הבטח לי, אבא
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'ו ביידן |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה |
ספר זיכרונות  |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הוצאת מקמילן |
| הוצאה בשפת המקור | הוצאת מקמילן |
| תאריך הוצאה | 2017 |
| מספר עמודים | 272 |
| סדרה | |
| ספר קודם | הבטחות שצריך לקיים |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | מסת"ב 978-1250171672 |
  | |
הבטח לי, אבא: שנה של תקווה, קשיים ותכלית (באנגלית: Promise Me, Dad: A Year of Hope, Hardship, and Purpose) הוא ספר זיכרונות מאת נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן. הספר פורסם לראשונה ב־14 בנובמבר 2017 ויצא לאור בעזרת הוצאת Flatiron Books[1].
בדצמבר 2018 ערך ביידן אירוע שמטרתו הייתה קידום מכירות של הספר. האירוע התקיים במיזולה שבמונטנה[2].
מקור שמו של הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור שמו של הספר הוא משיחה שניהל ג'ו ביידן עם בנו, בו ביידן לאחר שהחלה החמרה במצבו של בו ומותו כבר נראה באופק. בשיחה התוודה בו בפני אביו כי הוא משלים עם כך שעומד למות והבטיח לאביו שלא משנה מה יקרה, הוא יהיה בסדר. לאחר מכן ביקש מאביו להבטיח לו הבטחה דומה[3].
לאחר השיחה ובעקבות מות בנו, המילים שאמר בו לאביו באותו לילה הפכו עבור ביידן לסוג של מוטו לתקווה, ובשל כך החליט לתת את השם "הבטח לי, אבא" לספר הזיכרונות שכתב.
תוכן הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר ביידן כותב על אירועים וזיכרונות בחייו, החל מיחסיו עם נשיא ארצות הברית לשעבר והבוס שלו, ברק אובמה, דעתו על קמפיין הבחירות של הילרי קלינטון בבחירות לנשיאות שנערכו ב-2016, ורצח של שוטר שנרצח בעקבות הריגתו של אריק גארנר.
ביידן מזכיר בספר בספר את בחירתו הראשונה לסנאט, לאחר ניצחנו בבחירות לסנאט בדלאוור שנערכו ב-1972. פחות משישה שבועות לאחר מכן אשתו ובתו נהרגו ושני בניו נפצעו בתאונת דרכים.
ביידן מסקר את מותו של בנו הבכור, בו ביידן שנפטר מסרטן המוח ואת השפעת מותו על משפחת ביידן. בנוסף לכך ביידן מדבר גם על ההשלכות הפוליטיות של מותו של בו, אחת מהבולטות שבהן הייתה ההחלטה שלא להתמודד בבחירות לנשיאות בשנת 2016[4].
מלבד התייחסות למשפחתו כלל ביידן בספר גם זיכרונות מעבודותו כפוליטיקאי. כך למשל התייחס ביידן לנשיא הראשון של הרפובליקה של סרביה (שהייתה אז חלק ממסגרת הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה), סלובודן מילושביץ' ולפגישה בין השניים לאחר נסיעה של ביידן לאזור הבלקן. בספר כתב ביידן כי מילושביץ' שאל אותו מה הוא חושב עליו וביידן ענה לו "אני חושב שאתה חתיכת פושע מלחמה ושצריך לשפוט אותך ככזה". בנוסף לכך ביידן כתב כי הדבר שהוא הכי גאה בו בחייו המקצועיים הוא פעילותו בתחום הדיפלומטיה ויחסי חוץ[5].
ביידן נותן לעצמו קרדיט על קבלת פסק הדין אוברגפל נגד הודג'ס בשנת 2015 וזאת לאחר הצהרתו של ביידן חרף חוסר התיאום עם הבית הלבן, כי הוא תומך בנישואים חד-מיניים[6]. דבר זה בא לאחר התנגדותו של ביידן למינוי רוברט בורק לשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית כאשר ביידן היה יו"ר ועדת המשפטים בסנאט.
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המגזין האמריקאי, ואניטי פייר תיאר את הספר כ"תוצאה של עליזות וכנות של כותב הספר".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Biden, Joe (14 בנובמבר 2017). Promise Me, Dad: A Year of Hope, Hardship, and Purpose. ISBN 978-1250171672.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ המרוץ ל-2020: ביידן מכריז כי הוא בעל הכישורים הרבים ביותר להיות נשיא, באתר וואלה, 5 בדצמבר 2018
- ^ Trombetta, Sadie (15 בנובמבר 2017). "This Is The Tragic Story Behind The Title Of Joe Biden's Memoir". Bustle. נבדק ב-11 באוגוסט 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kaiser, Charles (26 בנובמבר 2017). "Promise Me, Dad review – moving Biden memoir that wonders: could he have beaten Trump?". The Guardian. נבדק ב-11 באוגוסט 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ אייל להמן, דוד ג'ו בא להציל את אמריקה. הכירו את ביידן, באתר ynet, 1 באוגוסט 2020
- ^ קריסטי פרסונס, Biden 'comfortable' with equal rights for gays who wed, באתר לוס אנג'לס טיימס, 6 במאי 2012 (באנגלית)
