כחלק מאוסף של סוחר אמנות אחר.[12]
- ב-2014, נפסק בפסק דין שעל הבלוודר להשיב את הציור "Farmer's Kitchen / Kitchen Interior", מאת וילהלם לייבל, ליורשיה של מרתה ליברמן – אלמנתו של מקס ליברמן, זאת בשל הרדיפות הנאציות.[13]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Virtual tour of the Österreichische Galerie Belvedere provided by Google Arts & Culture
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Britannica, The Editors of Encyclopaedia. "Belvedere Museum". Encyclopedia Britannica, 8 Mar. 2023,.
- ^ Hainisch, E (1955). Zum Baugedanken des Oberen Belvedere-Schlosses. In: Wiener Jahrbuch für Kunstgeschichte 16
- ^ Holaus, Bärbel (ed.)/ Hülmbauer, Elisabeth (ed.)/ Wöhrer, Claudia (ed.): Art of the 19th century. Bestandskatalog der Österreichischen Galerie des 19. Jahrhunderts, vol. 3: L-R, ed. by the Österreichische Galerie Belvedere, Vienna 1998, p. 198.
- ^ "CASE STUDIES Egon Schiele, Four Trees/Autumn Allée" (PDF).
- ^ "Morgenstern_Josef_2020-03-06 BESCHLUSS" (PDF). provenienzforschung.gv.at. Archived (PDF) from the original on 2021-01-26. Der Beirat sieht es demnach als erwiesen an, dass sich das Gemälde seit spätestens 1924 und – wie nunmehr durch den ausgewerteten Akt nach dem Kriegs- und Verfolgungssachschädengesetz gesichert ist – bis zumindest nach dem „Anschluss" 1938 im Eigentum von Dr. Josef Morgenstern befand, und kommt zum Ergebnis, dass der Tatbestand des § 1 Abs. 1 Z 2 Kunstrückgabegesetz erfüllt ist. Dem Bundesminister ist daher die Übereignung des Gemäldes an die Rechtsnachfolgerinnen und Rechtsnachfolger nach Dr. Josef Morgenstern zu empfehlen.
- ^ "Munch painting stolen by Nazis is returned to Mahler heir". www.lootedart.com. Retrieved 2021-04-28.
- ^ Riding, Alan (2006-11-09). "After 60 Years, Austria Will Return a Munch Work to a Mahler Heir". The New York Times.ISSN 0362-4331 The painting, which shows the moon reflecting off a calm sea before a rocky beach and is sometimes referred to as "Seascape With Moon," has been hanging since 1940 in the Austrian Gallery, known as the Belvedere, in Vienna. The Austrian government had rejected all previous claims to the painting, most recently in 1999, on the ground that the Belvedere had legitimate title to it. Wednesday's ruling followed a recommendation earlier that day by the country's Art Restitution Commission, which followed the spirit of a new law adopted in 2001 aimed at easing the way for the return of art unjustly acquired under Nazi rule.
- ^ Waxman, Sharon (2006-04-06). "A Homecoming, in Los Angeles, for Five Klimts Looted by Nazis". The New York Times.ISSN 0362-4331 Mr. Bloch-Bauer hung her portraits and the other Klimts in a special room in his palace as a kind of shrine to his beloved wife. But after Germany annexed Austria in March 1938, he fled without any of his belongings. The new Nazi government levied a bogus tax bill on the industrialist, and confiscated his property, placing threeof the Klimt paintings in the Austrian Gallery, and selling the rest.
- ^ "Austria to Return Art Stolen by Nazis". www.lootedart.com. New York Times. Her husband fled to Switzerland after the Nazis took over Austria. The Nazis then took the paintings and a Belvedere gallery was made the formal owner.
- ^ "Arbitration panel decides Klimt portrait was not looted by the Nazis". www.lootedart.com. Retrieved 2021-04-28.
- ^ "The last prisoners of war: Inside the battle to recover Nazi-stolen artwork". MSNBC.com. Archived from the original on 2020-11-24. Retrieved 2021-04-28. Portrait of Amalie Zuckerkandl by Gustav Klimt. Rather than return this obviously looted painting, an Austrian arbitration panel concluded that it should stay in the Belvedere. The arbitrators said they were not certain exactly how the painting left Ferdinand's home, and believed (despite a mountain of evidence concerning the Nazi liquidation of Ferdinand's entire estate) that Ferdinand might have decided to give the painting to Amalie's family. How this could have been accomplished while Ferdinand was in exile, the arbitrators did not explain.
- ^ Carroll, Marisa (2012-05-24). "The Painting That Launched a Thousand Lawsuits". Hyperallergic. Archived from the original on 2012-10-25. Retrieved 2021-04-28. Rudolph Leopold, an Austrian ophthalmologist, had accumulated a staggering number of Schiele pieces in his lifetime — but not always honestly, as the documentary Portrait of Wally forcefully argues. The painting originally belonged to a Viennese art dealer named Lea Bondi, but in 1939 Friedrich Welz, a member of the Nazi Party, confiscated it from her private collection. By mistake, the painting was restituted to the Belvedere Museum in Austria after World War II as part of another dealer's collection. In 1954, Bondi asked Leopold, a known Schiele collector, to help her track down the painting. Instead, he bartered with the museum for it and made it his own.
- ^ "Belvedere muss Bild an Liebermann-Erben restituieren – Belvedere must restitute a painting to the Liebermann heirs". www.lootedart.com. Der Standard. Retrieved 2021-04-28.