הבית של נינה
 | |
| בימוי |
רישאר דמבו  |
|---|---|
| תסריט |
רישאר דמבו |
| עריכה |
Isabelle Devinck |
| מדינה |
צרפת |
| הקרנת בכורה |
2005 |
| שפת הסרט |
צרפתית |
| סוגה |
סרט דרמה |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הבית של נינה (בצרפתית: La Maison de Nina) הוא סרט קולנוע צרפתי של הבמאי רישאר דמבו משנת 2005.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלילת הסרט מתרחשת בבית יתומים בצרפת, בתום מלחמת העולם השנייה. זהו סיפורה של מנהלת הבית - נינה, פליטה יהודייה מסלוניקי וסיפורם של הילדים: קשיי ההיקלטות, הגעגועים, כאב הפרידה וההתמודדות עם הידיעות על גורל ההורים.
הסרט מתחיל בסיפור קליטתם של אח ואחות המגיעים למקום, עובר לנינה האוספת ילד מזרועות הוריו המאמצים הגויים. אולם ההרמוניה נשברת כאשר מגיעים למוסד ילדים ששוחררו ממחנות הריכוז. הילדים החדשים ממשיכים ללבוש את מדיהם ופועלים כחבורה מגובשת המונהגת על ידי מי שהיה מפקד הצריף במחנה. קשה להם לקבל מרות, קשה להם להאמין למבוגרים, קשה להם למצוא שפה משותפת עם ילדים שלא חוו את זוועות המחנות, קשה לילדים המסורתיים ממזרח אירופה להבין איך אחיהם הצרפתים מסוגלים להכניס אל פיהם מזון לא כשר.
הסרט מבוסס על סיפורם של בתים דומים שהוקמו אחרי השואה, בתים ומוסדות שקלטו ילדים ניצולי שואה, למשל הבית שהקימה לנה קיכלר-זילברמן המתואר בספרה מאה ילדים שלי. הסרט "הבית של נינה" מצליח להביא את סיפורם מבלי לשקוע ברחמים או ברגשנות.
הסרט זכה לציון לשבח במסגרת פרס יו"ר יד ושם לשנת 2006.[1]
הסרט הוקרן בישראל בחסות אגודת עלומים שחבריה היו בין הילדים שהוסתרו בצרפת בתקופת השואה ורובם עברו דרך בתים כמו הבית שהסרט מתאר.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"הבית של נינה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"הבית של נינה", באתר AllMovie (באנגלית)
"הבית של נינה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"הבית של נינה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פסטיבל 2006, באתר Jerusalem Film Festival