הגישה הפילוסופית למיתוס
הגישה הפילוסופית למיתוס מתייחסת למספר תאוריות המוצאות התאמה בין תפקוד המיתוס והנושא בו הוא דן לבין נושאים פילוסופיים שהטרידו את יוצריו. המיתוס עונה על צורך אנושי כלשהו, ועל פי חוקרי הגישה הפילוסופית, הצורך הוא צורך פילוסופי.
חלק מן החוקרים רואים במיתוס פילוסופיה, בעוד שאחרים רואים בו כקדם-פילוסופי וקדם-לוגי, כלומר מחליפה הפרימיטיבי של הפילוסופיה המובנית: תשובה בלתי מובנית או מוכחת לוגית לבעיות פילוסופיות בוערות.
בין החוקרים החשובים שעסקו בטבעו הפילוסופי של המיתוס ניתן למנות את לוסיאן לוי-בריהל, פול רדין (אנ') ואלבר קאמי. גם פרשנותם של חלק מהחוקרים שעסקו בגישה המדעית למיתוס (ע"ע הגישה המדעית למיתוס) רלוונטית לדיון על טבעו הפילוסופי של המיתוס שכן היא מובילה למסקנות סיסטמטיות מתודולוגיות הנוגעות לאופיו הפילוסופי של המיתוס.
החשיבה המיתית כהפך של הפילוסופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ע"פ טיילור ופרייזר, האדם הקדום חושב בצורה זהה או קרובה לצורת חשיבתו של האדם המודרני. לעומת זאת, לוסיאן לוי-בריהל מבדיל בין צורת החשיבה הקדומה לזו המודרנית. לא זאת בלבד שהמיתוס אינו מבוסס אמפירית בדומה לחשיבה המדעית של היום, הוא גם א-לוגי, "קדם- לוגי" בלשונו של לוי-בריהל. האדם הקדום, ע"פ טיילור ופרייזר, מבחין בעולם באופן זהה לאדם המודרני, קרי כצופה מן החוץ המתבונן בעולם, עורך ניסויים לצורך הבנתו אך לעולם אינו משפיע על תוצאותיהם. לעומתם טוען לוי-בריהל שהאדם הקדום רואה את העולם כחלק ממנו. הוא אינו מבדיל או מפריד בינו לבין הטבע והוא שואף להתייחד עמו, לשלב קדום, סימביוטי במהותו. המיתוס מורכב מיסודות שבהכרח נוגדים את המדע, על פי לוי-בריהל, שכן כל התופעות, לרבות בני האדם עצמם, חפציהם ותרבותם, הם חלק מתחום אימפרסונלי ומיסטי המתמזג עם הטבע.
טיילור ופרייזר מכלילים את המיתוס כפילוסופיה, בזמן שלוי-בריהל מעמיד אותו מול הפילוסופיה, כיוון שהפילוסופיה, על פיו, דורשת התרחקות ומרחק בין האדם לבין הטבע. כיוון שהאדם הפרימיטיבי מתייחד עם הטבע, הוא אינו פילוסופי במהותו.
האדם הקדום כפילוסוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד ללוי-בריהל, שראה בחשיבה המיתו-פואטית חשיבה קדם מדעית, הנוגדת במהותה את החשיבה המדעית המודרנית, פול רדין האמין בקיומם של יסודות פילוסופיים, לוגיים ומובנים בתוך המיתוס. רדין מחלק כל תרבות ל"אנשים רגילים" ול"הוגים". ההוגים מחפשים אחרי ההסבר הפילוסופי המלא, לעומת ה"אנשים הרגילים", המסתפקים בהסבר פשוט ו"א-לוגי". אמנם גם ה"אנשים הרגילים" מעדיפים הסברים מובנים בעלי תבניות דומות, אך הם מוכנים להסתפק אף בהסברים פחותים. כמות ה"אנשים הרגילים" וה"הוגים" נותרת זהה בכל דור ודור. על פי רדין, ההסברים המיתו-פואטיים התפתחו בהדרגה להסברים מדעיים מובנים יותר כתוצאה מהתפתחות ומהתקדמות ההיסטוריה. ה"הוגים" המאוחרים מסתמכים על ה"הוגים" הראשונים וכך נוצרת התקדמות. ההסבר של רדין מבטל את הסברו של לוי-בריהל לפיו האדם הקדום בכלל לא חשב בצורה קרובה לצורת החשיבה של האדם המודרני.
המיתוס כמעשייה פילוסופית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר חוקרים, ביניהם הנס יונאס ורודולף בולטמן, רואים במיתוס אמירה פילוסופית, כעין מעשייה בעלת מסר פילוסופי. אלבר קאמי יישם את שיטות האנליזה של חוקרים אלו בפרשנותו למיתוס של הומרוס "סיזיפוס". בפרשנות זו מתאים קאמי את המיתוס אל האקזיסטציאליזם, הזרם בו הוא דוגל. הומרוס מתאר את סיזיפוס כאדם מסכן הראוי לרחמים: סיזיפוס נידון לגלגל אבן במעלה הר גבוה, אך בכל פעם שהאבן מגיעה לפסגת ההר, היא מתגלגלת למטה שוב וסיזיפוס נאלץ לחזור ולגלגל אותה לפסגה שוב ושוב באופן נצחי.
קאמי, לעומת זאת, אינו מתייחס לסיזיפוס ברחמנות, אלא בהערצה. סיזיפוס נידון לגורל האנושי המצפה לכל האדם: חיים ללא מטרה וכיוון – "האבסורד שבקיום האנושי", בלשונו. סיזיפוס יודע את גורלו ואת עתידו, אך במקום להתאבד ולשים קץ לסבלו, הוא ממשיך. ועל כן הוא דמות הראויה להערצה, על גבורתה לעמוד מול הגורל האנושי, האקזיסטנציאליסטי.
ניתן ליישם את הפרשנות של קאמי גם על מיתוסים רבים נוספים, למשל: הדנאידות, פרומתאוס ועוד. קאמי סובר כי המיתוס הוא פתח לחשיבה האקזיסטנציאליסטית של האדם, ושיש לקרוא, לנתח ולהבין את המיתוס באופן אקזיסטנציאליסטי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רוברט סגל, תאוריות של מיתוס; תרגום: תמי אילון-אורטל; עריכה מדעית: יהונתן אלשך, תל אביב: רסלינג, 2007.
- אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס; תרגום: צבי ארד; הוצאת עם עובד, תל אביב, 2000
- Paul Radin, Primitive man as philosopher, New York,1927
- Lucien Lévy-Bruhl, How Natives Think, 1926